פרסומת
דלג

התפוח לא נופל רחוק מהעץ

מאת: אביבה דקל ● 15/3/2013 22:16 ● ערב ערב 2593
הם גדלו בתוך מערכת עיתון 'ערב ערב' ועוד לפני שלמדו לקרוא עיתונים הם בעיקר קרעו אותם- זיוית נועם אמיתי, סמנכ"ל ורותם נועם, מנכ"ל 'ערב ערב' - מחזיקים כיום במושכות של המקומון הראשון בארץ ומובילים אותו לשיאים חדשים
התפוח לא נופל רחוק מהעץ

תמונת כתבה


זיוית גדלה בתוך מערכת 'ערב ערב'.
"האמת שאף פעם לא חשבתי מה אני אעשה כשאהיה בוגרת", היא מודה, "גדלתי בתוך העיתון. עוד בסלקל דאגתי לקרוע עיתונים ובהמשך עזרתי בדברים קטנים, שמהם למדתי על כל מחלקה ומחלקה לכן היה לי ברור שלעולם לא אעסוק במשהו שלא קשור ל'ערב ערב'.
כשלמדתי בכתות ז' ח' ט', חיינו בתל אביב. שנאתי כל רגע. לא התחברתי לחבר'ה ולא לסביבה וכל מה שרציתי היה לחזור לאילת. שטפתי מדרגות בבנין בו גרנו בתל אביב תמורת תשלום, חסכתי את ה"רווחים" וברגע שהיה לי מספיק כסף הלכתי לאגד, קניתי כרטיס לאילת ונסעתי. הגעתי לחברה הביתה והודעתי שאני נשארת. הורי שידעו שאני לא רוצה לגור במרכז, סידרו לי מקום בבית הספר. אחרי כמה ימים כשראיתי שההורים לא חוזרים בעקבותיי לאילת, התייאשתי וחזרתי לתל אביב. בכל הזדמנות שהייתה לי נסעתי 'הביתה' לאילת וכשהגעתי לכאן לא היה אדם מאושר ממני. כשהסתיימה פרשת תל אביב חזרנו לאילת. את יב' סיימתי כבר בעיר".

והקשר עם העיתון?
"ערב ערב תמיד היה חלק מחיי. כמו כל ילד שגדל בעסק משפחתי, היה לי ברור שצריך לעזור. נכון, כשביקשו שאני אגיע למשרד זה לא תמיד התאים לי, אבל כשהגעתי תמיד אהבתי לעזור. 'ערב ערב' תמיד היה משפחתי, והעובדים היו אלה שגדלתי בלול לידם. במהלך השנים הייתי מגיעה מדי יום שלישי ישר מבית הספר לעיתון כדי לעזור. בתקופה שהיינו מכינים את העיתון בפילם, עמדתי מדי יום שלישי בחדר החושך ופיתחתי את העמודים לפילם, כדי להעביר אותם לתל אביב לדפוס. בכל פעם נתנו לי תפקיד אחר להתנסות בו. כולנו חיינו את העיתון. המשפחה שלי הייתה העיתון – אהובה דוידי, סטלה יצהרי, נורית שוחט – אנשים שעבדו שנים ב'ערב ערב' ואני גדלתי אתם מאז שאני זוכרת את עצמי.
כשסיימתי את התיכון התגייסתי ושרתתי בחיל האוויר בחצור. מאוד נהניתי מהשירות. היה לי שירות מעולה ואהבתי כל רגע ממנו, אבל מעולם לא עלה על דעתי שלא לחזור לאילת. לקראת סוף השירות הצבאי התלבטתי אם להמשיך בצבא קבע, אבל אמא שלי אמרה: "עדיף שתסיימי את השירות ותזכרי את התקופה הזו כתקופה הכי יפה, מאשר שיתחלפו אנשים ואולי לא יהיה לך טוב ונעים כמו שהיה עד עכשיו". שמעתי בקול אמא פועה ולא נשארתי. חזרתי לאילת ופתחתי את חנות 'אדידס' אותה ניהלתי שנים אחדות עד שנולדה בתי הבכורה יובל".

ומתי נכנס לתמונה רן בעלך האוחז במושכות מנהל השיווק?
"חברה טובה שבאה לבקר אותי בבית עם בן הזוג שלה, לא הבינה מדוע אני לבד והציעה להכיר לי מישהו. אמרתי שזה ממש לא בראש שלי כרגע להכיר, אבל הם כנראה לא לקחו אותי ברצינות ועוד באותו ערב קבלתי טלפון מהגבר שאיתו רצו להפגיש אותי. זה היה רן. דברנו בטלפון כל הלילה. ואחרי אותו לילה המשכנו בשיחות טלפון ארוכות שוב ושוב.
כעבור שבועיים נסעתי לחתונה בבאר שבע. רן התעקש לפגוש אותי: "אני בשלילה ולא יכול להסיע אותך", הוא אמר, "אבל בואי ונפגש, וגם אם לא אמצא חן בעיניך ולא תרצי לצאת אתי, אתן לך את הרכב שלי כדי שתגיעי לחתונה", ככה הוא הבטיח לי.
השתכנעתי ונפגשתי אתו. לחתונה אליה הייתי מוזמנת כבר הגענו יחד. אני חושבת שאגזים אם אומר שהיינו בחתונה רבע שעה וברחנו להמשיך לשוחח. יצאנו שלושה חדשים והתחתנו. ורן ירד לגור איתי באילת ויחד ניהלנו את 'אדידס'.

ואיך הגעת מ'אדידס' ל'ערב ערב'?
"בשנת 1996, אחרי לידתו של נועם, לא יכולתי עוד לעבוד מפוצל, כשיש כבר שני ילדים בבית. החלטנו למכור את החנות, שנינו לא האמנו שאפשר לנהל עסק כשרק העובדים בחנות. אחרי שיצאנו מעסקי הספורט השתלבנו בעיתון. רן עבר לעבוד בשיווק ואני בקבלת קהל. יום אחד קראו לי ההורים הביתה לשיחה ואמרו לי, "אנחנו רוצים לצאת לפנסיה, את מכירה כבר את כל המחלקות, העובדים והספקים. "אני הכנתי לך קופסא", אמרה אמא, "ובתוכה כל האינפורמציה- ספקים, עובדים, טלפונים. אנחנו כאן כדי לעזור, אבל ממחר בבוקר את ורותם נכנסים למים העמוקים של העבודה ב'ערב ערב'. יהיה בסדר", הם אמרו והבטיחו- "אם תהיה בעיה נעזור". ואכן הם עזרו ועוזרים עד היום. לאט לאט למדתי לעשות הכל. אני עושה כל מה שצריך בכל תחום בעיתון – בקבלת קהל, חשבונות, עובדים ואם צריך אפילו בניקיון. בעסק פרטי כל עובד שלא מגיע מחליפים אותו ועושים את זה באהבה".

האם חשבת אי פעם שאלו יהיו חייך?
"לא, לא ידעתי שאפשר לעשות כל שבוע אותו דבר ושאף יום ראשון לא יהיה כמו קודמו. למרות שזה מאוד מעניין. את מצפה לשגרה, בשל העובדה שאת בקשר כל הזמן עם אותם אנשים, אבל זו טעות, אין בעבודה הזו אף רגע דל והיא לא נמאסת אף פעם. כל שבוע הוא אתגר בפני עצמו. אני ממש אוהבת את העיתון ואת העבודה. כשההורים הקימו את 'ערב ערב' בשנת 1962, מן הסתם קיוו שאנחנו נמשיך בדרך שלהם. כשהגיע הרגע למסור לנו את המושכות הם אולי חששו שזה יהיה גדול עלינו, שלא נסתדר, אבל למרבה הפלא הכל מסתדר מצוין. ואני גאה שהם רואים גם את התוצאות. הם מורים טובים שלימדו אותנו איך אפשר לעבוד ביחד, וכל אחד לחוד, אחראי על תחום אחר בעיתון. רותם, אני וגם רן בעלי, שהתחיל כפקיד בעיתון והיום הוא סמנכ"ל שיווק והפצה של 'ערב ערב' כולנו בעיתון - כל המשפחה עובדת בעיתון. 'ערב ערב' הוא עסק משפחתי במלוא מובן המילה".

חוץ מהעיתון והמשפחה מה את אוהבת באילת?
"אני אוהבת את אילת. שלווה, שלווה, שלווה ולא צפוף, כדי להביא ילד לחוג או להחזיר אותו משם, אפשר לצאת מהבית דקה לפני שהחוג מתחיל או נגמר ולהספיק להגיע בזמן. אני אוהבת את העובדה שבהחלטה של שנייה אפשר לרדת לים. אני אוהבת את הנגישות לכל מקום ולכל דבר, את הנוחיות. אני חיה את השקט והשלוה שהעיר משדרת. יש לי שלושה ילדים, יובל בת עשרים, נועם בן שבע עשרה ורז בן עשר. וטוב לנו באילת. גם הילדים אוהבים את אילת, ומי יודע, אולי גם הם ימשיכו במסורת של מגורים באילת ועבודה ב'ערב ערב".

לא הסכים לוותר על המפעל המשפחתי


עו"ד רותם נועם, מנכ"ל 'ערב ערב' ידע שבשלב מסוים בחייו, על אף אהבתו לעסק המשפחתי, הוא יעזוב את העיר כדי ללמוד, לגדול ולהתפתח.
"אני דוגמה קלאסית לבן אילת שרצה ללמוד תארים, לצאת לעיר הגדולה ולהתפתח במקומות שעיר כמו אילת לא יכולה לתת לי", הוא אומר ובאותה נשימה מוסיף, "אבל לא הסכמתי לוותר על המפעל המשפחתי שהוא במקרה מה שאני הכי אוהב לעשות – עיתונות".

ממתי ידעת שאתה אוהב בעיקר עיתונות?
"תמיד ידעתי שהדבר שאני עושה הכי טוב זה לכתוב. מגיל שמונה אני כותב ב'ערב ערב'. הפינה הראשונה שלי בעיתון הייתה "פינת הפיל הקטן הלבן". הסתובבתי בעיר וצילמתי מפגעים כמו מדרכה שבורה והצגתי אותה בפינה שלי, שבוע לאחר מכן עברתי ובדקתי אם העירייה תיקנה את המפגע ויצאתי לחפש מה עוד צריך לצלם. אחרי התיכון רציתי להיות שחקן ולצורך זה עזבתי לתל אביב ולמדתי ב'תלמה ילין'. שיחקתי ב'בית צבי' וזכיתי בפסטיבל עכו, אבל אז הבנתי שלהיות שחקן זה לא חלום חיי והלכתי ללמוד משפטים – שגם את זה אי אפשר לעשות באילת, מה ששלח אותי שוב לת"א. אחרי שקבלתי הסמכה חזרתי לאילת ב-1995. אבא פינה לי את מקומו ואני נכנסתי לתפקיד העורך של 'ערב ערב'. אמא המשיכה לכהן בתפקיד המנכ"ל ואני ערכתי עד שנת 2000. אז שוב בער לי לעשות תואר שני, דבר שגם אותו אי אפשר היה לעשות באילת ושוב הייתי צריך לעלות למרכז. בשנת 2004 חזרתי לאילת ול'ערב ערב', לא לפני שהספקתי לערוך בחטיבת המגזינים של 'ידיעות אחרונות'. הפעם כבר נחתתי לתפקיד המנכ"ל.
במהלך שנת 2004 העבירו ההורים לידי ולידי זיוית את המושכות. מה שחשוב אצלנו במשפחה זה התהליך שקדם להעברת המושכות. יאמר לזכותם של ההורים, שהיה חשוב להם לבצע העברה חלקה עוד בחייהם, ולהימנע מהטעות שהרבה הורים עושים, כשהם מורישים את העסק המשפחתי לאחר מותם, ואז הילדים לא תמיד יודעים לנהל יחד את העסק. הסטטיסטיקה מוכיחה ש 90% מהעסקים המשפחתיים נסגרים בדור השני. כדי למנוע את זה שכרו ההורים חברה מיוחדת שבזמנו עסקה בתחום פורץ דרך של העברת עסקים לדור השני (דבר שהיום הפך למקובל), ויחד אתם עברנו תהליך משפחתי של חצי שנה בו ישבנו עם עורך דין, רואה חשבון, פסיכולוג ויועץ ארגוני, שביחד תפרו חוקה משפחתית ועברו אתנו על כל התרחישים הגרועים האפשריים. רק בסיום התהליך, כשלכולם היה ברור תפקידם בעסק, ומה קורה בכל מצב אפשרי, התחלנו אני וזיוית לנהל יחד את העיתון, ואני חייב לציין שמשך תשע שנים אני והיא לא רבנו מעולם. אנחנו עובדים בתאום מלא. גם רן אמיתי, בעלה של זיוית, שהתחיל לעבוד ב'ערב ערב' עוד לפני זיוית, משמש כיום בתפקיד סמנכ"ל שיווק והפצה. 'ערב ערב' הוא דוגמה נהדרת לעסק אילתי משפחתי המנוהל בצורה משפחתית, ובגלל זה הקשר לקהילה האילתית מאוד חשוב לו".

מה אתה אוהב באילת?
"אני אוהב את זה שאילתי שפוגש אילתי במרכז, תמיד יתייחס אליו כמו אח ותמיד יעזור. אני אוהב שאילת היא העיר היחידה שבה איך שמתחיל גשם כולם יוצאים החוצה כאילו מדובר במופע זיקוקי דינור".

ומה מפריע לך באילת?
"אני לא אוהב את זה שאין כאן אפשרות לעשות תארים שניים ברמה, ששרותי רפואה מתקדמים חסרים כאן ושאין מענה לילדים שזקוקים ליחס מיוחד בלימודים ורבים נופלים בין הכיסאות".
דבר אחד בטוח, כיום פועה ואיציק נועם, המקימים המיתולוגיים של 'ערב ערב' שהיה המקומון הראשון שנפתח בארץ, גאים לראות איך ילדיהם מנהלים את העסק ביד רמה ומובילים אותו קדימה בקצב הזמן.
'ערב ערב' שהוקם כמקומון, מתגאה היום בבן הצעיר שלו- 'מה נשמע', שמחולק בכל בתי האב בעיר. 'ערב ערב' שחתום על שורה של מגזינים נלווים כמו: 'קטנטנים', 'לא רק בטן גב', ומגזינים מקצועיים מבית מה נשמע- מה נשמע בבית, מה נשמע גורמה, מה נשמע חזרה ללימודים, מה נשמע לייף סטייל, מה נשמע אירועים הפך לבית הוצאה לאור לכל דבר. תוסיפו לזה אתר אינטרנט שרושם אלפי כניסות בכל שבוע והרי לכם מעצמה מקומית שנשארה בידי הילדים.

חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק