פרסומת
דלג

סוף סוף, 'אח"י אילת תונצח

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 5/4/2011 20:12 ● ערב ערב 2492
45 שנה נלחמו שארי הבשר של וודניצקי יוסף ושטיינבך משה ז"ל, בני אילת שנפלו בעת מילוי תפקידם על המשחתת 'אח"י אילת'. רק כדי להנציח בעיר אילת את זכר יקיריהם. אלא שאת מה שמצאו לנכון לעשות בערים אחרות, יעשו באילת רק בחודש הבא. כביש יפהפה, החולש אל הים, ברובע שש החדש, יישא בגאון את זכרם
סוף סוף, 'אח''י אילת תונצח



קשה להאמין שדווקא בעיר אילת, לא מצאו עד היום לנכון להנציח את זכרה של המשחתת המפורסמת, 'אח"י אילת' שנשאה בגאווה את שמה של העיר. אבסורד? בהחלט. את מה שעשו כבר הרבה ערים בארץ, מצאו לנכון לעשות באילת רק עכשיו. בחודש הבא, ב- 5-5-11, יתקיים איי שם ברובע שש החדש והיוקרתי, המצוי בשלבי בנייה, טקס מרגש להנצחתה של המשחתת לראשונה בעיר. כביש מרוחק, הנושק לגבעות שמעל נמל אילת, ייקרא- 'אח"י אילת'. בעתיד הלא רחוק, כשהבנייה תתקדם והררי העפר ברובע שש יהפכו לרחובות ובתי מגורים יוקרתיים, ייקרא הרחוב המקביל על שם 'אח"י אילת'. צעד קטן לעיר, צעד גדול למשפחות שני הנופלים האילתים בתקרית, יוסף וודניצקי ומשה שטיינבך ז"ל, שנלחמו מאז המקרה ועד היום להנצחה קטנה של יקיריהם.

תמונת כתבה


היו אלו חיה ענקרי, אחותו היחידה של טוראי יוסף וודניצקי, וזלמן, אחיו של משה שטיינבך, ששמו להם למטרה כל עוד הם חיים, לנסות ולעשות ככל יכולתם על מנת שמישהו באילת ינציח את זכרה של האח"י אילת. בשנים האחרונות הם אף איחדו כוחות מתוך אמונה כי מה שלא הצליחו להשיג בנפרד, אולי יצליחו יחד. וכך קרה שלאחר שורה ארוכה של ראשי עיר שקמו ונפלו, רק עכשיו, 45 שנים אחרי, הם מצאו את האוזן הקשבת והיד המוטה. בליוויו של יהודה מורדי, יו"ר הוועדה להנצחת החיל ונפגעי הטרור, הם הגשימו סוף סוף חלום.
שניים מאותה כתה
יוסף ומשה למדו שניהם באותה כתה באילת הקטנה של אז. מיקי ירקוני, יו"ר יד לבנים בעיר שהיה גם הוא בן כתתם של השניים, מספר כי היו חברים טובים גם על ספסל הלימודים. ירקוני נזכר כי היתה זו אותה כתה בה למד גם מי שיהפוך ברבות השנים לרמטכ"ל במדינת ישראל- שאול מופז, "מופז היה החבר הכי טוב של שטיינבך. כשהוא עזב לפנימייה מחוץ לאילת בכתה ח', שטיינבך היה היחיד שהוא כתב לו כמה מילות פרידה במחברת". בסיום לימודיהם במגמה הימית בבית הספר, התגייסו שני החברים וודניצקי ושטיינבך לחיל הים. שניהם מוקמו על גבי המשחתת 'אח"י אילת' בה גם מצאו יחד את מותם. בני 19 היו במותם.

תמונת כתבה


חיה ענקרי לא תשכח לעולם את אותו יום ארור בו קיבלה את הידיעה הקשה על מות אחיה היחיד- יוסף. היא היתה אז צעירה בת 20, אמא לתינוקת בת יומה כשקיבלה שיחת טלפון בה ביקשו להבין היכן הוריה. "בדיוק באותו יום הם נסעו לכיוון חיפה", היא מספרת, "כדי לנסות לפגוש את יוסף. באותו יום ממש הוא חגג יום הולדת והם רצו להפתיע אותו", היא נזכרת איך הפך יום השמחה ליום אבל שמלווה אותה מאז ועד היום. הבשורה הקשה תפסה את זוג ההורים, ניצולי השואה, מחוץ לאילת. "היה לי ברור שהם לא יעמדו בזה", היא אומרת ומספרת על קשר מיוחד שהיה להוריה עם האח, "הם אהבו אותו אהבת אמת. הוא היה הילד של אמא והם היו מאוד קשורים האחד לשנייה". ההורים שלא הבינו טוב עברית, חתמו על קבורתו של יוסף בחיפה ומאז קבורתו לא זכו להגיע אף לא פעם אחת אל קברו. האם, שהיתה חצי משותקת לאחר אירוע מוחי, הפכה למשותקת לגמרי ונפטרה שלושה חודשים לאחר נפילתו של יוסף ואילו האב השבור שברח אל הטיפה המרה נפטר חצי שנה לאחר האסון. "אני נותרתי ככה פתאום יחידה בעולם". היא מספרת. משפחת וודניצקי היתה בין המשפחות הראשונות בעיר. הם הגיעו לאילת בשנת 51 לאחר שהגיעו באניית מעפילים אל חופי נתניה. "אני הייתי בת שישה שבועות כשהגענו לארץ", מספרת חוה שנולדה במחנה בקפריסין לשם גורשו המעפילים שנתפסו על האנייה. רק כמה שבועות אחר כך הם הצליחו לממש את המטרה לשמה יצאו ארצה והגיעו אל הארץ הנכספת. זמן קצר לאחר לידה הרתה אמה שנית. האם שהגיעה ארצה חולת לב, לקחה סיכון גדול בעצם לידת בנה אבל לא ויתרה.
מאז נפילת אחיה והתפרקות משפחתה ידעה חוה ימים קשים, "הייתי צעירה שלא ידעה איך להתמודד עם הצער הגדול כל כך שנחת עלי בפרק זמן כל כך קצר", היא מספרת ומודה כי צער זה והקושי הכרוך בכך גרם לגירושיה. "נורתי לבדי עם שלושה ילדים. שבעה מדורי גיהנום עברתי אבל בסופו של דבר לקחתי את עצמי בידיים והמשכתי הלאה". חוה נישאה שנית ושיקמה את חייה וחיי ילדיה. "יש לי ארבעה ילדים קרביים, שלימדתי אותם לתת הכל למען המדינה, אבל אני לא קיבלתי מהמדינה הזו כלום", היא מצרה, "שום התייחסות. מישהו שם בכלל ידע שאני קיימת?ילד בן 19 הלך, כל המשפחה שלו נהרסה ואף אחד בכלל לא ידע שאני נשארתי מאחור. אף אחד לא חיפש אותי ולא התעניין בי. אני שמחה שהיום לפחות כל נושא המשפחה של הנופלים קיבל כיוון אחר. אפילו האחים של הנופלים כבר זוכים ליחס. עד לפני שש שנים אפילו לא קיבלתי כרטיסי טיסה כדי לטוס לקבר, הייתי נוסעת כל הדרך באוטובוס חצות עד חיפה, אבל גם זה נגמר".
אני מבקשת להבין ממנה איך יכול להיות שכל כך הרבה שנים דבר לא נעשה להנצחת המשחתת בעיר והיא אומרת לי בעצב: "עברתי באילת 14 ראשי עיר, אף אחד מהם לא מצא לנכון לעשות את זה. ישבתי לכולם על הוורידים, ביקשתי שיקראו לזכרם לפחות רחוב, לא יותר, משהו שנעשה בכל עיר בארץ שמכבדת את עצמה, אבל כל פעם היה תירוץ אחר. פעם הרחוב הזה גדול מידי, קטן מידי, זה לא הזמן, ככה זה נמשך ונמשך. בכל עיר הקימו אנדרטאות והזמינו את בני המשפחה ורק באילת לא הנציחו את שני הבנים. איך זה שהמשחתת מונצחת בחדרה, בירושלים, בתל אביב ובעוד הרב הערים ולא באילת, המקום בו גדלנו וחיינו כל השנים? עכשיו ההבטחות שניתנו לנו הן קרן אור קטנה בתקווה שהפעם שום דבר לא ישתבש בדרך".
חוה מציינת כי יוסף היה האחרון מבני המשפחה שנשא את השם וודניצקי, לכן על אחת כמה וכמה היה לה חשוב ששם המשפחה יונצח ולא ימחק כליל. "הרחוב הזה עבורי הוא ניצחון אדיר. אני מבטיחה בכל שבוע להגיע לשם, פשוט לטייל, זה יעשה לי הכל. כשבן אדם יוצא למלחמה בכל נושא והוא מנצח זה עושה לו טוב על הנשמה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהנצחה כזו. זו היתה מלחמה שליוותה אותי כל החיים. עושה לי טוב שסוף סוף אני יכולה להתגאות גם בעיר שלי שמנציחה את ה'אח"י אילת'. אמנם 45 שנים אחרי, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא".
על מיקומו של הרחוב אומרת חוה בחיוב: "זה רחוב יפה שמתאים למטרה, רק ביקשנו שבדרך זו או אחרית ינציחו גם את שמות הנופלים ולא רק את ה'אח"י אילת', אחרי הכל היו עליה שני בני אילת שנפלו", היא מתעקשת ומקווה באמת ובתמים שלא תצא נפגעת גם הפעם.
מורדי: "זו הנקודה המתאימה להנצחתם"
יהודה מורדי, יו"ר הוועדה להנצחת החיל ונפגעי הטרור, לא האמין בעצמו למשמע השתלשלות העניינים הארוכה שנאלצו לעבור קרובי משפחות נופלי המשחתת 'אח"י אילת' בדרך להנצחת אחיהם. "הבנתי שיש כאן מחדל מתמשך", הוא אומר השבוע, "וערבתי את ראש העירייה שנתן אור ירוק וביקש טקס מכובד בסמוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל". היה זה מורדי שמצא את הנקודה המיוחדת הזו המשקיפה אל הים האדום והחליט כמי שהיה בעצמו יוצא חיל הים, שאין נקודה מתאימה מזו להנציח את המשחתת ואת חללי חיל הים האילתים. "כיורד ים אני יכול לומר בוודאות שאם הייתי רוצה רחוב שייקרא על שמי, הייתי בוחר ברחוב הזה. אין יפה וסמלי ממנו לנושא". מה שהניע אותו בקידום הנושא היה המשפט השגור: 'מי שלא מכיר את עברו, אין לו זכות קיום', משפט שקיבל לדבריו משמעות חזקה במקרה זה.
לשאלה האם בסופו של דבר יונצחו גם שמות הבנים הבהיר מורדי:"המשפחות אמנם ביקשו שנקבע אבן או שיש בקצה הרחוב ועליו ייכתבו שמות הנופלים, ואולם לא נוכל לעשות את זה על מנת שלא לפגוע במשפחות חללי צה"ל האחרות בעיר. ואולם כדי לבוא לקראת המשפחות שהדבר חשוב להן כל כך, סוכם כי על גבי שלט הרחוב ייכתב- אח"י אילת ומתחת ייכתב 'לזכרם של יוסף וודניציקי ומשה שטיינבך'".

47 חיילים קיפחו את חייהם


45 שנה עברו מאז טובעה המשחתת 'אח"י אילת' מול חופי פורט סעיד בחצי האי סיני. המשחתת ששרתה את הצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, הצטרפה לשורות חיל הים הישראלי בשנת 1955, ערב מבצע 'קדש' והיתה לגאוות הצבא הצעיר. המשחתת השתתפה בעשרות מבצעים ונקשרו לה הצלחות רבות, ביניהן הטבעתן של שתי טורפדות מצריות. היתה זו 'אח"י אילת' שכיכבה בסרט 'אקסודוס' לצידו של פול ניומן. ביום ה – 20 באוקטובר שנת 1967, יצאה 'אח"י אילת' לשיוט שיגרתי מול חופי סיני, למחרת, כשהיתה במרחק 13.5 מיילים ימיים מנמל פורט סעיד, תקפה אותה ספינת טילים מצרית ופגעה בסיפונה. אש פרצה על הסיפון והמשחתת נטתה על צידה. חצי שעה לאחר הפגיעה הראשונה סטי"ל מצרי נוסף פגע במשחתת, אחד מטיליו פגע בירכתי הספינה וגרם לשריפה מעל מחסן התחמושת. זמן קצר בלבד עבר עד שהתחמושת נפגעה, עלתה באש והתחילה להתפוצץ. 199 אנשי צוותה של המשחתת החלו לנטוש אותה. אלא שלאחר הנטישה האוניה התפוצצה וטבעה בעקבות כך הופעלה במים פצצת עומק וגרמה לפציעתם של אנשי הצוות שהיו במים. מבצע החילוץ היה אחד הנועזים והקשים שידע צה"ל. 47 חיילים, אנשי צוות 'אח"י אילת' קיפחו את חייהם בתקרית, ביניהם שני החיילים האילתים הצעירים טוראי וודניצקי יוסף וטוראי שטיינבך משה ז"ל.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש