פרסומת
דלג

הנוער לשלטון

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 7/6/2012 21:05 ● ערב ערב 2553
שש תלמידות כיתה י"ב הניגשות לבגרות באמנות הכינו עבודות עם דגש אקטואלי חזק, כשהמחאה החברתית מהקיץ האחרון מככבת בהן. העבודות המקוריות עליהן עמלו התלמידות במשך חודשים רבים מהוות את פרויקט הסיום ללימודיהן בבגרות 5 יחידות ללימודי האמנות. אדישות הנוער? לא בבית ספרן
הנוער לשלטון

לצפייה בסרטון לחצו על כפתור ||

'רואים שש שש' זו כותרת התערוכה הקבוצתית של שש תלמידות י"ב המסיימות את לימודי האמנות שלהן בפרויקט גמר שגרף מחמאות רבות. אם יש משהו מרנין ושובה נפש, הרי שזו רוח נעורים, מלאת אנרגיה, בועטת במוסכמות, מנסה לפרוץ גבולות, להגיד משהו אחר, לעקוץ, להעיר, להתריע. וזו בדיוק ההרגשה כשמביטים בעבודות המצוינות של שש התלמידות המוכשרות. יעל כהן, רוני בכר, ליאור קן-לי, רובל נטף, שובל אוחיון ורעות אברהם, עמלו חודשים ארוכים על העבודות בהדרכת המורה לאמנות דליה אלון שליוותה אותן לאורך כל הדרך והמורה אורית וקסלר, שלימדה אותן את תולדות האמנות. זה המקום גם להזכיר את מנהלת ביה"ס רבין, שמחה הראל, המאפשרת לימודי אמנות מכיתות ז' ועד י"ב, מסלול ייחודי שלא נמצא בבתי ספר אחרים שאינם בתי ספר לאמנות. התלמידות בחרו לעסוק באקטואליה קשה, המחאה החברתית, יחסי יהודים-ערבים, התודעה הציבורית של החברה הישראלית. עבודות מקצועיות, מרגשות, המעידות על מודעות חברתית שאיננה מובנת מאליה.

יעל כהן, שעבודתה משלבת תאורה, קול, פיסול וציור סיפרה "בפרויקט הגמר 'מה...מה...מה', מוצגת החברה על ידי יצירת 12 פסלים ממוחזרים, שהם 12 כבשים כמספר שנות הלימוד, במהלכן כל ילד אמור לעבור תהליך פדגוגי לעיצוב אישיותו וייחודיותו. אולם, במידה כזו או אחרת, עוד בצעירותינו אנו נבלעים אל תוך ההמון הגואה, אל 'העדר' המכיל בתוכו בליל של ייצוגים וחיקויים תרבותיים-בידוריים, עד שכבר לא ניתן יותר להבחין בין עיקר לטפל. לרוב אנו מביטים בשקיקה אל עבר המגמה הכללית, ולעיתים אף מוצאים בה נחמה ובטחון, מענה מטרדות היום...".

גם עבודתה של ליאור קן לי עוסקת במחאה החברתית, עבודה בטכניקה מעורבת, שבנתה בית קוטג' ענק המורכב מלמעלה מאלף קופסאות קוטג'. ליאור: "פרויקט הגמר שלי, 'על הבמה הציבורית', נוצר בעקבות מחאת הקוטג' ומחאת הדיור שהתרחשו לקראת סוף שנת 2011 במדינתנו. מחאת הקוטג' יצאה לדרך עקב העלייה המופרזת והמתמשכת במחירי הקוטג', שבשיאה הגיע מחיר הקוטג' לכ-8 שקלים. הודות לחרם הצרכנים הממושך על הקוטג', מחירו שב למחיר שבו הוא נמכר כיום, כ-5 שקלים. מחאת הקוטג' העלתה שאלות רבות בקרב החברה הישראלית, וביניהן השאלה המרכזית – מדוע מחיר המחייה בארץ שלנו הוא גבוה כל כך?

רוני בכר בחרה לעסוק בתופעת האלכוהול בקרב בני הנוער: "העבודה מראה את מחאתי כנגד שתיית אלכוהול עד מצב שיכרות.

ראשית, צורת השולחן מסמלת את חוסר האיזון של האדם בעת שיכרון. צורה זו וציור היד המתפרצת מהלבנים לכיוון הכוס והבקבוק מסמלים, מצד אחד את המצב בעת שיכרון (למטה), ומצד שני את האשליה שהאלכוהול יכול לגרום לאדם. אנשים מסוימים חושבים שכאשר הם ישתו אלכוהול, מצב רוחם ישתפר. ביצירתי הושפעתי מסגנון הגרפיטי. אפשר לראות שסגנון זה מתבטא בגוף השולחן המסמל ראיה מטושטשת בעת שיכרון ועל פני השולחן באופן בו ציירתי את היד המתפרצת מהלבנים. הגרפיטי מוכר כסגנון מחאתי. למשל קיט הרינג (אמן שאני מאוד מעריכה)".
רעות אברהם בחרה להתמקד דווקא בתא המשפחתי שלה בעבודתה 'המלאך השומר': "מאז ומעולם המשפחה שלי הייתה 'המלאך השומר' עלי. משפחתי המצומצמת מגובשת אוהבת ומאוחדת. כנערה מתבגרת עברתי מספר חוויות לא נעימות שנוצרו בעקבות מספר חברים בפרט ובעקבות החברה בכלל. אך את שלב ההתמודדות מול חוויות אלו מעולם לא הרגשתי שעברתי לבד, כיוון שבמהלך כל התקופה, משפחתי המדהימה תמיד הייתה שם בשבילי ותמכה בי ברגעים הקשים וכן ברגעים היפים".
שובל אוחיון עסקה בעבודתה 'השקפת חיי' במהות האמנות "המילה הראשונה בשם יצירתי – השקפת – נגזרת מתוך השורש ש.ק.פ, וזאת משום שהיצירה היא שקופה, בנויה משקפים ומשקפת את מהות האמנות בעיני. השקפים שביצירה תפורים האחד לשני בעזרת חוט דיג עבה וצבועים בצבעי זכוכית. היצירה בנויה בצורת גליל פילם ענק, משום שרציתי ליצור תחושה של סרט נע של חיי במקצוע האמנות. בעבודה נראות יצירות שונות שהכנתי, משנותיי הראשונות ועד להווה, כשכל אחת מהן מציגה מדיום שונה של אמנות: פיסול, ציור, קומיקס ועוד. בנוסף, גליל הפילם הוא בפני עצמו מדיום – מדיום האנימציה, שהכי משפיע עליי ומרתק אותי בתקופה האחרונה. לצד כל יצירה מוצגת דמות, פרי דמיוני, שחוזרת על עצמה ומייצגת את 'האני הפנימי' שלי. לאורך כל היצירה, ניתן להבחין בשינויים קלים בדמות, שמראים את התפתחותה החיצונית, שהיא כביכול ההתפתחות הפנימית שלי".
רובל נטף עסקה אף היא במחאה החברתית ותחת הכותרת 'לו הייתי רוטשילד', כתבה על עבודתה: "עבודתי עוסקת בנושא מאוד מרכזי שתחילתו בהפגנות המחאה החברתית בקיץ 2011. הטריגר למחאה, היה התייקרותו המוגזמת של גביע הקוטג', וכאש בשדה קוצים בתחומים חברתיים כלכליים כמו שכר דיור, שכר לימוד וכו'...בחרתי לעסוק בנושא זה מכווין שבקרוב אתגייס לצבא, אלך ללמוד ואצטרך לממן לעצמי את שכר הדירה ושכר הלימוד, ובנוסף - להמשיך לקיים אורח חיים רגיל. אני שואלת את עצמי כיצד אוכל לעמוד בכל הנטל הזה ללא עזרתם של הוריי" .
המורה שליוותה אותם בכל התהליך, דליה אלון, מורה לאמנות, וותיקה ומוערכת בבית הספר 'רבין', אמרה על העבודות: "זה מאוד מרגש לראות את הנערות הללו פועלות ויוצרות במרחב ומתייחסות לאקטואליה. העבודות הללו יכולות בקלות להיות מוצגות בכל מוזיאון, ואני גאה בהן מאוד".
שש תלמידות בעלות אג'נדה חברתית ברורה ובהירה וסקרנית העוסקות בדיוק בדבר שבני נוער אמורים לעסוק בו: שינוי תודעה, בחינת גבולות האני והכללי. שש תלמידות מוכשרות, רק שלא יתבגרו מהר מדי.


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש