פרסומת
דלג

שבעה איומים על השטחים הפתוחים באילת

מאת: עומר כרמון ● 3/1/2013 00:08 ● ערב ערב 2064
דו"ח האיומים השנתי על השטחים הפתוחים של החברה להגנת הטבע חושף 119 איומים על השטחים הפתוחים. שבעה מהאיומים במרחב אילת: חולות סמר, מלון בעמק ססגון, הרכבת לאילת, שכונת רמת בגין באילת, מלון ב'חוף אלמוג', תוכנית נחל שלמה וטורבינות רוח במתחם קצא"א ברמת יותם
שבעה איומים על השטחים הפתוחים באילת

דו"ח האיומים השנתי על השטחים הפתוחים של החברה להגנת הטבע חושף 119 איומים על השטחים הפתוחים. שבעה מהם במרחב אילת: חולות סמר, מלון בעמק ססגון, הרכבת לאילת, שכונת רמת בגין באילת, מלון ב'חוף אלמוג', תוכנית נחל שלמה וטורבינות רוח במתחם קצא"א ברמת יותם. כל הפרויקטים המופיעים בדו"ח נחשפו ונבחנו בהרחבה בעבר על ידי 'ערב ערב'.

בעקבות פרסום הדו"ח, מסר מנכ"ל החברה להגנת הטבע, קושה פקמן: "לנושאים הסביבתיים ולשמירה על ערכי טבע ונוף, מעבר לחשיבות אקולוגית, יש השלכות חברתיות וכלכליות והשפעה ישירה על איכות ורווחת החיים של האזרחים, אנו קוראים לחברי הכנסת הבאה, שייכנסו לתפקידם בעוד כמה שבועות, לשים את הנושאים הסביבתיים במקום גבוה בסדר העדיפויות שלהם ולפעול לקידום חקיקה והגנה על השטחים הפתוחים, על המרחב הימי, על מים לטבע ועל המגוון הביולוגי, כדי לחולל שינוי של ממש ביחסה של המדינה לנושאים אלה".

סמנכ"ל החברה להגנת הטבע, ניר פפאי, הוסיף: "לשמחתנו, הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, שאיימה לקעקע את מערכת התכנון, תוך שהיא מבטלת כמעט לחלוטין את התכנון המחוזי ומפוררת את התכנון הארצי, נבלמה בשלב זה, הודות למאמץ ממושך ומשותף של ארגוני הסביבה והחברה. עם זאת, אנחנו עדים למגמות תכנוניות בשנה האחרונה, המלמדות על ניסיון מתמשך להחליש את התכנון הארצי ואת כוחן של תכניות המתאר הארציות, והחשש העיקרי הוא כי הסכר שנבנה בעמל רב, על ידי עורכי ומתכנני תכנית המתאר הארצית לבנייה, לפיתוח ולשימור (תמ"א 35), עלול להיפרץ ועמו ייפגע התכנון הכוללני, אשר כה חשוב לשמירת השטחים הפתוחים. רפורמה בתחום התכנון צריכה לכלול מספר מרכיבים מרכזיים, כמו טיפול בחסמים המונעים מימוש עשרות אלפי יחידות דיור מאושרות בתכניות, הקצאת משאבים מתאימים למוסדות התכנון, עיגון בחקיקה של שיתוף הציבור בתכנון וייצוג הולם של מגזרים שונים באוכלוסייה. במקביל, אנחנו קוראים לשר הפנים לקדם את הכרזתן של שמורות טבע שכבר עברו את כל האישורים הנדרשים, ומעוכבות מסיבות שונות".

כותב ועורך הדוח, מנהל תחום התכנון בחברה להגנת הטבע, איתמר בן דוד: "בשנים האחרונות, אנו עדים להתעוררות מבורכת של קבוצות אזרחים הפועלות למען הטבע והסביבה: בחופים, בנחלים ובתוך הערים. עם זאת, מאכזב ומדאיג לגלות כי ממשלת ישראל פועלת במגמה הפוכה - צמצום שיתוף הציבור והדרתו מההליך התכנוני, כפי שבא לידי ביטוי בחוק התכנון והבנייה החדשה. כל חקיקה בנושא זה חייבת לעגן את שיתוף הציבור בתכנון ולפעול לייצוג הולם לכל מגזרי האוכלוסייה במוסדות התכנון".

להלן פירוט האיומים על הטבע המופיעים בדו"ח החברה להגנת הטבע:



חולות סמר
חולות סמר הם דיונות החול האחרונות שנותרו בערבה הדרומית. רוב החולות בדרום הערבה יושרו לצרכי חקלאות (גידולי שדה ותמרים), וחלקם נכרו לצרכי סלילה ובנייה באילת. בחולות סמר מתקיים עולם שלם של צומח, חי ונוף. המים האצורים בחולות ומצע הקרקע המאוורר מאפשרים צמיחת שיחים המשמשים מזון (בעיקר זרעים) לבעלי חיים ואפשרות להתחפר בחול ולהימלט מחום המדבר למחילות קרירות. כך נוצר בחולות עולם חי וצומח עשיר, מגוון ומיוחד במינו. חולות סמר הם משאב טבע ייחודי ויקר המציאות, אשר יש לפעול מיידית לשימור המגוון הביולוגי שלו ולניצולו לחינוך ולתיירות. בחודשים האחרונים של שנת 2008, התפרסם מכרז חדש לכרייה בחולות סמר, במקומות בהם טרם התבצעה בעבר כרייה. משמעות הכרייה - פגיעה נוספת בשטחי טבע ייחודיים ונדירים. באזור זה קיימים כבר שטחים שנפגעו בעבר על ידי כרייה. ועדות מקצועיות שונות הטילו על מינהל מקרקעי ישראל לבדוק האם ניתן להמשיך ולנצל את החולות באתרים המופרים ואף להעמיק בהם את הכרייה, במקום לפנות פיתוח למקורות חדשים. דבר זה לא נעשה עד עתה. במהלך שנת 2009, נדחתה העתירה שהוגשה על ידי עמותת 'אדם, טבע ודין' כנגד כריית חולות סמר. הוועדה המחוזית חידשה את החלטתה בנושא תנאי הכרייה באתר. במהלך שנת 2010, הגישה העמותה, יחד עם תושבי האזור, עתירה לבית המשפט העליון. דיון בעתירה התקיים בתחילת 2011, והעתירה נדחתה. במאי 2011, קראו 75 מדענים מתחום האקולוגיה והסביבה והתכנון, למנוע את הכרייה במשאב הטבע הייחודי הזה בחלקו האחרון, שלא נפגע עדיין כתוצאה מפיתוח. עתירה נוספת הוגשה מטעם גורמים אלה במטרה לבחון שנית האם ניתן לצמצם את היקפי הכרייה באתר. בסוף שנת 2011, התקיימה הדברות עם מינהל מקרקעי ישראל במטרה להגיע לפשרה מוסכמת. הליך ההדברות לא צלח ובחודש דצמבר 2011, עלו דחפורים על חולות סמר והחלו בעבודות הכרייה. בימים אלו, מקדמת חברת 'אבן סיד' חלופה להפקת חול לייצור בטון ממחצבות קיימות באילת. מינהל מקרקעי ישראל עורך בדיקות לאתר חדש במקום בעל רגישות סביבתית נמוכה. חשוב להדגיש, כי חול המחצבה שבעבר יכל לשמש רק לייצור אספלט ולטיט בשל איכותו הירודה, יכול כיום, לאחר שינוי התקנים והתקדמות טכנולוגית המאפשרת תהליך של עיבוד, לשמש גם לייצור בטון. המגמות בצריכת החול לבנייה הושפעו מאוד בשנים האחרונות מהתקנים שקבעו שימוש בחול בתהליכי הבנייה. לפני מספר שנים, הוקלו התקנים והותר השימוש בחול מחצבה כתחליף מלא או חלקי לחול הטבעי בתהליך הייצור של בטון.

עמדת החברה להגנת הטבע: בחודש אוקטובר 2011, מאות מתושבי אילת והערבה ופעילי סביבה, ביניהם נציגים של החברה להגנת הטבע, הפגינו באזור חולות סמר כנגד כוונות הכרייה המתוכננות ביוזמת מינהל מקרקעי ישראל. השר להגנת הסביבה, ראש העיר אילת, ראש המועצה האזורית חבל אילות והגופים הסביבתיים, עושים לאחרונה מאמצים לשכנע את שר הבינוי והשיכון הממונה על פעילות מינהל מקרקעי ישראל, לפצות את הקבלן שזכה במכרז ולהכריז על הדיונה כשמורת טבע. טענת החברה להגנת הטבע היא כי באזור אילת יש מספר מקורות חלופיים, שמהם אפשר להפיק חול בכמויות הנדרשות לענף הבנייה, ובכך לחסוך את הפגיעה בדיונה. דיון בעתירת עמותת 'אדם טבע ודין' ושל תושבי האזור צפוי התקיים בתחילת שנת 2012, העתירה נדחתה. החברה להגנת הטבע תמשיך ותתנגד למימושן של תכניות כריית החול באתר ייחודי ונדיר זה.

בקעת תמנע - הקמת אתר תיירות ונופש
בשנים האחרונות, מתוכננות בנגב מספר יזמות פיתוח, ובראשן משרד התיירות ומינהל מקרקעי ישראל. תכניות אלה כוללות מוקדי תיירות ומלונאות מדבר בשטחים הפתוחים מחוץ לתחום היישובים הקיימים בנגב ובצפיפות בינוי נמוכה מאוד. דוגמה לכך במגזר הכפרי הוא המלון בבקעת ססגון בתמנע, שנמצא בתחום המועצה האזורית חבל אילות. יזמויות אלה, המאפשרות מוקדי פיתוח חדשים בשטחים הפתוחים והפיתוח הנלווה להם (קווי תשתית, דרכי גישה ועוד), מקודמות תוך צמצום מתמיד בהיקף השטחים הפתוחים, קיטוע רציפותם, פגיעה בנוף הפתוח והרס של בתי גידול רגישים. יזמויות פיתוח תיירותי אלה מאיימות לפגוע ברצף השטחים הפתוחים ובשימור יחידות שטח גדולות ואיכותיות בנופי בראשית מדבריים. הן עלולות לפגוע גם בכוח המשיכה התיירותי של חבל ארץ זה בעתיד. בנוסף לכך, פיתוח מסוג זה עלול למנוע מן המטיילים לנוע בחופשיות בשטחים הפתוחים ובמרחבי הנגב. התכנית להקמת המלון בבקעת תמנע בין בקעת ססגון להר מכרות בשטח המוגדר כ"אתר תיירות ונופש בקעת תמנע" מהווה פגיעה בשטח ייחודי. התכנית אושרה על ידי הוועדה המחוזית בשנת 1995. החברה להגנת הטבע התנגדה להקמת מתחם המלון בטענה שמדובר בשטח פתוח ורגיש, ואת עיקר הפיתוח יש לכוון לתוך היישובים או בצמוד להם תוך שמירה על רצף שטחים פתוחים. בעקבות עתירה של 'אדם טבע ודין', נפתח ההליך התכנוני מחדש, ולאחר הליך ממושך של בחינת חלופות אושרה, שוב, החלופה המקורית, במיקום הפוגעני ביותר. כנגד חלופה זו הוגש ערר משותף של החברה להגנת הטבע והמשרד להגנת הסביבה. ההחלטה בערר היתה שהטענות בעניין המיקום יידונו במסגרת המשך הדיונים על התכנית המפורטת למלון (היקף ופרטי הבינוי), ועל כן עדיין לא מדובר בסוף פסוק, והמילה האחרונה בעניין מיקום המלון טרם נאמרה.

עמדת החברה להגנת הטבע: על מוסדות התכנון לשלול דפוס פיתוח בזבזני במשאב הקרקע ולדחות יזמות מסוג זה. על המלונאות בנגב לתרום לפיתוח היישובים הקיימים. התכנית נדונה לפני למעלה משלוש שנים בוועדה המקומית חבל אילות לצורך מתן היתרי בניה למלון, ועוררה התנגדות ציבורית עזה. החברה להגנת הטבע הציעה מספר חלופות, אשר נבחנו בוועדה שמונתה על ידי השדולה הסביבתית בכנסת. הוועדה מצאה, כי ישנה חלופה עדיפה על פני זו שהוצעה. חלופה זו היא הזדמנות מצוינת לקדם את התיירות המדברית, וזאת תוך פגיעה מינימלית בבקעת ססגון. עמותת 'אדם טבע ודין' הגישה עתירה לבית המשפט כנגד התכנית, וזה פסק שיש להשיב את התכנית לדיון חוזר בוועדה המחוזית. במהלך שנת 2009, התקיים דיון חוזר בתכנית בוועדה המחוזית והוחלט לערוך בחינת חלופות לאתר, שתכלול גם את חלופת האפס - אי הקמת מלון בבקעת ססגון. בחודש דצמבר 2010, הוגש המסמך הסביבתי לוועדה המחוזית. עורכי המסמך ערכו בדיקות על פי 16 פרמטרים סביבתיים נופיים שונים. תוצאות הבחינה הוכיחו באופן מובהק כי האתר המתאים ביותר להקמת המלון הוא בחלופת המבואה הדרומית. הצוות שערך את המסמך הסביבתי התריע כי בכל הנוגע להיבטים הנופים והסביבתיים, תהיה זו טעות חמורה להמשיך בהליך אישורה של התכנית באתר המקורי בבקעת ססגון. עוד גורס הצוות, כי בחירה בחלופת המבואה הדרומית תאזן בין האינטרסים הנופיים-סביבתיים השונים, ותאפשר הקמת פרויקט תיירותי במינימום פגיעה בנוף ובסביבה. בחודש יוני 2011, יצאה הוועדה המחוזית לסיור באתר התכנית כדי להתרשם מהחלופות ולקבל הסברים ממחברי המסמך הסביבתי. לאחר מכן, בחודש אוקטובר 2011, הגיש משרד התיירות מסמך התייחסות שבו הוא תומך בקידום המלון בעמק ססגון. הוועדה המחוזית התכנסה בחודש נובמבר 2011 והחליטה לאשר את החלופה בעמק ססגון במתכונת מצומצמת מזו של התכנית המקורית. החברה להגנת הטבע הגישה השנה ערר על החלטה זו של הוועדה המחוזית לוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. ועדת המשנה לעררים החליטה לדחות את הערר על הסף בהיותו מוקדם מדי, משום שסברה כי אין עדיין החלטה סופית בנוגע לתוכנית. החברה להגנת הטבע תמשיך ללוות את ההליך התכנוני ולהשפיע עליו. כמו כן, היא תמשיך לתמוך במאבק הציבורי אותו מובילים תושבי המקום עד להעתקתו הסופית של המיזם התיירותי לחלופה התכנונית הטובה ביותר.

קטע דימונה אילת - רכבת
בשנת 2011, התקבלה החלטת ממשלה לקידום פרויקט הרכבת באר שבע-אילת. בהחלטת הממשלה נקבע, כי זמן הנסיעה הכולל מתל אביב לאילת יהיה כשעתיים וחצי. התכנון המפורט של קטע קו רכבת זה נערך במסגרת הוועדה המחוזית מחוז דרום. תוואי המסילה מבאר שבע עד אילת הוא באורך של כ- 260 ק"מ, מתוכם 98 ק"מ בתוואי מסילה קיימת ו- 173 ק"מ במסילה חדשה ממישור ימין עד אילת.
רוב תוואי המסילה המתוכנן עובר בשטחים פתוחים ובמרחבי טיול בעלי רגישות סביבתית-נופית גבוהה. שוכנות בהם שמורות טבע הכוללות ערכי טבע ונוף ייחודיים, אתרי עתיקות וערוצי נחלים. בגלל הפרשי הגבהים והטופוגרפיה, מתוכננת המסילה לעבור על גבי סוללות, גשרים ומנהרות שיגרמו נזק נופי - סביבתי עצום בחבל נופי "ארץ בראשית", בלב התכנית לשימור ארץ המכתשים.

עמדת החברה להגנת הטבע: ראוי לבחון עוד לפני התכנון המפורט חלופות תחבורתיות אפשריות אחרות, שיתרמו לנגישות טובה יותר ליישובים בפריפריה ויעזרו לחיזוקם. יש לשקול את שדרוג והרחבת הכבישים בדרום (כביש 90, כביש 25 וכביש 40) בנתיבים נפרדים למשאיות ולכלי רכב פרטיים בארבעה מסלולים ופתרונות נוספים. לאור קידומו המואץ של פרויקט הרכבת לאילת, פנתה החברה להגנת הטבע למנכ"לי המשרדים הרלוונטיים לבחינת הזיקה בין פרויקט הרכבת לאילת לבין הנמל באילת (הנמל הקיים או נמל התעלה). מתסקיר הפרויקט, ברור שנקודת סיומו הינה נמל אילת ולא תחנת נוסעים באזור שדה התעופה הקיים, שם מסתיים הקו הכחול של תכנית הרכבת. למרות זאת, עד היום לא נבחנו תרחישי החיבור לנקודות הסיום של הפרויקט. כל אחד מהתרחישים חייב בבדיקה כלכלית, הנדסית וסביבתית מקיפה. החברה להגנת הטבע סבורה, שקידום פרויקט הרכבת לאילת מבלי שנקודת הקצה שלו - נמל אילת – ברורה, מוסכמת ומתוכננת כראוי, איננו סביר מבחינה כלכלית וסביבתית. בנסיבות אלה, אין כל מקום לבהילות הלא ברורה של קידום פרויקט הרכבת. להיפך - יש להקפיא את קידום הפרויקט, ולקיים הליך חשיבה מושכל, מקיף ואסטרטגי, הלוקח בחשבון את מלוא השלכות הפרויקט ואיננו מתעלם מהיבטים קריטיים הכרוכים בקידומו. יש לבחון שוב את הצורך במסילת הרכבת בקטע דימונה-אילת, ולערוך בחינה סביבתית, תחבורתית וכלכלית. המחיר הסביבתי והכלכלי הגבוה של פרויקט הרכבת מחייב הסכמה רחבה אודות סדר העדיפויות הלאומי. החברה להגנת הטבע קוראת לממשלה לחזק את הנגישות המסילתית בין היישובים במטרופולין באר שבע, ולמנוע את הפגיעה הסביבתית הקשה בקטע דימונה - אילת.

אילת - שכונת רמת בגין
למערב אילת מתוכננת כיום תכנית לשכונת מגורים יוקרתית. התכנית פורשת מספר קטן של כ- 200 יחידות דיור על שטח של כ- 919 דונם, ב- 5 ערוצים מבודדים זה מזה, החודרים לתוך שולי הר שחמון הבנוי מסלע גרניט מגמטי ייחודי להרי אילת. שטח ייחודי זה הינו "אזור שולי הרים", שהוא אזור מעבר מסביבה בנויה לסביבה טבעית. לאזורים אלה תפקיד חשוב ביצירת הקשר שבין העיר לסביבתה. לרציפות זו חשיבות רבה הן לחי ולצומח הטבעי והן לתושבי העיר, והיא תבטיח גישה חופשית אל הסביבה ההררית- מדברית.
עמדת החברה להגנת הטבע: אישור התכנית יפגע פגיעה נופית קשה בקו המגע בין האזור הבנוי של העיר להר שחמון, תוך פריצת הכלל שקבעה בעבר עיריית אילת: לבנות על מניפות הסחף בשולי הנחלים ולא לפגוע בהרי הגרניט. גם עולם החי והצומח הכולל עצי שיטה, בעלי חיים (יעלים וחרדוני-צב) החיים בהר שחמון ובנחלים שבתוכו ייפגעו אם תצא התכנית אל הפועל. התכנית גם תמנע מתושבי העיר שימוש יומיומי בשטח הטבעי מסביב לפעילות פנאי. החברה להגנת הטבע מתכננת מאבק ציבורי גדול בשיתוף תושבי אילת מיד לאחר שתכנית זו תופקד להתנגדויות הציבור.

אילת – מלונאות ב'חוף אלמוג'
יוזמה להקמת מלון חדש בן 8 קומות ו-160 חדרים בחוף אלמוג באילת, על שטח של 12 דונם, מקודמת בשנתיים האחרונות במוסדות התכנון. מטרות התכנית היא שינוי יעוד הקרקע משטח מיוחד לתיירות לשטח למלונאות וחזית מסחרית ותוספת זכויות בנייה. התכנית מציעה להוסיף על המבנה הקיים 6 קומות ולהפכו למלון בן 160 חדרים, בנוסף לתוספת שטחי מסחר בהיקף של כ-2,500 מ"ר. מיקום המלון בחוף הדרומי של אילת, מול המצפה התת ימי ובצמוד למלון 'אורכידיאה' הקיים, מצוי באזור רגיש מאוד מבחינת הסביבה הימית. במקום קיים היום מרכז מסחרי נטוש בן שתי קומות, אשר איננו מתפקד בפועל כבר מספר שנים.
המועצה הארצית לתכנון ובנייה העבירה את התכנית להערות הוועדות המחוזיות בשנת 2008. לצורך קידום יוזמת המלונאות, המליצה המועצה הארצית לשנות סעיף בתמ"א 13 (תכנית המתאר הארצית לחופים), האוסר תוספות של בנייה במקום. זאת בניגוד מוחלט למדיניותה, לפיה חלקו הדרומי של חוף אילת צריך להישמר כאזור פיתוח מינורי ומוגבל, בשונה מהחוף הצפוני המתאים לפיתוח אינטנסיבי. מדיניות זו נקבעה לפני מספר שנים במסגרת תוכנית המתאר הארצית שגובשה לחופי אילת. המועצה הארצית אישרה, לצורך אישור תוכנית נקודתית, פריצת מסגרת של תוכנית מתאר לחופי אילת, שקבעה שלא יהיה פיתוח מלונאי בחוף הדרומי. במהלך המחצית השנייה של שנת 2009, בעת הבאת התכנית לאישור הממשלה, כמקובל בתוכניות מתאר ארציות, הגיש השר להגנת הסביבה ערר ביחס לשינוי התכנית - ערר אשר יידון במליאת הממשלה. הדיון בערר טרם התקיים.

עמדת החברה להגנת הטבע: החברה להגנת הטבע סבורה כי ניתן היה לאשר את התכנית במסגרת המבנה הקיים ולהתיר שימושי מלונאות, ללא כל תוספת של זכויות בנייה נוספות. המועצה הארצית העדיפה אינטרס צר של יזמות פרטית על פני אינטרס רחב המבטא את טובת כלל הציבור. החברה להגנת הטבע סבורה, כי חופי אילת הם נכס לאומי וראוי שכל הוועדות, ובראשן המועצה הארצית, יתייחסו ליוזמות פיתוח בחופים בהתאם. שונית האלמוגים נמצאת בסכנה מתמדת בעקבות הפיתוח המסיבי באזור אילת, וכל תוספת של בנייה מלונאית בחוף הדרומי עלולה להיות הרסנית לגביה. החברה להגנת הטבע הגישה התנגדות לתכנית המפורטת, בתמיכת חוות דעת מקצועית בגין הפגיעה העלולה להיגרם לשונית האלמוגים לו יוקם המלון. ההתנגדות טרם נדונה.

אילת – מתחם נחל שלמה בחוף הדרומי
תכנית "מתחם נחל שלמה" מפרטת ומרחיבה את השימושים המותרים במתחם מספר 5 בתכנית המתאר הארצית לחופי אילת (תמ"א 13). התכנית שהוגשה לוועדה המחוזית אינה מתחשבת בעקרונות תמ"א 13 ואינה מייעדת את נחל שלמה לאזור נוף פתוח. התכנית מוסיפה שטחים למסעדות ולשטחי מסחר בהיקפים גדולים ובזבזניים וכן שטחי בינוי למלונאות ונופש במקום "אטרקציות תיירותיות".
עמדת החברה להגנת הטבע: תכנית המתאר הארצית לחופי אילת קבעה בין שאר מטרותיה, לתכנן את רצועת החוף והמים של מפרץ אילת, תוך שמירה על תכונותיהם הטבעיות והייחודיות לטובת כלל הציבור. תכנית "מתחם נחל שלמה" מחויבת לשמור על ייחודו ואופיו המדברי של החוף הדרומי. החברה להגנת הטבע תיאבק על שימור אופיו המדברי של החוף הדרומי של מפרץ אילת, ותפעל במוסדות התכנון לדחיית יזמות פיתוח החורגות מהקבוע בתמ"א 13 לחופי אילת. עמדת החברה להגנת הטבע היא, כי יש לכוון תחילה את הפיתוח המלונאי והמסחרי לשטחים המיועדים לכך בחוף הצפוני ולאזור שדה התעופה הקיים של העיר, לאחר שזה יפונה למקומו החדש בתמנע.

רמת יותם- טורבינות רוח
האיום: תכנית הממוקמת בין המתקנים של חברת "קו צינור אילת אשקלון בע"מ" (קצא"א) (הבריכות), בשטח של 2,156 דונם. התכנית מציעה 15 טורבינות בגובה 100 מ' עם רוטור בקוטר של 50 מ'. ההספק המותקן המוצע של החווה הוא 50 מגה ואט. הרי אילת בכלל ורמת יותם בפרט ידועים כאחד משני אתרי הנדידה החשובים והעמוסים בעולם. כ- 2 מיליון עופות דורסים חולפים בכל אביב באזור זה, ותקופת הנדידה באילת ארוכה מאד ונמשכת 8 חודשים בשנה. באזור חולפים עשרות אלפי עיטי ערבות, מין שעתידו העולמי מצוי בסכנה. הקמתה של חוות טורבינות בליבו של ציר כה חשוב, תהווה סכנה לאוכלוסיות של דורסים נדירים. הקמתה של חוות טורבינות בליבו של אחד מצירי הנדידה החשובים בעולם מהווה סיכון לאוכלוסיות עולמיות של עופות דורסים המצויים בסיכון עולמי. עם התקדמות טכנולוגיית הרוח בעולם, מחקרים שונים מצביעים על השפעות של חוות רוח של טורבינות רוח גדולות (אך לא רק) על בעלי כנף שונים, לרבות ציפורים ועטלפים. המחקרים מציינים, כי ההשפעות השליליות על ציפורים הן מגוונות והינן תלויות מיקום, מינים ועונה. המחקר נוהג לקבץ את טווח ההשפעות למספר נושאים: הפרעה הגורמת להתקה או הדרה, לרבות מחסומים של תנועה; תמותה הנגרמת על ידי התנגשות ואובדן או נזק לבתי גידול הנגרמים בגלל טורבינות הרוח או תשתיות נלוות.
במספר חוות מופעלים תצפיתנים ומכשירי מכ"ם שנועדו להתריע מפני התקרבות להקות ציפורים לאזור הטורבינות. דרושים מחקרים נוספים כדי ללמוד יותר על היחס בין מיקום חוות הרוח לבין פוטנציאל ההשפעה שלהן על בעלי הכנף. ישראל משמשת (בגלל מיקומה בין 3 יבשות) צומת מעבר עולמי מרכזי למינים רבים של ציפורים. עושר מיני הציפורים ביחס לשטחה של ישראל גדול מאוד, וצפיפות המינים בה רבה. הגורמים המשפיעים על מגוון מיני העופות בישראל הם: צירי נדידה, מגוון של אזורים ביו-גיאוגרפיים ועושר במקומות מחיה. בעונת הנדידה, חולפות מעל ישראל כ- 500 מיליון ציפורים; למעלה מ- 530 מינים שונים שוהים בישראל באופן קבוע. המשרד להגנת הסביבה החליט שלכל תכנון אתר המיועד להקמת טורבינות בישראל נדרש סקר מקדים שיבחן את הסיכון לציפורים.

החברה להגנת הטבע תומכת באופן עקרוני באנרגיות מתחדשות, לרבות אנרגיית רוח, כחלק מהאמצעים לצמצום פליטת מזהמים וגזי חממה. עם זאת, יש לקחת בחשבון בתהליך קבלת ההחלטות שיקולים סביבתיים אחרים, לרבות פגיעה פוטנציאלית בבעלי כנף, כדי שתהליך זה יהיה מאוזן ויצמצם ככל האפשר את פוטנציאל הפגיעה. החברה להגנת הטבע מציעה שבאזורים שבהם קיים פוטנציאל גבוה לסיכון הציפורים בגין טורבינות רוח, אין למקם טורבינות רוח, למרות היתרונות של האזורים הללו מבחינת רוחות. באזורים אלה, הסיכון לפגיעה משמעותית באוכלוסיות גדולות של ציפורים גדול מאוד. אף שקיימים אמצעים למיתון השפעות של טורבינות רוח, לרבות נהלי הפעלה ברורים שיכולים לקבוע זמני הפעלה בהתאם לפעילות הציפורים- מידת הצלחתם של אמצעים אלה מוטלת בספק, בעיקר אם באזור קיימת פעילות אינטנסיבית של ציפורים. ייחודה של ישראל מבחינת מגוון הציפורים ומספרן מחייב אפס טעויות".

חדשות אילת