פרסומת
דלג

אנטיפתי

מאת: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● 6/4/2011 22:47 ● ערב ערב 2492
סוף סוף אילת ראשונה במשהו, ואפילו יש לנו על כך תעודה. ולא, לא ראשונים בכמות ייצור הזבל בארץ, או כפי שפרסם השבוע משרד הבריאות- ראשונים במספר ההגעות לחדר המיון (פי 2.45 מהממוצע הארצי, אבל כולל תיירים). הפעם אנחנו ראשונים במשהו שבהחלט ראוי שיזקוף את קומתנו האילתית - בנתינה. סניף 'אנוש' לתשושי נפש באילת זכה לאות הצטיינות לאחר שהצליח לקשור יותר שיתופי פעולה עם הקהילה, מכל סניף אחר, מבין 54 הסניפים שבישראל. מה זה אומר עלינו. אתם מוזמנים להציע, אבל בטוח שזה חייב להיות טוב
אנטיפתי

בשבוע שעבר, זכה סניף 'אנוש' באילת, המטפל בכמאה תשושי נפש, במקום הראשון מתוך 54 סניפי אנוש בכל הארץ, כמוביל בשיתופי פעולה עם הקהילה. אני מודה שההכרזה המשמחת שמחה אותי אישית, שכן למשפחתי ולסניף 'אנוש' רומן בן כמה שנים, שרק הולך ומעמיק. על סניף 'אנוש' שבעיר שמעתי לראשונה לפני מספר שנים מאמי, שהתגייסה לסייע להם להריץ את פרויקט שיפוץ ושדרוג ביתם. רשת 'ישרוטל' תרמה, לצד בעלי עסקים לא מעטים, שתרמו בעבודה, ולמען תשושי הנפש באילת נבנה בית מקסים וחם. אני זוכר את ההתרגשות וההוקרה שהרעיפו אז בסניף על אמי, אני זוכר כמה היה העיסוק בפרויקט הזה מבורך עבורה. אחר כך סייעה בהפקת תערוכת צילומים מעשה ידי המשתקמים, וב'ערב ערב' דאגו לכסות את פעילויות הסניף.


אנוש אילת קוקטייל תעסוקה 27.10.2010
צילום ועריכה: EilatTV

על עסקים ואחריות חברתית


לימים, קיבלתי למשרדי הזמנה להשתתף בערב, שבו ביקשה מנהלת הסניף, מיכל הרלינג, מבעלי עסקים אילתים, לקלוט מבין חברי המועדון, במקומות העבודה באילת, שכן עובדה מצערת היא, שרוב רובם של תשושי הנפש מתקשים למצוא עבודה, שעה שזו כה הכרחית במסלול שיקומם, ותורמת רבות לשגרת יומם ולדימויים העצמי. רגע לפני שאתחיל להישמע פדגוגי מדי גם לעצמי, ידעתי כבר כשאחזתי בהזמנה, שאהיה אחד מהעסקים שיושיטו יד לסניף. רצה הגורל ומישהו הקשיב ואף זימן לי הזדמנות עסקית נפלאה על מנת להפוך את הרצון למציאות. באותם ימים קרמה עור וגידים הקמתה של מחלקה חדשה ב'ערב ערב' – מחלקת הפצת פלאיירים. לראשונה, התחלנו להפיץ מנשרים פרסומיים בתוך גיליונות 'מה נשמע באילת', מתוך מטרה לתת לעסקים המעדיפים שיטה זו של הפצה, דרך בטוחה להיכנס אל הבתים ולא להיזרק בפח שבחדר המדרגות כשאר הפלאיירים. סוג של פטנט מוכר עם טוויסט אילתי. אלא שלשם כך נדרשו לנו ידיים עובדות, שיפתחו חבילה חבילה, את כל 16,000 גיליונות 'מה נשמע', יכניסו לתוכן את הפלאיירים ויסגרו בשנית, בדיוק, אגב, מסוג העבודות שבסניף 'אנוש' מחפשים בעבור משתקמיהם. מאז ועד היום אנחנו מפעילים את השירות הזה בהצלחה הולכת וגדלה. מדי שבוע מגיעים פעילי הסניף למשרדינו ומצטרפים לצוות 'ערב ערב' הוותיק, יום עבודה מלא, מבוקר עד אחר הצהריים. גילינו אנשים מקסימים, עדינים, רגישים, מנומסים ובעלי כושר התמדה ועבודה ראויים לציון. בכל שבוע הם מגיעים, חמישה עד שמונה, וביחד אנחנו עובדים על עוד מהדורה של עיתון עבורכם. החיבור הזה מקרב בין כולנו, מאפשר לנו להכיר, ומעבר לסטיגמות, ובכנות, אני מאמין באמת ובתמים, כי שרות הפלאיירים שלנו 'תפס' באופן כה מוצלח, גם בגלל החיבור עם 'אנוש'. עניין של קארמה. מה לעשות. אני מאמין שמי שעושה טוב, מחזירים לו בטוב. ומי שמצליח לשלב מסחר ותחרות, עם אחריות חברתית, הרוויח פעמיים. זכרו את זה גם אתם, בפעם הבאה שאתם מזמינים את השירות מאיתנו - ההזמנה הזו משמעותה עבודה ופרנסה לאנשים שמתקשים למצוא כזו, וחשוב מכך - היא מספקת מענה שיקומי מהמעלה הראשונה בעבורם. לכן כשאתם מזמינים פלאייר ב'ערב ערב', אתם מאפשרים את המשך השילוב שלהם בחברה העובדת.



סימן שאני אילתי


אבל מעבר לתחושת הסיפוק האישית, נוספה גם תחושת סיפוק אחרת, אילתית, על כך שדווקא אילת, מבין כל הערים בישראל, עומדת בראש הטבלה כשמדובר ב'ערבות הדדית' ותרומה לקהילה. זה אומר משהו על האנשים שגרים כאן, על האופי האילתי, שהוא כנראה באמת חם יותר. גם בעיר 'גדולה' ובה עשרות אלפי תושבים. מהבחינה הזו לא השתנינו הרבה מאז אותו חודש אוגוסט עצבני בשלהי שנת 1957, עת נחת באילת, זוג צעיר והמום, הוא בן 26, היא בת 20, אחרי שעזבו את משפחותיהם ההמומות, שהביטו בהם בדיוק כמו שהוריהם שלהם הביטו בהם כשהרהיבו לעזוב את גרמניה שלפני מלחה"ע ה-2. את הלילה הראשון שלהם באילת הם לא ישכחו לעולם, ולא, לא משום שלא היה להם אפילו מזרן לשון עליו, שלא לדבר על כסא או שולחן, בחדר הצר שבו שוכנו בצמוד למוזיאון הימי הישן של אילת (שהפך לימים לביתו של רפי נלסון ואח"כ ל'קלאב הוטל'), גם לא בשל גודלו של המדבר בלילה, ועוצמת השקט שהכתה במי שהתרגלו לגדול בין פרדסים ושדות. הזוג הזה יזכור את הלילה הראשון שלהם באילת, בגלל הבוקר שלמחרת, כשפתחו את דלת ביתם החדש וגילו כיכר לחם טרי, בקבוק חלב ומעט חמאה. תושבי העיר, שמנתה אז לא יותר מ- 500 איש, קיבלו את פני הזוג הצעיר בתשורת 'ברוכים הבאים'. הזוג הזה הם הוריי, פועה ואיציק. מאז לא עזבו את אילת, ומן הסתם גם יסיימו בה את חייהם ביום מועד. אומרים שאילת השתנתה. אומרים שאיבדה מצביונה האותנטי. זה אולי נכון כשמביטים בבניה, ובמה שנותר לנו מהטבע הפרוע של פעם, אבל כנראה ששום דבר לא נגע באנשים עצמם. אלו נותרו יוצאי דופן בדרכם האילתית, מה קוראים ביידיש 'מענטש'.

תמונת כתבה


גדילה בכל הפרמטרים


לסניף 'אנוש' באילת מסייעים גורמים רבים. לא לחינם הוא זכה בתואר הסניף המוביל בשיתופי פעולה. בשיחה עם מיכל הרלינג, העומדת בראש הסניף האילתי, היא מסבירה: "קיבלנו את הפרס על כך שכל ההיבט השיקומי שלנו עובד דרך הקהילה. הכוונה היא לשיתופי פעולה מתמשכים, ולא חד פעמיים. אנחנו מבחינים בין תרומה חד פעמית, שהיא מבורכת, לבין תרומות קבועות, או שיתופי פעולה בין התושבים לאוכלוסייה בעלת הצרכים המיוחדים. אנחנו סניף קטן ומרוחק, ולכן הכבוד שבתואר גדול פי כמה. הראינו גדילה בכל הפרמטרים שנמדדים, בתוכניות השיקום שהצגנו. כך למשל, במספר שיתופי הפעולה עם גופים בקהילה, היינו היחידים בארץ שקיבלו את הציון הגבוה ביותר של 'ציון לשבח'. הגשנו למרכז עבודה שנתית שלמה שהכנו בנושא". ניכר בה, בהרלינג, שהיא באמת ובתמים מוקירה את התורמים ובעלי העסקים שקשרו את עסקיהם עם העמותה הקטנה. "אתה לא מבין מה אתם עושים לאנשים האלו", היא אומרת לי, ואני מודה, שאני באמת לא יודע. אני רואה אותם מגיעים מדי שבוע לעבודה איתנו, יושבים איתנו בפינת הקפה, מקשקשים אתנו, או עובדים בשקדנות, ובשקט, עם הרבה תחושת אחריות. "מבחינתם", מסבירה לי הרלינג, "זה לקום ולהגיע בזמן לעבודה, זה להתלבש רפרזנטטיבי, זה ה'לקבל את ההערכה' מצד מעסיק, וכמובן את התשלום בסוף החודש. אלו דברים שעבורך נראים ברורים מאליהם, ועבורם הם בונים עולם חדש, משוקם, שיאפשר להם להשתלב בחברה". "אז מה אתם צריכים?", אני שואל אותה לסיכום, "מה חסר לכם?", "עוד שיתופי פעולה עם עוד מעסיקים וגופים בעיר. ככל שנעמיק את רשת הקשרים בתוך הקהילה, כך נסייע יותר בשיקום. כסף זה תמיד חשוב, אבל קשר רציף, מכל סוג של עזרה, הוא בונה עתיד משותף לכולנו".

תמונת כתבה


מי ברשימת הנותנים:
שיתופי קבע:

עיריית אילת על שיתוף הפעולה, הסיוע והעזרה השוטפים.
מתנ"ס 'בית רובין' שנתן מקום של קבע לקבוצת הצעירים ואף מסייע בחוגים.
בית הספר הבינלאומי למלונאות.
שירותי הכבאות בשדה התעופה.

תורמים קבועים:
מלון 'אגמים', שמזמין 30 חברי סניף לליל סדר, מדי שנה, ולארוחות נוספות במהלך השנה.
עובדי רשות שדות התעופה
דני להב – 'לומדעת'.
לשכת המסחר
בני זרח – מלונות 'אסטרל ויליג''
רשת 'פתאל' שמעניקה כיבוד לצעירים.
מירב אפק, מנהלת 'בית פיליפ מוריי', שהכניסה את חברי מועדון הצעירים של העמותה, לסל התרבות.
'משב מרקט' שתורם קפה וסוכר.

מעסיקים קבועים:
רשת מלונות 'פתאל'
מלונות 'ישרוטל'
'דן פנורמה'
'ערב ערב באילת'
'כפר השעשועים'
מסעדת 'ללו'
מסעדת 'איל פנטולינו'

שתפו את הכתבה בפייסבוק