פרסומת
דלג

בואו נציל את חולות סמר

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 5/10/2011 09:38 ● ערב ערב 2518
ביום שני, ה- 17.10, ייערך ההפנינג להצלת חולות סמר, כ- 15 ק"מ צפונית לאילת, כרבע שעה נסיעה. הבטיחו את השתתפותם באירוע: מיכה שטרית, דן תורן ואמיר דדון, בהנחיית אברי גלעד. כמו כן, יהיו במקום הפעלות לילדים, הכנת פיתות, עבודות מחימר, בניית עפיפונים מחומרים ממוחזרים וסיורים מודרכים בחולות, בעקבות בעלי חיים וזוחלים. האירוע יחל בשעה 15:00 ויסתיים ב- 18:00 . ההפנינג ייערך בדיונה המדהימה, העומדת בפני סכנת כרייה והשמדה . בואו, כולנו, נירתם להצלת חולות סמר. כי מתברר שלמרות הכל, לטבע יש גבולות ומבחינתנו, חולות סמר זה הגבול האחרון
בואו נציל את חולות סמר

תמונת כתבה


בעוד 11 ימים, ייערך ההפנינג הגדול למען חולות סמר. כותב השורות אינו איזה תמהוני המטייל לו במדבר ושורק שירי שאנטי. למרות שזה נשמע בכלל לא רע, אבל למי לעזאזל יש זמן לזה. חולות סמר, למי שממש לא יודע ואני בהחלט מודע שיש גם כאלה וזה לגמרי בסדר, אז החולות הללו הם לא סתם עוד ערימות חול, כמו שאמר לי השבוע תושב אילת יקר.

לפתח אך גם לטפח


פיסת הטבע הקסומה הזו היא חלקת אלוהים קטנה, תרתי משמע, שעדיין נותרה בתולית משהו, בעולם חצי וירטואלי, דיגיטלי, ציני וקר. כל מי שיגיע להפנינג שאנו עורכים, יעמוד משתאה מול יופיו של הטבע, ההרים, הצבעים, הנוף, עקבות בעלי החיים בחול הרך. לחשוב שכל זה ייהרס בשם הפיתוח של כולנו, מחשבה זו מטריפה אותי. וחשוב, שוב, להדגיש, אני לא נגד פיתוח, גם אני, כטל גולדמן, חוטא ולא ממש מפריד אשפה, אוכל בשר, שומו שמיים ואפילו נועל מדי פעם נעלי עור. אנחנו לא פאנאטיים, או קיצוניים מיליטנטיים, אלא תושבים פשוטים, אוהבי טבע, המבינים, משוכנעים ובטוחים כי ניתן לפתח מבלי להרוס, ניתן לפתח ובאותה נשימה גם לטפח.

ההפנינג ההולך ומתרקם, שייערך בחוה"מ סוכות, הוא אירוע שבא מאהבה, מתקווה, ממקום של אופטימיות כי ניתן ואפשר ואף צריך לעשות אחרת. האירוע, כולו על טהרת ההתנדבות של אנשים פשוטים, אך בעלי מודעות עמוקה כי אסור לתת למינהל מקרקעי ישראל ולבירוקרטיה הישראלית, להרוס את המקום הייחודי הזה, כי חוקים נועדו לשרת אותנו ולא אנחנו אותם. חוקים נועדו לשמור עלינו וגם על הטבע ולא להיפך. אין חוק קדוש, יש קדושת החיים ובמקרה הזה - גם קדושת הטבע. כך אני מאמין, כך לדעתי עמיתיי למאבק מאמינים וכך אנו פועלים.

ואני לא אכנס כרגע לכל ענייניי הבירוקרטיה, בתי המשפט, העתירות ואטימות מינהל מקרקעי ישראל, שהוא לעניות דעתי המוסד הרע ביותר בישראל, לפחות בכל הקשור לסביבה וטבע. התנהלותו היא פשוט בלתי נתפסת, אך לא אכנס לזה. אנחנו כאן באהבה ומאהבה לטבע, לסביבה ולתקווה שפויה יותר. כי יש רגעים בחיים שבהם פשוט צריך להגיד- עד כאן, לא נוותר, לא ניתן להרוס את מה שהיושב במרומים נתן לנו. בטח לא כשיש אופציות אחרות.

אז אם אתם חושבים כמונו, כי אפשר גם לפתח וגם לשמר את הסביבה והטבע, בואו יחד איתנו לחולות סמר, כי לא תהיה לנו הזדמנות נוספת. בואו ונצביע ברגליים ונצא כולנו בקריאה למקבלי ההחלטות, פיתוח כן, הרס הטבע - לא. בואו ונציל כולנו את חולות סמר. כי מבחינתי, להציל את חולות סמר, זה קודם כל להציל אותי, את נפשי. ראובן זלץ

הפנינג צבעוני ומוסיקלי


ביום שני ה- 17.10. בחוה"מ סוכות, ייערך ההפנינג למען חולות סמר. האירוע, מעבר לחשיבותו להצלת החולות, הולך להיות הפנינג לכל המשפחה, מוסיקלי, יצירתי, בפיסת טבע נפלאה. האירוע, שיחל בשעה 15:00 ויסתיים בשעה 18:00 לערך, יתקיים בדיונה המיועדת לכרייה, במרחק כ-20 דקות נסיעה מאילת (יהיה שילוט והכוונה לאירוע, ניתן להגיע גם ברכבים פרטיים). באירוע עצמו, יהיו שלל פעילויות לילדים ולמשפחה, אפיית פיתות בטבון, יצירה בחימר, הכנת עפיפונים מחומרים ממוחזרים, סיורים מודרכים בחולות בעקבות בעלי חיים וזוחלים וכמובן, הופעות אמנים שהגיעו במיוחד לאירוע, בהתנדבות- מיכה שטרית ('החברים של נטשה') דן תורן, אמיר דדון. האירוע כולו יהיה בהנחיית אברי גלעד. אוטובוסים יעמדו לרשות הבאים מאילת ומישובי הערבה, ניתן להירשם להסעות מאילת, ראו מודעה. אז הנה לכם כל הסיבות לארוז את הילדים, הרי אין לימודים וגני ילדים ולצאת לטבע לבלות ולהביע תמיכה במאבק להצלת חולות סמר.

תחושת שייכות


בשלוש שנים האחרונות, נפלה בחלקי עבודה מדהימה, במסגרת 'החברה להגנת הטבע'. כל פעם ששואלים אותי איפה אני עובדת, ואני עונה – ב'חברה להגנת הטבע', יש לאנשים חיוך על הפנים, אצל חלק זה גיחוך, ואצל חלק זה מעורר חיבה עזה, אבל אין ספק שהחברה הזאת מעוררת רגש אצל רוב האנשים (בצירוף עבודת השיווק המצוינת שעשה לנו אריאל זילבר). במסגרת הזאת, וגם בכובע של תושבת אילת, אני לוקחת חלק בשנתיים האחרונות במאבק בעד חולות סמר, וזוהי זכות גדולה מאוד להשתתף במאבק שאני כל כך מזוהה עימו גם בהשקפת עולמי מחוץ לשעות העבודה.

תחושת השייכות לאילת, לטבע ולאזור מאז שאני בתחום גדלה פי כמה וכמה ממה שהיה לי רק בתור תושבת אילת ומטיילת עצמאית, כי עם הידע באה תחושת האחריות.
האזור הנקרא 'חולות סמר' מתייחס לדיונה האחרונה בערבה, למקום שערך הנוף שלו הוא אדיר, נגיש לציבור הרחב, לא עולה כניסה, אזור מחקר, בית גידול למינים רבים ומיוחדים ונכס יקר ערך שנפל בחלקנו ונותר בגבולות ישראל לעומת כל שאר הדיונות שנותרו אצל השכנים הירדנים.
מקום שבו המגע הבלתי אמצעי עם הטבע הממש בתולי, פראי הזה הוא כל כך פשוט, אין כמו לקחת קבוצה של ילדים בגן ולראות אותם מסתערים על החולות ומתלהבים מעקבות של בעלי חיים כפי שרק ילדי גן יכולים, האמת לא חשבתי שכל כך אתרגש מלחוות את זה, אבל מי שעשה זאת בטח מבין אותי. לצערי הרב, לא נותרו עוד מקומות רבים בהם ניתן לעשות זאת בפשטות, ללא צורך ברכב 4X4 שייקח אותך עמוק לשטח, אלא ממש כמעט בצמוד לכביש הערבה, כך שכולם יכולים ליהנות ממנו בצורה שווה.

כפי שקודמיי ושותפי כבר כתבו ופירטו, היום המצב הוא כזה, שמלבד 1,600 דונם שהוכרזו כשמורת טבע מתוך השטח של חולות סמר, חלק כבר נכרה, וחול נלקח לבנייה ובשבועות הקרובים, ייתכן וזה יקרה בשנית ויילקח עוד חול לטובת בנייה באילת. אספקת החול מחולות סמר על פי תוכנית המתאר היא של מיליון טון חול. נשמע הרבה, אבל במושגים של בנייה, מדובר על פתרון זמני שיספק מענה לצרכיי הבנייה בשנים הקרובות בלבד.

כפי שאני רואה את זה, אחת הבעיות העיקריות בדרך ובהתנהלות היא חוסר היכולת לראייה עתידית וחשיבה לטווח הרחוק. אני משוכנעת כי התועלת שנקבל מניצול המשאב היקר הזה למספר שנים מועטות, כשיש חלופות אחרות, לעומת התועלת שנקבל משימור המקום היפיפייה הזה היא לא שוות ערך כלל וכלל. כתושבת אילת, אני מרגישה מחויבות להציל את החולות, זוהי אמירה חברתית לא פחות משהיא אמירה סביבתית, הפיתוח חשוב, אבל הוא חייב להיעשות בצורה חכמה על מנת שבעתיד נוכל ליהנות ממנו. לשמחתי הרבה, בשבועיים האחרונים, הצטרף למאבק ראובן זלץ, עורך עיתון 'ערב ערב' וביחד עימו, אנחנו רותמים למאבק אנשים רבים ויקרים שמוכנים לבוא ולתרום מעצמם למטרה זו, וב- 17.10, ייערך אירוע קהילתי במטרה להציל את החולות, אל תישארו אדישים והגיעו להביע תמיכה!

ניפגש כולנו בחולות, נעמה פישר, מנהלת המרכז ללימודי שדה של 'החברה להגנת הטבע' אילת.

חולות סמר - זה מה שנשאר


לפני כשלוש שנים, פתח ארגון סבב"ע במאבק נגד חידוש הכרייה בחולות סמר, הדיונה הגדולה היחידה בערבה הדרומית, אשר כיום נותר משטחה המקורי שליש בלבד. חולות סמר הינו בית גידול ייחודי לבעלי חיים אשר רבים מהם נמצאים בסכנת הכחדה. סבב"ע הוא ארגון הסביבה של תושבי חבל אילות. ארגון סביבה מקומי של אוכלוסיה המונה כ-3,500 תושבים אשר נוסד להגן על ערכי הטבע והנוף של 13% משטחה של מדינת ישראל. בזכות פעילות נמרצת והתגייסות אדירה של מתנדבים ותושבים, מוביל הארגון את המאבק לעצירת תכנית הכרייה בחולות סמר שהיום שותפים לו תושבים מאילת וארגוני הסביבה הארציים, 'החברה להגנת הטבע', 'אדם טבע ודין', 'רשות הטבע והגנים', 'מגמה ירוקה', 'התנועה הירוקה' ועוד.

חולות סמר הוא אתר טבע בעל חשיבות רבה לתושבי אזור הערבה הדרומית, תושבי העיר אילת ותושבי מדינת ישראל. ביזמת 'רשות הטבע והגנים הלאומיים' והמועצה האזורית חבל אילות, 1,600 דונם משטח החולות סמר ניצלו מאיום הכרייה על ידי הכרזתם של האזור הצפוני והמרכזי בחולות כשמורת טבע. בכל זאת, המשך הכרייה בחלקו הדרומי של חולות סמר הוא פגיעה אנושה בערכי הטבע ובמגוון המינים שבחולות, אבל בעיקר פגיעה בזכותנו הבסיסית של אזרחי מדינת ישראל ושל הדורות הבאים ליהנות ולשמור על משאבי טבע שאינם מוחלפים.

אבל את כל זה כבר קראתם כאן בדפי עיתון 'ערב ערב' או ב- YNET, NRG או אפילו ב'עיתון הארץ'.
אני, חברת קיבוץ יטבתה כחמש עשרה שנים. התחלתי לרכז את סבב"ע לפני כשנה וחצי. אני סוציאליסטית, אבל אני לא אקולוגית. גם אבקת הכביסה שלי לא אקולוגית. אני גם לא תמיד מקפידה להפריד אשפה כמו שצריך. אבל אני מאמינה בקשר ההדוק שבין קיימות חברתית לקיימות סביבתית. כך אני רואה את המאבק הזה. המאבק להצלת חולות סמר הוא מאבק על זכותנו להמשך לטייל בחולות סמר בו בזמן שאנחנו שומרים על ערכי הטבע שבהם. אנחנו, חברי סבב"ע, ארגוני הסביבה, תושבי אילת והערבה נאבקים למען צדק סביבתי בחולות סמר. אנו קוראים למוסדות הממשלה האחראים על ניהול משאבי הטבע של המדינה לעשות את כל מה שביכולתם להימנע מפגיעה בלתי הפיכה בחולות. למען ילדינו, למען נכדינו, נינינו והדורות שיבואו אחריהם.

ייתכן ואני תמימה, אבל אני מאמינה שאין אנשים רעים בסיפור הזה של חולות סמר, אלא סדרה ארוכה של החלטות רעות. יש כאן הרבה אגו ומעט מדי הקשבה. הרי אספקת חול למשק הבנייה האילתי יכולה בהחלט להתאפשר באמצעות כל אחת מהחלופות שכתב עליהן בשבוע שעבר שותפי למאבק, מנהל היחידה הסביבתית אילת-אילות, אסף אדמון. ניתן להעמיק את הכרייה בחלקה הדרומי של הדיונה, שכבר נוצל עד גובה פני הקרקע, ניתן לנצל את חומרי הטפל מעודפי הכרייה במכרות תמנע הישנים, ניתן למחזר חומרי בניה ישנים וניתן להמשיך להוביל חול ממישור רותם.

כשעומדים על הדיונה רואים את כולה. דיונת החול קטנה. קטנה מאד. הרי מה הם 2,300 דונם? ועל מה הוויכוח? על 600 דונם? כמה חול? על פי תכנית המתאר, מדובר במיליון טון חול. אספקת חול לעיר אילת לשנים ספורות בלבד. זה הכל. המחיר הסביבתי והחברתי של הרס הדיונה הוא כל כך גבוה שאין כאן הגיון. גורל חולות סמר אינו רק עניין משפטי או כלכלי. זהו נכס סביבתי חסר תחליף. אז בואו לרגע אחד, נעצור את המירוץ ונגיע כולנו לחולות סמר, להפנינג צבעוני ומוסיקלי מלא צלילים וצבע, בואו ונציל את חולות סמר.

טל גולדמן, מרכזת סביבה בריאה בערבה – סבב"ע.

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש