מי אמר שאין תרבות?

בבית קפה קטן פגשתי את ד"ר אנה שיפמן ואת חברתה הטובה שרה פרונט. השתיים הכירו עוד בימי עבודתן ב'יוספטל', אך החיבור ההדוק נוצר לפני כשלושה חודשים, כשנפגשו במקרה במחאת הצדק החברתי באילת. כפנסיונריות מן המניין, השתיים מעבירות את הימים בטיולים, בבתי קפה ובשיחות מרובות, בעיקר על אהבתן הגדולה לתחום התרבות. לאחרונה, יזמו רעיון משותף בניסיון להשיב את תרבות הקולנוע לאילת, ונראה כי אף אחד לא יעצור אותן. "תושבי אילת מרגישים מקופחים כל הזמן ובצדק", אומרת אנה. "לא די בכך שאנחנו רחוקים מהכל, חסרים לנו הרבה דברים בעיר. אין תחלופה מהירה בתרבות ואין מודעות כלל לקולנוע". שרה מחזקת את דבריה ומוסיפה: "יש הרגשה שמתמקדים באוכלוסייה של התיירים".

תרבות בפנסיה

ד"ר אנה שיפמן הגיעה לאילת בשנת 1978 והחלה לעבוד ב'יוספטל', לאחר עשרים שנות ניסיון בבית החולים 'הדסה' בירושלים. לאחר מכן עסקה בהקמה וניהול של סניף קופ"ח 'מכבי' ויצאה לפנסיה. כיום היא מועסקת מחדש כיועצת לרפואה פנימית בקופ"ח 'מאוחדת'.

שרה פרונט הגיעה לאילת בשנת 1972 לשנת ניסיון כאחות אחראית בחדר הניתוח ב'יוספטל', התאהבה בעיר ונשארה לגור בה. בשנת 2003, יצאה לפנסיה. בזמן הפנוי היא מעסיקה את עצמה בתחום הצילום והתנדבות לספרייה העירונית. "חיפשתי עיסוק מחוץ לתחום הרפואה", היא מסבירה. "אני מאוד אוהבת לצלם ולהתנדב, בכל הזדמנות אפשרית אני נוסעת לתל אביב ללמוד דברים נוספים ומצלמת מקצועית".

השתיים, שוחרות תרבות מושבעות, מחפשות את התרבות בכיליון עיניים. "אנחנו אוהבות לטייל במוזיאונים, בגלריות מיוחדות", אומרת ד"ר שיפמן. שרה מוסיפה לדבריה: "אני מקנאה בערים בהן התרבות גדולה – קונצרטים, הצגות, קולנוע, מוזיאונים מכובדים. אילת לא נהנית מהצעות תרבות מגוונות". מבין כל חלקי התרבות השונים, הדבר הבולט ביותר באילת, לטענתן, הינו המחסור בסרטי קולנוע איכותיים. "אין מבקרי סרטים על הסרטים שמגיעים לעיר או שמתכוונים להביא בעתיד. בית הקולנוע באילת מספק רק סרטי קופות", אומרת שיפמן. "מגיעים בעיקר סרטי נוער וילדים או אקשן, ועד שיש סרט טוב אין צופים כיוון שהתושבים התרגלו לא ללכת לקולנוע".

להשיב את הקולנוע לאילת

מדי יום, מתעדכנות השתיים באתרי האינטרנט על סרטים חדשים, נוסעות מדי חודש לבקר בתל אביב ונהנות לפחות משני סרטים ומהצגות שונות. לאחרונה, המחסור בבילוי בקולנוע הפך לנושא השיחה המרכזי שלהן. "פעם היינו נמצאות בקולנוע לפחות פעם בשבוע", אומרת שיפמן. "זה היה אחד הבילויים המרכזיים שלנו. עם הזמן, הפסיקו להביא סרטים איכותיים לעיר ואנחנו מוצאות את עצמנו מבלות בבתי קולנוע במרכז הארץ". השתיים לא רק מדברות. הן החליטו ללכת עם רצונן העז להשבת תרבות הקולנוע לאילת עד הסוף, ופנו אל משה צייגר, בעלי התיאטראות, בבקשה שיביא סרטים איכותיים לאילת.

מהם סרטי איכות עבורכן?
שרה: "הסרט הישראלי 'הערת שוליים' הוא סרט נפלא. הביאו אותו לאילת, אך האולם היה ריק".
אנה: "יש המון קומדיות וקלאסיקות נהדרות שלא מגיעות לעיר. משה שמח לרעיון ואמר כי אם יהיו 70 אנשים שיבואו לראות, הוא יביא את הסרטים".

מאז הבינו השתיים כי יש להן תמיכה מצייגר, הן החלו במלאכה ונרתמו להחתמת תושבי אילת על עצומה להבאת סרטי איכות לתיאטראות. בזמן קצר השיגו 150 אנשים שהסכימו לחתום ואף נענו בחיוב לרעיון רכישת מנוי לקולנוע. יחד, הן עשו 'שיעורי-בית' והגיעו אל צייגר מצוידות ברשימה מוכנה של אנשים שחתמו, רשימת סרטים ואפילו הצעות ייעול להגברת המודעות לבית הקולנוע באילת. "בדרך-כלל בקולנוע יש מחיר מנוי משתלם למספר של סרטים, ובכל שבוע יוצא עלון עם הסבר על הסרטים השונים", מסבירה שרה. "כשיש הסבר על הסרט המוצע, האדם יכול לבחור את הסרט המתאים עבורו ובכך מביע עניין בהגעה לקולנוע. באילת מפרסמים רק את שם הסרט ואת שעות ההקרנה, זה פחות מושך את הקהל".

כבר לאחר חג החנוכה, צפויים לפתוח את פרויקט 'מועדון הסרט הטוב' ומקווים להיענות גדולה בקרב תושבי העיר שתאפשר להמשיך ולהביא סרטים איכותיים באופן קבוע לאילת ולא רק סרטי קופות מסחריים. "קיבלנו פתיחות והיענות גדולה מצדו של צייגר", מספרת שרה, "אני מקווה שזה יפתח פתח לתחום הקולנוע באילת".

מהי השאיפה?
שרה: "שיהיה לנו בעיר 'סינמטק', קולנוע עירוני בו מקרינים סרטים איכותיים אך ורק לתושבי העיר".
אנה: "ש'מועדון הסרט הטוב' יעבוד כמו שצריך ונצליח להחזיר את תרבות הקולנוע לאילת".