פרסומת
דלג

מאותגרי פנסיה

מאת: רותם ג'קסון ● 16/11/2011 09:06 ● ערב ערב 2524
הם שוחים, מטפסים על הרים, עושים טריאתלון, טסים בכדור פורח, רצים, מתאמנים ומשרתים במילואים. וכל אלו למרות שכבר מזמן הם אמרו שלום לגיל שישים פלוס פלוס. קבלו את הפנסיונרים מהזן החדש שהחליטו לחצות את כל הקווים ולהישאר לנצח צעירים...
מאותגרי פנסיה

תמונת כתבה


תמונת כתבה


תמונת כתבה


בעידן בו גיל שישים הוא החמישים של פעם, אין סיבה שלא נראה מבוגרים בני שבעים ושמונים שחיים טוב ואפילו טוב מאוד. זה לא רק שהם נראים נהדר לגילם, אלא שהם בהחלט גם לא מרגישים כמו שהיינו מצפים שירגישו בגילם ואולי דווקא בגלל שיש קשר ישיר בין השניים- איך שאתה מרגיש ואיך שאתה נראה...
לרגל החזרה לשגרה, ואחרי שגמרנו להשמין בחגים, אספנו מספר פנסיונרים אילתים, שלא מעיזים להתקרב למועדון 60+ מחשש להזדקנות וביקשנו מהם את הטיפים הפרטיים שלהם לאריכות ימים בריאים וחזקים.

השורדים האולטימטיבים- נורית ואלפונסו נוסבאומר


גיל: 72
סטטוס: הורים לשתי בנות, סבא וסבתא לשלושה נכדים

אלפונסו המוכר מיחידת החילוץ אילת-אילות הוא ללא ספק השורד האולטימטיבי, תרתי משמע, או אם להשתמש בז'רגון הקולנועי-
'קרוקודייל דנדי' הישראלי. סיפורי הגבורה שלו ממלאים את כל קירות ביתו במדליות, עיטורים, תעודת הוקרה על הדלקת משואה בהר הרצל בשנתה ה-47 של מדינת ישראל ואוספים מרהיבים של רובים עתיקים, חרבות, אבנים ומאובנים מתקופות פרה היסטוריות. אלפונסו הוא איש טבע אמיתי, מחושל, מחוספס וקשוח להפליא ועל כך מעידה גם אשתו נורית ( שגם לה לא חסר, אך עליה נרחיב בהמשך). רק לאחרונה הוא חזר מ'טרק' של שבוע ימים בהרי האלפים הגבוהים של שוויץ, טיול אליו נסע עם עוד שני חברים, צעירים ממנו כמובן. בתור מורה הדרך הוותיק ביותר באילת (עדיין פעיל), לא מתבייש אלפונסו להתגאות בערך המוסף שהוא מעניק למטיילים שבחרו להיכנס איתו לשטח בג'יפ ה'לנדרובר- דיפנדר' המהוקצע שלו.
"אין אצלי חאפלאפ", הוא מבהיר חד וחלק, "טיול של שעתיים לא בא בחשבון ואם מישהו מתקשר להזמין טיול כזה, אני מיד מעביר אותו למישהו אחר. אצלי כניסה לשטח היא לא פחות מארבע שעות- אני חי את השטח ומעביר את הטיול עם הרבה הסברים בגיאולוגיה, בוטניקה, ארכיאולוגיה והיסטוריה, כמו שמורה דרך אמיתי אמור לעשות!".
אלפונסו ונורית הם טיילים בנשמה, אך במקום לתור בארצות מערביות כשהם מצוידים במצלמה וקופונים לארוחות במלונות ומסעדות, הם מעדיפים לסחוב את התיק על הגב, לישון בשטח ("הכי כיף זה תחת כיפת השמיים"), להדליק מדורה ולחפש את האתרים הכי נידחים על הגלובוס.
"את אמריקה נעשה בכסא גלגלים", הם אומרים ומחייכים אחד לשני בהסכמה.

מין מצא את מינו
אלפונסו ונורית היו בין התיירים הראשונים בעולם שחצו את דרך המשי- מפקיסטן לסין דרך ההימלאיה, מסע שלקח להם כמעט שלושה חודשים.
בשנת 1978 הוזמן אלפונסו על ידי חברת 'מרסדס' להצטרף למשלחת הכי גדולה של החברה בניסוי רכב ב'טרנס-סהרה', מסע של ארבעה חודשים.
בשנת 1983 הוא התבקש על ידי הצלב האדום לסייע במלחמה ברואנדה שבאפריקה ולהיות אחראי על 68,000 פליטים בשלושה מחנות שונים.
בין לבין הוא יצא ועדיין יוצא למשימות קצרות יותר ברחבי הארץ והעולם לחילוץ מטיילים שהלכו לאיבוד, נתקעו או להחזיר גופות לסירוגין.
בשוויץ, ארץ הולדתו, הוא שירת בקומנדו וכשהגיע לישראל התגייס מיד ליחידה מובחרת, בה הוא עושה מילואים עד עצם היום הזה, כן, בגיל 72, לא התבלבלתם. אין פלא שאלפונסו נקרא בפי החבר'ה הצעירים- 'הסבא של היחידה' וזוכה להרבה ריספקט.
כשאמא של אלפונסו רצתה לדעת איך החברה החדשה שלו, הצליח אחד מחבריו לתמצת לה את נורית במשפט אחד: "אם אלפונסו יטפס על ההר הכי גבוה, נורית תטפס אחריו!".
אין ספק שבשביל להיות אישתו של אלפונסו ולתחזק זוגיות טובה לאורך שנים, צריך מידה של הרפתקנות, אומץ לב ועור של פיל. כזו היא נורית נוסבאומר, הרפתקנית מלידה, עם ובלי קשר לבעלה אלפונסו.
רק לאחרונה הגשימה חלום ישן וטסה בכדור פורח. "אחד התחביבים שלי מאז ומעולם זה לטוס על כל מיני כלים", היא מחייכת, "הייתי דיילת בעברי, טסתי על מטוס ה'דקוטה' המיתולוגי, שמוצג כעת בשדה התעופה באילת. למדתי לטוס על דאון, רכבתי על סוסים ואהבתי מאוד את הים. כך הגעתי לאילת ומיד התאהבתי בעיר ובאלפונסו אותו פגשתי על חוף הים באחת ההפסקות של הטיסות לאילת, במסגרת עבודתי כדיילת. התחתנו מתחת למים ונדמה לי שזו הייתה החתונה התת מימית הראשונה בעולם. רפי נלסון ערך לנו את טקס החופה מתחת למים. כיום הים הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. בכל בוקר, גם בחורף אנחנו משתדלים, לשחות 1-2 ק"מ".

מה הסוד שלכם לאריכות ימים טובה?
נורית: "פעילות גופנית- הליכה ושחייה בעיקר. סקרנות, לאכול בריא, אבל גם לא להיות פאנאטי. אני צמחונית לדוגמא, אבל תמיד הייתי. אני מאוד אוהבת קצפת ושוקולד ואני גם מרשה לעצמי לאכול את זה לפעמים".
אלפונסו: "לא ללכת למועדון 60+. לא שיש לי משהו נגד הפעילות שם אבל אני אומר שלהיות זקן מתחיל בראש- אם אתה אומר- את זה אני לא יכול לעשות וזה לא בשבילי, אתה מתחיל להזדקן. אנשים מתיישבים וזהו...
צריך להישאר פעיל ולהיות בסביבה צעירה. רוב החברים שלנו צעירים יותר.
וכמובן חשוב לעשות הכל לפי קנה מידה. כמובן שאני לא יכול להתרוצץ כמו בגיל 30, אבל אני עושה מספיק ויודע מהם הגבולות שלי.
בהישרדות כמו בהישרדות צריך לדעת את הגבולות שלך.
כמובן שאנחנו לא מעשנים ולא שותים אלכוהול, אלא אם כן זו כוס יין טוב עם ארוחה טובה.

מתעמלת סדרתית- מרים קופיטו


גיל: 73
סטטוס: נשואה לאבי, אמא ל-2 ילדים וסבתא ל-4 נכדים (הגדול בין 26)

מרים היא המתעמלת המבוגרת ביותר בסטודיו של סימון מרקמן שבמלון 'עדי', אלא שהגיל שלה הוא הדבר האחרון שעוצר אותה מלהצטרף לחבורת הצעירות בריקודי הזומבה, שיעורי הפילאטיס והאירובי או שיעורי העיצוב, החיטוב והמדרגה שהיא לוקחת באופן קבוע ויומיומי.
כל בוקר בין השעות 8:30 ל- 11:00 מקפצת מרים בין השיעורים השונים כשהיא הבולטת מבין המתעמלות. לא בגלל הגיל שלה, אלא בזכות הכושר שלה.
סימון לא עושה לה הנחות והיא גם לא צריכה אותן. "זה מדהים לראות אותה בכושר כזה בין כל הצעירות שבסטודיו, כשהיא במלוא מרצה וכוחה", מתארת סימון, "באופן כללי זה נחמד שלסטודיו מגיעות נשים בכל הגילאים והן מתעמלות יחד. מרים היא ללא ספק הבולטת שבהן".
לטענתה של מרים, הכושר הגופני הוא משהו שנבנה לאורך שנים והיא מעידה על עצמה שהיא 'טיפוס ספורטיבי' מאז שהיא זוכרת את עצמה.
"תמיד אהבתי פעילות גופנית. בצעירותי שיחקתי כדורסל ופינג-פונג. בצבא השתתפתי כמה פעמים בצעדת ארבעת הימים. הייתי עושה באופן קבוע הרבה סקי מים, צלילות ועוד פעילויות ספורטיביות מהנות. תמיד התייחסתי לפעילות הגופנית כמשהו מהנה וגם היום אני עושה את זה כי אני פשוט מאוד נהנית. אני לא מרגישה חובה או משהו כזה בגלל שצריך לתחזק את הגוף, אני פשוט הולכת כל בוקר בכיף גדול. אני יוצאת מהסטודיו מאושרת ויש לי אנרגיות לכל היום. למעשה קיבלתי את סימון בירושה מיעל שניידר, אצלה התעמלתי במשך שנים קודם ואני חייבת להודות שסימון השביחה את המקום בענק. קודם כל היא מקבלת את כולם בחיוך וכל הזמן דואגת לשפר ולהוסיף אביזרים ושיעורים. יש במקום אווירה טובה וכל אחת יכולה למצוא בו את מקומה. אם יש כאלו שהאירובי והזומבה קשה להן הן תמיד יכולות לעשות יוגה ופילאטיס".
קופיטו מתחזקת את הפנסיה שלה כבר 12 שנה באופן פעיל- בבוקר היא מתעמלת באדיקות ואחר הצהריים היא קוראת ספרים, לומדת במכללה לגימלאים, נהנית מהנכדים וגם נחה. "אני לא משוגעת שרצה כל הזמן", היא מעידה על עצמה בחיוך.
במשך ארבעים שנה היא עבדה בבנק לאומי באילת ופרשה בשנת 99' מתפקידה כסגנית מנהל. היא הצטרפה לשורות בנק לאומי מיד בתום הצבא וכחובבת פעילות גופנית משכבר הימים הקפידה להמשיך להתעמל בערבים פעמיים עד שלוש בשבוע. כשפרשה היה זה אך טבעי שתגביר את קצב פעילותה ותהפוך אותו להרגל יומיומי. "הנכדים והבעל מרוצים מהאנרגיות שלי", היא מודה.

מה הסוד שלך להצלחה ?
"כל אחד שעושה דבר שהוא אוהב מקבל אנרגיות לדברים אחרים. למזלי תמיד אהבתי ספורט. תמיד גם שמרתי על משקל יציב ובכל חיי לא נאלצתי לעשות דיאטה. את זה אני זוקפת לזכות העובדה שמעולם לא הגזמתי באכילה. אני אוכלת הכל אבל במידה".

טריאתלט בלב ובנשמה- ארז עברי


גיל:בן 67
סטטוס: גרוש ואב לשלושה בנים וכלב

לארז עברי כבר יש 40 גביעים של מקום ראשון בתחרויות טריאתלון באילת ובארץ.
בכל פעם שהוא יוצא לתחרות הוא כמעט תמיד קוטף את המקום הראשון בקבוצת הגיל שלו. או כמו שהוא אומר "כשאני בתחרות, לא מאמא ולא פאפא, אני לא רואה אף אחד ועושה הכל להגיע ראשון".
עברי הוא לכל הדעות ספורטאי ברזל, אבל ממש לא מן השורה כי איפה תראו עוד אנשים בגילו שמקדישים את חייהם לספורט, ספורט ועוד ספורט.
באילת, בטח שלא.
רק מלשמוע את סדר היום שלו התעייפתי וזה לא כולל תחרויות, מחנות אימונים של כמה ימים רצופים ומסעות אופניים בעולם הכוללים רכיבה של 100-150 ק"מ ליום, מתוכם 3000 מטר הם רק בעלייה.
עברי הוא פנסיונר 'טרי' יחסית (מאוגוסט האחרון) של נמל אילת, שם עבד כקצין מכונות ראשי. מאז יצא לפנסיה הוא סידר לעצמו סדר יום שלא היה מבייש צעיר לפני גיבוש סיירת מטכ"ל וגם זה בספק.
את הבוקר הוא מתחיל ברכיבת שטח בהרים עם הכלב שלו ומסיים את הרכיבה בחדר הכושר שבכביש העוקף, שם הוא פוגש קבוצת מתאמנים שהוא מאמן בפילאטיס- סטרצ'ינג, חבר'ה שמעריכים אותו על הידע שצבר עם השנים. אחרי המקלחת והארוחה הקלה הוא יורד לים לשחות 2 ק"מ. אחר כך הוא אוהב להיפגש עם חברים ולחזור הביתה לארוחת צהריים ומנוחה. מיד אחריה, אחר הצהריים, הוא יוצא להליכה של שעה (שוב עם הכלב) מסביב לאילת, כשהוא מקנח בפילאטיס.
ככה זה יומיום- מצאת החמה עד צאת הנשמה...
לא במקרה של עברי, בשבילו זה רק חימום.
"כשעבדתי בנמל גם נהגתי להתאמן יומיום", הוא מציין, "הצטרפתי לקבוצת הטריאתלון של אילת מיד אחרי שעברתי להתגורר באילת, לפני יותר מ-15 שנה. במשך שנים התאמנתי עם הקבוצה בריצה, אופניים ושחייה כשההובי שלי זה גלישה. לאחרונה הבנתי שאין לי מה ללמוד יותר מהקבוצה, כבר אין מה לחדש אז אני מתאמן לבד, בקצב שלי, בשעות הפנאי שלי.
אני מצטרף אליהם רק במסעות אופניים בארץ ובחו"ל, שם כדאי לרכב ביחד".

האם יש עוד אנשים בגילך בקבוצות טריאתלון?
"באילת בטח שלא! אני הכי מבוגר בכל מה שאני עושה כבר שנים. גם במחנות האימונים וגם בחו"ל, תמיד קוראים לי - זקן השבט. גם כשאני משתתף בתחרויות של קבוצת גיל אני תמיד המבוגר ביותר, כבר התרגלתי לזה".
אם תשאלו את עברי על אורח חיים בריא הוא לא יחסוך מכם מילים ויסביר בהרחבה את כל המשמעויות של תזונה נכונה והשפעותיה על הגוף והנפש. את הכל הוא למד מקריאה בעצמו ומעולם, כפי שהוא מתגאה, לא נאלץ להיעזר במטפלים בתזונה או נטורופתיה כדי להרגיש טוב.
"זו דרך חיים שאני נוהג בה כבר הרבה שנים", הוא מסביר, "למשל לאכול יותר דגים מבשר, להרבות בפירות וירקות. אני גם פריק של ויטמינים ואפשר גם להגיד של יין. אני מאוד אוהב יין ושותה בכל יום".

האם אתה מרגיש את השפעת הגיל ?
"אני מרגיש את השינוי שחל בי ביחס לשנים קודמות. אם עד לפני כמה שנים יכולתי לתת לכל אחד בראש בתחרויות ובאימונים, היום אני מרגיש שהגיל נותן את אותותיו. ההתאוששות יותר איטית, אין לי כח מתפרץ כמו פעם, למרות שכולם אומרים לי- הלוואי עלינו בגילך.
אבל מה שבטוח, אני עדיין חזק בכח סבל! אני כמו מנוע דיזל, ברגע שהוא מתחמם הוא לא עוצר. רק השבוע יצאתי לרכיבה של שש שעות, שמתוכם ארבע שעות רכבתי ברציפות ללא עצירות".

מה הטיפים שלך לחיים ארוכים וטובים?
"אני מאמין שדבר ראשון זה גנטיקה. הדבר השני זה להתאמן נכון, לישון נכון, לחיות נכון ואז יש סיכוי שתשתמר נכון. אין פה יש מאין!
אסור לעשן ולאכול כמו חזיר. להמעיט במתוקים (למרות שאני מת על זה) וכמו שלמדתי פעם מהמדריכים במועדוני קלאב מד-
להעמיס חצי מהכמות שאתה רוצה על הצלחת ועוד להשאיר חצי ממה שלקחת על הצלחת. לא כמו האמא הפולנייה שלימדה אותנו לסיים את כל הצלחת.
חשוב להבין שרוב האיברים בגוף הם בגודל של האגרוף שלך, ככה גם הקיבה.
כשמעמיסים היא מתנפחת כמו בלון ולא יכולה לעשות את העבודה שלה כמו שצריך מרוב נפיחות. כמו כן ,לאכול פירות בשעת הארוחה ובסוף הארוחה זה חטא גדול. כי אז הם תוססים בקיבה במשך שעות, מתחמצנים ועושים הרבה גזים. אני אוהב ללמד אנשים את התורה שרכשתי במשך השנים, כמו שאני אוהב להעיר לאנשים על סגנון הרכיבה שלהם".

האם אתה ממשיך להתחרות כמו פעם?
"כל השנים הייתי מתחרה והייתי במשך שנים אלוף הארץ בקטגורית הגיל שלי. התחרות האחרונה בה זכיתי מקום ראשון היתה 'מלך ההר' באילת. עכשיו אני כבר פחות מתחרה. קודם כל הנסיעות לתחרויות מחוץ לאילת מכבידות עלי ושנית אני לא מרגיש את הדחף להתחרות, כמו שהיה לי בעבר.
כנראה שהגיל בכל זאת משפיע..."

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש