פרסומת
דלג

בית המשפט הורה לשלב ילדי מסתננים בבתי הספר

מאת: עומר כרמון ● 9/8/2012 09:23 ● ערב ערב 2562
שופטת בית המשפט המחוזי בפסק דין נחרץ: "בעיר ערד משולבים 120 ילדים מבקשי מקלט במסגרות החינוך בעיר, פי שניים וחצי ממספר הילדים בעיר אילת, ועל אף הקשיים לא מתבצעת כל הפרדה. 50 ילדים בבתי הספר באילת, לא ימוטטו את מסגרות החינוך הפועלות בעיר או ישנו את המרקם הדמוגרפי". פורום ההורים המרכזי: "כל האפשרויות נותרו על השולחן, כולל השבתה של מערכת החינוך"
בית המשפט הורה לשלב ילדי מסתננים בבתי הספר

לצפייה בסרטון לחצו על כפתור || שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, רחל ברקאי, הורתה השבוע לעיריית אילת לשלב כבר בשנת הלימודים הקרובה, את ילדי המסתננים בבתי הספר בעיר. השופטת קבעה כי אין כל סיבה למדיניות אחרת באילת מאשר בערד או בתל אביב, שם מספר גדול של ילדי מסתננים שולבו במערכת החינוך הרגילה. היא טענה כי כניעת משרד החינוך לעמדת פורום ההורים המרכזי באילת שאיימו להשבית את הלימודים בעיר, היא "פופוליזם". דוברת העירייה מסרה בתגובה לפסק הדין: "אנו לומדים את פסק הדין, בוחנים את השלכותיו על מערכת החינוך בעיר, ושוקלים, בין יתר האפשרויות, גם את האפשרות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. העירייה פועלת בנושא זה בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך". דובר פורום ההורים המרכזי, דורי שגב, מסר בתגובה: "אנו לומדים את פסק הדין. לאחר שנבין את עמדת העירייה בנושא, נתכנס, נשמע את עמדות החברים ונגיב בהתאם. כל האפשרויות נותרו על השולחן, כולל השבתה של מערכת החינוך".

גזענות או שיקולי תקציב?

כזכור, בשנה שעברה עתרו לבית המשפט הורים של 22 ילדי מסתננים המתגוררים בעיר. הם טענו כי עיריית אילת מסרבת לקלוט את ילדיהם לבתי ספר רגילים, רק בשל מוצאם, גזעם, צבע עורם ומעמדם של הורי הילדים. הם הסבירו כי מאחורי הפרדה זו לא עומד כל רציונאל חינוכי, מכיוון שילדיהם שוהים בארץ מספר שנים ודוברים את השפה העברית. עיריית אילת טענה מנגד, כי האוכלוסייה באילת במצב חברתי וכלכלי נמוך יחסית, והכבדה נוספת של קליטת ילדים זרים, עלולה לפגוע ברמת הלימודים הקיימת. היא הסבירה כי רמתם של ילדי המסתננים נמוכה, ולכן בתי ספר רגילים אינם מסגרת מתאימה עבורם, ובכל מקרה, אין לה תקציב עבורם. משרד החינוך, שבתחילה הורה לעיריית אילת לשלב את ילדי המסתננים בבתי הספר הרגילים, שינה לאחר מכן את עמדתו, וקבע כי דווקא אי שילוב ילדי המסתננים במסגרות החינוך הקיימות הוא הפיתרון המתאים והמאוזן בנסיבות העניין. לטענת המשרד, רמת הלמודים של התלמידים הזרים נמוכה מאד. חלקם אף עברו חוויות טראומתיות המחייבות טיפול של גורמי רווחה. שפת הילדים הינה ערבית וכי קיים קושי למצוא עובדי הוראה מתאימים.

"5 ילדים בכל בית ספר"

השופטת ברקאי דחתה על הסף את טענות משרד החינוך ועיריית אילת. היא תהתה מדוע מערכת החינוך בערד למשל, יכלה לקלוט 120 ילדי מסתננים, אך מערכת החינוך באילת אינה מסוגלת לקלוט מספרים קטנים בהרבה. היא דרשה ממשרד החינוך ומהעירייה לבדוק באופן פרטני את רמתו של כל ילד ולא להתייחס אליהם באופן כוללני. "אכן, בעיר אילת קיים מספר גדול, באופן יחסי, של מסתננים ומבקשי מקלט מאפריקה החוצים את הגבול, דרך גבול מצרים", כתבה השופטת. "אלא, שכאשר מדברים על מספר ילדי מבקשי מקלט, המתגוררים באילת, המדובר על 55 ילדים בלבד, אשר היו משולבים במסגרת 'נוף אילות' ולא על 'מספרים גדולים' כפי שטענו המשיבים, וכיום, יש להניח, שמספרם אף פחת לאור העזיבה מרצון שממשיכה להתבצע גם בימים אלה. כמו כן, בעיר אילת פועלים 11 בתי ספר שונים, היכולים לקלוט את הילדים. כך שמדברים אנו לכל היותר על 5 ילדים אשר ישתלבו בכל בית ספר, מתוך בתי הספר המפוזרים בעיר, על פני שכבות הגיל השונות. מספר אשר יפחת, לאור גל העזיבה. נתונים אלה מעידים באופן מובהק כי לא ניתן ליחס לעיר אילת קשיים ייחודיים, ויוצאי דופן המצדיקים מדיניות שונה מזו המתקיימת בערים אחרות, ברחבי הארץ. מתשובת משרד החינוך אף למדנו כי בעיר ערד משולבים 120 ילדים מבקשי מקלט במסגרות החינוך בעיר, פי שניים וחצי ממספר הילדים בעיר אילת, ועל אף הקשיים לא מתבצעת כל הפרדה. בעיר תל אביב מדובר על מספרים גדולים עוד יותר, אך הילדים – מבקשי מקלט, משולבים במערכת החינוך הרגילה בעיר ולא מתקיימת מערכת חינוך נפרדת לילדים אלו".

"מערכת החינוך יכולה להתמודד עם הקשיים"

השופטת ברקאי מתחה ביקורת על עמדת משרד החינוך, וקבעה כי אינו יכול לקבוע באילת מדיניות של הפרדה בחינוך, הנוגדת את הוראות החוק: "סבורה אני כי אם מבקש משרד החינוך לראות במדיניות של חינוך נפרד לילדי העותרים, כחלק מן המאבק הכללי של המדינה בתופעת ההסתננות ורצונה של המדינה לשמור על אופי המדינה, בהתחשב בזמניות שהייתם של מבקשי המקלט בישראל, מן הראוי היה שתינקט מדיניות אחידה בכל הארץ, אף על דרך תיקוני חקיקה, ואין כל הצדקה לקיומה של מדיניות פרטנית לגבי העיר אילת, בשונה מן המדיניות ברחבי הארץ ובניגוד לדין. אם עיריית אילת ומשרד החינוך סבורים כי הילדים נעדרים כישורים פדגוגיים להשתלב במסגרות החינוך הרגילות הקיימות, חייבים הילדים להבחן, על ידי וועדת השמה, על בסיס אינדיבידואלי, על מנת שזו תקבע אם קיימים צרכים מיוחדים לכל ילד וילד ומהי המסגרת החינוכית אשר תתאים לו. אם קיימים הבדלי תרבות, פערי שפה, שהינם מאפיינים קבוצתיים, נכון למועד הגעתם ארצה, ואין מחלוקת כי אלו קיימים, אין המדובר בקשיים שמערכת החינוך אינה יכולה להתמודד עמם. מדינת ישראל, כמדינה קולטת עליה, צברה ניסיון רב לאורך שנות קיומה בקליטת עליה מתרבויות שונות, שפות שונות".

"משרד החינוך חשף עצמו לפופוליזם"

"למדיניות ספציפית זו, המתקיימת בעיר אילת, בשונה מן המדיניות הארצית הנוהגת ברחבי הארץ, לא מצאתי כל הסבר או מענה מניח את הדעת", כתבה השופטת. הפחד מן הזר הינו פחד מוכר ולכן ניתן להבינו אך לא לקבלו. חששם של הורי הילדים בעיר אילת, החוששים משילובם של ילדי מבקשי המקלט במסגרות החינוך הרגילות בעיר, הינו חשש בלתי מבוסס ואינו יכול להוות שיקול מרתיע מפני שילובם של הילדים במסגרות החינוך בעיר. העובדה שמשרד החינוך, במסגרת דו"ח הוועדה, בחר להתייחס לעמדת ארגון ועד ההורים בעיר אילת במסגרת שיקוליו, מעלה את החשש כי חשף עצמו לפופוליזם ולא הפעיל שיקול דעת נקי ממשוא פנים. לא יהא בהתערותם של 50 ילדים בבתי הספר בעיר כדי למוטט את מסגרות החינוך הפועלות בעיר או לשנות את המרקם הדמוגרפי בעיר, כפי שטענה עירית אילת. מצאתי קושי להבין מה לעניין שמירת המרקם הדמוגרפי בעיר לעניין קליטתם של הילדים במסגרות החינוך בעיר והרי לא עניין קליטתם של ילדי מבקשי המקלט במסגרות החינוך הרגילות הוא זה אשר יביא לשינוי המרקם הדמוגרפי בעיר. שינוי דמוגרפי זה, אם יקרה, נובע מעצם נוכחותם של מבקשי מקלט בעיר ולא מעניין שילובם של הילדים במסגרות החינוך. סבורה אני, כי ההבחנה אותה מבקשים המשיבים לעשות כלפי העותרים, השוהים בעיר אילת, בשונה מילדי מבקשי מקלט בערים אחרות ברחבי הארץ, אינה בבחינת הבחנה מותרת כי אם הפליה אסורה, בפרט כאשר עסקינן בזכויות ילדים. מחובתנו לזכור ולא לשכוח את דבר היותנו פליטים בגולה בעבר הלא רחוק, את עובדת היות מדינת ישראל בין המדינות הראשונות שחתמה על 'אמנת הפליטים', כמי שתקומתה מחיי פליטות ושואה".

פסיקה זהה בארה"ב

השופטת הזכירה מקרה דומה לסוגיה האילתית, שהגיע לפתחו של בית המשפט הפדראלי העליון של ארה"ב. טקסס הינה מדינה בדרום ארה"ב המתמודדת עם הגירה בלתי חוקית ממקסיקו לתחומה. חוק של טקסס הסמיך את מערכת החינוך לקבוע, כי ילדים שנכנסו שלא כדין לארה"ב לא יוכלו להירשם לבתי הספר הציבוריים בטקסס. היא טענה לנטל כלכלי הכבד שהדבר מטיל על המדינה, הצרכים המיוחדים להם נזקקים הילדים וכדומה. בית המשפט העליון האמריקני דחה את עמדת מדינת טקסס, אשר טענה כי עקרון השוויון אינו חל על שוהים בלתי חוקיים, וקבע כי עקרון השוויון חל על כל אדם, לרבות שוהים שלא כדין. עוד הוסיף כי גם אם יתכנו מצבים בהם ימנעו הטבות ממבוגרים, השוהים שלא כדין, אין כך כאשר מדובר בילדים. השופטת הורתה למשרד החינוך ולעיריית אילת לשלב כבר בשנת הלימודים הקרובה את ילדי המסתננים במסגרות החינוך בעיר, והורתה להם לשאת בהוצאות הכספיות של העותרים: 30 אלף שקלים.