פרסומת
דלג

ביום שני הקרוב: מצילים את חולות סמר

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 11/10/2011 12:09 ● ערב ערב 2519
יש בחיים רגעים שייזכרו לעולמים בזיכרון האישי והקולקטיבי של כל אחד מאיתנו ושל כולנו, כחברה. יום שני הקרוב, הוא אחד מאותם רגעים שיחרטו לעד. זה אולי נשמע דרמטי, אך זו האמת, כי ביום שני הקרוב, תושבי אילת והערבה יצביעו ברגליים ויגיעו להציל את חולות סמר. ובעוד שנים, כשנשב כולנו עם הנכדים, נזכור תמיד מה עשינו ב-17.10 בחוה"מ סוכות, עזרנו להציל את חולות סמר, פיסת טבע מופלאה. ובתוך כך, הוגשה השבוע עתירה מנהלית כנגד מינהל מקרקעי ישראל, נגד תוכנית הכרייה בחולות סמר. גם אודי גת, יו"ר המועצה האזורית אילות, התגייס למען הצלת החולות ואמר השבוע: "חשוב להציל את החולות ולמצוא חלופות אחרות". הסעות תצאנה מרחבת 'בית רובין', ניתן להגיע לאירוע גם ברכבים פרטיים. הכוונות ושילוט לאורך כביש הערבה
ביום שני הקרוב: מצילים את חולות סמר



מעבר לחשיבות האקולוגית של דיונות חולות סמר, מעבר ליופי הטבע, לחיות ולזוחלים החיים שם, מעבר לכל המילים והקולות, יש פעמים בהן אנחנו חייבים להגיד- די, לא עוד. כי זה מה שמייחד אותנו, כבני האדם, ערכי מוסר והחשיבה כי לא הכל מותר ולא הכל סחיר ולא הכל ניתן להרוס, בטח לא לשווא. כי חולות סמר זה הרבה מעבר לדיונות חול מרהיבות, זה הרבה יותר מפיסת טבע מופלאה החייבת להישאר לדורות הבאים. חולות סמר זה אנחנו, פשוט כך, אם ניתן להם להיהרס, עתידנו לא מובטח גם, חד וחלק. ביום שני הקרוב, ב- 17.10 בשעה 14:00, כשיחל ההפנינג הססגוני והאמנותי, שם בחולות, יידעו כולם, כי לא רק לטבע יש גבולות, גם לטמטום, לגחמות, לאטימות ולבצע הכסף, גם להם יש גבולות, ואנחנו קובעים אותם. כי השאלה כאן איננה או חולות סמר או פיתוח באילת, לא, ממש לא, השאלה כאן היא רק שאלה של מחיר, של כסף, של כמה תרוויח המדינה וכמה ירוויחו הקבלנים, כי בסופו של דבר, הכל עניין של כסף, כי במינהל מקרקעי ישראל, הגוף השולט על כל קרקעות המדינה, שוכחים כי הקרקעות שייכות לנו, לתושבים ולא לפקידים חסרי שם. החול שייך לכולנו.

סופרת כל גרגיר


כשסיפרו לי לפני כשלושה שבועות על יעל אולק, לא האמנתי. התגובה הראשונה שלי היתה, נו די, השתחרר לה בורג. זו תגובה טיפוסית של בני אדם המקובעים במרוץ חיים ארוך ולעיתים ללא תוחלת. אך יעל אולק היא אמיתית לגמרי, היא אפילו חיננית משהו, חיוך מלבב, ויעל אולק חיה בשלוש וחצי שנים האחרונות את חולות סמר. אישה צעירה בת 28 היוצאת כל לילה לחולות ושם חוקרת כל פיסת חול, כל זוחל, כל בעל חיים. יעל עושה את התואר השני שלה על ישימונית תמנע, שממית החיה בחולות, וכשיעל מדברת על השממית שלה, עיניה בוהקות, פניה זוהרים, והיא אומרת: "היא מדהימה, היא פשוט דוגמנית" ומראה לי תמונה של השממית באייפון שלה. "נכון היא מדהימה?", שואלת אותי יעל בחיוך רחב. לטאה, פעילה בלילה, ביום מסתתרת במחילות. "אגיד לך מה מדהים אותי בהן, מהרגע שהן בוקעות מהביצה, אף אחד לא מלמד אותן איך לשרוד, אין להם אמא המלמדת אותן איך לשרוד, אין טיפול הורי ברוב הזוחלים. ואז הלטאה לומדת הכל לבד, חיה מופלאה, החיה לבד והיכולת לשרוד במדבר מול כל הטורפים והחום, אתה הרי מכיר מדבר, כל זה הופך אותן לבעלי חיים מדהימים בעיניי".

צריך להיות קצת מסובב לצאת כל לילה לחולות במדבר. את עושה את זה כמעט כל לילה בשלוש שנים האחרונות?
"גם החברים הטובים שלי חשבו ככה, יש לי חברים מתל אביב ומחיפה שצחקו עלי עד שהם הגיעו למדבר ולחולות ופגשו את השממית שלי. אתה יודע, מעבר למחקר, החולות זה השקט הנפשי שלי, זה הבית. בניגוד לעבודה במשרד, אתה יוצא למדבר ולחולות, אתה לא יודע מה מצפה לך, וכל לילה זה משהו אחר, ובשבילי זה כמו תרפיה".

אז בואי וספרי לאדם כמוני, שמאוד אוהב טבע, אין לו מושג בבעלי חיים מדבריים מעבר לצבאים ונחשים, ספרי לי מה יש שם בחולות העומדים לפני הרס?
"שמע, מעבר להכל, זה פשוט מקום מדהים, הנוף, ההרים, הדיונות, השקט, אין כמו שקיעה בדיונה, מקום בתולי לגמרי שיד אדם עדיין לא הרסה. יש שם בעלי חיים המותאמים לחיות בחול וחיים רק שם. יש עשרות מינים של בעלי חיים שהחולות ביתם היחיד, פשוט מאוד. והכי עצוב בכל הסיפור הזה, חיים שם בעלי חיים ששרדו עשרות אלפי שנים בתנאי מדבר קיצוניים ואותנו, את בני האדם, הם לא יכולים לשרוד. זה מעציב אותי מאוד, כאדם וכמי שמבינה את המשמעות האקולוגית של הרס החולות".
יעל אולק מתגוררת בקיבוץ גרופית, נולדה בחיפה, עירונית לגמרי, אישה העוסקת במחקר ביולוגי, אקולוגי, אך שלא תתבלבלו, יעל עובדת גם כסלקטורית במועדון ה'בר יהודה' בקיבוץ יגור. קלאברית חובבת חולות וככזאת, יעל כואבת את הנעשה סביב החולות. "אם אני כעירונית התחברתי לחולות, אני חושבת שכל אדם יכול להבין את יופיו של המדבר והחולות. מקומם אותי לדעת שבשביל כמה שקלים המקום המופלא הזה הולך להיהרס. אני מודעת לצורך של להתפתח ולבנות, אבל אני לא מבינה למה צריך דווקא להתעקש על כרייה כשיש לנו כל כך הרבה אופציות לחלופות, גיגית החול הקטנה שנקראת חולות סמר אולי תספיק לבנייה של כמה שנים, אבל בעוד חמש שנים נעמוד כולנו שוב עם אותה בעיה ואז נבין את ההרס, אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי...אני רוצה להזמין את כולם לבוא ולהשתתף בהפנינג, כי אולי זאת הפעם האחרונה שנוכל להנות מהמקום המדהים הזה. חשוב לי באופן אישי לומר, כי כל תושב אילת וערבה חייב להגיע למקום ולראות את ההוד והטבע ולהבין איזה פספוס הולך להיות כאן. אסור לתת לזה לקרות".

עתירה מנהלית - ניסיון אחרון בהחלט


ביום חמישי 6.10 הוגשה על ידי תושבים מחבל אילות, חוקרים ונציגים מהתנועה הירוקה ומגמה ירוקה השותפים במאבק נגד תכנית הכרייה בחולות סמר עתירה מנהלית נגד מינהל מקרקעי ישראל. מיד לאחר חג סוכות, עומד הקבלן הזוכה לכרות ולהשמיד חלק ניכר מחולות סמר. בפניה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע טוענים העותרים, כי קיים חשד שמינהל מקרקעי ישראל שיווק כמות חול גדולה עד פי שניים מכמות החול המותרת על פי תכנית המתאר התקפה בחולות סמר. עוד נטען, שיש להתאים את תכנית שלבי הכרייה של הקבלן הזוכה במכרז לכמות החול המותרת על פי תכנית המתאר. הוגשה גם בקשה לצו ביניים ודיון דחוף בכדי למנוע יצירת עבודות בלתי הפיכות בטרם מתן פסק הדין בעניין העתירה.

אודי גת: "לעצור את הכריה"


אודי גת, יו"ר המועצה חבל אילות, שבשטחה מצויים חולות סמר, אומר השבוע: "אף אחד לא קידם את החלופות כפיתרון חלופי ומעשי. המועצה האזורית הזמינה בדיקה חיצונית ואובייקטיבית, שבדקה את התאמת ערימות החול בתמנע ומצאה שאכן עם טיפול מאוד קל ומינורי, החומר מתאים לבניה. המועצה האזורית הוציאה למעלה מ- 30 אלף שקל על הבדיקה. למרות שהמועצה לא תרוויח ממכירת החול שם. כעת מינהל מקרקעי ישראל רוצה בדיקת כדאיות כלכלית. אנו חייבים לעשות את זה".

בעקבות פנייתנו לאודי גת, נרתם יו"ר החבל אילות לעזרה לאירוע, והשבוע הוא מוסיף ואומר: "אני כתושב הערבה שרוצה לשמור על החולות, כל מה שצריך, זה שהמינהל ירד מהעץ עליו הוא טיפס. כל מה שדורשים ממנו כאן, זה לא להרוויח כסף, גם לא להפסיד אך לא להרוויח. אני מקווה שזה יצליח".

המועצה האזורית גם תורמת אוטובוסים לקראת האירוע, והסעות יצאו מקיבוצי הערבה ומאילת.

שתפו את הכתבה בפייסבוק