פרסומת
דלג

שפוי זמני

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 13/7/2011 10:21 ● ערב ערב 2506
כל מילה נוספת שתיכתב על התנהלות העירייה בעבודות השדרוג ברחבי אזור התיירות ושדה התעופה תיחשב עדינה ביחס למצב בשטח. חום יולי-אוגוסט, ועיריית אילת פותחת כבישים, סוגרת נתיבים, והכל בשם השדרוג, או כמו שנאמר בתשדיר הרדיופוני "אילת היא הבית שלי וכיף לי להתחדש". אז זהו, שלא, אילת היא אמנם הבית שלי, אך ממש לא כיף להתחדש ביולי-אוגוסט, ממש לא. כראש עירייה שחרט על דגלו מצוינות, יש לי רק דבר אחד לומר: אפשר להתווכח על הכל, מצוינות אין כאן וכנראה כבר לא תהיה בקדנציה הנוכחית. טור מזיע, מהביל, בין פקק לפקק המוביל, בין השאר, להתנהגות עירונית בלתי נסבלת. ואתם יודעים מה הכי מעצבן, הידיעה שניתן ואפשר היה לעשות את הכל אחרת. שתו הרבה מים בתנאי שלא הוכנס בהם פלואוריד
שפוי זמני



נעבור את הקיץ ואח"כ נראה


השבוע, הוצפתי בטלפונים זועמים, כמי שרגיל לקבל על הראש מכל מיני תושבים שמילותיי לא נעמו להם, הפעם, לשם שינוי, הכעס הופנה לעבר עיריית אילת והסיפור המשודרג. שהרי כיום, כבר ברור, לכל מי שמנטרל רק לרגע את הסיפור הפטריוטי על אהבת הבית וג'ינגלים על חשבונו, כי העבודות הללו היו חייבות להיערך בחודשי החורף, תוך תיאום עם גורמי תיירות. שהרי הדבר פשוט בלתי נסבל, כל בר דעת שהגיע השבוע לאזור פארק 'אופירה' וראה מה הולך שם מבין, שכל העניין פשוט בלתי נסבל, שלא לומר בלתי נתפס. לא יכול להיות שבשנות ה- 2000, עירייה בסדר גודל כעיריית אילת, לא תהיה אחראית וקובעת, מתי יתבצעו עבודות בהיקף שכזה, גם אם המימון החיצוני הגיע בדיוק בתחילת יוני. שהרי לשם מה בחרנו ראש עירייה, בדיוק בשביל הדברים הללו, ולאחר שיצחק הלוי ינחת או שנחת כבר מסינגפור (קשה קשה בטח כל הנסיעות הללו לחו"ל, אבל מה לעשות התפקיד מחייב, הפעם נסע לדיון בנושא מים, מועצת העיר אישרה לו כ- 8,000 שקל מקופת העירייה), שיקפוץ לאזור המלונות וישאל את עצמו, האם זה היה הכרחי, ממש בתקופה הזו, בשיא הקיץ, בשיא החום, בשיא עונת תיירות הפנים. השבוע, התקשר אלי בשיא האטרף, תושב אילת, שבימים כתיקונם, באמת נחשב מהזן השפוי והרגוע. בעבר אפילו היה באחת מוועדות העירייה, ולתשומת לב הקורא יצחק הלוי, כן, הוא גם הצביע עבורך. בקיצור, הבן אדם פתח במונולוג, שלמזלי הרב, תיעדתי אותו, אך אביא את עיקר דבריו. "שמע, אתה מכיר אותי שאני לא משתגע מהתקשורת ולא רץ לצעוק אצלכם בעיתון, אבל הפעם באמת שהייתי חייב. זה יפה מאוד שעיריית אילת עושה את מה שבעצם היא חייבת לעשות, לשדרג ולבנות ולנקות ולחדש את פני העיר. בשביל זה ראש עירייה נבחר, ולא צריך להיות גאון גדול להבין זאת. אבל באמת, קצת שכל ישר לא היה מזיק כאן, שהרי זה פשוט בלתי אפשרי כל מה שנעשה כאן ביולי ויימשך לאוגוסט ולתקופת החגים. מה גם שאלו לא עבודות דחופות שפתאום נפלו עלינו כרעם ביום בהיר, הרי לא התפוצץ צינור, זו לא מכה משמיים. אלה עבודות שהיו ידועות, אמורות היו להיות מתוכננות, מתואמות, להכין שילוט ראוי ולא שלטים המביישים את העיר, מציבים, מוחקים (הרחבה בהמשך), הכל פשוט נראה רע, מצטייר רע, חובבני ותאמין לי, שלא יעזרו אלף ג'ינגלים ברדיו עירוני". "עזוב", אני אומר לו, "יש לנו זיכרון קצר, העבודות יסתיימו, התושבים יראו את המדרכות, הכבישים, הפרחים וכולם יגידו איזו עירייה נפלאה וראש עירייה מצוין". התושב הוותיק סיים ואמר: "שמע, אני לא רוצה להיכנס לענייניי פוליטיקה, אתה מכיר אותי, לא אוהב את זה, אבל מה שנעשה כאן זאת שערורייה שלא יכולתי לשתוק יותר. עיר תיירות, יולי- אוגוסט, ודווקא עכשיו מבצעים עבודות באזור התיירות. שיכנסו לשכונות וישדרגו שם ושלא יספרו לי סיפורים על תקציבים שיתקבלו ממש עכשיו ואם כן, אז פתאום לראש העירייה נעלם הדיבור, הוא יודע טוב טוב לצעוק, הוא יכול היה לצעוק גם בעניין זה מול משרדי הממשלה, אבל מה אגיד לך, זה נראה כאילו לאף אחד לא ממש אכפת, פשוט נורא". נפרדנו כידידים, התושב ואני, הוא המשיך לענייניו, כעוס וזועף, כמו רבים מתושבי העיר. שתי הערות אחרונות בעניין זה, הראשונה, מבלי להישמע פופוליסט, אם אני הייתי ראש עירייה, הייתי לוקח את עשרות מיליוני השקלים המושקעים כעת בעבודות שדרוג באזור התיירות ומשקיע אותם, או את חלקם, בשכונות בעיר, בגני משחקים, בטיפוח סביבתי, ולפני שמישהו יאמר 'אבל הכסף הגיע במיוחד לאזור התיירות', אענה לו,' בשביל זה יש סדר עדיפויות עירוני'. הערה נוספת. השבוע, נפתח נתיב אחד מול שדה התעופה, נסעתי שם, מה אומר ומה אגיד, אם בשביל זה סוגרים את הנתיבים הראשיים בעיר תיירות בחודשי השיא, משהו דפוק לדעתי, אבל, זו רק דעתי. דבר אחד בטוח, אין שום דבר מצוין בעבודות הללו, בתקופה הזו. ראוי לציין, כי דבריי ודעתי מכוונים אך ורק להנהלת עיריית אילת, הקבלן המבצע עושה את עבודתו כנדרש. המשך יבוא.

בתל אביב לא יותר טוב
כביש טיילת תל אביב משתפץ בול ביולי אוגוסט והפקקים משתרכים. לרון חולדאי פתרונים...



תתקדם תתפנה (א)


לא צריך הרבה בכדי לחטוף קריזה בקיץ, העצבים בחום יולי-אוגוסט רגישים, וכל דבר קטן מקפיץ אותם לגבהים היסטריים. ואני, בסה"כ חנון פולני מצוי, המודע היטב כי הזעם והכעס עלולים להתפרץ בכל רגע, בעיקר על הכביש, שם כעס יכול בשניה אחת להפוך לאלימות ולהסתיים ברצח. לכן, כשאני נוהג, משתדל מאוד לשמור על קור רוח ולספור עד 10 לפני שעונה. בשבוע שעבר, ביום רביעי לדעתי, יצאתי ממערכת העיתון, נכנסתי לרכבי, הדלקתי מזגן, הדיסק ניגן לי שיר של להקת 'הדלתות', מת על איך שג'ים שר על הבייבי שתבוא להדליק אותו. בקיצור, נכנסתם לאווירה, רגוע, כמעט ומריח סוף שבוע, ולמרות הפקקים בכבישים, מצב רוחי היה סביר לאללה, עד כמה שאפשר בהתחשב במצב הכללי. וכך, בעודי נוהג סמוך לביה"ס 'גולדווטר' בנתיב השמאלי בתוך שיירת רכבים פקוקה עד כלות, שומע צפירות עולות ויורדות מהרכב שמאחוריי, מביט במראה, מזהה נהגת בלונדה שכזו, ברכב מסוג 'קאיה' מתחנת המוניות 'מול הים'. קיוויתי שהיא תבין כי אין לי לאן לזוז ואני תקוע כמוה, בפקק עירוני, אך הנהגת לא הסתפקה בצפירות, פתאום התפנה לשניה הנתיב לצדי, היא לא היססה, עקפה אותי מצד ימין וכשהיתה לצידי, פלטה סדרת 'ברכות' תוך הנפות ידיים חינניות. ואני מכאן שולח לך ברכות חמות, קצת סבלנות ליידי, למה ככה למה, כמעט נעלבתי.

תמונת כתבה
צילום: יהודה בן יתח


תתקדם תתפנה (ב)


ביום ראשון השבוע, הגעתי לסניף הבנק שלי, נו טוב, המילה שלי קצת מוגזמת, לסניף הבנק שבו אני מפקיד את כספי ומשלם עמלות מוגזמות על מנת שאוכל לבזבז אותו. אני ממעט להגיע לסניף הבנק, וכשאני כבר שם, אני מוצא את עצמי עומד מול מכונות ומדבר אליהן במבטא ישראלי הולם. החניתי את רכבי סמוך לבנק, יצאתי לענייניי הכספיים. שבתי לאחר כרבע שעה, הנעתי את הרכב ועלעלתי בניירת שהמכונה הרעיפה עלי ברוב טובה, לא כולל עמלה. והנה אני שומע צפירות עקשניות מאחורי, מביט במראה ורואה מאזדה 3 לבנה, עצבנית במיוחד ובתוכה בחור צעיר שנראה מנפנף בידיו כצועק, 'זוז זוז, אני צריך להחנות'. לא ממש הבנתי, המשכתי לעלעל בניירת, להזכירכם, אני ישבתי ברכבי, כחוק ועסקתי בענייניי. והנה, כשרציתי לצאת מהחניה ולנסוע לדרכי, ראיתי את המאזדה מחנה בדיוק מאחוריי, באמצע הכביש. הצעיר סמוק הפנים יצא מהרכב ופנה לבנק. יצאתי מרכבי ופניתי לצעיר הרגזן ואמרתי: "חסמת אותי, אני לא יכול לצאת, אתה יכול להזיז את הרכב בבקשה". הצעיר, שבעיקר דיבר עם הידיים, השיב לי בזעם: "צפרתי לך שתיתן לי להחנות ולא רצית, עכשיו חכה" ופנה לבנק כשרכבו, להזכירכם, באמצע הכביש ממש. עכשיו הסיטואציה היתה ברורה לי, אם אתעקש ואענה לו, האירוע יכול בקלות להפוך לדיווח פלילי. הצעיר התעורר על צד שמאל, נראה זועף וכעוס, עצבני והאמת, קצת מפחיד. ספרתי עד 10, נכנסתי לרכבי ובתמרונים אסטרטגיים, הצלחתי לצאת מהחניה. הצעיר סיים את ענייניו בבנק, נכנס למאזדה, כאילו כלום לא קרה וזרק לעברי מבט של 'באמאש'ך, תסתום ואל תגיד מילה'. אירוע כזה, בתל אביב, הסתיים לפני כשנה ברצח, לאחר שנהג מסכן ענה לנהג עצבני שחסם אותו, ואני אומר, לפעמים לא צריך להיות צודק, מספיק להיות חכם. דרך אגב, זה נכון גם בעניינים אחרים. נ.ב למאזדה שלום.

עצמאות שמח


בשבוע שעבר, הוקמה מדינה חדשה בדרום סודן, צפיתי במחזות השמחה, בנשיא המשחרר את מתנגדיו לרגל הכרזת העצמאות. חבל ארץ מהעניים בעולם, למוד מלחמות וסבל, שנים של מלחמת אחים, אסלאם קיצוני, מדבר גדול ואזרחים מסכנים. ובשבוע שעבר, ליום אחד, התנופפו דגלים, נראו חיוכים, ורוח מדברית אופטימית נשבה בדרום סודן. כמה מסתננים, או פליטים מדרום סודן, גרים באילת, נראה שאף אחד לא באמת יודע. השבוע, הם חגגו, גם כאן, באילת, את הקמת מדינתם. בשבת האחרונה, אף נערכה מסיבת עצמאות במתחם המגורים הגדול שלהם, ב'נוף אילות'. הקורא קפרי ראובן שלח לי תמונות שצילם ואף הציע לנו לשמוח בשמחתם וציין, כי הוא שוחח עם כמה מהם שהתבטאו במילים חמות על ישראל בכלל ועל אילת במיוחד. אני בהחלט שמח בשמחתם, וזה הזמן הנכון להציע להם בלבביות, לשוב לארצם החדשה ולעזור לה בביסוס הכלכלה המקומית. כי כעת, משהוקמה מדינתם והמלחמה פסקה, אין זמן טוב יותר לשוב לארצם. כי כאן אין להם עתיד ולהיות שואבי מים וחוטבי עצים, את זה הם יכולים לעשות בארצם.

הצהרת רשת 'דן'


בעוד כולם בעיקר מדברים על נושא המסתננים, רשת מלון 'דן' עושה. הרשת, הנחשבת לאחת מהאיכותיות בארץ, קיבלה החלטה אסטרטגית שראוי להזכיר אותה. בעלי הרשת, משפחת פדרמן ומנהליה, החליטו, כי הרשת לא תעסיק מסתננים וגונבי גבול למיניהם והיא שמה דגש על העסקת צעירים יוצאי צבא, ישראלים וכל שאר תושבי הארץ. זהו מעשה ראוי של רשת שהיתה יכולה, בקלות רבה, להעסיק מסתננים ולחסוך כסף רב במשכורות ועוד. השבוע, מפורסם מכתב של נופש מירושלים, שהגיע לאילת ושמח לגלות כי ברשת 'דן' יש העדפה לצעירים ישראלים על פני עובדים זרים. ובימים בהם הנושא הוא רלוונטי מתמיד, טוב לגלות כי רשת בתי מלון לא רק מדברת, אלא גם עושה. צל"ש לרשת 'דן'.

פאני איננה


השבוע התבשרנו על מותה של פאני עטר, חברה, שעבדה בזמנו, כגרפיקאית בעיתון. מותה נפל על כל מי שהכיר אותה כרעם ביום בהיר. פאני, אישה מחייכת, נעימה וחברותית, עבדה במערכת כשמונה שנים והיתה אהובה על כולם, עניין לא פשוט במערכת עיתון לחוצה, רוויה באינטנסיביות ואמוציות. פאני תיזכר תמיד, כאישה מלאת טוב, גרפיקאית בחסד עליון, חרוצה והכי חשוב, חברה טובה. יהי זכרה ברוך.

פתקים מהמקרר
חול וחול?


באמת שקשה לי להבין מדוע מתעקשים במינהל מקרקעי ישראל לאפשר את המשך הרס חולות סמר. הרי לא הכל בחיים נמדד דרך החור של הגרוש או השקל. מה ההיגיון מאחורי ההיתרים שנתנו לכריית חולות במקום הנפלא הזה, חלקת אלוהים מופלאה שפשוט הולכת ונהרסת, לדיראון עולם וכסמל לטמטום וקהות חושים כללי. כעת שוב ממתינים לאיזו החלטה בירוקרטית, לא הגיע הזמן שהפארסה הזאת תסתיים ומה שנותר מחולות סמר יישמר גם לדורות הבאים?

דנקנר רוצה את 'ארקיע'


השבוע פורסם ב'כלכליסט', כי קבוצת אי.ד.בי., החולשת בין השאר על 'ישראייר', 'דיזנהאוז', 'צבר' ו'נתור', רוצה גם את חברת 'ארקיע'. וזה קשור גם לאייטם הראשון, חברות הענק, בבעלות מספר משפחות, הבולעות אותנו והופכות את כולם לעכברושי תעשיה בבעלותם. אתם קולטים, 'ישראייר' ו'ארקיע', בבעלות משפחת דנקנר. וכך, בעוד משרד התחבורה מפנטז על תחרות אווירית, בא דנקנר ומראה לנו, שוב, מאיפה משתין הטייס. איזו תחרות תהיה לנו כאן. איפה הממונה על ההגבלים העסקיים? מהפכה כבר אמרנו?