פרסומת
דלג

האלופה האילתית שאמרה לא לנורווגים

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 3/8/2011 08:40 ● ערב ערב 2509
אם נעמי כהן בת ה-17, הגולשת המצטיינת מאילת, היתה אומרת כן להצעה מנורווגיה ומייצגת את הבלונדינים בזירה הימית, הרי שהיום היא היתה מסודרת מכל הבחינות: מאמן פרטי, כיסוי של כל הוצאות התחרויות, מחנות האימון, מלגה כספית נאה ובעצם מה לא. אלא שנעמי הפטריוטית בחרה להישאר נאמנה לארץ, לעיר ובעיקר למרכז הימי בו גדלה. שבועיים לאחר שחזרה ארצה עם מדליית הארד באליפות העולם בקרואטיה, מדברת נעמי על הנעורים, הבגרויות ומתי הבינה שהיא באמת אלופה
האלופה האילתית שאמרה לא לנורווגים



מי שיפגוש את נעמי כהן בת ה-17 במסדרונות בית הספר 'גולדווטר' בו היא לומדת, לא יתקשה לנחש שהצעירה השחומה והחטובה הזו עוסקת בגלישה, אלא שהוא לבטח לא יעלה על דעתו שמדובר בלא פחות ולא יותר אלא באחת הגולשות היותר מוכשרות שידעה ישראל והעיר אילת, כי צניעות היא אחת התכונות המאפינות את נעמי.

תמונת כתבה


בגיל 17 היא כבר יכולה להתהדר ברשימת הישגים ארוכה ומכובדת שכוללת בין השאר את התואר הנחשב אלופת העולם לנוער עד גיל 17, תואר אותו קטפה בשנה שעברה. עוד כולל הרזומה של נעמי לצד תארי אלופת ישראל, שורה בלתי מבוטלת של הישגים בגלישה העולמית: מקום 4 באולימפיאדת הנוער שהתקיימה בשנה שעברה לראשונה, מקום רביעי באירופה (עד גיל 17), מקומות ראשונים באליפויות בינלאומיות שונות ואם למישהו היה איזה שהוא חשש כי המעבר מדגם הנוער לדגם הבוגרים, שלב אותו עשתה בחודשים האחרונים, יעיב אולי על הישגיה, הרי ששלושה שבועות בלבד לאחר החלפת הדגם היא כבר חזרה עם המקום השלישי בכיס מאליפות העולם לקד"טים. תוסיפו לזה את התואר האחרון איתו חזרה ארצה לפני שבועיים כל הדרך מקרואטיה - מקום שלישי באליפות העולם, הפעם עד גיל 18, והנה לכם אלופה מקומית שהולכת ותופסת את מקומה בצמרת העולמית לאט אבל בהחלט בטוח.

תמונת כתבה


קורצה מחומר של אלופים


לצד העובדה שגם נעמי, ממש כמו שחר צוברי, המדליסט האולימפי מאילת, היא חצי תימניה וחצי ווז'ווז'ית (אמה 'מייד אין' נורווגיה), יש משהו שמעיד עליה כי גם היא קורצה מחומר של אלופים. אותו קור רוח ואדישות משהו שמאפיינת את הטובים, אלו שיודעים איך להפסיד בכבוד בקרבות איתנים, להרים מיד את הראש ולהמשיך הלאה ליעדים הבאים. גם נעמי כזו. לא מחפשת תירוצים, הצטדקויות והסברים. כשאני שואלת אותה מה קרה הפעם באליפות העולם ואיך זה שלא חזרה הביתה גם השנה עם מדליית הזהב, היא פשוט אומרת לי: "דברים משתנים בכל תחרות נתונה. וכן, גם כי היו לי כמה טעויות טקטיות. למדתי מהתחרות הזו המון", היא מודה בקור רוח ולרגע לא יוצאת מגדרה לאורך הרעיון גם כשאנחנו מדברות על הישגים חסרי תקדים כמו למשל הזהב באליפות העולם בשנה שעברה. "אני לא מאלו שמתרגשות אם מתפספס להן קצת בתחרות כזו או אחרת", היא אומרת וממהרת לציין כי בעבר לא הייתה כזו, נהפוך הוא, היא הייתה לוקחת כל דבר ללב, אלא שנעמי הבוגרת כבר למדה להבין שיש הרבה תחרויות בדרך, ולחץ לא יעזור לשיפור המיקום בתחרות הבאה.
אני מנסה לברר אם יש קשר בין הצד התימני שלה להישגים והיא אומרת לי בחיוך: "אמא שהיא נורווגית במקור תמיד מנסה לתלות את ההצלחה שלי בגנים הוויקינגים שלה, אז אני אומרת לה- תראי את שחר, הדר, נראה לי דווקא שמה שמשפיע אלו הגנים התימניים"...
נעמי התחילה את דרכה בגלישה בכתה ה' וכבר מראשית הדרך קטפה מקומות ראשונים בתחרויות ארציות. "להיות ראשונה בארץ זו לא ממש חוכמה", היא אומרת ומנסה להצטנע, "כי כל האילתים מצליחים להיות אלופי ישראל". בגיל 14 היא רשמה את הפריצה כשחזרה מאליפות אירופה לילדים עד גיל 15 במקום השני, אחרי הגולשת ורוניקה מאיטליה שאגב סיימה גם באליפות העולם האחרונה ראשונה. נעמי מגדירה את יריבתה זו כ"חברה טובה שלי", ומוסיפה בפרגון, "היא תותחית אמיתית". ואני לא יכולה שלא לתהות ממתי יש לנעמי מאילת חברה איטלקיה. "זה ככה", מסבירה נעמי, "יש לי הרבה חברים וחברות גולשים מחו"ל, יוצא שאנחנו נפגשים המון בתחרויות ובכל פעם אנחנו יחד בין שבועיים לעשרה ימים, כך שלפעמים קל יותר לפתח חברויות עם חבר'ה מחו"ל", היא אומרת ומספרת על קשר יום יומי שהיא שומרת עם החברים האלו שלה מחו"ל תודות לנפלאות האינטרנט, הסקייפ והפייסבוק.
אז למעשה מתי התבהר לך שאת אלופה של ממש?
"זה לא משהו שקורה בין לילה. זה משהו שמתבשל לאט, משהו שנבנה מתחרות לתחרות, אבל הנקודה בה הבנתי שכל הזכיות האלו שלי הן לא סתם, הייתה באליפות העולם בשנה שעברה כשזכיתי בזהב. קשה לעכל את זה שאת נחשבת לטובה בעולם. את יודעת, זה מסוג הדברים שאת חולמת עליהם בתור ילדה- להיות אלופת העולם וכשזה קורה לך את לא מבינה ולא מעכלת. זו גם הייתה התחרות הכי גדולה שהתקיימה בדגם, עם 62 בנות מתחרות, זה לא היה סתם".
אבל בינתיים הספקת לעבור דגם של גלשן והיום את גולשת אמנם עדיין בקטגוריית נוער אבל כבר על הדגם של הבוגרים. לא הלחיץ אותך שפתאום תלכי לאיבוד?
"לא ממש. דווקא שמחתי לעבור לדגם של 'הגדולים' ולהתחרות מול יריבות בוגרות יותר עם יותר ניסיון. מכל יריבה כזו אני יכולה רק ללמוד. דווקא בתחרות הראשונה על הגלשן החדש, שלושה שבועות אחרי שעברתי דגם, דברים הלכו לי לגמרי הפוך, ולמרות זאת סיימתי שלישית עד גיל 18".

תמונת כתבה


מה עכשיו?
"בעוד חודש בבורגס יש אליפות אירופה, באוקטובר אסע לאליפות העולם הפתוחה בסרדיניה. אלו יהיו מן הסתם תחרויות אפילו קשות יותר, כי בניגוד לאליפות עולם סגורה, לאליפות פתוחה לא מגיעה נציגה אחת מכל מדינה אלא כמה וכמה, ותאמיני לי אין פולנייה אחת טובה אלא הרבה טובות. המשימה מן הסתם הופכת לפחות קלה וכמובן יש גם ישראליות טובות שישתתפו בתחרות".

טובות ממך?
"את רואה? בארץ סיימתי את המבחנים לנבחרת במקום השני אחרי לורה קישון מהרצליה. היא גדולה ממני בשנה וגולשת מצוין. זה טוב שיש יריבה, תמיד טוב שיש תחרות ויש לאן לשאוף, חוץ מזה שאין בינינו יריבות. אנחנו חברות ומסתדרות טוב. גלישה זה ענף ספורט שרוכשים בו הרבה חברים בארץ ובכלל בעולם".

כשאת מסתכלת אחורנית על הילדות שלך, לא הייתה לך ילדות רגילה. עד כמה את מרגישה שפספסת?
"נהפוך הוא, מדובר בילדות אחרת, טובה לא פחות. דבר ראשון לגולש יש תעסוקה. הוא לא מהמשועממים שמחפשים מה לעשות. אתה נמצא כל היום בים עם אנשים מגנבים, מסגרת תומכת והתחושה היא שכולם שם בשבילך. אתה מתעצב, מתבגר מהר, נהייה ילד קטן- גדול ואין בזה שום שלילי. כמי שהיתה צריכה לנסוע לתחרויות בעולם, התרגלתי כבר מגיל צעיר להסתדר בלי אבא ואמא צמודים. לפעמים היינו צריכים לבשל לעצמנו ותאמיני לי שאלו החוויות הכי גדולות של החיים. כי מה שאתה זוכר מתחרות זה לא רק מה שעשית בים, אלא את כל המסביב. לפעמים אגב תחרות יש גם ימים פנויים ואז מטיילים. בסינגפור למשל היו לנו הרבה ימי מנוחה אותם ניצלנו לטיולים מהנים".

תמונת כתבה


עד כמה הדברים האלו פוגעים בבית הספר?
"השנה, אני מודה היה קשה. גם כי נסעתי המון לתחרויות בחו"ל והיו מחנות אימון וזה מאוד לא פשוט בשנה של הרבה בגרויות. אבל זהו, סיימתי י'א תודה לאל. חלק מהמורים באמת באו לקראתי ועזרו לי. מיכאל מור, סגן המנהלת, בנה לי מערכת וניסה לעזור, לצד אלו שמנסים לבוא לקראתך, תמיד יש אלו שאומרים לך- אני מבין אותך אבל אין לנו מה לעשות. אז אני לומדת גם בחו"ל בזמן של תחרויות. רוני, מנהל המרכז הימי, הכריח אותי לשלב בלו"ז היומי שעתיים של לימודים לפחות בכל יום וזה לא נחמד לחזור לארץ ולנחות בבית ישר על מבחן, אבל ככה זה. לשמחתי, למרות הקושי, אני לא מ'השורדות' בבית הספר אלא יושבת על ציונים ממוצעים של 70-80. אני באמת משתדלת כי ברור לי שעם כל הכבוד לגלישה אני חייבת לעצמי גם לימודים, אחרי הכל לא כל החיים אגלוש".

חיי חברה יש?
"בטח. רוב החברים שלי הם גולשים או כאלו שגלשו. הם תמיד צוחקים עלי שאני חיה בחו"ל ומבקרת בארץ. אבל לי אין בעיה עם זה. ברגע שאני כאן אני חיה טוב ולא ממש מרגישה שאני מוותרת על משהו. אז נכון, לפעמים יש אימוני בוקר מוקדמים שמצריכים ממני להתעורר בסביבות חמש, ואז אני ישנה מוקדם, אבל עדין הכל בהנאה".

וחבר?
"אין", היא מחייכת, "האמת, נוח יותר שיהיה חבר גולש מחו"ל, שוב, כי אותו מן הסתם אראה יותר".

ומה בכל זאת?
אני לוחצת ונעמי עונה לי בחיוך מבוייש, "יש משהו, חצי כוח"...

אמרה 'לא' לנורווגים


כמי שאימה היא ילידת נורווגיה, מחזיקה נעמי באזרחות נורווגית בעצמה. עובדה זו, כמו גם העובדה שבנורווגיה כאילו כדי להכעיס, יש תקציב גדול לענף הגלישה אבל טרם נולדה שם הגולשת הראויה, מסבירה מדוע קיבל אביה של נעמי הצעה מפתה שיכלה לסדר את נעמי בכל ההיבטים: מאמן צמוד, תקציב נדיב שיכסה עבורה את כל התחרויות ומחנות האימונים בחו"ל, מלגה נאה למחייה, ואם כל זה לא מספיק, הרי שההצעה דיברה על כך שנעמי תמשיך לחיות בארץ אבל תתחרה עבור הנורווגים. ועם כל כמה שההצעה מפתה ויכלה לחסוך כספים רבים מהוריה, נעמי סירבה. למה? אני שואלת ונעמי מסבירה: "כי אני ישראלית. בלי להעליב את אמא, אני בראש ובראש ישראלית. נולדתי כאן, גדלתי כאן, אמנם היו לי במרוצת החיים חופשות ארוכות בנורווגיה ואני גם מדברת את השפה, אבל זה עדין לא הופך אותי למזוהה עם הנורווגים. אז נכון, החיים שלי יכלו להיות נהדרים אם הייתי מקבלת את ההצעה שלהם, אבל עדיין זה היה כמו לבגוד במדינה, בעיר, שלא לדבר על המרכז הימי. אז תודה לא תודה". נעמי מספרת איך בכל תחרות יש מי מהמשלחת הנורווגית שמגלה כי הצעירה השחומה היא בעצם 'משלהם'. "הם מסתכלים עלי, אומרים לי משהו בהיסוס וכשאני עונה להם בשפתם הם פוקחים עלי זוג עיניים המומות. נו באמת, זה בעיקר בגלל הצבע. מתי בפעם האחרונה ראית נורווגית בצבע שלי?", היא צוחקת...
בואי נדבר על ההוצאות הנלוות להישגים שלך. עד כמה ההורים נאלצים לשלוח יד עמוק לכיס?
"אוהו. הם שולחים יד מאוד עמוק לכיס. יש המון הוצאות שאנשים אפילו לא מבינים. תראי, גם כשהאיגוד מממן תחרות, עדיין כל מתחרה צריך להוציא מכיסו סכום של 700 יורו, או במילים אחרות 3500 ₪. כאילו שאם חזרתי מאליפות העולם האחרונה עם מדליית ארד, שילמתי עבור זה 3500 ₪. אבסורד בהחלט. אם את נוסעת לאליפויות על חשבונך, כי האיגוד מממן את הנסיעה למשתתפת אחרת, את צריכה לשלם את כל העלויות לבד וזה אומר לא רק את הטיסות, האירוח וההוצאות אלא גם עבור ההטסה של הציודים שזה מאוד לא זול. אבל למה ללכת רחוק, אפילו תחרות בארץ עולה 1000 ₪ אז תביני במה דברים אמורים. עצוב שהמדינה לא יכולה לשלם יותר עבור צעירים שמייצגים בסופו של דבר אותה".

צובט קצת בלב שלהיות אלופה עולה להורים שלך הרבה כסף?
"בהחלט, בעיקר לנוכח העובדה שאני יודעת שהייתה לי דרך להקל עליהם בהוצאות אם רק הייתי מקבלת את ההצעה של הנורווגים. המזל הוא שגם ההורים שלי רוצים בזה, גאים בי ולמעשה הם ההורים הכי תומכים בעולם ועל כך אני מודה להם בכל יום".

ומה עם ספונסרים?
"יש את חברת 'פראו' האילתית, שתומכת בי ואת חברת 'דה קין' שנותנת לי ביגוד ואני מודה להם מכל הלב על התמיכה, אבל עדין יש עוד הרבה כספים שההורים שלי נאלצים לשלם. ומאחר ואני במרבית הזמן מתאמנת או נמצאת בנסיעות כמעט בלתי אפשרי עבורי לעבוד ולסייע בהוצאות. דווקא לאחרונה התחלתי לעבוד ב'פיני לק', ארבע שעות בערב, בעיקר כדי להכניס לו"ז מסודר ליום שלי, הרי לא זה מה שיוכל לסייע לי בהוצאות הגדולות. בתכל'ס כל החברים שלי צוחקים עלי על זה שאני לא רק מתאמנת קשה ונוסעת, אלא גם משלמת על זה. ידיד שלי אמר לי - בואי אני אקנה לך מדליה ותחסכי 700 יורו... אבל זה חיידק. וככל שאני מצליחה יותר ככה אני רוצה להגיע יותר רחוק".

ומה הכי רחוק מבחינתך שאת רוצה להגיע?
"לאולימפיאדת בוגרות כמובן, ואין סיכוי שזה יהיה באולימפיאדה הבאה. אני אמנם יכולה לנסות ולהתחרות על כרטיס הכניסה, אבל זה די אבוד מראש כי ישנן שתי מתחרות מאוד חזקות- לי קורזיץ ומעין דוידוביץ שהן לא רק הרבה יותר בוגרות ממני אלא יש להן הרבה יותר ניסיון ושעות אימון. כרגע המטרה שלי היא אולימפיאדת 2016, אם ענף הגלישה עוד יהיה ענף ספורט אולימפי כי עכשיו יש דיבורים על הוצאת הגלישה מהאולימפיאדה לטובת הקייט".

אז מה, היסטריה?
"את מבינה את זה? לחשוב שעבדת כל כך קשה והשקעת שנים בענף ועד שאת יכולה סוף סוף להגיע למשהו, ישאירו את הענף שלך בחוץ...מצד שני גם אין הרבה מה לעשות בנידון חוץ מלהצביע בפייסבוק בקבוצה שקמה בנושא".

אז מה המטרות לשנה הקרובה?
"להיות ראשונה באליפות העולם ואירופה ואולי בעתיד הרחוק יותר תהייה לאילת גם אלופה אולימפית בגלישה"...