פרסומת
דלג

פרופסור בג'ינס

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 2/5/2012 10:04 ● ערב ערב 2548
המקום הכי טבעי של פרופסור אמציה גנין (60) הוא הים. שם, בינות למחקרים שהוא מעמיד ובוחן מקרוב, הוא חי, נושם ונהנה מכל רגע. בעוד שבועיים' יקבל הפרופסור גנין את אות לנדאו היוקרתי למדעים ומחקר, הוכחה שכשאתה עושה את מה שאתה אוהב באמת, אין גבולות ליכולת ולהישגים
פרופסור בג'ינס


לצפייה בסרטון לחצו על כפתור ||

פרופסור אמציה גנין, תושב אילת ב-25 השנים האחרונות, חי, נושם ואוהב את העיר ובעיקר את המפרץ. אם תצפו לפגוש פרופסור מעונב מן השורה, תשכחו מזה, גנין הוא האנטיתזה של הפרופסור השגרתי. ככה זה כשתחום ההתמחות שלך הוא אוקיאנוגרפיה או במילים אחרות- ביולוגיה ימית. אפילו בכנסים הגדולים בתחום בהם הוא משתתף בארץ ובעולם, מרבית הפרופסורים מהתחום הימי יעדיפו את הכפכפים על נעלי האלגנט ויבחרו בלבוש מרושל משהו על פני הלבוש המחויט. מה שלא בטוח שיקרה ביום ראשון בעוד שבועיים במוזיאון לאמנויות בתל אביב, שם יקבל הפרופסור גנין, נציג המכון הבינאוניברסיטאי בעיר והאוניברסיטה העברית, את אות לנדאו למדעים ומחקר, אות יוקרתי ונחשב בפנטאון המדעי המוענק מדי שנה לחוקרים פורצי דרך מתחומי המדעים והמחקר אשר הגיעו להישגים בתחומי מחקרם וזכו להכרה בינלאומית. עכשיו אולי תבינו רק על קצה המזלג את הישגיו.

תמונת כתבה


בנימוקי הוועדה שבחרה בפרופסור גנין להיות אחד מיחידי סגולה שיקבלו השנה את האות נכתב: "פרופסור גנין מקדיש מזמנו ומשאביו לשמירת המערכות האקולוגיות של שונית האלמוגים והמים הפתוחים במפרץ אילת. ראוי לציין שגנין בחר לגור באילת למרות הקשיים, מתוך הבנת הפוטנציאל המדעי הגלום בעבודה במוסד מתקדם הממוקם לחופו של ים כה ייחודי, מתוך רצון לתרום לפריפריה".

מאחר ובשנים האחרונות החליטו מפיקי האירוע לשלב בין זוכי פרסי המדעים והמחקר לזוכי פרסי האמנות, מצא עצמו הפרופסור גנין ביום ראיונות וצילומים משותף יחד עם הרקדן והכוריאוגרף עידו תדמור. ואם לרגע נבהל כי לא הבין מה בדיוק יהיה המכנה המשותף בינו לבין הרקדן, הרי שמהר מאוד גילו השניים כי אהבתם לים משותפת. מכאן ואילך הכל זרם להנאתו המרובה של הפרופסור האילתי.

מה בין ביולוגיה לפיזיקה?
פרופסור גנין לא ממש אוהב לדבר על עצמו, אבל אם תשאלו אותו ולו חצי שאלה בתחום בו הוא עוסק, מיד תגלו שקשה לו להפסיק לדבר. השבוע הוא שהה במרכז הארץ, בכנס שנושאו- שמירת הסביבה הביולוגית, שכן לצד עבודות המחקר שלו, משתתף גנין בכנסים בכל העולם ותורם מהידע הנרחב שלו בנושא איכות הסביבה. היעדרותו זו מאילת, לא מנעה מאיתנו שיחה טלפונית בת 51 דקות במהלכה קיבלתי פרק נרחב בתורת המחקרים הימיים עליהם מנצחים פרופסור גנין ותלמידיו. "אני עוסק במה שקרוי- מחקר בסיסי", הסביר לי הפרופסור, ואני מיהרתי להסביר לו שאיני גורם מקצועי ולכן מכאן ואילך את כל ההסברים עליו לפשט ל'גובה העיניים'. גנין חייך דרך הטלפון והסביר: "זה מה שאומר שאני חוקר את מה שמעניין אותי"...

ומה מעניין את גנין שאלתם? הקשר בין פיזיקה לביולוגיה בים. זו ההתמקדות שלו כמי שנחשב לאחד הפרופסורים הביולוגים המעטים שמסתדרים עם שני התחומים השונים כל כך. "הפיזיקה, זה אומר הזרימה של המים, גלים, זרמים, אני מתעניין בהשפעה של הזרימה הזו החל ממילימטרים וסנטימטרים ועד לזרימה על פני כל המפרץ", הוא מסביר לי לאט ובזהירות, "אני בודק איך הזרימה הזו משפיעה על בעלי החיים בשוניות ובים הפתוח. כך למשל מצאנו באחד המחקרים שאלמוגים גדלים פי 2 יותר מהר כשהם חשופים לזרמים חזקים. האלמוג במצב כזה יראה גם בריא יותר. אז שאלנו את עצמנו למה זה קורה, מה המנגנון? שאלנו, חקרנו וגם מצאנו". פרופסור גנין מסביר לי לפרוטרוט את הקשר המופלא שנמצא בין האלמוג לבין האצות החיות בו. הוא מסביר לי על ההשפעה הברוכה של הזרמים על האלמוג ואי אפשר שלא לשמוע את ההתלהבות בקולו.

אחרי הכל, התגלית הזו נחשבת לתגלית חשובה בעולם המדעי. "אנחנו בתחום המדע נשפטים על ידי פרסומים מדעיים, כמה פרסומים פרסמנו ובאילו כתבי עת", הוא מסביר, "יצאנו מאילת עם מחקרים שעושים אצלי במעבדה לפרסום בכמה מהעיתונים הטובים בעולם שלפרסם בהם זה לא פשוט. פחות מחמישה אחוזים מהמאמרים שנשלחים לעיתונים האלו מתקבלים על ידי העורך, ואנחנו הצלחנו לפרסם כמה מאמרים וזה אומר משהו על העבודה האיכותית שמתבצעת אצלנו במעבדה". פרופסור גנין מספר על תלמידה שלו בשם מאיה שגילתה במחקר כי ישנם אלמוגים שמבצעים זרמים באמצעות הזרועות שלהם ולכן הם נראים טוב למרות שאינם ממוקמים באזורי זרמי מים. בעבודת מחקר אחרת, גילתה תלמידה שלו בשם רותם כי ישנם זנים של דגים, הישנים לכאורה בין זרועות האלמוגים כדי להתגונן ולמעשה במהלך כל הלילה הם מנופפים עם הסנפירים שלהם אגב יצירת זרמים על האלמוגים, זרמים שמסייעים לו, ואלו רק על קצה המזלג עניינים בהם מתעסק הפרופסור הימי הזה. "כל אלו מונעים נטו מהסקרנות שלי", הוא מודה וממשיך בנשימה אחת- "ועכשיו תשאלי אותי למה זה טוב ולמה שישלמו לי על זה בכלל. אז ככה, במחקר בסיסי אנחנו לא רואים את התועלת המידית לציבור, וזה קצת יושב לי על המצפון. את יודעת בחקר ימים ואגמים עושים מחקרים שהופכים לדברים מסחריים, יש חוקרים שמחפשים איך עושים תרופות מבעלי חיים ימיים ועוד כהנה וכהנה. אני טוען שמדינה שמגבילה את עצמה רק למחקרים שיביאו תועלת ישירה כמו מה שהיה בעידן רוסיה הסובייטית, ילכו אחורנית, כי ממדע בסיסי שכזה אתה אף פעם לא יכול לדעת איפה תבוא התגלית שתביא לפריצת הדרך הגדולה", הוא אומר ומספר- "אחד המחקרים ששינה את פני האנושות בצורה משמעותית היה המחקר שהביא לגילוי האנטיביוטיקה. זה היה מדען בשם פלמינג שעבד על מחקר בסיסי שעסק ביחסים בין חיידקים לפטריות וגילה שסביב פטרייה בשם פניצילין החיידקים מתים. מכאן כל השאר היסטוריה".

לא עוצר במחקר


ולמרות פריצת הדרך שיכולה להתגלות ביום מן הימים אגב מחקריו הבסיסיים של הפרופסור גנין, הוא עדיין מנסה בכל דרך אפשרית להחזיר לציבור תודה על כך שהוא עוסק במה שהוא אוהב וגם מתוגמל על כך כספית. לכן הוא מסייע בכל דרך בשמירה על שונית האלמוגים, לומד אותה וחוקר אותה. מתוך מטרה להגן על השונית, הוא מנצח על תוכנית הניטור שהוקמה במפרץ ותפקידה- הגנה על השונית. "עוד לפני שהוציאו את כלובי הדגים מהמפרץ, עיקר הוויכוחים סביב השאלה עד כמה הכלובים באמת הרעו את מצב השונית נבעו בעיקר מכך שלא היו לנו בעיר נתונים מהעבר. לא היה למה להשוות ואיך לבדוק", הוא מסביר את חשיבותה של תוכנית הניטור שמאפשרת מעקב אחרי כל דבר שמתרחש כיום במפרץ ועלול להזיק לשונית. "יש לנו כיום נתונים של כמעט 10 שנים. בנינו תוכנית עם קהילת מדענים גדולה בארץ, בנינו פרוטוקול עבודה שרוצים לחקות היום בים התיכון ובעולם כולו. תוכנית הניטור שלנו היא מהמתקדמות בעולם. צוות של שישה אנשים שעובדים במכון הבינאוניברסיטאי כל הזמן עוקבים, אוספים נתונים, יודעים הכל על כל שונית, על כל החוף מגבול עקבה ועד גבול מצריים".

אבל גם בזה לא רואה גנין די. הוא מלמד בהתנדבות בתוכנית המחוננים קורסי בוקר, לוקח חלק בהתנדבות בוועדות שונות, מייעץ, תורם מניסיונו ומהידע הרב שיש לו, עובד מול מקורות בכוונה להקים תחנת התפלה, מסייע בפרויקט תעלת הימים ובנוסף לכל אלו הוא מלמד ומכשיר את דור המדענים הבא בתחום הביולוגיה הימית.

עם כל כך הרבה עיסוקים, מתי אתה מוצא זמן לרכב על אופניים? אני מפתיעה את הפרופסור בשאלה, והוא מחייך ועונה לי: "בעיקר בשבתות. אני רוכב על אופניים בערך מאז שאיני זוכר את עצמי ככלי רכב לכל דבר. בשנות ה – 90, הייתי אולי היחיד בעיר שהיה מגיע על אופניים למכון הבינאוניברסיטאי ועוד חובש קסדה...אבל פתאום זה הפך לטרנד, כולם על אופניים, אפילו אשתי מגיעה רחוק, אז החלפתי אופניים והתחלתי לרכב יותר ברצינות".

ומה על זה שאתה רץ למכון, עורך את הבדיקה שאתה צריך וחוזר הביתה בריצה? אני מפתיעה אותו שוב, והוא עונה: "אז כן, התחלתי גם לרוץ. גיליתי שהספורט הזה לגמרי משחרר. יש מי שאוהב לעשות מדיטציה ואצלי זה רכיבה וריצה. זו תראפיה נהדרת, אתה מגיע לעולמות רחוקים ומי בעצם לא צריך את זה כי החיים שלנו הם לא מגדל השן האקדמי. כן, גם אצלנו במחקר יש מריבות, השמצות, אנשים זה אנשים ובכל מקום יש אנשים טובים ואנשים רעים ואני מצאתי את השיטה האידיאלית להשתחרר ממתחים- הספורט". גנין מבקש לציין באותה נשימה כי איך שהוא המכון הבינאוניברסיטאי בעיר הצליח לרכז בתוכו אנשים נפלאים. "המתחים אצלנו הם בדרך כלל כלפי חוץ מאשר כלפי פנים", הוא מבהיר.

לא עוקר נטוע


שמו של פרופסור גנין הולך לפניו בכל העולם. אחת לכמה זמן הוא מקבל הצעה מפתה לארוז את הפקלאות ולעבור למקום אחר בעולם. לקבל תקציב מחקר אדיר ולצאת לדרך. אלא שגם כשזה היה בארצות הברית, גנין לא ויתר על ישראל ובעיקר על אילת. "את הדוקטורט שלי עשיתי בארצות הברית", הוא מספר, "אני מרגיש שם גם היום נהדר, בן בית ממש. יש לי שם חברים טובים, אבל איך שהוא אני תמיד מרגיש במקומות אחרים כמו אורח. בארץ אני יכול להתווכח על דברים עם הרבה אמוציות, אם עושים לנו עוול, אני יכול לדפוק על שולחנות, בארצות הברית לא הייתי מעז לעשות את זה. אני לא יכול לעשות את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר אם אני לא מרגיש מעורב", הוא מודיע לי למה דחה הצעות מפתות במרוצת חייו.

ולמה דווקא אילת? אני מבקשת להבין, וגנין מסביר: "כאקולוג ימי שעובד בים, זיהיתי די מהר שבאילת יש לנו תנאי עבודה שאין בשום מקום אחר בעולם. יש לנו מפרץ בו כמעט ואין גלים. יש תנאי מחקר אידיאליים וזה משך אותי מאוד. אנחנו יכולים להכניס לים לטובת מחקר דברים בצורה נדירה ואם לא די בזה, הרי שיש לנו במרחק 50 מ' מהים כבל חשמל הוא אומר וצוחק כשהוא מסביר לי כי לעיתים לטובת מחקר יש צורך בכבל חשמל קרוב. "יש לנו שותף למחקר שבונה מכשירים מיוחדים על מנת לראות דברים מזעריים בים. המקום בו הוא בוחר לנסות את המכשירים שלו זה רק באילת". אם תשאלו את גנין, הרי שלגבי דידו, התנאים האידיאליים למחקר באילת יחד עם התנאים הלוגיסטיים הקיימים והנוחים, הם המתכון לפריצות דרך מדעיות. "אני חושב שפשוט ידעתי לשלב את התנאים האלו כדי להגיע לפריצות הדרך שלי", הוא מנסה להצטנע.

מה היעד עכשיו?
"יש לי עוד משימה להבין משהו שקשור לפלנקטון, משהו שאין טעם שאערב אותך בו אבל אני מת לפצח את התעלומה, זו תופעה שיודעים לתאר אבל עדיין לא יודעים להסביר ואת זה הייתי רוצה לפצח עד הפנסיה שזה עוד שבע שנים, ואני רוצה להספיק להכשיר דורות נוספים של תלמידים. אם תשאלי אותי האם בגיל 67 אמשיך לעסוק במחקר או שהעיפרון ייכנס למגירה ואני אעסוק בדברים אחרים, עדיין אין לי תשובה ברורה, אם כי כרגע לא אתפלא אם זה יקרה...".