פרסומת
דלג

שפוי זמני

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 15/8/2012 11:36 ● ערב ערב 2563
אם יש משהו שיכול להוציא אותי משלוות הקיץ הדביקה וריסוק סלרי וחסה, הרי זה חוסר רגישות ציבורית, ממסדית ואטימות לנו, התושבים, האזרחים. למרות העבודה האישית על נשימות עומק ורוחב, הרי שעדיין, אני נדלק מעוולות, שבקלות רבה ובחשיבה קלילה, היו יכולות להימנע. קחו למשל את הפקק המיותר בכניסה לעיר, בכל חמישי, שישי, ראשון ולעיתים בימים אחרים. ובמעבר חד, פגישה קצרה ומהוססת עם סמדר, פסלת ומעצבת המתגוררת באילת ועל עבודתה המרשימה בירושלים. השבוע צויין יום השמאליים, איטרי יד ימין. נ.ב מישהו ראה את מטר המטאורים ביום ראשון ? שווה שווה ועוד הודעה, בשבת הקרובה, ייערך הפנינג לאימוץ כלבים וזהו עצם העניין
שפוי זמני

לצפייה בסרטון לחצו על כפתור ||

עניין של פקק ואדישות ממסדית


ונתחיל בתזמונים, משפחת שאולי מהוד השרון תזמנה ביום חמישי האחרון, בשעה 13:30 52 דקות מצומת שחורת בכניסה לעיר ועד אזור התיירות. ליאור ודנה תזמנו ביום ראשון השבוע, בשעה 12:45 48 דקות מהמחסום הצפוני ועד כיכר הכניסה לעיר. וכך זה נמשך בחלק גדול מימי השבוע, בעיקר בימי ראשון, חמישי ושישי. כך זה נראה כבר שבועות ארוכים והפך לבלתי נסבל בתקופת חודשי הקיץ. אז החליטו להרחיב ולשדרג את הכניסה לעיר במסגרת עבודות ההרחבה של כביש הערבה, במימון משרד התחבורה. דבר ראוי כשלעצמו, לא אהיה קטנוני ואשאל כמו רבים וטובים, מי החליט כי העבודות צריכות להתבצע דווקא בחודשי השיא של התיירות הנכנסת, יולי-אוגוסט. אך הדבר כבר נעשה, הדחפורים עובדים, וכולם מבינים כי האזור הפך לסוג של בעיה תחבורתית, בעיקר בימי הלחץ ושעות העומס. גם בהנהלת העירייה מודעים לקבלת הפנים לה זוכים הנופשים המגיעים לאילת. משה חזן, תושב אילת ובעל עסק באזור התעשייה שחורת, דיבר כמה וכמה פעמים עם בכירים בעירייה. במשטרת מרחב אילת מודעים גם, הרי יש להם ניידות המסתובבות בכבישי העיר, אך כלום לא נעשה. הפקק משתרך לאיטו, אנשים מחפשים קיצורי דרך, רכבים נתקעים בחום זמן רב, אך לאף אחד זה לא ממש מזיז. שוטר אחד בכיכר הכניסה לעיר, היה משנה את כל התמונה הפקוקה. אולי איזו ניידת מטעם עיריית אילת, שתקבל את הנופשים הזועמים עם פרח ומים קרים, איזה שלט שיוצב בכניסה שיסביר את המצב ויתנצל. אך מה פתאום, נאדה, כלום, הנופשים מגיעים רצוצים לאחר נסיעה ארוכה ונתקעים בפקק מיותר של שעה. ואם זה לא היה כל כך מעצבן, הייתי תוקע איזו בדיחה תפלה, אך תאמינו לי, זו פשוט שערורייה, מה שקורה שם. ככה אנחנו מקבלים את הנופשים, אח"כ הם מגיעים למלון, תשושים, משלמים מחירים מופקעים, חוטפים דוחות חניה וחוזרים הביתה, לאחר מנוחה כהלכה, בעיר התיירות המובילה בארץ. ואפשר לדבר עד מחר על אילת פלוס, על תקציבי שיווק, על בתי מלון מפוארים ולבלבל את המוח על עתיד מזהיר. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים ושם אנחנו כל פעם נופלים, כל פעם מחדש. נ.ב והכי מעצבן, כל זה היה יכול להימנע עם קצת חשיבה יצירתית ואכפתיות ממסדית.

אני שמאלי גאה


ביום שני השבוע צויין ברחבי העולם יום השמאליים וכשמאלי גאה, ציינתי את היום בסיפוק וקמתי, אלא מה, על צד שמאל. ולא, לא מדובר בדעותיי הפוליטיות (וכאן יש להבדיל בין שמאלן לשמאלי...), למרות שאני בהחלט יכול להגדיר את עצמי, אם בהגדרות עסקינן, כסוציאליסט נאור ואנטי קפיטליסט מוצהר. אך היום שצויין השבוע, הוא לכבוד כל משתמשי יד שמאל, או בלשון התנ"כית, 'איטר יד ימינו'. כן, אני שמאלי, זו היד החזקה שלי, כותב בה, משתמש בה הרבה יותר מאשר יד ימין. אני נמצא בחברה בכלל לא רעה, אלברט איינשטיין, ביל קלינטון, ברק אובמה, סיינפלד, סטינג וכן, גם אנג'לינה ג'ולי. 15 אחוז מכלל האוכלוסייה נחשבים לשמאליים, ומכיוון שאני רגיל להיות במיעוט, הרי שגם בנושא זה, אני מקבל את העניין בהכנעה ולקח לי הרבה זמן להפנים כי לקום על צד שמאל, זה לא חייב להיות נורא כל כך. אז נכון שיש לי בעיות עם פותחן קופסאות או מספריים ואין לי ספק כי האפליה נגד השמאליים היא חסרת צדק, אך אני רגיל להיות בצד המופלה, פולני אלא מה. אז לכל השמאליים באשר הם, חג שמח. נ.ב ממתי הפכה המילה שמאלי, למילת גנאי, שטיפת המוח שבני ישראל עוברים כאן, נגד השמאליים, זה פשוט הזוי. אני שמאלי גאה.

סמדר וכריות הבטון


זה לא סוד כי אמנות ויצירה הן לא הדבר הראשון העולה בתודעה כשמזכירים את אילת. וזה לא רק בגלל המרחק או החום המדברי, אלא עניין של סדרי עדיפויות, חשיבה מחוץ לקופסה ותקציבים. בעבר היו ניסיונות, פסטיבל הפיסול בתקופת הוכמן, למשל, מרכז האמנויות שנפתח ונסגר. וכיום, גם אם ארצה להיות הפטריוט הגדול ביותר במתחם הלוקאלי, איך לומר זאת בעדינות, אנחנו חיים בסוג של שממה אמנותית. אז נכון שיהיו כאלה שמייד יסתרו את דברי ויאמרו כי אילת היא סוג של נווה מדבר אמנותי, ואני תמיד רואה את חצי הכוס הריקה, אבל כזה אני, נודניק סדרתי ובאמנות כמו באמנות, הכל עניין של טעם ומינון. סמדר כרמלי, אמא לעילאי, מתגוררת מזה חמש שנים באילת, פסלת ומעצבת בתחום הקרמיקה והבטון, בוגרת 'בצלאל' במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. נמנתה על סגל המרצים ב'בצלאל' במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית ובעלת סטודיו פרטי. בעבר, יצרה באילת את חלוקי הנחל, אלמנטים לישיבה בטבע, לאורך הכביש העוקף. לפני כשנה וחצי, הוציאה עיריית ירושלים מכרז לעיצוב מיצבים בשלוש כיכרות מרכזיים בעיר. סמדר זכתה במקום שני ועיצבה מיצב 'כריות בטון' בכיכר ספרא, אחד מהכיכרות המרכזיים בעיר. למתבונן לרגע ייראה המיצב כקבוצות כריות ריצפה הפזורות ומונחות האחת על גבי השנייה 'כלאחר יד', אך מבט מקרוב מגלה שהכריות למעשה יצוקות בטון, ופני השטח שלהן מוחשיים למגע כסוגי אריגים, בדי טקסטיל בחספוסים שונים וקפלים המנציחים את קימוריו של היושב האחרון המדמה את 'זיכרון החומר'. השקעים מעוצבים כשיעתוק מושלם לאלה האמיתיים ורק מגע פיסי ישיר יבהיר כי מדובר ברהיטי ואבזרי רחוב מיוחדים מבטון. המיצב רומז לנצחיותה של העיר ירושלים ואופייה כמוקד עלייה לרגל וכעיר מכניסת אורחים. סמדר: "כל ההתנהלות במהלך המכרז, היתה סופר מקצועית ולהפתעתי המכרז היה אנונימי, זאת אומרת, מגישים הצעות למכרז ללא שם, דבר המונע משוא פנים במקרה הטוב ושחיתות במקרה הרע". וכך מצאה את עצמה סמדר במשך כשנה חיה על קו ירושלים אילת ות"א, שם נבנה המיצב. "המוטו במיצב, הכנסת אורחים וישיבה בחברותא, הטקסטורות הן דמויות בדים וטקסטילים וקשה לנחש שזה בעצם בטון, עד שנוגעים בחומר. התהליך היה מורכב וקשה, אך מבלי תשוקה אמיתית, ליצירת הפרויקט ולעבודה, אני לא הייתי יכולה לעבור את זה. מדובר בפרויקט רחב היקף ותקציב ובאנשים רבים שתרמו מזמנם ומרצם למען הצלחתו".

איך פסלת חיה באילת ומתמודדת עם קשיי הפרנסה והריחוק ?
"אני אף פעם לא הייתי אמנית שמתלוננת ובוכה שאין לי עבודה. ההצלחה שלי תלויה רק בי ולא במקום בו אני גרה. אפשר להתבכיין ואפשר גם לעשות, אני בחרתי לעשות".

ובכל זאת, לא חסרה לך באילת הקרבה למרכזי האמנות, היצירה והעשייה?
"אני נוסעת הרבה אז אני לא מרגישה מנותקת, כך שמבחינתי הכל בסדר".

הפנינג אימוץ כלבים


דניאלה התקשרה אלי וביקשה שאציין את ההפנינג שנקבע לשבת הקרובה, 18.8.12. האירוע ייערך בפארק מול בית המשפט. שם, בדשא, מהשעה 09:00 עד 12:00, ולדברי דניאלה, "תהיה שם מסיבת כלבים מטורפת". גילוי נאות, דניאלה היא חברה, אישה משוגעת לגמרי שגם דורשת מאחרים והסביבה וגם מקיימת בעצמה. בשבועות האחרונים, הפך ביתה למקלט לעשרות כלבים וחגורי חתולים שננטשו או הוצאו מהמכלאה העירונית, רגע לפני שחלק מהם יקבל את זריקת המוות. האישה הזו מחויבת למטרה של הצלת חיים לכל אותם כלבים שהגורל התאכזר אליהם. המסירות שלה היא פשוט יוצאת דופן, היא מממנת מכיסא לא מעט פעולות, חיסונים, מוצרי מזון לעשרות כלבים. בתקופה האחרונה, גרים אצלה בבית, גם כמה גורי חתולים ודניאלה מאכילה אותם בבקבוק, כל שעתיים-שלוש. היא פועלת כמנהלת העמותה 'תנו לחיות לחיות' סניף אילת ומגייסת ומחפשת ספונסרים בעלי לב פתוח ומחפשת מתנדבים. בימים אלו היא עסוקה יחד עם חבריה במבצע להטסת כלבים לצפון הארץ, מה אומר ומה אגיד, אישה מיוחדת, עם לב ענק ואכפתי. אז אם העניין מדבר אליכם ובא לכם לאמץ כלב או גור, תגיעו למדשאה מול בית המשפט, בשבת הקרובה, החל מהשעה 09:00. יהיה סבבה והב הב.