פרסומת
דלג

כל סוף הוא התחלה...ראובן זלץ נפרד מ'ערב ערב'

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 26/9/2012 10:33 ● ערב ערב 2569
23 שנים אחרי שנחת בעיתון 'ערב ערב' באילת, צלם צעיר ונמרץ שהגיע מהולנד הרחוקה, החליט לאחרונה ראובן זלץ, מי שהפך לימים לעורכו המיתולוגי השנוי במחלקת של העיתון, לתלות את העט, להיפרד מהדפים, המחשב והלחץ ולצאת לדרך חדשה, שתהייה מן הסתם רגועה ונינוחה יותר. בראיון גלוי הוא מדבר על הסיבות שהביאו אותו לקבל את ההחלטה, על המיצוי העצמי, ההתקרבות לחסות ושאר מיני בריאות ולא, הוא לא מצטער על שום דבר שעשה, כמעט. סוף עונת השפו"זים (ותודה לסימונה על הפאנץ'...)
כל סוף הוא התחלה...ראובן זלץ נפרד מ'ערב ערב'

תמונת כתבה
הפינה הכי הכי. זלץ בעין עברונה


תמונת כתבה
מפיק ערב גאלה למען המרכז לנפגעות תקיפה מינית. (מימין-מירב מיכאלי, זלץ, אברי גלעד ורותם נועם).


תמונת כתבה
היריבות היתה מיותרת. יצחק הלוי וראובן


ביום שני השבוע, התעורר ראובן זלץ, עורכו המיתולוגי של עיתון 'ערב ערב' בשמונה השנים האחרונות לבוקר אחר. בוקר רגוע. לא עוד טלפונים כעוסים של פוליטיקאים, לא עוד צורך לתת הסברים, להתנצל, להבהיר, לחשוב על נושאים חדשים לכתבות, להקפיץ צלמים, פשוט הוא וסמודי'ס הבריאות שלו, מעדן הירקות המבחיל משהו שעשה לו את היום בחודשים האחרונים (ראה מתכון בהמשך). כן, לכזה בן אדם של בריאות הפך הזלץ בשנים האחרונות. מאדם שעישן, אכל ושתה כל דבר, כעס והתעצבן, הפך זלץ של העידן החדש לרגוע יותר, בריא הרבה יותר, נפרד לא רק מהסיגריות (ותודה למכון 'אברמסון'), אלא גם מהקפה, מהבשרים ומחטאות העולם הזה, לטובת האורגני והבריאות. ולא, בניגוד למצופה, הוא לא הפך לשאנטיולוג המצוי, כזה שהולך עם שרוואל, מחבק עצים ומחפש ציפורים בשמיים, אבל אם תשאלו אותו, לשינוי הזה בחייו, שהתחיל לפני כארבע שנים, יש בהחלט משקל על החלטתו לסיים את הפרק העיתונאי של חייו ולצאת לדרך אחרת. איזו דרך אתם שואלים? גם אני הפצרתי בו ושאלתי, אפילו סגרתי את דלת המשרד כדי שראובן ירגיש מספיק נוח לספר לי בארבע עיניים, אבל ראובן נשבע לי שהוא פשוט "עדיין לא יודע"- המשפט שהפך בימים אלו של חייו לשגור ביותר בפיו.

את ראיון הפרידה שלו הוא התעקש לעשות אצלי, כבוד. אחרי 18 שנות עבודה משותפת, לא יכולתי לבקש יותר מזה. "תכתבי עלי כמו שאת יודעת", הוא אמר לי בחיוך, משאיר אותי להתמודד עם העובדה שלכתוב על ראובן זה אולי אחד הדברים היותר קשים שנאלצתי לעשות בחיי. איך מסכמים? איך נפרדים? איך גורמים לזה שהעורך שלך יקרא ויאהב את מה שכתבת עליו?

הוא התמקם אצלי במשרד, מתעקש שלא נשב במשרד שלו- "זהו, אני עזבתי", הוא חיזק אצלי את מה שעדיין לא הפנמתי. "תופס את מקום המרואיין הלחלוטין לא טיפוסי, עונה לי תשובות רהוטות שרק צריך לעשות עליהם קופי פייסט ונגמר העניין. ראובן הבטיח לענות על הכל ובגילוי לב לא רגיל, יש לציין הוא פתח את הלב ודיבר.

"את מבינה, אחרי 23 שנים בעיתון, אחרי קרוב ל - 27 שנות עבודה רצופות, התעוררתי הבוקר לבוקר ראשון בלי עבודה. ישבתי לי על המרפסת של הבית רגוע אחרי שעשיתי את ברכת השמש, שתיתי לי הסמודי'ס שלי וחייכתי".
ועוד טרם הספקתי לכוון אותו למטרה לשמה התכנסנו, פצח הזלץ הבריא בהסברים על נפלאות משקה הבריאות: "כוס סמוד'יס כזו מירבי, מספקת לך את כל הערכים התזונתיים שאת צריכה במהלך היום. זה ריפא אותי. התזונה זה מה שאנחנו, בעולם החזירי בו אנחנו אוכלים הכל, מעשנים הכל, רוצים להשיג כמה שיותר ומצביעים ל'כוכב נולד', קצת דיוק תזונתי לא יזיק לאף אחד. זה משהו שמלווה אותי כבר ארבע שנים ואני נכנס לזה לעומק, לומד, מתכונים, קורסים לרו פוד...".

רו מה? הגבהתי גבה, וזלץ חייך בסבלנות והסביר לי: "מזון חי שלא מבשלים אותו. הילדים שלי אומרים שהפכתי לכוסית, אבל תשמעי, זה עושה לי טוב וזה חלק מהעניין ופתאום אני מוצא את עצמי מגיע לעיתון רב עם פוליטיקאים באלימות מילולית. אם בעבר ראובן זלץ היה עונה להם, הרי שהיום אני מנתק. זה גורם לי להרגיש לחצים בין הכליות לכבד", אומר לי ההיפוכונדר המוצהר, "ומאחר ופעם בחודש אני עושה צום מיצים לשמור בדיוק על הכליות והכבד נקיים, הגעתי היום למקום בחיים שלי שזה לא עובד עוד ביחד וכן, זה בהחלט חלק מהעניין שמסביר את כתבת הפרידה הזו שאנחנו עושים היום. הגעתי למסקנה בחיים שהמטרה היא לא העיקר אלא הדרך, ואם אתה קם בבוקר עם חיוך, זה שווה אלף סקופים, מה גם שהתקשורת בכלל והמקומית בפרט היא בסוג של גסיסה".

מתי נפל אצלך האסימון?
"זה היה תהליך שהתחיל מאז הפגישה הראשונה שלי עם הדלאי למה. כשיוסי שריד היה שר החינוך ורבין היה בחיים, הוא הגיע לביקור בעיר ואני כצלם 'מעריב' נלהב ליוויתי אותו בטקס שמש שעשה בהר יואש. הייתי אז פוחז והולל, לא ידעתי כלום מהחיים שלי, הייתי איום ונורא, אל תגלי לאף אחד, אבל זכיתי לכמה דקות איתו. בדיעבד, הפגישה הזו התחילה את השינוי שלי בחיים, אם כי לא מיד. עדיין המשכתי לעשן וכאלו. משהו נוסף ששינה את התפיסה שלי לחיים היה כשצילמתי תאונת דרכים זוועתית בקרבת תמנע. זוג פרופסורים עם ילד בן ארבע שנמחצו על ידי משאית. צילמתי מבלי לחשוב וכשפיתחתי את התמונות (בימי הסטילס) וראיתי את המחזות, זה עשה את שלו. תהליכים צריכים את הזמן שלהם כדי להבשיל. לפני ארבע שנים הייתי צריך לעבור ניתוח קטן בשיניים. הרופא אמר לי שאם אני מעשן, סיכויי ההצלחה של הניתוח הם פחות מחמישים אחוז. כהיפוכונדר מצוי ופולני היסטרי, הפסקתי מיד לעשן בעזרת מכון 'אברמסון', חיכיתי עם הניתוח ועברתי אותו בהצלחה. וככה לאט נכנסתי לעולם התזונה הבריאה. וזה לא היה פשוט, ממש לא, בהתחלה הגוף הגיב נורא, אמר לי- היי מה במקום בשר אתה אוכל חסה, במקום שרימפסים- דגי טונה לבנים...כי הגוף, ממש כמו הנפש שלנו, מתרגלים לזבל, כי זה קל יותר. הבעייה היא שזה לא משביע ולא מספק לגוף את הוויטמינים. אז נכנסתי לזה חזק, בזבזתי עשרות אלפי שקלים על כל מיני חומרים וכדורים ותרופות. היום אני יכול לומר- גיליתי את הגוף שלי מחדש, ומאחר וגוף ונפש הולכים יחד, אני יכול להצהיר שהיום אני בן אדם בריא".

אז כבן אדם בריא הגיעו התובנות?
ראובן, שישב מתוח זמן מה, מתחיל להתרווח על הכיסאות. הרגל מורמת, זווית הישיבה הופכת נינוחה יותר, והוא ממשיך: "מה שמעניין אותי היום לא עניין אותי לפני 10 שנים. השתניתי, אין ספק. אילת היא כמו מאהבת, כל הזמן דורשת תשומת לב. אנשים מהצפון אף פעם לא הבינו כמה יש לנו לכתוב באילת, הם לא מבינים שאילת היא מאגר בלתי נדלה של אירועים, ומכיוון שאני כעורך עיתון ניסיתי להביא את הפן של התושבים, בסופו של דבר אתה מתעייף. כבר לפני הרבה זמן הרגשתי שזה הזמן להגיד תודה לכולם ולהמשיך הלאה, אבל את יודעת, השגרה מושכת אותך עד שזה נגמר. צניעות היא תכונה חשובה שכמעט נעלמה מעולמנו וחשוב לשמר אותה, תכונה שגורמת לנפש להרגיש טוב. אני לא מהאנשים שחושבים שהשמש זורחת להם מהמקום שיושבים עליו, טעיתי בלי עין הרע, אבל אני יכול לומר היום בפה מלא- לא גנבתי, לא שיחדו אותי, לא אכלתי בשום מקום חינם, לא שתיתי חינם והייתי בדרך כלל שלם עם ליבי וגם זה משהו נחשב שאפשר לומר בימינו. זו גם ההזדמנות עבורי לומר תודה ל'ערב ערב' שהיה בית חם עבורי במשך 23 שנה, למרות שזה לא טבעי להיות עם הבעלים של העיתון שיושבים בחדר ליד. למרות מריבות וצעקות שהיו לנו לפעמים, 'ערב ערב' ידע להכיל אותי וקיבלתי בו את כל הגיבוי והכלים להצליח בתפקידי, ועל כך אני מודה למשפחת נועם".

אולי כל זה קשור למשבר גיל ה- 50?
"חחחח. ממש לא. אני לא מרגיש שמה שעובר עלי זה משבר. חוצמזה את לא יודעת שגיל 50 של היום זה גיל 40 של אתמול? נו, סתם אמירה של 'זקנים'...כל מי ששומע שאני עובד כל כך הרבה שנים במקום אחד לא מאמין, היום לא שורדים כל כך הרבה שנים במקום עבודה. חוצמזה שזה טוב גם ל'ערב ערב', די ראובן זלץ, מספיק, הגיע הזמן שהעיתון יתחדש, יתרענן, יעשה מה שצריך כדי להמשיך הלאה. בן אדם צריך לדעת מתי ללכת. בכנות, הייתי צריך לפרוש בשיא לפני כמה שנים אבל את יודעת, אילת היא עיר שהופכת אותך לזומבי נינוח, פתאום עוברות השנים ואתה אומר- אופס לאן נעלם לי הזמן. עשיתי את הצעד שהוא נכון לי ולעיתון. אין בן אדם שאין לו מחליף. המציאות חזקה מכולנו, וכן, אני מודה, התעייפתי קצת בשנים האחרונות".

מה עובר על החיים שלך מאז ההחלטה?
"האמת, בעיקר דברים טריוויאלים- לחפש אוטו, לברר על סלולריים, פתאום נחתתי לעולם. זה מצחיק. מי כמוך יודעת כמה העבודה הזו שלנו דורשת, מלחיצה, יום יום לחשוב על נושאים, לעשות כל שבוע עיתון בין 80-120 עמודים וזה אף פעם לא נגמר, חגים, שבתות, לילה, יום, עזבי אותי מזה, די מספיק לי. להגיד שלא אתגעגע? אולי, כרגע אני שלם והעולם גדול. יש משפט שאני מאוד אוהב- אם לא ננסה לעולם לא נדע, כל עוד אנחנו בריאים ונשתה מיץ ירקות, הכל בסדר".

ואולי אם הייתה לך אהבת אמת, כל זה לא היה קורה?
ראובן מחייך: "יכול להיות. אני חושב שהיום אהבה היא מילה מוגזמת, התא המשפחתי הולך ומשתנה, אני חושב שנישואים זה לא דבר נכון, ועדיין אני חושב שזוגיות טובה זה דבר נפלא".

בוא נודה על האמת, כמה זמן לא הייתה לך כבר זוגיות כזו טובה?
"אין תגובה. יש גבול לחשיפה, אבל מי תרצה עכשיו מובטל???", הוא צוחק.

תישאר באילת?
הוא צוחק: "אני לא יודע. אחד הדברים הכי כיפים במצב שלי הוא לא לדעת, הכל פתוח והכל נתון. היום אני סוג של זונת רגשות, איזה כיף להגיד פשוט- אני לא יודע. יש כמובן כל מיני הצעות ודיבורים, אבל בקטנה. מה שכן, הדבר הבא שאעשה יצטרך להיות כזה שייתן לי סוג של ערך מוסף, שאאמין בו. אני לא מתכוון לעשות שום דבר בשביל כסף, אף פעם לא עשיתי את זה, הרי כבר הגענו למסקנה שכסף לא עושה אותנו מאושרים בחיים. נראה מה יהיה".

ומה על פוליטיקה?
"זה לא סוד שזה תחום בו התעניינתי בעבר. עניין אותי יותר לגלות מה מניע אנשים להתעסק בפוליטיקה. בדרך כלל כתבתי על אנשים ותופעות, אני סוג של אנתרופולוג שמאוד אוהב את הנושא. אני חיה פוליטית. לצערך, לא אוהב את ביבי, חושב שהמדינה קטסטרופה ומעמד הביניים ממשיך להישחק. תראי את שעון החורף, מיליארדי שקלים שיכולים ללכת על חינוך, קשישים, ניצולי שואה ועוד, מוצאים ככה סתם כדי שהדתיים ילכו להתפלל באור ולא בחושך, וכולם שותקים. זו פוליטיקה ולצערי עם כמה שזה לא נשמע טוב, זו הדרך היחידה לשנות מציאות. ומכיוון שאני לא תמים, אז כן, היו דיבורים, יש דיבורים אם כי קשה לי להיות פוליטיקאי כי אני לא מסוגל לא לומר את הדברים קשים ככל שיהיו. להפתעתי הרבה אנשים מפרגנים לי, כי בואי נודה על האמת, אני לא ממש ידידותי לבריות, גם בגלל שמתוקף תפקידי הייתי חייב להתרחק מאנשים, להיות סוג של סוציומט, בשביל לשמור על חופש עיתונות בעיר קטנה. מי שבאמת מכיר אותי יודע שאני לא כזה נורא ויש לי גם צדדים חיוביים".

מי ישמור עכשיו על הירוק?
"ווואו יש הרבה אנשים שיעשו את זה. אני אמנם הפקתי כמה אירועים כמו הוצאת חוות הדגים מהים, הצלת העצים בעין עברונה, חולות סמר, אבל היו איתי הרבה אנשים טובים שהסביבה חשובה להם. אלו אירועים שאני גאה בהם יותר מכל מה שעשיתי ומכל סקופ. גם אם לא תמיד הצלחנו, לפחות אמרנו את שלנו. תושבים צריכים לומר את שלהם למרות שזה מאוד קשה. אנשים טרודים אבל הם חייבים לדבר ולקחת את עתידם בידיהם, אחרת לא נגיע לשום מקום".

מה על היחסים הטעונים שהיו לך עם ראש העירייה?
"בדיעבד אני מודה היום שזו הייתה טעות גדולה. בכלל לריב עם אנשים זו טעות, על אחת כמה וכמה עם פוליטיקאי. זה מביא אותך למקום שלא טוב להיות בו, למרות שבואי לא נתחסד, כל התקשורת הגדולה בעד או נגד פוליטיקאים כאלו ואחרים. בדיעבד, עם התובנות הבוגרות שיש לי היום, לא הייתי מגיע ליריבות כזו מוקצנת עם ראש העירייה. גילוי נאות, יש הרבה דברים שמאיר עשה ואני כתושב מתנגד להם כמו לדוגמה הבניה לגובה במרכז העיר, אבל מכאן ועד להגיע לכזו יריבות, זה בהחלט היה מיותר. פעם היינו חברים טובים הוא ואני, הוא אולי איבד חבר, אבל הרוויח את ראשות העירייה ואני בטוח שאין לו חרטות בעניין. אבל חד וחלק- זו הייתה טעות אישית ומערכתית, החיים לפעמים סוחפים אותך למקומות שלא היית צריך להכניס אליהם".

אתה משאיר מאחוריך את קוראי המדור שלך- 'שפוי זמני' מתוסכלים.
"מה שהיה לי להגיד להם כתבתי בטור הפרידה, אני לא מת על פרידות דביקות. החיים נמשכים, לא נוצר חלל, יבואו ראובן זלצים אחרים, אין לי ספק. אהבתי מאוד את הטור שלי, אני יודע שלא מעט אנשים קראו אותו, את חלקם אני כבר אפילו מכיר אישית, הייתי מקבל מהם מסרונים, מיילים, זהו זה, העיתון הראשון שאני לא עורך מאחוריי בתקווה שישימו את הכתבה הזו עליי במקום טוב ולא ידחפו אותי לסוף כמו שעשיתי לאחרים בלית ברירה"...

הפינה הכי הכי שלך?
"עין עברונה. כי האזור הזה הוא סמל לכל מה שהולך ונעלם. שקט, בעלי חיים, חול ים, דקלי הדום. הילדים שלי רצו שם עירומים בחולות. זה מקום שאני נוסע אליו לפחות פעם בשבוע, מסתובב בו, רואה מה התחדש, רואה את האילתים עם הטרקטורונים הורסים כל פינה, אין מה לעשות, אני אדם מודע, לא יכול לחיות בחלל ולא להגיב. אני קשוב לסביבה בה אני חי וזה אולי מה שהופך אדם לעיתונאי- סקרנות עם הרצון לשנות".

הכי גאה?
"בזה ששרדתי בעיתון 23 שנה בלי שהרגו אותי, ואני בריא טפו טפו חצילים לחם שום בצל. אני באמת באמת מאמין בצניעות למרות שזה אולי לא נראה, אני לא גאה בכלום חוץ מזה שהגעתי עד הלום, סוג של גאווה אישית ויש לי עוד דרך ארוכה ללכת בה".

תמונת כתבה
'ערב ערב' הוא בעצם תוצר הניגושים המשלימים. זלץ ועוד נועם המנכל


תמונת כתבה
ראובן (ימין) בישיבת מועצה...


10 דברים שלא ידעתם על ראובן זלץ


1.הוא בוכה בסרטים בהם קורה משהו רע לילדים.
2.כשהיה בן 18, קיבל זימון ללהקת הנח"ל, אבל ויתר כי באותו זמן הייתה לו חברה בשוודיה והוא העדיף "לתרגל איתה זימרה"...
3.הוא שיחק כדורסל כשהיה בכפר הירוק והיה קלעי בכלל לא רע, אלא שאז הוא גילה שהוא לא צומח לגובה ועשה הסבה לשחייה.
4.עצוב לו מאוד ממה שקורה בסיני. "זה היה אחד המקומות שהשפיעו על עיצוב האישיות שלי כנער וכבוגר, וקשה לי לקרוא על רוחות השנאה שנושבות שם".
5.הוא אבא נפלא אך חרדתי ביותר. "אני לא מושלם, אבל בהחלט משוגע, שזה אומר- מטריד סדרתי את ילדיי, איפה הם, מתי אכלו, מה לקנות להם וכדומה".
6.פעם היה גרוש פרוע, היום הוא סתם גרוש.
7.הפנטזיה שלו היא 'אלפא רומיאו'. "יש פנטזיות שאמורות כנראה להישאר בגדר פנטזיות"...
8.הוא שואף לסיים את ספרו העוסק במסעו של גבר בעולם ההזוי הזה.
9.יש לו 'פטיש' לחולצות טריקו, מה שאומר שהוא יכול לקנות חולצה כזו גם ב -700 ש"ח.
10.הוא עיוור צבעים, לייתר דיוק, לא מבחין בין גוונים מסוימים. "יום אחד הלכתי לקנות תיק לכלי הגילוח שלי. כשחזרתי הביתה אמרתי בשמחה לבני- תראה איזה תיק גילוח כחול קניתי. הבן שלי אמר לי- אבא, זה תיק וורוד. מאז יש לי תיק וורוד לכלי גילוח"...

תמונת כתבה
ראובן ונשות הברזל. יומולדת 50 לזלץ


תמונת כתבה
רגע של מנוחה. יום גיבוש ערב ערב. (מימין זלץ, איציק נועם, זיוית אמיתי ופועה נועם)


תמונת כתבה
בלשכת ראש העירייה לשעבר, גבי קדוש


המתכון לסמודי'ס הבריאות של ראובן זלץ

2
עלי מנגולד, חופן עלי תרד, 2 גבעולי סלרי, חופן אגוזי מלך, 2 עלי חסה, גזר אחד, תפוח, חופן נבטי חמנייה, כף שמן זית אורגני, תמר להמתקה, אפשר להוסיף בננה וכמה קוביות קרח לפי טעם.
מערבבים הכל בבלנדר, רצוי חזק שעולה מ-1,500 ₪ ומעלה, אחרת הירקות מתחממים ושותים בהנאה על הבוקר אחרי שעושים את ברכת השמש.

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש