פרסומת
דלג

מי שכח את פרויקט אילן רמון?

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 16/11/2011 21:05 ● ערב ערב 2524
מה עושים זוג כנפי מטוס F16 במתחם הגרוטאות של חברת 'מקורות' בעיר? שמונה שנים מחכות הכנפיים שמישהו בעיריית אילת יתעורר ויקיים את ההבטחה שניתנה על ידי שני ראשי עירייה להקים אנדרטה לזכרו של האסטרונאוט אילן רמון. סיפור על בירוקרטיה שניצחה את ההיגיון ועל איש אחד שמסרב להרים ידיים
מי שכח את פרויקט אילן רמון?



שמונה שנים כבר שוכבות להן זוג כנפי מטוס F16 במתחם חברת 'מקורות' בעיר זכר להבטחה שניתנה על ידי שני ראשי עירייה, גבי קדוש ומאיר יצחק הלוי, להקים באילת אנדרטה לזכרו של האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל, אילן רמון. אלא שבפועל, יותר משהכנפיים האלו מסמלות את ההבטחה שניתנה אך טרם קוימה, מסמלות הכנפיים את מסכת הבירוקרטיה, האטימות והטמטום של המערכת האילתית. האמת, אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

כוונות טובות


ראשיתה של הפרשה איי אז לפני כשמונה שנים, זמן קצר לאחר אסון מעבורת ה'קולומביה' בה מצא מותו איש חיל האוויר, האסטרונאוט אלוף משנה אילן רמון. היה זה תושב אילת בשם אלי ביטון, עובד 'מקורות' אז וגם היום, שהגה רעיון להנציח את זכרו של רמון על כיכר בעיר. הוא פנה לגיסו, איש חיל האוויר הפורש, סא"ל במיל' ניסן סטמתי, בהווה גנן ברשת מלונות 'אורכידיאה' וביקש את עזרתו בהפיכת החזון למציאות. סטמתי, שועל קרבות ופרויקטים מוכשר ומנוסה, נסחף מיד אחר הרעיון. ערב הבחירות לראשות העירייה, מצא ראש העירייה המכהן דאז, גבי קדוש, כי מדובר ברעיון מעניין. במכתב ראשון בשרשרת מכתבים ארוכה, פנה קדוש במרץ 2003 ללשכת מפקד חיל האוויר וביקש את התגייסות החיל לטובת הקמת אנדרטה לזכרו של אל"מ רמון. על פי התוכנית שהציגו בפני קדוש מובילי הפרויקט בעיר ביטון את סטמתי, ביקש קדוש זוג כנפי מטוס F16 , "אשר נפסלו ואשר אינן ראויות לשימוש כלל, זאת לצורך שילובן באנדרטה אשר תוצב בכיכר", כך קדוש במכתבו. במקביל, נעשתה פנייה עירונית אל רונה רמון, אלמנתו של אילן. בפניה זו היא יודעה על כוונת העירייה להקים כיכר לזכרו של בעלה, והיא אף התבקשה לאשר את הרעיון. במכתב תשובה ששלח עורך דינה של רונה רמון, עורך הדין פרופסור אהרון נמדר לראש העירייה קדוש, מודה רונה לעיריית אילת על נכונותה לפעול למען הנצחת בעלה "על ידי הקמת אנדרטה אשר תייצג את עברו של אילן בחיל האוויר והצבתה במרכז העיר". עם קבלת האישור, נדמה כי המהלך קיבל משנה תוקף. ראש העירייה קדוש מינה את דורון מזרחי, מנהל האגודה לתרבות הדיור בעיר, לדחוף את הפרויקט ולסייע בידם של שני תושבי העיר, והרוח במפרשים נשבה לכיוונים החיוביים. לטובת הפרויקט סומנה הכיכר המרכזית בשחמון- כיכר ששת הימים, ובאגף ההנדסה בעירייה יצרו תוכנית ברורה של עיצובה המיועד של הכיכר, עיצוב המסתמך על הרעיון של ביטון את סטמתי ובמרכזו המונומנט הכולל כנף מטוס וגוף דמוי חללית. בחודש אוקטובר ולא מעט תודות לקשריו של סטמתי, איש חיל האוויר בחיל, דיווחה עיריית אילת כי בקשת כנפי ה-F16 אושרה על ידי חיל האוויר. "דורון עבד מולנו יפה", משבח סטמתי שמונה שנים אחרי את עבודת הצוות של אנשי העירייה מולם, "התחושה הייתה שכולם בעדנו, שכולם רוצים את הפרויקט הזה ממש כמונו. העירייה דאגה לספק לנו את כל אנשי המקצוע הנחוצים לקידום הנושא: נופי סיפק לנו צינור לבניית המעבורת, והיה אמור לסייע לנו לוגיסטית להעברת האנדרטה לכיכר, חברת 'מקורות' בעיר אפשרה לנו לבנות את הפסל בשטחה, אני שהיה לי אז עסק פרטי לגננות התנדבתי לטפל בצמחיה, קיבוץ כפר הנשיא נידב את כל הצמחייה הנחוצה, הכל רץ מהר ואנחנו היינו בשמיים", הוא נזכר. אלא שהשמחה כך התברר הייתה מוקדמת מדי. בחודש דצמבר באותה שנה, אמנם הגיעו על פי המסוכם זוג הכנפיים לאילת. הם אוכסנו בחברת 'מקורות' שם גם הקימו סטמתי את ביטון את האנדרטה המיועדת, אלא שלמרות כל ההבטחות שניתנו גם בהמשך, עד היום שוכנת האנדרטה שוממה ונטושה, עכשיו כבר במתחם הגרוטאות של 'מקורות' מבלי שלמישהו יהיה ברור מה יעלה בסופה.

כנפיים יש - אישור אין


אלא שזמן קצר לאחר הגעתן של הכנפיים לאילת, נדחתה התוכנית באגף ההנדסה. "בוועדה שהתקיימה באגף ההנדסה נטען, כי האנדרטה הזו עלולה להסתיר את הנוף לבתים הסמוכים לה", מציין סטמתי, כמו גם את הטענה שהועלתה בישיבה זו כי קרבתה של הכיכר אל פארק שעשועים של שכונת השחמון עלולה ליצור סכנה לילדים שימשכו אל האנדרטה, יטפסו עליה ויהיו חשופים לפגיעות. "כך הוחלט בישיבה, שאם אנחנו בכל זאת מתעקשים על הכיכר הזו, יש להוריד מהתוכנית כנף אחת". סטמתי התנגד בתוקף לשינוי בתוכניות, "לא הייתה לי שום כוונה להפוך את האנדרטה המרשימה הזו לסתם פסל עלוב", הוא מסביר את העובדה שהצריכה עכשיו את כל הנפשות הפועלת למצוא כיכר אחרת לטובת הפרויקט.

יצחק הלוי אינו עונה


אלא שבינתיים התחלף השלטון בעיר. מאיר יצחק הלוי תפס את מקומו של קדוש בתפקיד ראש העירייה, ומשעברה שנה ודבר לא התקדם, הגיע מכתב קצינים בכירים של חיל האוויר אל שולחנו של ראש העירייה החדש, יצחק הלוי, בו הם מבקשים לדעת היכן עומד הפרויקט לטובתו הושקעו משאבים וכספים לא מעטים הן בשינוע הכנפיים לאילת והן בהרכבת פסל האנדרטה. ביקשו אך לא נענו. כאן נכנסה לראשונה לתמונה מערכת 'ערב ערב' שפרסמה את השערורייה.

בתגובה לטענות שהועלו, מסרה אז דוברת עיריית אילת: "עיריית אילת, בראשותו של מאיר יצחק הלוי, מתכוונת בהחלט להנציח את שמו של אל"מ אילן רמון ז"ל באילת ועל כן תיקרא כיכר על שמו... יובהר, כי זוג כנפי ה - 16 - F הועברו לעיריית אילת מחיל האוויר ואף נחתם הסכם העברה מסודר בין משרד הביטחון לבין מנכ"ל וראש עיריית אילת דאז לפיו, האפסניה, קרי הכנפיים, תישמר בבעלות ובחזקת עיריית אילת, זאת ועוד ישנה תוכנית מקורית לעיצוב הכיכר, אשר עוצבה על ידי אדריכלית העירייה, רחל דהן ואושרה על ידי הגברת רמון. בתוכנית, תשולב כנף אחת של המטוס, אשר תוצב כמפרש בכיכר...לפני מספר חודשים אף התקיימה פגישה בין הגברת רמון לבין חברת המועצה חן סלטי ואדריכלית העירייה בכדי לקדם את העניין, בפגישה זו נמסר לגברת רמון, כי הכיכר המיועדת להנצחת שמו של רמון ז"ל, תהיה בשכונת השחמון. הגברת רמון ציינה, כי היא מעדיפה מקום מרכזי יותר ועל כן הוחלט, כי הכיכר העתידה להיבנות ביציאה מפארק אופירה, היא זו שתיקרא על שמו של רמון ז"ל, גם בזכות הקרבה לשדה התעופה, העניין התקבל בהערכה רבה מצד הגברת רמון וכמובן אושר גם בוועדת הכיכרות העירונית".

תקווה חדשה


הבטחות לחוד וביצוע לחוד. שלוש שנים נוספות שקעו התוכניות אל תוך תרדמת ארוכה, אלא שביטון כמו גם סטמתי לא שכחו. בשנת 2008, העלו שוב השניים את התוכנית אל סדר היום הציבורי. בסיור שערך מנכ"ל העירייה דאז עם סטמתי בניסיון למצוא מקום חילופי לכיכר, הגיעו השניים אל הר גרניט שחור ומיוחד הממוקם בלב רובע 6 בשחמון. "אבי היה זה שלקח אותי לשם", נזכר סטמתי, "הוא אמר לי שיש תוכניות להקים על ההר הזה מצפור והציע שנקים את האנדרטה ממש כאן בשילוב עם המצפור. בפועל לא היה משהו מתאים מזה. מדובר בגבעה מדהימה החולשת על נוף המפרץ ויכולה להתאים לאנדרטה מתוך כוונה להשקיף על נוף המפרץ ממעוף הציפור". נדמה היה כי לאחר חמש שנים, נמצא הפיתרון לבעיה. לא עוד כיכר להנצחת אילן רמון ז"ל, אלא הר גרניט יפהפה. אפילו הנהלת רשות הטבע והגנים נתנה את אישורה לטובת הנושא. "גבעה זו היא מהגושים האחרונים של סלעים מותמרים בשולי שכונת השחמון, שבעבר הוחלט לא לבנות עליהם", כותב במכתבו ד"ר בני שלמון לאגף ההנדסה בעיריית אילת, "גם גבעה זו שונתה ועליה עבודות עפר, שפכים ודרך, אך עדיין היא מהווה נקודת תצפית מרשימה לראש המפרץ ולעיר אילת. האוכף בראש הגבעה מתאים להיות נקודת תצפית ואתר הנצחה. אין בגבעה ערכי טבע, והיא אינה בשמורת טבע, ולכן אין לרשות הטבע והגנים התנגדות להקמת אתר ההנצחה בנקודת התצפית".

מי אמר מטוס 'צוקית'?


סטמתי יכול היה לחייך סוף סוף, לא זו בלבד כי רשות הטבע והגנים לא שללה את השימוש בהר הגרניט לטובת המטרה, אלא שלטענתו עכשיו הציע מנכ"ל העירייה כי מאחר ומדובר בשטח גדול מספיק, ניתן יהיה להגדיל את האנדרטה ואף להוסיף לה מונומנט נוסף. "אבי אמר לי- יש לך הר שלם מה תשים עליו רק את האנדרטה?". ניסן חשב מעט ומיד הציע להוסיף מטוס נוסף שיצא משימוש ויציין שלב נוסף בחייו של רמון כטייס. אלא שאם סטמתי חשב לתומו כי אישור זה יסלול את הדרך סוף סוף להקמת האנדרטה, הרי ששנתיים נוספות חלפו, ובפועל כלום לא קרה. רק שנתיים מאוחר יותר, בשנת 2010, פנה ראש העירייה מאיר יצחק הלוי במכתב למפקד חיל האוויר דאז, תא"ל (במיל') יעקב טרנר, ששמח לקדם את הנושא. היכרותו עם סטמתי והרצון שלו לקדם את חיל האוויר בכל חלקי הארץ הביא את טרנר להכשיר ספיישל לאילת מטוס מסוג 'צוקית' על כל ההוצאות המשתמעות מהכשרת מטוס לתצוגה, "וזה לא מעט עלויות", מסביר סטמתי.

אז מה היה לנו כאן? שני כנפיF16 ששולבו בפסל- אנדרטה, פלוס הר גרניט יפהפה פלוס מטוס 'סלעית' שהמתין לעיריית אילת ועדיין שום דבר לא זז. טרנר זעם על עיריית אילת שלא דרשה את המטוס אותו ביקשה, יוסי ביטון שהיה יוזם רעיון האנדרטה הרים ידיים סופית והודיע לגיסו סטמתי שהוא לא יכול עוד לעמוד בסחבת המתישה הזו, ורק ניסן לא הסכים עדיין לוותר. "פניתי למהנדס העיר וביקשתי להבין למה שום דבר לא מתקדם ולמה העירייה לא מושכת ממוזיאון חיל האוויר את המטוס שביקשה, והוא הסביר לי רק שהרעיון נפל בהעדר תקציב. את מבינה את האבסורד הזה? לאורך כל הדרך כולם רצו, כולם עודדו, דחפו, ישבו בישיבות, יצאו לשטח, לא נתנו לנו להבין שאין סיכוי שהפרויקט לא ייצא לדרך, ופתאום הכל תקוע כי אין לעירייה כסף לפיתוח. על פי הסיכומים, העירייה הייתה אמורה להקים את המצפור והפיתוח, ואני הייתי צריך להביא את המונומנטים. מה כל כך מסובך?".

לא מרים ידיים


איך זה שבמשך כל הזמן הזה לא הרמת ידיים אני מבקשת להבין, וניסן מחייך אלי ואומר: "כי אני כזה. אף פעם לא מרים ידיים. אני יודע שהכל כאן עניין בירוקרטי. כל השכונה כבר כמעט ונבנתה, איפה האנדרטה? תביני שזה היה צריך להיות אתר תיירותי לכל דבר. משהו מקסים וגם משמש הנצחה. כשעליתי עם הצלם שלכם לצלם את הנקודה, לא היה לי אוויר. חשבתי לעצמי כמה שאנחנו מטומטמים. יש לנו נקודת תצפית כזו מקסימה, מבט של ציפור על כל האזור, יש לנו את כל המונומנטים, את הרצון, הנכונות והכך תקוע. לא טמטום? אם הם לא רצו הם היו צריכים להגיד את זה מההתחלה, הרי אף אחד לא הכריח אותם, אבל כולם רצו ועודדו ותראו לאן הגענו וכמה זמן ומשאבים בזבזנו".

מה קרה שפתאום שוב התעוררת?
"או אז זה מאוד פשוט. מרגע שהעבודות על דארב אל חאג' בשחמון יצאו לדרך, יש אנשים בציבור האילתי שפנו אלי ואמרו לי- זו שערורייה. אתה רוצה כבר שמונה שנים להרים פרויקט להנצחת האסטרונאוט אילן רמון ומשגעים אותך, אומרים אין תקציבים והנה ככה סתם משקיע משרד השיכון שני מיליון ש"ח בפרויקט לשחזור דרך החוגגים למכה. אז הבנתי שבציבור לא שכחו את הרעיון שלי והנה התעוררתי שוב. אולי מישהו יתעורר עכשיו וישכיל להבין את חשיבות הפרויקט רגע לפני שכבר לא יישאר שום דבר מהפסל שבנינו. כואב לי שאלי שהגה את כל הרעיון הרים ידיים. את יודעת מה זה אומר? לצערי פוליטיקה זה סתם שקר אחד גדול שמתנפץ בכל פעם שמישהו מסיים קדנציה. איך שלא יהיה אני עדיין כאן, גם תיק התכניות עב הכרס עם כל השרטוטים, התוכניות וההבטחות".

את תגובת העירייה לא קיבלנו עד מועד סגירת הגיליון.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש