פרסומת
דלג

מצילים את חולות סמר

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 30/9/2011 12:48 ● ערב ערב 2517
רגע לפני ראש השנה, הפור נפל, חולות סמר לא ייכחדו ללא מאבק. רגע לפני ברכת החג, ההחלטה התקבלה, התגייסנו לנסות ולהציל את חלקת הטבע אולי הייחודית והיפה ביותר בערבה. 20 ק"מ מאילת, חלקת אלוהים קטנה, מקום קסום שכל הבאים בו נעמדים חסרי נשימה. בעוד כחודש, אמורים דחפורים לפצוע ולהרוס את החלק היפה ביותר בחולות סמר. אנחנו החלטנו לעשות מעשה, לצעוק בשם הטבע, בעלי החיים, לצעוק בקול רם, ברור, צלול, די לטמטום, עד כאן, לא ניתן להרוס את הסביבה שלנו. בימים הקרובים, נשקלת הגשת עתירה משפטית נגד הליך הכרייה. חשוב לציין כי כל העוסקים בעניין ניסו להימנע מעתירות ומהגעה לבתי משפט. אך בסופו של דבר, לא היתה ברירה כי עתיד חולות סמר הוא גם עתידנו ועתיד ילדינו. ב-17.10 נגיע לחולות סמר להפנינג צבעוני ומוסיקלי. כי התושבים דורשים, גם, צדק סביבתי
מצילים את חולות סמר

תמונת כתבה


שאלו אותי השבוע, מה יש לך מחולות סמר, למה זה צריך לעניין אותנו, האם לא חסרים לנו מאבקים חשובים יותר? אכן שאלה לגיטימית ובמקומה, ותשובתי היא נחרצת, צריך לנסוע רבע שעה ולראות את האזור ואז להבין את כל העניין.

גם לטבע יש גבולות


חולות סמר זה הטבע בהתגלמותו, חולות זהב, בעלי חיים, נוף מדברי מהמם, זוחלים והכי חשוב- שטח ייחודי שאם יעלם, לא יהיה עוד. פשוט מאוד. כשדורון ניסים, מנהל מחוז אילת ברשות הטבע והגנים, לקח אותי לסיבוב בחולות סמר, עדיין לא הפנמתי את גודל ההרס והטמטום. כן, כתבתי על זה לא מעט, אך ביום ראשון השבוע, כשעמדתי על הגבעה המדהימה, שם, בחלקה ג' בחולות סמר, הבנתי כי אין מצב, פשוט אין מצב שנשב ולא נעשה דבר. ישנם רגעים מכוננים בחיינו, שם על הגבעה היה אותו רגע מיוחד. יש לציין, שהמאבק על חולות סמר הוא ארוך, והמון אנשים טובים נאבקים כבר שנים בממסד, בבירוקרטיה ובהחלטה הבזויה, העטופה היטב, יש לציין, במעטה חוקי המתיר לחפור חול בחולות סמר ולהרוס אותו כליל, בשם הפיתוח. ולא שאין חלופות, ברור שיש, אך הפוליטיקאים, הפקידים ומינהל מקרקעי ישראל, הגוף המונופוליסטי הזה, לא ממש רוצים, לא ממש אכפת להם, ולכן החלטנו לצעוק במקומם, לזעוק על העוול הנורא העומד להתרחש ולהתריע כי גם לטבע יש גבולות, וחולות סמר הם סוג של גבול אחרון. לא נשתוק, נצא למאבק ומחאה תקשורתית, עירונית, ארצית, נצא ונצעק די. כי יש החלטות שגם אם הן עומדות במבחן החוק, הן רחוקות ממבחן השפיות, ההגינות והתקינות הציבורית. כי לטבע יש גבולות וזו בדיוק הנקודה וזה בדיוק הזמן, לעצור ולדרוש, צדק סביבתי. ולא, זו לא עוד סיסמה ריקה מתוכן, כי כשעומדים על הגבעה, מבינים עד כמה ההרס הוא טוטאלי, ללא יכולת חזרה. ובכדי שגם ילדינו, נכדינו והדורות הבאים, יוכלו להתענג מחולות סמר, מבעלי החיים, מהנוף, מהטבע. למען המטרה הכל כך חשובה הזו, נרתמו אנשים טובים המייצגים בין השאר גופים ירוקים. דורון ניסים, מנהל מחוז אילת ברשות הטבע והגנים, אסף אדמון, מנהל היחידה הסביבתית אילת-אילות, טל גולדמן, רכזת סבב"ע (סביבה בריאה בערבה) נעמה פישר, מנהלת המרכז ללימודי שדה בחברה להגנת הטבע וגם יותם בר, מנהל בית ספר שדה אילת, כל האנשים הללו, נאבקים ונלחמים למען חולות סמר מזה חודשים ארוכים ואפילו שנים. אך למרבה הצער, נכון לעכשיו, למרות מאמציהם, המכונה הממסדית ממשיכה לזחול קדימה וכן - גם אני כעורך 'ערב ערב' באילת, בברכת העיתון ובעליו, אך קודם כל ולפני הכל, כתושב אילת ואדם המודע ומבין כי לטבע יש גבולות, ופיתוח לא חייב לבוא על חשבון הסביבה הטבעית.

תושבים למען צדק סביבתי


למבצע גייסנו גם את 'קול הים האדום', שמנהלו, גיא מרקמן, לא היסס לרגע והצטרף, ובימים הקרובים נפיק ג'ינגל שיושמע כל יום. כותב השורות, לא המציא את הגלגל ומצטרף בענווה רבה לאנשים המוזכרים כאן, להפקת האירוע ב- 17.10. חול המועד סוכות. כי מבחינתי אי אפשר לשבת בשקט אל מול העוול הנורא, זה יהיה בלתי נסלח, כאילו שותף לדבר עבירה, המחאה הזאת היא מנחמת, מחבקת, מחאה המגיעה מהנשמה, אל הנשמה, עבור הנשמה. עד לאירוע, עליו נרחיב בהמשך ובשבועות הקרובים, אנו מתכוונים לפעול בכל דרך אפשרית, להעלות את חולות סמר על ראש שמחתנו ודאגתנו, בתקשורת, המקומית והארצית, נפנה לחברי הכנסת, השרים, ראש הממשלה וגם לנשיא המדינה. נפנה לכל מי שניתן וצריך על מנת לשנות את רוע הגזירה. ואולי בימים של תיקון וסליחה, בימים בהם השמיים נפתחים למחילה, ישמעו גם אותנו, אנשים המבקשים לשמור על הטבע. אנו קוראים לכל תושבי אילת והערבה, הרוצים להצטרף אלינו, למאבק הצודק והנכון הזה, לבוא ולתת יד. לשם המחאה ומאבק, הקמנו גוף הנקרא- 'תושבים למען צדק סביבתי', גוף התנדבותי שיפעל למען המטרה האחת והיחידה- הצלת חולות סמר מידי הדחפורים. כבר השבוע, ייתלו שלטי ענק לאורך כביש הערבה, יודפסו סטיקרים שיחולקו באילת ובישובי הערבה. ראוי להדגיש ולציין, שאנחנו בעד פיתוח, אך שיהיה נכון, שפוי, ראוי ולא פוגעני. מבחינתנו זה לא עוד מאבק ירוק, אלא המאבק הוא על עתידנו, על החברה בה אנו חיים, צדק סביבתי ועל אופן קבלת החלטות בישראל כיום, כי חברה שאיננה מסוגלת לשמור על חולות סמר, לא תדע לשמור על עצמה.

הדיונה האחרונה


חולות סמר הם דיונות החול האחרונות שנותרו בערבה הדרומית, בשטח ישראל.
בית הגידול החולי מיוחד בשפע המים האצורים בחולות והמצע המאוורר מאפשרים צמיחת שיחים גבוהים של פרקרק- פרסי על פני כל השטח ולא רק באפיקי הנחלים, כבשאר שטח הנגב הצחיח. בסתיו פורחים כאן צמחי בצל כמו חבצלת הנגב, כתריים אדמדמים ושום סיני.
החולות עשירים במיוחד בחד-שנתיים שבשנים גשומות יוצרים מרבד פורח.
קל להתחפר במצע חולי, שיש בו אוויר, וכל בעל חיים יכול לחיות בטמפרטורה האופטימלית לו. המזון הרב (בעיקר זרעים) והאפשרות להתחפר בחול ולהימלט מחום המדבר למחילה קרירה, יצרו כאן עולם חי עשיר, כששפע העקבות מעידות על חיי הלילה הפעילים: כאן נעות על פני החול השממיות ישימונית תמנע ושממית הערבה. גם נחש החולות והחומט נחושית החולות מתחפרים בחול. הלטאה הגדולה בישראל- כח אפור טורפת זוחלים ויונקים, בעוד שהנחש עכן גדול טורף בעיקר מכרסמים המצויים כאן בשפע: גרביל דרומי וירבוע מצוי מהווים גם מזון עיקרי לשועלים. החולות מצטיינים בשפע חרקים: טרמיטים, חיפושיות, נמלים. כאן נתגלה עכביש ענק חדש למדע- מברישן החולות Cerbalus aravensis ואפילו העקרב המקומי-ייחודי רק לחולות הערבה- עקרבחול יטבתה. משפע החרקים נהנים הציפורים עפרוני חכלילי, עפרוני המדבר ואלימון.
חלקן הדרומי והצפוני של הדיונות נכרה לספק חול לצרכי אילת וישובי חבל אילות. כיום ניתן לספק את החול ממקורות אחרים, כך שאת שארית החולות הטבעיים אנו רוצים לייעד לשמורת טבע בה ישמרו עולם הצומח והחי הייחודיים ויתאפשרו טיולי רגל וסיורים לימודיים.
עולם הצומח והחי עשירים ומיוחדים לחולות: הם מהווים אבן שואבת למטיילים, תלמידים ותיירים, המגיעים במיוחד הנה, להנות מעולם החולות.
דורון ניסים

יש חלופות


תהליך ניצולם של חולות סמר החל לפני שנים רבות. החול נחצב לצורך פיתוח החקלאות ולטובת פיתוח ובנייה בעיר אילת וישובי חבל אילות.
לכאורה נראה כי יש צורך אמיתי בהפעלתו של אתר חציבה סמוך לאילת, כתנאי להמשך פיתוחה החשוב של העיר, אולם לא כך הדבר: הכרייה בחולות סמר הסתיימה כבר לפני למעלה מחמש שנים, ללא השפעה כלשהי על קצב התפתחות העיר. בשנים הללו התברר, כי ערכה של הדיונה עצום מכל בחינה: מדעית, נופית, סביבתית, חינוכית ותיירותית. משטחה ההיסטורי של הדיונה, כעשרה קמ"ר, נותר היום פחות מרבע.
מאז הפסקת החציבה, מגיע החול למפעלי הבטון באילת משני מקורות עיקריים: מישור רותם (אזור דימונה) ו'חול מחצבה' - שמקורו בתהליך ייצורו של החצץ במחצבות הפועלות בסביבות העיר. בעלי המחצבות ויצרני הבטון המקומיים קידמו את השימוש ב'חול מחצבה', שעד לפני מספר שנים נחשב לפסולת של החציבה. כיום הוא עובר ניפוי והופך למרכיב משמעותי בבטון - כתחליף לחול הדיונה.
חלופה שלישית לפגיעה בחולות סמר נמצאת בעומק הקרקע בחלק הדיונה שכבר נחצב עד פני השטח: עוד בטרם אושרה התוכנית, עלתה דרישה לבצע בדיקה של תת הקרקע במגרשים שנוצלו. חלופה זו עדיפה על פגיעה נוספת בדיונה.
חלופה נוספת היא מחזור פסולת בנייה בעיר אילת. הבעיה היא שזו החלופה היקרה ביותר ומעשיותה נמוכה בשל כך. מאידך, אין ספק שיישום חלופה זו יכול לתרום רבות לפתרונה של אחת הבעיות הסביבתיות הקשות והבולטות של העיר אילת.
החלופה החמישית עומדת ומחכה כבר יותר משלושים שנה: לא הרחק מאילת מתרוממות ערימות ענק ובהן 50 מיליון טונות של עפר שנכרה על ידי מפעלי תמנע, בדרכם אל השכבות העמוקות שבהן נמצאת הנחושת. החומר מכונה 'טפל תמנע' והוא מורכב בחלקו הגדול מאבן החול מתצורת שחורת.

תחליף מצוי וראוי


אסף אדמון
לפני כשנה, יזמה היחידה הסביבתית אילת-אילות בדיקת היתכנות, לבחינת התאמתו של חומר זה כתחליף לחול לבטון. לשמחתנו, הבדיקה הוכיחה שניתן להפיק מ'טפל תמנע' חול שלא נופל באיכותו מחול ים, והוא מתאים למרבית יישומי הבטון, יתכן שאף לכולם.
כדי להשלים את הבדיקה וליישם את החלופה, נדרשת עבודה משלימה. לאור תוצאות הבדיקה הראשונית, נרתם הממונה על המכרות במשרד התשתיות ולקח על עצמו את המשימה. לצערנו הרב הבדיקה טרם החלה. עם זאת, חשוב להדגיש שחלופה זו היא זמינה ומיידית!

במסגרת דיון בבית המשפט העליון הצהירה חברת 'דרכים' (המבצעת עבור מע"ץ את שדרוגו של כביש 90) כי יש לה צורך דחוף בחול שמקורו בדיונת סמר. כיוון שהדיון בעליון התמשך – לא ניתן היה לאשר זאת, ולאחר מאמצים רבים ובדרך לא דרך, אושר ל'דרכים' להשתמש בחול שמקורו במכרות תמנע. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הפך 'טפל תמנע' ממפגע נופי לחומר גלם לבנייה. מקרה זה מוכיח, כי גופים רבים אינם טורחים לבחון האם ניתן לספק את צורכי הפיתוח שלהם מבלי לגרום נזק סביבתי מיותר וחמור.
כפי שניתן לראות, יש חלופות טובות וישימות, משק הבניה והסלילה באזורנו יכול להסתדר מצוין גם ללא חולות סמר, והמצב הקיים מוכיח זאת היטב. השוק אומר את דברו כבר למעלה מחמש שנים!
חידוש החציבה המתוכנן בחולות סמר הוא אמנם חוקי – אך מיותר לחלוטין. אם ישובו הדחפורים אל מה שנותר מהדיונה, תהיה זו בכייה לדורות.

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש