פרסומת
דלג

שלומי טחן ללא הסוואה

מאת: מאור קליינמן ● 31/1/2013 11:06 ● ערב ערב 2587
ביום חמישי העלה לאוויר 'ערוץ 2' את התוכנית 'בוס בהסוואה'. הפורמט המוצלח שנרכש מארה"ב בו חוזרים מנהלים בכירים לתפקידי זוטר תחת זהות בדויה בחר בסמנכ"ל תפעולי ברשת מלונות 'ישרוטל', להיות כוכב פרק הבכורה. השבוע, קצת לפני ששלומי הופך להיות פנים מוכרות אצלכם בסלון מעבר לענף המלונאות, שמענו ממנו על החוויה מול המצלמות ("הכל היה אותנטי ולא מתוסרט") וגם על הימים בהם גימגם
שלומי טחן ללא הסוואה



שלומי טחן, גבר מרשים בן 48, מתגורר בהוד השרון, נשוי פלוס שלושה, חי ונושם מלונאות כבר 27 שנים. הוא נולד וגדל בפתח תקווה עם הוריו ושתי אחיותיו. אמו - אחות במקצועה ואביו - אינסטלטור, תמיד דאגו להשאירו עם הרגליים על הקרקע ולהביט לכולם בגובה העיניים.

סגירת מעגל


בטרם דיברנו על זמן האמת במסגרת התוכנית 'בוס בהסוואה', נזכר שלומי בימיו הראשונים בתחום המלונאות שאליהם נשאב ממש במקרה. "בנובמבר 1985, לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי (יחידת מודיעין מובחרת ועד לפני ארבע שנים במילואי לוט"ר ) וחיכיתי לקורס מטעם משרד הביטחון, הציע חבר שעבד אז במלון 'קרלטון' בתור קצין ביטחון, שאצטרף אליו", מספר טחן, "ניגשתי למשאבי אנוש, והתברר שלא צריכים אנשי ביטחון נוספים. כך מצאתי את עצמי עורך חדר האוכל במשמרת לילה, לא תפקיד מאתגר עם לחצים מיוחדים, אך יחד עם זאת, מלא אחריות שהתאים לי מאוד בשעתו. עבדתי מספר חודשים מחצות ועד לפנות בוקר, הם היו כל כך מרוצים מהתפקוד שלי, שהחליטו לקדם אותי למשמרות בוקר והפעם כמלצר. במהרה התקדמתי בסולם הדרגות: מנהל משמרת, מנהל חדר אוכל ובהמשך עד לסגן מזון ומשקאות של המלון, פתאום מלבוא ולהעביר את הזמן כמו כל בנאדם שמסיים צבא, אני סוגר תקופה של חמש שנים במקום שהתוותה לי את הבסיס והדרך ולא פחות חשוב, מקום בו הכרתי את אשתי ואם ילדיי".

בשנת 1991, טחן (בעל תואר ראשון בכלכלה ומימון ולקראת סיום תואר שני) מדרים לאילת לתפקידו הראשון ברשת מלונות 'ישרוטל' ומשמש כסגן מזון ומשקאות במלון 'המלך שלמה', כאשר מי שניהל את המלון היה לא פחות מאשר דוד פתאל. "הגעתי עם אשתי ובני הבכור לאילת, העבודה הייתה מסביב לשעון במלון שהיה אז בשיא פריחתו עם ימי הזוהר של ה'יאכט פאב' והמסעדות השונות", הוא מספר. ההתמדה הניבה פירות עבור טחן, שקודם לתפקיד סמנכ"ל מלון ה'רויאל ביץ'', ולאחר מכן, לראשונה בחייו (1998-2006) - לתפקיד מנכ"ל מלונות 'אגמים' ו'המלך שלמה' - סגירת מעגל אם תרצו. ב- 2006, תוגמל שלומי על פועלו ברשת ונגע באחד התפקידים הבכירים, מנכ"ל מלון ה'רויאל ביץ''. בהמשך, עזב וניהל מלונות בירושלים רק בשביל לחזור הביתה (2010) לעבוד לצידו של מנהל החברה, ליאור רביב, כסמנכ"ל תפעולי.

מענה אנושי


"כשהועלתה האפשרות להשתתף בפרויקט שנקרא 'בוס בהסוואה', מיד אמרנו כן, גם ליאור רביב, מנכ"ל הרשת וגם אנוכי, מספר טחן, "ידענו מראש שאין לנו מה להסתיר, אנחנו עובדים בארגון שקוף ומאוד בטוחים בו, ההצעה מצד ההפקה הגיעה בעיתוי נהדר, בדיוק חזרתי לחברה לאחר שנתיים בהן ניהלתי את מלונות 'מצודת דוד' ו'ממילא' בירושלים, וחשבנו שזו יכולה להיות התנסות מעניינת. ואכן כך היה, שנה וחצי לאחר שסוכם שטחן יהיה 'ה בוס', הוא עלה על מדי העובד החדש, עבד במגוון תפקידים ומחלקות (סטיוארט, עובד בריכה, אחזקה וקונדיטור) ויצר סביבת עבודה נקייה מבלי שכמובן אף אחד מהממונים עליו בזמן הצילומים יידע שהעובד שזה עתה נקלט לשורות המערכת הוא בעצם המנהל הגדול.

במסגרת הצילומים, שחלקם נערכו במלון 'הנסיכה', הוא נתקל במנהל הניקיונות והסדר בבריכה. "המפגש איתו עורר אצלי דברים", מעיד טחן, שכן למרות שיחה רהוטה ושוטפת, לא הסתיר את העובדה, שפעם, מהילדות ועד שנות העשרים המאוחרות, הוא היה בחור מגמגם, "אמא שלי תמיד אמרה, זה לא שאתה מגמגם, זה הם שלא שומעים טוב". שלומי בעזרת קלינאית תקשורת מיוחדת ואין ספור עבודה ואימונים הצליח להתגבר על המגבלה וכיום, הוא נואם בגאון בכנסים של אלפי אנשים. ההיכרות והעבודה עם אותו בחור הייתה מרגשת. מעבר לעובדה שהוא מגמגם וחסר ביטחון הוא איש של עשייה, שלא מתפשר ולא עושה הנחות. הוא התרה בי לבוא מגולח ולסדר את הכיסאות על מילימטר של דיוק. "אני זוכר ששאלתי אותו מה החלום שלך והוא ענה: 'לעבוד שם', והצביע לעבר המלון, זה חוסר הביטחון שגרם לו לחשוב שהוא לא מסוגל לעשות זאת. הוא הזכיר לי את עצמי, רציתי לחבק אותו. שכחתי שיש מצלמות מרוב שזו סיטואציה אמיתית שנוגעת, נתתי לו טיפים לגבי איך לקחת אוויר ואיך לומר מילים שיעזרו לו להפטר מהגמגום, דאגנו בהמשך גם שתהיה לו קלינאית תקשורת מיוחדת, ואנחנו שומרים על קשר".

יש באמת אפשרות לדעת מה קורה אצל כל עובד ועובד?
"זה מאוד קשה, ומעבר לסיסמאות, צריך להיות ריאליים. לכל בנאדם, שהוא קודם כל בנאדם לפני שהוא עובד, יש סיפור חיים ודרך כזו או אחרת להתמודד. אני עם יד על הלב יכול לומר שאנחנו מנסים תמיד לדעת את ליבו של העובד, לעזור ככל שניתן ומשתדלים לתת מענה אנושי שהוא הכרח חשוב ליציבות מוסד כמו שלנו".

אתה שומר על קשר אישי עם העובדים?
"שמע, במקצוע כמו שלנו, שאנשים עובדים עם ובשביל אנשים אני חייב להיות מחובר. אני כל כך הרבה שנים בענף ומבין שהכל תלוי ברמת הנתינה. אני מכיר הרבה מאוד עובדים בתפקידים שונים שעבדו איתי לאורך תקופה, ומבין שאם הם לא יהיו מרוצים, זה יקרין על איכות השירות, ושירות לא טוב ואורח לא מרוצה זה כמו גלגל שחוזר. ככל האפשר אני מכיר עוד ועוד אנשים, ותמיד פונה אליהם בשמותיהם".

גילית צדדים של החברה שלא הכרת?
"צריך להבין, המצלמה הייתה איתי לאורך כל הדרך, ללא תסריט, ללא במאי, וללא קו מנחה. מה שקרה, קרה באמת. את מה שראיתי בזמן הצילומים ידעתי עוד לפני כן. הרי אי אפשר לשקר למצלמה כל כך הרבה שעות, אולי שעה שעתיים, אבל אותנטיות ודרך עבודה שתראו זה מה שקורה ביום יום. הארגון הוא מסודר עם נהלים מאוד ברורים ויצאתי מסופק מאוד מהחוויה".

אני מבין את ההזדהות שלך עם אותו בחור בבריכה. איזה עוד מקרה ריגש אותך במיוחד?
"באחד הימים, הכרתי עובדת במחלקת המשק במלון 'פונדק רימון'. העבודה איתה הזכירה לי את אמא שלי, שהייתה אחות שעובדת המון שעות, חוזרת עייפה עם כאבי ברכיים וגב והכל על מנת לפרנס אותנו. הרגעים האלה שאתה רואה אנשים שמוכנים לעבוד קשה על מנת לשרוד ולהתפרנס, מכניסים הכל לפרופורציות".

קצת על החיים, איך נראה סדר היום שלך?
"ראשית, אני מחלק את זמני בין כמה מקומות, שלושה ימים בשבוע אני נמצא באילת, והשאר - במרכז. אני מתחיל את יום העבודה בשבע וחצי בבוקר ומסיים בשמונה בערב עם המון פגישות ומחשבות אסטרטגיות, תמיד הראש עובד וחושב איך אפשר לשפר ולהתקדם".

אם לא היית מלונאי?
"אני כמעט בטוח שהייתי הולך על תחום הביטחון, גם משהו שתמיד רציתי לעסוק בו. להזכירך, אני עד היום עוד מחכה לקורס שבעצם בזמן ההמתנה שלו מצאתי עבודה זמנית במלון 'קרלטון'...".

מה לא הספקת לעשות?
"את הטיול של אחרי הצבא, אבל זה בסדר, ראיתי מספיק חו"ל בחיי".

עבדת לצידו של דוד פתאל, זה עמד על הפרק לנהל ברשת 'פתאל'?
"אני מכיר את דוד שנים ומאוד מכבד אותו, אני יכול להגיד שהייתה הצעה, אבל אני כל כולי ב'ישרוטל'".

הפרומו שלך על המרקע חזק, שלומי טחן סלב?
(צוחק) "לא מכיר מושג כזה, אני בנאדם פשוט שאוהב לעבוד קשה ואין ספק שזו חוויה עוצמתית שאני אקח איתי לכל החיים. אני שמח שהיה לנו את האומץ להיזרק למים ולהיות חשופים".

איפה תהיה עוד 10 שנים?
"אני מקווה שעדיין ב'ישרוטל' (מחייך)".

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש