פרסומת
דלג

גברת פלפלת

מאת: אסטר שטרית ● 27/2/2013 10:00 ● ערב ערב 2591
היא זמרת מעולה, אשת יחסי ציבור מטורפת, חסידת תסרוקות ובעיקר עושה שטויות. אם עוד לא הכרתם, זה הזמן להכיר את האילתית המפולפלת, מאי זיו זרקה, שמכתיבה מחדש את אופנת התסרוקות בעיר. בראיון חושפני ל'ערב ערב' היא מספרת על חיי הלילה, על זוגיות ועל החלום הגדול להופיע ברחבי העולם. ושלא תעזו לקטלג אותה באף משבצת
גברת פלפלת



שעות הצהריים המאוחרות. עם מגפי עור, חצאית עור, שרשרת היפית גדולה ותסרוקת מפוארת, היא פוסעת לעברי. כן, לא טעיתם, פורים נגמר, אך יש שיאמרו כי אצל האילתית, מאי זיו זרקה, כל יום הוא פורים. זרקה, המוכרת בעיר כזמרת מעולה וכאשת יחסי הציבור של בר המסעדה 'פארק אבניו', מוכרת גם כמי שמשתגעת מדי יום בתסרוקת חדשה ומפתיעה. השיגעון שעל הראש אמנם מעיד על אופייה המפולפל, אך עם זאת, הרי שמדובר באישה צעירה שמצליחה לעשות עשרים דברים בו-זמנית. תוך כדי הראיון, היא עונה לטלפונים, פותרת בעיות בין לקוחות, סוגרת הופעות ומנשקת לשלום את העוברים והשבים. זמן פנוי? הצחקתם אותה. "אין לי דקה אחת פנויה, אבל זה רק בגלל שאני לא יכולה לא לעשות כלום", היא מעידה על עצמה, "כל דקה פנויה - אני מוסיפה לעצמי עוד משהו".

"אני מחכה לגאולה"


היא רק בת 22, וכבר הספיקה זרקה לככב עם שירתה על כל במה אפשרית בעיר, החל מטקסים ועד לאירועים ובתי המלון. היא זכתה להופיע עם להקת ה'ג'יפסי קינגס' בהגיעם לעיר, לחמם את 'הפרויקט של רביבו', להשתתף בפרויקט האוס עם שלומי אברץ (מטבוחה פרוג'קט) ולהנעים את זמנם של הסועדים ב'פארק אבניו' מדי מוצאי שבת. בין ביצועיה מגוון רחב של סגנונות מוסיקה, ולמרות זאת, לא פעם כונתה כאיימי ויינהאוס הישראלית.

"אני שמחה שמשווים אותי לאיימי, כי אני מתה עליה אבל אני לא היא. יום אחד אני ליידי גאגא ויום אחר מישהי אחרת", היא אומרת. "אני שופעת דמויות. יש את מאי הערסית, מאי הפריקית, הרוקיסטית, הליידי. איפה שתשימי אותי – אני זורמת. חוץ מזה, אם אני כמו איימי ווינהאוס, אז יש לי רק עוד חמש שנים לחיות...".

במקביל להופעות, עובדת זרקה על חומרים מקוריים אותם היא כותבת ומלחינה בעצמה. "יש לי הרבה שירי מגירה", היא מספרת, "ניסיתי פעם להוציא שירים עם כל מיני הרכבים אילתים, אבל זה היה נורא בוסרי. ההבדל בין אז להיום הוא שאז לא ידעתי לגבש את המסר שרציתי להעביר בשירים, לא הצלחתי להעביר אותו החוצה. בשנתיים האחרונות, משהו בי התבגר, וזה מתבטא גם בשירים שנכתבים כרגע. זה יוצא לי בצורה הכי נכונה, הכי אמיתית ובלי מסכות. בימים אלו, אני בחיפוש אחר מעבד מוסיקלי אילתי, אני רוצה שזה יהיה מישהו מקומי שיתחבר לשיר כאילו היה שלו. השאיפה היא כמובן לאגד את כל החומרים לאלבום ולהוציאו בתקופה יותר טובה של מוסיקה בארץ. לדעתי, התקשורת והקהל מעדיפים כרגע לקדם כוכבים של רגע מאשר להעצים את האמנים שיש להם באמת מה למכור לנפש האדם. אני מחכה לגאולה".

ניסית לפרוץ בתכניות הריאליטי?
"הייתי באודישנים של 'כוכב נולד' ו'דה וויס' והגעתי לשלבים מצומצמים לפני התכנית. הגעתי למסקנה שבכל הפעמים שניגשתי לאודישנים, לא נתתי לעצמי את החופש להיות אני. ידעתי שהם מחפשים להכניס אותי למשבצת מסוימת וניסיתי להתאים את עצמי לטאלנט שהם מחפשים. אחרי שטעמתי קצת מהעולם התעשייתי, הגעתי למסקנה כי כל הדבר הגדול הזה שנקרא 'מאי' לא יכול להיכנס למשבצת של אף תכנית. מעבר לכך, התכניות האלו הפכו את המוסיקה לתחרות אחת גדולה והלב שלי לא הולך איתם בלב שלם. קחי למשל את וויטני יוסטון וסלין דיון, שתיהן זמרות ענק שגדלתי עליהן, אין סיבה שהן יתחרו אחת בשנייה. לדעתי, במוסיקה אין מי יותר טוב, כל אחד מוציא את הפנימיות שלו, והפנימיות של כל אחד מוערכת בצורה שהיא יוצאת".

למה שלא תעשי לעצמך יחסי ציבור?
"אני אשת יחסי ציבור טובה, אבל לא טובה לעצמי בתור זמרת. בזכות העבודה ב'אבניו', חברתי להרבה אמנים מתעשיית המוסיקה ברמה האישית, אם זה עידן יניב, נתן גושן ואמנים נוספים, אפילו דיברנו על מוסיקה והשמעתי להם קצת דברים שלי. אבל אני מסרבת לכל קרש קפיצה שמציעים לי. אני מחכה למצב שיעריכו מוסיקה בחוץ, שהגאולה תגיע".

מוסיקה לנפש


מאי זיו זרקה (22), ילידת אילת, גילתה את אהבתה למוסיקה כבר בכיתה ב' כשהשתתפה בתחרות כישרונות צעירים בבית הספר 'אלמוג'. לתחרות היא בכלל הכינה ריקוד, אך שבירת היד יומיים לפני ההופעה גרמה לה לשיר. "מאוד התבאסתי שלא יכולתי להשתתף בתחרות. המנחה של המקהלה בזמנו, נטלי לוי, הציעה לי לשיר במקום. אמרתי לה שהשיר האהוב עליי הוא 'טיטאניק', ילדה קטנה מושפעת. עליתי לבמה עם מילים מעוותות, בכל זאת לא ידעתי כל כך אנגלית, עם גבס על היד וזכיתי מקום ראשון. אולי ריחמו עליי בגלל הגבס, אבל בזכות זאת באמת הבנתי שעל הבמה אני חיה".

מאז הספיקה זרקה להופיע עם מקהלת בית הספר, להשתתף בטקסים בית ספריים ועירוניים, להיות חברה בלהקת 059 ולשיר עם הרכבים אילתים בפאבים המקומיים. בכיתה ט' זכתה בתחרות מקומית 'תרבות צרפת', ששלחה אותה לתחרות הארצית בה היא זכתה. בזכות הזכייה, טסה זרקה לשיר בצרפת ולהשתתף בסאמר- סקול בחופשת הקיץ. את לימודיה סיימה בבית הספר 'רבין', כאשר בכיתה י"א נכנסה למחזור הראשון של מגמת המוסיקה בבית הספר 'בגין', שם למדה פסנתר, עשתה רסיטל בקונסרבטוריון העירוני וסיימה את הבגרות המוסיקלית בהצלחה. בגיל 16 בלבד, חברה ללהקת 'המשפחה' האילתית והחלה להופיע ברחבי העיר ("הם קיבלו אותי עם רסטות והפכו אותי לליידי") והמשיכה להופיע בכל מקום שרק התאפשר לה. "כרגיל דחפתי את עצמי לכל מקום שאפשר לקבל בו במה", היא אומרת. "הייתי מתנדבת בכל מקום, רק תתנו לי לשיר, ולבסוף זה השתלם. היום אני כבר לא עושה מאמץ לשיווק עצמי בתור זמרת בעיר".

מאחורי מאי, עומדת תמיכה מלאה של אמא שלה, חנה. על אף תפקידה כמנהלת לשכת סגן ראש העירייה, היא מתפקדת 24/7 בתפקיד האמרגנית של מאי. "אמא שלי אמרגנית במלוא מובן המילה. כשאני עונה לה 'הלו', זה אף פעם לא 'מה שלומך', זה תמיד 'מה לבשת להופעה? איפה את מופיעה?'. אני מקבלת את זה באהבה גדולה ומבינה שזכיתי שמישהו יכוון אותי מקצועית, כי באמת יש לה את זה. היא מוכשרת בניהול הפקות ואירועים לכל דבר, בלי קשר אליי. כל בוקר נפתח בלשגע את אמא שלי עם נגינה על הפסנתר הלבן שאני חולה עליו. אפילו עשיתי לה מחרוזת פורים לפני כמה ימים", היא צוחקת ומוסיפה, "הפסנתר זו הבריחה שלי ואני שמחה שיש לי את האפשרות לנגן וליצור גם בבית, במקום הפרטי שלי".

חיית לילה


שבעה חודשים עברו מאז חברה מאי אל חיי הלילה. כשסיימה את עבודתה ככתבת בעיתון 'העיר', מצאה עצמה מדגמנת שיער לחברה הטוב, מעצב השיער האילתי, שלומי פרטז, בהפלגה של עובדי 'פארק אבניו'. "התחלתי להתהולל קצת ושמחתי לדגמן שיער", היא משחזרת, "לפני זה, 'פארק אבניו' בכלל לא דיבר אליי. הייתי כולי רוק סטייל, פריקית, מאוד נעולה, והיה לי קשה להיפתח לסגנונות אחרים. כנראה שהכירו אותי בפאב באיזשהו אופן, ובמהלך ההפלגה, שלומי עמר, הבעלים, הציע לי להיות מנהלת יחסי הציבור של המקום. בהתחלה, פסלתי את זה על הסף אבל בהמשך - החלטתי לנסות. היום, 'פארק אבניו' זה הבית הראשון שלי. המקום פתח לי עולמות, ובכללי, אני חושבת שהכל קורה מסיבה מסוימת ואין מקרה, הם ידעו לזהות את התפקיד הטמון בי".

סדר היום של אנשי חיי הלילה אינו פשוט כלל. גם אחרי לילה שנגמר בארבע לפנות בוקר, מאי מתעוררת מוקדם, עושה יחסי ציבור למקום וסוגרת הזמנות. תוסיפו לזה את הסבב הקבוע שהיא עושה מדי ערב בין מעצב השיער, שלומי פרטז, לבין המאפרת, אדר טובול, ריצה להופעה בבתי המלון בעיר ומשם - היישר לפאב.

איך אפשר לתפקד ככה?
"אני אף פעם לא ישנה, בערך", היא אומרת, "אבל אני אוהבת את זה, אני ממצה את עצמי שם בטירוף. מרגישה כמו האימא של המקום, שצריכה להאכיל ולהשקות אותו. אני חושבת שעם החודשים הכנסתי לשם אווירה אחרת. אין מאי בלי 'אבניו', ואין 'אבניו' בלי מאי, זה הפך לחלק ממני. אני משתדלת שיהיו הפקות עם מחשבה, ערך מוסף לבליין. שיהיה משהו קריאטיבי, חוצה גבולות, לא עוד סתם מסיבה. בכלל, אני חושבת שאילת צריכה לשאוף ליותר ברמה הבידורית, המקצועית ובכל תרבות הבילוי. האנשים הפרטיים רוצים ליצור הפקות ולבסוף עומדים לבד כיוון שאין להם תמיכה של ארגון גדול. גם ההפקות הקטנות האלו מעשירות את חיי הלילה, אבל זה לא תמיד יעבוד בלי תמיכה".

זמן לזוגיות?
"אין לי הרבה זמן לזוגיות, אבל הבחור שיהיה לי - יהיה שווה להשקיע בו זמן".

"אין לי גבולות"


ואיך אפשר שלא להזכיר את שיגעון השיער ואת מאי באותו המשפט. מזה כשנה שמאי מסתובבת עם תסרוקות מרהיבות על הראש, מכל הסגנונות ובכל הצבעים, שמשאירים את הסובבים אותה פעורי פה. היא כבר הספיקה ליצור על השיער ממתקים, סושי, קוברה, מכחולים ושאר ירקות, ואפילו לשווק מקומות באמצעות חריטה על חלקת הגלח שבראשה. "הכל התחיל בדיוק לפני שנה בחג הפורים, ומאז כל יום הוא פורים אצלי", היא מחייכת, "רציתי להתחפש לאיימי ויינהאוס, ניגשתי למעצב השיער וחברי הטוב, שלומי פרטז, יצאתי איימי ומאז אני משנה כל יום תסרוקת. זה לא כמו שזה נראה מהצד, שאני כל יום הולכת לספר. שלומי הוא באמת חבר טוב, ואנחנו נהנים ליצור משהו חדש ואופנתי בשיער. הייתה לי מערכת יחסים מאוד לוחצת ומגבילה שהשאירה אותי בקופסה מסוימת, וכשזה נגמר היה בי את הרצון להשתחרר, להשתגע, ומלבד זה, זה סוג של הכתבת אופנה בעבורי. כשאני עושה דברים משוגעים, אני מקבלת הרבה תגובות. חלק מאנשים נבהלים, חלק חושבים שזה יפה, אחרים אומרים שזה לא קשור או מוגזם, אבל אני ניזונה מכולם. לא נפגעת מאף אחד ולוקחת את זה ללמידה על אנשים. פתאום אני מבינה למה כל אחד אומר מה, תגובתם מעידה על האופי שלהם, חלק יותר פתוחים וחלק פחות. זה כמו מחקר סוציולוגי, אנחנו בוחנים איך אנשים מושפעים מזה. מעבר לכך, שזה ממש מהנה. לפני כמה חודשים התערבתי עם טל עמר מ'אלכוהום' שאם הוא ישתה צ'ייסר של טבסקו, אני אחרוט על הגלח פרסום שיווק בשבילו. תכף אני כבר אמצא את השיגעון הבא, אולי קרחת. השיער נהרס לי מכל התסרוקות".

לא חבל על השיער?
"לא, זה רק שיער והוא גדל גם בתחת. אין לי גבולות. יום אחד הסנפתי צ'ילי רק כדי לראות איך הגוף מגיב לזה, האף שלי נהיה אדום, הפנים נפוחות, דמעתי וחייכתי. יש לי מלא שטויות, אנשים כבר רגילים לשיגעון שלי, זה לא מפתיע אף אחד. אבל מה נעשה בלי זה? משעמם ביום-יום".

מה הדבר המשוגע שעשית לאחרונה?
"רק לפני כשבוע קיבלתי הצעה לא שגרתית לשיר במסיבת רווקים שיר מיוחד לחתן בלבוש מינימאלי. אחרי שגיליתי שאני מכירה כמה מהרווקים שהולכים להיות שם, החלטתי להכין להם מופע מיוחד ולא שגרתי בדיוק כמו שהם רצו, כמובן עם תסרוקת בהתאם".

החלום הגדול?
"להתחתן עם בן אדם עשיר ושיהיה לי זמן לעשות את כל מה שאני אוהבת לעשות", היא צוחקת ומוסיפה, "החלום האמיתי זה לטייל בכל העולם, להופיע בכל העולם ולמצוא דרך לשלב בין כל התחומים – יחסי ציבור, כתיבה ושירה".

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש