מלאך בלי כנפיים
מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת גיליון: 2133, 20/5/2004

ביום שני השבוע הועלה הכלב יונה, כלב רחוב אילתי, על מטוס אלעל בדרכו לפרנקפורט שבגרמניה. שם אספו אותו, העבירו אותו לבית חסות לבעלי חיים וכבר בקרוב ימצאו לו בית חם. נשמע לכם כמו סיפור מהאגדות? תשכחו מזה, הכל קרה במציאות. מאחורי היוזמה המרגשת, יורד ישראלי, שהגיע לביקור בעיר, ראה את מצבם הקשה של כלבי הרחוב והחליט לעשות מעשה. סיפור על מלאך בלי כנפיים.


יום שבת אחר הצהריים, יורם מונבלט, אורח במלון הרודס ויטאליס מזמין מונית לכניסת המלון. מהנהג המופתע הוא מבקש להגיע לאזור התעשייה שחורת שבפאתי העיר, שם הוא מכוון את הנהג אל פנסיון הכלבים של לימור כהן. המונית מתרחקת, יורם נכנס לפנסיון, מיישיר את צעדיו לכלוב האחרון בשורה. הוא כבר יודע איזה כלב הוא מחפש, אחרי הכל, בכל יום מאז הגיע לחופשה הוא כאן. בדרך הוא מלטף עוד שני כלבים, ידידם ותיקים שלו, הוא יסביר לי אחר כך, מלטף אותם ומבטיח להם שאוטוטו הוא חוזר. ואז הוא מגיע לכלוב עליו מתנוסס השם יונה. כלב הרחוב המעורב כבר מזהה אותו, יורם פותח לו פתח צר אבל הכלב לא ממתין וקופץ עליו באהבה, רק בקושי מצליח יורם להרגיע את התלהבות הכלב, הוא קושר אותו לרצועה ומוביל אותו לטיול היומי המשותף שלהם. אני פוגשת את השניים בחוץ, הכלב יונה, חזק, צעיר ונמרץ, גורר אחריו את יורם, אבל זה לא נבהל מהאבק שמלכלך את בגדיו, הוא שולח אלי חיוך של אב גאה ושואל " נו, אז מה דעתך על הכלב?"
במהלך הצעידה עוצר הכלב, מזדקף ונשען עם שתי רגליו הקידמיות על חברו החדש, הוא שולח בו מבט אוהב, כאילו הוא מבין הכל וכאילו הוא מודה לו על כל מה שעשה ועוד יעשה עבורו. יורם מתרגש מהמחווה " זה מדהים " הוא אומר לי " כמה שכלב מבין. הוא פשוט יודע שאני מוציא אותו מכאן". כשיורם מדבר על ' מוציא אותו' הוא לא מתכוון רק על הוצאת הכלב מהפנסיון, אלא הוא מתכוון להוצאתו של הכלב מהארץ בכלל. ביום שני השבוע, ימים אחדים אחרי שהנפיק לו פספורט מיוחד כנדרש לכלבים ,רכש עבורו כלוב הטסה מיוחד ומימן לו כרטיס טיסה. בעלות של 150 דולר, הוטס הכלב יונה לגרמניה הרחוקה.

אוהב כלבים מושבע
28 שנים עברו מאז עזב יורם מונבלט את ישראל לטובת גרמניה הרחוקה. הוא למד שם אומנות, התחתן, הקים משפחה ובהווה הוא איש עסקים בעל חברה לניהול דירות. מאז עזב את הארץ הגיע יורם לביקורים, אבל באילת אף פעם לא ביקר. לפני כעשרה חודשים הוא הגיע לביקור ראשון בעיר. "את יודעת איך זה" הוא הסביר השבוע " שומעים על אילת כל כך הרבה שאי אפשר לא להגיע לבסוף", יורם הגיע והתאהב. בעיר, באוירה, בים, מאז הוא הספיק להיות כאן כבר עוד שלוש פעמים ובעוד חודש הוא יחזור שוב לביקור, מתארח במלון הרודס ויטאליס ונהנה מכל רגע. " הייתי וראיתי הרבה מקומות בעולם, מקומות יפים יותר ויפים פחות, אבל יש בה באילת משהו קסום, ממכר ומיוחד".
לצד ההנאות שלו בעיר כבר בביקורו הראשון גילה יורם, חובב כלבים מושבע את בעיית הכלבים המשוטטים בעיר. "אי אפשר היה להתעלם מלהקות הכלבים המשוטטות על טיילת בתי המלון, זה היה מחריד. התחלתי לתת להם אוכל, אבל בכל יום שעבר, גיליתי שישנם עוד ועוד כלבים משוטטים. למישהו שמגיע מגרמניה, שם יש חוק בנוגע לבעלי חיים, זה נראה מוזר ונורא".באותו ביקור פגש יורם על החוף שני כלבי רחוב. "מה שהיה מיוחד בהם, היה הקשר שביניהם, ממש בעל ואישה, הם לא זזו אחד בלי השנייה". יורם התלהב מהשניים והדביק להם שמות, לזכר קרא בונו ולנקבה בתיה. לפני כשלושה חודשים, בביקורו השני בעיר, גילה יורם שבתיה הכלבה המליטה 4 גורים, הוא סידר להם פינה מוצלת, קנה להם אוכל והתמוגג לראות, איך בונו שומר בקינאה על אישתו וגוריו. אלא שבאחד הבקרים, ככל הנראה בעקבות תלונה למוקד העירוני, היה יורם עד לרכב של העירייה שהגיע לחוף ולכד כלבים משוטטים, בין הכלבים שנלכדו היו גם חבריו החדשים בתיה, בונו והגורים, כולם הועברו היישר למכלאה העירונית. יורם המבוהל לא חיכה ומיהר לקבוע פגישה עם הוטרינר העירוני, אורן אברמוביץ. "היתה לי איתו שיחה ארוכה והתברר לי שגם לו לא קל לקבל את המצב בעיר. גם הוא היה רוצה שתהייה כאן כלבייה גדולה, שניתן יהיה לבקר בה ולאמץ כלבים שהגיעו אליה". יורם הזדעזע לראות את מצבה של המכלאה העירונית והזדעזע כשהבין, כי כלבים שאיש לא מגיע לדרוש, מומתים. " צר לי על ההשוואה, אבל המקום הזה נראה ממש כמו מחנה ריכוז, אתה מגיע למקום שנראה זוועה ויודע שהכלבים האומללים האלו שסגורים שם, יוצאו להורג בעוד כמה ימים או שעות, נורא. בגרמניה דבר כזה לא קיים. יש בתי חסות ענקיים לכלבים בלי בית, יש שם מדשאות גדולות ונוחות לטיול עם הכלבים, אוכל בשפע, אנשים מוזמנים לשם לטפל בכלבים, להוציא אותם לטיול ואם מישהו אוהב כלב מסויים הוא מוזמן לאמץ אותו. בגרמניה בניגוד לארץ, מקפידים על עיקורים, כאן כאילו זה לא קיים. בגלל שבגרמניה יש חוק ברור האוסר המתת כלבים, גם כלב שלא מצא בית וזה נדיר, ישאר בבית החסות עד סוף ימיו ".
בפגישה עם הוטרינר העירוני סוכם, כי יורם ישלם עבור עשרת ימי ההסגר במכלאה של הכלבים בתיה, בונו וארבעת הגורים, הוא הסכים לשלם עבור חיסונם וכל זאת בתנאי שישוחררו לחופשי, בהזדמנות זו ביקש יורם מהוטרינר, לבחור כלב שישוחרר מהמכלאה ויטוס איתו חזרה לגרמניה, שם יימצא לו בית חם ומאמץ. מאחר ועל פי חוקי הטסת בעלי חיים מהארץ, כלב מוטס חייב לקבל חיסון ולהיות בהסגר 30 יום, הבטיח יורם לוטרינר כי יחזור לקחת איתו את הכלב שייבחר. אמר ועשה. מאחר ותנאי השהייה במכלאה העירונית קשים, החליט יורם לאחסן את הכלב הנבחר במקום אחר, כך הוא הגיע לפנסיון של לימור באזור התעשייה שחורת. הוא שילם עבור חיסונו של הכלב ועבור 30 ימי אירוח בפנסיון ( " תצייני שלימור עשתה לי מחיר מיוחד") וספר בגרמניה את הימים עד לחזרתו לאילת.



המציל כלב אחד, כאילו הציל רבים
בשבוע שעבר נחת יורם באילת כדי לממש את הבטחתו. עכשיו הוא פגש לראשונה את הכלב שבחר עבורו הוטרינר העירוני, כלב מעורב בן שנה וארבעה חודשים. כשהתבקש לקרוא לו בשם, לטובת הכנת הפספורט, בחר יורם בשם- יונה " כמו שהליויתן הקיא את יונה והוא ניצל, כך גם אני מקיא את הכלב הזה מכאן ומציל את חייו" הוא הסביר.

איך זה שאתה עושה כל כך הרבה עבור כלב שאפילו לא הכרת?
" אני לא יכול להסביר את זה, אבל לא הייתי יכול לסלוח לעצמי אם לא הייתי עושה את זה, בלילה, אחרי שיצאתי מהמכלאה העירונית, לא יכולתי לישון, היה לי ברור שכדי להשקיט את המצפון שלי אני חייב להציל לפחות כלב אחד.להבדיל אלפי הבדלות, אבל גם בשואה היו גרמנים שהצילו יהודים, לא כדי לקבל תודה, אלא כדי שהמצפון שלהם יהיה שקט".

ומה יעלה בגורלו של יונה?
" שני נציגים של אגודת צער בעלי חיים בגרמניה, יחכו לי בשדה התעופה בפרנקפורט, הם יקחו אותו לבית חסות לבעלי חיים, משם דרך האינטרנט ודרך תוכניות טלויזיה אין לי ספק שמהר מאוד מישהו יקח אותו ויתן לו בית חם."

אתה מתכוון עוד לחזור לאילת?
יורם צוחק " כן, בעוד חודש. עכשיו אני מסיים פרוייקט אחד ובדרך כבר יש פרוייקט אחר. את זוכרת את הכלבים בונו ובתיה? מתברר שזמן קצר אחרי שנסעתי מישהו גנב להם את הגורים. כדי שהסיפור לא יחזור על עצמו, החלטתי לשלם על עיקורה של בתיה" בביקורו הנוכחי, ניצח יורם על מלאכת העיקור שעשה הוטרינר אלעד רביד. למשך תקופת ההחלמה הועברה בתיה לפנסיון של לימור, שוב במימונו, אלא שבעלה בונו היה עצוב וגם אותו ארח יורם באותו פנסיון " ופה נפלה ההחלטה, הם ישארו בפנסיון חודש ימים עד לפעם הבאה שאחזור לאילת ואז אדאג להעביר גם אותם לגרמניה, במקרה הזה התנאי שלי יהיה ברור, שמי שמאמץ אותם יהיה חייב לאמץ אותם יחד. שמעתי סיפורים על קשר מיוחד בין כלב לכלבה, אבל אף פעם לא ראיתי את זה במו עיני עד לשניים האלו, ממש זוג נשוי, כל הזמן יחד, דואגים זה לזו ולא עוזבים אחד את השני".

וזמן לבלות באילת נשאר לך?
" או כן, אני מנסה לשלב בין העזרה לבעלי החיים לבין הבילוי בעיר. חדר הכושר במלון עוזר לי לפרק את האנרגיות השליליות".

ומה הלאה אולי יש עוד איזה אימוץ בדרך?
" די, זהו זה, אני את שלי עשיתי, אני מקווה שהכתבה הזו תגרום לעוד אנשים להבין את הרעיון ולתרום לנושא הכואב הזה, לא יתכן שבן אדם, אורח מחו"ל, צריך לעשות את מה שתושבי אילת והעירייה לא מסוגלים לעשות. מי יודע, אולי יום אחד עוד אעבור לגור כאן, אחרי הכל, יש כאן משהו מושך ואז אוכל לעזור מקרוב בטיפול בבעלי החיים אבל עד אז הגיע הזמן שהתושבים האיכפתיים יתארגנו ,ישיגו כספים ויטפלו בבעייה".



 


 
 

תגובות
אין תגובות לכתבה זאת.

  • מדורים
  • מגזינים
  • ארכיונים