סיפורו של אלוף
מאת: אביבה דקל גיליון: 2588, 07/02/2013

איך הגיע אלוף האגרוף ברוסיה והצבא האדום, מי ששימש כפיזיולוג נבחרת רוסיה בספורט אל ספסל מועצת עיריית אילת?. למה אחרי הצלחה במרכז ותפקיד מאמן נבחרת ישראל הוא החליט להדרים לאילת להקים כאן מאפס את נבחרת האגרוף המקומית. ואיך זה, שמאז ועד היום אולג צ'רנומוריץ' היה ועודנו הבן של אבא ואמא


ביום שישי הקרוב ימלאו לאולג' צ'רנומוריץ', סגן ראש עיריית אילת 52 שנים, אולג כבר לא ילד, אבל הוא נראה צעיר מגילו. מעיניו המחייכות של מתאגרף שהיה מקום שלישי באליפות ברית המועצות באיגרוף ומקום שני באליפות האיגרוף של הצבא האדום, מציץ ילד קטן שעדיין מספר על אהבתו לאבא אמא ומדבר עליהם בהערצה. רבים מכירים אותו כסגן ראש העירייה, מחזיק תיק הספורט ומי שאחראי על לא פחות מ-12 ענפי ספורט בהם פועלים בעיקר יוצאי חבר העמים, אבל רק מעטים מכירים את סיפור חייו.

"כילד, מרגע שהתחלתי להבין את העולם שסביבי, נתנו לי הורי להרגיש שאני הדבר היקר ביותר והחשוב ביותר בעולם. שלא חשוב מה יקרה - יש לי אבא ואמא שיקבלו אותי תמיד, גם אם לא בדיוק אצליח", כך בשיחה על הוריו היקרים, בוחר אולג צ'רנומוריץ' לפתוח את הראיון. "זו אולי הסיבה שאני כל כך בטוח בעצמי והביטחון העצמי הזה נתן לי את היכולת להתגבר על כל המכשולים. אבא שלי, שהוא עדיין החבר הכי טוב שלי, נהג לומר לי בכל פעם שרציתי לעשות משהו - "לך תעשה מה שאתה רוצה. תנסה ותראה שתצליח". כל החברים בבית הספר בחרקוב שבה גדלתי קינאו בי שיש לי הורים תומכים כאלה, ואני בטוח שרק בזכות האמון שנתנו בי, והאהבה שהרעיפו עלי הצלחתי בחיים".
היה זה אביו של אולג ששלח אותו בגיל עשר לחוג איגרוף ואמר לו- "ילד יהודי בארץ כמו אוקראינה ורוסיה צריך להיות חזק". אולג מצידו מבהיר "באוקראינה וברוסיה לא היה מקובל שילד יהודי ישתתף בחוג איגרוף, אבל אני הקשבתי למה שאבא אמר ובגיל 15 כבר הייתי אלוף אוקראינה באיגרוף במשקל בינוני- קד"טים". בגיל 16 הוא כבר זכה בתואר מקום שלישי במשקל בינוני בברית המועצות, כשלאורך כל הדרך אביו מלווה אותו ונוכח בכל התחרויות בהן השתתף. "לא חשוב כמה רחוק מהבית הוא היה צריך לנסוע, כדי לראות אותי מתאגרף. ולמרות שלא ישב קרוב לזירה, תמיד יכולתי לראות אותו ולשמוע את ההוראות שנתן לי", זוקף אולג את הקרדיט לאביו.
בגיל 18 התגייס צ'רנומוריץ' לצבא האדום, שרת במחלקת הספורטאים והמשיך להתאגרף. למרות שהקרבות התרחשו רחוק מאד מחרקוב בה נולד וגדל ובה התגוררו הוריו, אביו לא הפסיד אפילו תחרות אחת. "הידיעה שאבא שלי תמיד בקהל הייתה חשובה בשבילי", הוא מודה. אחרי שנתיים בצבא והרבה מדליות וקרבות בהם ניצח, פשט אולג מדים. "כשהתגייסתי לצבא הייתי אלוף אוקראינה, ובצבא הגעתי למקום שלישי בברית המועצות באיגרוף בוגרים (סניורים), ומקום שני בצבא האדום שהיה מוצב בארצות רבות במזרח אירופה ובכל בסיס כמעט היה מועדון איגרוף".



בונה את עצמו מחדש
אם תשאלו כיום את אולג מה הוא רצה להיות כשיהיה גדול הוא יודה בפה מלא כי החלום שלו היה להיות רופא ספורט, אבל תעודת הבגרות שלו, לצערו, לא עמדה בסטנדרטים שנדרשו כדי להתקבל ללמודים. "ידעתי שלא אתקבל למגמת רפואת ספורט והתחלתי ללמוד במגמה פדגוגית, אימון גופני ואימון איגרוף, ובנוסף למדתי קורסים באנטומיה, ביולוגיה, פיזיולוגיה וביוכימיה בתקווה שפעם אולי אוכל להמשיך לתואר במקצוע עליו חלמתי - רפואה".
בגיל 25 הוא קיבל תואר שני בחינוך גופני ומאמן והמשיך את לימודיו לדוקטורט. בגיל 29 קיבל את התואר הנכסף של דוקטור לביולוגיה והתחיל לעבוד כפיסיולוג בנבחרת הספורט של ברית המועצות. "את לימודי הדוקטורט עשיתי במוסקבה במכון המרכזי לספורט של ברית המועצות שבו גם עבדתי. הייתי סטודנט מצטיין וקיבלתי מלגת לימודים על שם לנין שהייתה שווה בימי השלטון הקומוניסטי למשכורת של מורה", ואני לא יכולה שלא לתהות, עם הצלחה כזו, מה גרם לך לעלות לישראל?
"בשנת 1991 הגיעה לרוסיה הפרסטרויקה והמדינה הפכה לאנרכיה", מסביר לי אולג, "לא היה עוד בברית המועצות מקום של כבוד למדע, לחינוך, לספורט וגם הכלכלה קרסה. האנרכיה שררה בכל השטחים והחיים היו בלתי נסבלים. התואר שלי, שבימי הקומוניזם היה תואר נכסף ופתח דלתות רבות, איבד את ערכו. הבנתי שלמקצוע שלי אין שום עתיד בברית המועצות בשנים הקרובות והחלטתי לעלות לישראל". באוגוסט 1991 עלה צ'רנומוריץ' ארצה עם אשתו ושני ילדיו. "הורי כבר היו בישראל שנה וחצי לפני, ואחי אף הוא עלה לארץ חצי שנה אחריהם - גם הם נמלטו מפני האנרכיה ברוסיה. אין ספק שהגעגועים להורים ולמשפחה היו גורם מכריע בהחלטה שלי לעלות ארצה. הורי גרו ועדין גרים באופקים ואחי גר בתל אביב".
משפחת צ'רנומוריץ' נחתה בגבעתיים. "היינו בהלם מקבלת הפנים לה זכינו", הוא נזכר, "התקבלנו בחום על ידי השכנים, ולראשונה בחיינו ראינו מה פירוש המילה 'קליטה'. השכנים, אנשים זרים מכל העדות, קיבלו אותנו בחום והציעו עזרה בכל שטח - מישהו שאל אם אנחנו צריכים מטאטא, או אולי כלי אוכל, אחר הציע לתת לנו מכונת כביסה, כולם שאלו מה חסר לנו, כדי שיוכלו לתת מה שאנחנו צריכים, הזמינו אותנו לארוחות, הגיעו לביקורים והציעו עזרה בכל שטח. הנחיתה שלנו בארץ הייתה בהחלט נחיתה רכה, אבל אשתי לא הצליחה להשלים עם המציאות החדשה. אשתי, אותה הכרתי כשהייתה סטודנטית שלי, קיבלה קשה את העובדה שאיבדתי את המעמד המכובד שהיה לי בזמן השלטון הקומוניסטי. סדקים עמוקים נוצרו ביחסינו והנישואים שהיו עד אז טובים מאוד החלו להתמוטט".
חודשיים אחרי שעלה ארצה, אולג השתתף כמרצה בכנס במכון 'וינגייט' ובעקבות ההרצאה הוזמן כעבור חודשיים לשמש כמרצה וכרכז קורס איגרוף וקורס מורפולוגיה במכון. כשבמקביל התחיל ללמוד בסמינר הקיבוצים - "רציתי להוכיח לכולם שאני מסוגל להצליח בלימודים גם אם מדובר בהשכלה ישראלית, וגם כדי ללמוד את השפה העברית". בד בבד הוא פתח בבית הספר 'גורדון' בגבעתיים מועדון איגרוף פרטי וגייס למועדון ילדים ונוער מהסביבה. "מנהלת בית הספר שראתה את אופן עבודתי עם ילדים ונוער והתרשמה לטובה, הזמינה אותי להיות מורה לחינוך גופני בבית הספר.
מהר מאוד הייתי מסודר כלכלית. הייתה לי משכורת של משרה מלאה במכון 'וינגייט', משרה בבית הספר היסודי בגבעתיים, והכנסות מהמועדון הפרטי שלי. אני משוכנע שגרושתי, שאז עוד הייתה אשתי - הייתה אולי נשארת אתי לאור ההצלחה הכלכלית והקליטה הטובה שלי בארץ, אבל מבחינתי, הנישואין כבר היו הרוסים - נוצר שבר שאי אפשר היה לגשר עליו, ועשרה חדשים אחרי שהגענו לארץ כזוג היא לקחה את הילדים וחזרה לאוקראינה. מאז ועד היום אני שומר על קשר חם וקרוב עם בניי הבוגרים - האחד בן 23 והשני בן 22 - גם בטלפון, גם בסקייפ והם גם מבקרים לעתים קרובות באילת ואוהבים כל רגע שהם נמצאים כאן. אני גם מקפיד לבקר כל שבוע את הורי באופקים. מה לעשות? המשפחה שלי חשובה לי מאד ועד היום אני זקוק לחיזוקים ואהבה מההורים שלי".
הבטחות לחוד ומעשים לחוד
בשנת 1993 השתתף אולג באליפות ישראל עם קבוצת הבוגרים של מועדון האיגרוף בגבעתיים. מתוך 54 קבוצות מכל הארץ שהשתתפו בתחרות, זכה המועדון של גבעתיים, בניצוחו, במקום ראשון. כעבור שנה זכה המועדון של גבעתיים שוב במקום ראשון. לאור ההצלחה קיבל אולג הזמנה להיות מאמן נבחרת ישראל באיגרוף, תפקיד חשוב בו כיהן משנת 1994 ועד שנת 2000.

איך הגעת לאילת?
"בקיץ 1994 קיבלתי שיחת טלפון מפיני גניסלב, שהיה אז יו"ר העמותה שטיפלה בענייני ספורט באילת. פיני הזמין אותי לאילת ואמר שראש העיר אילת רוצה להציע לי תפקיד בעיר. לא הכרתי את אילת ולא ידעתי מה זה, אבל החלטתי לרדת לפגישה. הגעתי ולעיני התגלה עולם אחר - משהו שונה לגמרי ממדינת ישראל שכבר הכרתי - מבחינה חברתית, האנשים שפגשתי, מזג האוויר, הים המופלא, הרגשתי שזה המקום בשבילי. לפתע שכחתי שאדם צריך לפעול בהגיון ופעלתי אך ורק לפי הרגש. פיני הציע לי מטעמו של גבי קדוש, שהיה אז ראש העירייה כמה תפקידים: מאמן איגרוף ותפקיד של רכז ספורט בעירייה. כמובן שהאמנתי לכל ההבטחות - ראש העירייה הבטיח אישית, ולי, כעולה מרוסיה, שם ראש עירייה היה מישהו חשוב מאוד, היה זה כאילו אלוהים בעצמו הבטיח. לא חתמתי על חוזים, האמנתי לכל מילה והסוף, כצפוי, היה שחוץ מהבטחות לא קרה כלום. אבל אני אדם חזק ובטוח בעצמי ורציתי להישאר באילת. הגעתי בכוחות עצמי למשרד החינוך, הצגתי את עצמי, וקיבלתי עבודה כמורה לחינוך גופני בבית הספר 'הרי אילת'. בו בזמן שכרתי מקלט, שיפצתי אותו והפכתי אותו למועדון איגרוף. למרות שנשביתי בקסמה של אילת, עדיין נותרה בי תושייה לשמור לעצמי משרה חלקית ב'וינגייט' והתחייבתי ללמד שם פעמיים בשבוע - אחרת לא הייתי מצליח בשום אופן להסתדר כלכלית".
בניצוחו פרח והצליח מועדון האיגרוף האילתי אותו הקים מאפס. המועדון האיגרוף באילת קיבל תואר 'אלוף ישראל' ושמר על האליפות ברצף עד שנת 2000.
איך נכנסה לחייך נטלי? אני שואלת את אולג על אשתו השנייה.
'נטלי אברבוך, אשתי השנייה, היא ילידת סיביר. פגשתי בה כשעבדה ברמת גן בתור קופאית בסופרמרקט. מהשנייה הראשונה שראיתי אותה הייתי מכור. למזלי היא קיבלה את הצעתי לבוא ולחיות איתי באילת. היא האישה החכמה והיפה ביותר באילת ובארץ והיא גם אשת עסקים מצליחה. יש לה חברת נדל"ן מצליחה מאוד בשם 'אילת - מוסקבה'. נטלי לא רק יפה וחכמה ואשת עסקים מעולה, היא גם האישה הכריזמטית ביותר שאני מכיר. ואני כמובן לגמרי לא משוחד. לנטלי ולי יש שתי בנות מקסימות – רבקה ועדן. אני מכור לנטלי, ולמרות שכמו בכל משפחה יש לנו נפילות ואחריהם באים שיאים, אנחנו רבים ואחר כך משלימים כמו כולם, אבל גם בשעות של המריבות הקשות ביותר לא הפסקתי להרגיש מאושר על כך שנטלי הסכימה להיות אשתי. נטלי אמנם צעירה ממני בעשר שנים, אבל החיבור בינינו מושלם".

איך מאמן איגרוף מגיע להיות סגן ראש עירייה?
"בשנת 1997 נכנסתי לפוליטיקה בהשפעתו של אביגדור ליברמן. הפכתי להיות פעיל פוליטי של הליכוד ושנה אחר כך נבחרתי למועצת העיר כחבר מטעם הליכוד.
בימים אלה אני מסיים קדנציה שלישית כסגן ראש העיר ומרגיש שהציבור רואה באופן חיובי את עבודתי כחבר מועצת העיר וסגן ראש העיר. אני מקבל תגובות חיוביות מהשטח, גם על עבודתי בשטח הספורט והתרבות וגם מגיוס עולים ממדינות שונות וקליטתם באילת.
אני גאה בעובדה שקליטת העולים באילת היא מודל חיקוי לכל הערים בארץ, ופעילי עליה מכל הארץ מגיעים לאילת ללמוד את שיטות הקליטה שלנו.
באילת כשעולה יורד מהמטוס, רכז הקליטה של העיר מחכה לו בשדה ומטפל בו מהשנייה הראשונה. דואגים לו למגורים, עוזרים לו למצוא עבודה, עוזרים בפתיחת חשבון בבנק, בביטוח לאומי, בקופת חולים ומטפלים בכל הניירת במשרד הקליטה - בקיצור עושים כל מה שצריך כדי לעזור. באילת מלווים את העולה החדש המגיע ללא שפה, לא מכיר את המנטאליות הישראלית ולא יודע לאן לפנות, מרגע הגעתו ועד שיסתדר.
אני גאה לומר שאני הנהגתי את השיטה הזו של קליטת עליה. בתחילת דרכי כחבר מועצת עיר לא הייתה באילת מחלקת קליטה ולא יחידת קליטה, ואני רואה כהישג אישי שלי את העובדה שעכשיו יש בעירייה עובדים המטפלים בעולים ועוזרים להם. ההוכחה לעובדה שהקליטה באילת טובה, היא בכך שמספר התיקים של עולים חדשים באגף הרווחה נמוך יותר ממספר התיקים של האוכלוסייה הותיקה".
אולג צ'רנומוריץ' אחראי על תיק הספורט בעירייה ובשל היותו מאמן בעצמו הוא מדבר עם המאמנים בגובה העיניים ומתוך הבנה אמיתית בספורט. באופן אישי מטפל אולג בענפי ספורט שונים בהם משתתפים 700 ילדים. מספר החוגים גדול ובהם: חוג איגרוף, חוג האבקות רומית, האבקות קלאסית, האבקות נשים, קראטה, קריקט, ג'ודו, שחמט, ריקודי עם, ריקודים קלאסיים, פיתוח קול, מוסיקה והתעמלות אמנותית. כל החוגים הם במימון העירייה, מימון של עמותות שונות ותרומות גדולות שאולג מצליח לגייס. בשנה שעברה הוא הצליח להביא לכך שאנשים תרמו לקבוצת הכדורגל באילת - 100.000 ₪ ולכדורסל - 100.000 ₪ נוספים. לאחרונה הקים אולג קבוצת כדורגל בוגרים שתשתתף בליגת השביעיות הפועלת בעיר, מתוך שאיפה להגיע למקום ראשון כמובן. "בשיתוף פעולה עם עיריית אילת וראש העיריה הפכנו את אילת למרכז ספורט בינלאומי. אנו מביאים לעיר תחרויות, מחנות אימונים, ספורטאים בענפים שונים כמו: התעמלות אמנותית, שחיה צורנית ושחיה רגילה, אופניים, טניס לבן, טריאתלון, גימנסטרדות (כל ענפי הספורט הקשורים להתעמלות קרקע והתעמלות אמנותית), היאבקות, איגרוף ועוד. כיום אילת יכולה להכריז על עצמה בקול גדול שהיא נמצאת על המפה הספורטיבית של העולם, ולי עצמי חשוב להיות חלק מהעבודה המצוינת שנעשית בעיר בשטח הספורט".



לסיום?
"אני רוצה להודות לכל אזרחי ישראל על כך שהעולים מרוסיה שהגיעו בשנות התשעים התקבלו בארץ בחום ובאהבה. אף פעם לא הרגשנו דחויים או בלתי רצויים. אתם הישראלים הוותיקים הכנתם לנו שטח של אדמה פורייה ובה כל מה שצריך לצמיחה. עכשיו אנו העולים החדשים גדלנו והפכנו לחלק מהעיר והארץ בכל השטחים, גאים לשרת את המדינה ואת אזרחיה שעשו את המקסימום כדי שיקלטו ויצליחו בישראל. אנו העולים החדשים גאים שיש לנו דגל, שיש לנו את ה'תקווה', שיש לנו גבולות, שיש לנו ממשלה ויש לנו מולדת שלנו. כאשר אנו מסתובבים בעולם, אתם נתתם לנו את הכוח להגיד לכולם בקול רם "אנחנו יהודים ישראלים ואנחנו גאים בכך", וגאווה כזו ביהדות שלנו ובמדינה שלנו היא הישג שלכם".


חדשות אילת

 


 
 

תגובות
אין תגובות לכתבה זאת.

  • מדורים
  • מגזינים
  • ארכיונים

פרסומת
דלג