פרשת 'חוקת'
כולנו מאמינים בדברים שאנחנו לא רואים, גם האנשים שמגדירים את עצמם אתאיסטים הם למעשה מאמינים בני מאמינים. עובדה. כשהרופא רושם להם תרופה הם מלאים אמונה: א – שהרופא אכן הוסמך לרפואה והוא לא רמאי או מתחזה. ב- שבמפעל הכינו את התרופה עם החומרים המתאימים ולא שמו בכדור דברים שיפגעו בחולה. ג- שהכדורים נשמרו בתנאים סניטריים הולמים מרגע שיצאו מהמפעל עד הגעתם לבית המרקחת. ד- שהרוקח אכן נתן לנו את הכדור שהרופא רשם ולא התבלבל עם תרופה אחרת. אתאיסט? מאמין וחצי. עוד דוגמא- מעולם לא ראיתי אדם עולה על אוטובוס ומבקש מהנהג, רישיון נהיגה, אישור בטיחות של האוטובוס, גיליון הרשעות, עבירות תנועה של הנהג וכדומה. אנחנו מאמינים בכל ליבנו שהנהג שמסיע אותנו הוא מיומן והאוטובוס תקין וכל זאת מבלי שראינו אפילו פעם אחת אישור כלשהו להנחת יסוד זו, כנ"ל בטיסה, בבניין, האם בדקתם אי פעם אישור מאדריכל שהקניון לא מהווה סכנה למי שנמצא בתוכו (זוכרים את אסון ורסאי עם גג הפלקל?). מה לגבי האוכל שאנחנו אוכלים, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהאוכל שמוכרים לנו במכולת אכן ראוי למאכל ולא מורעל או מקולקל, והרי כל מוצר מזון עובר שרשרת ארוכה של תעשייה מתחילת בריאתו עד שהוא ניצב לפנינו בצורת מאכל עובר תהליך לא קצר. והנה אנחנו סומכים ומאמינים שהכל בסדר, אנחנו מאמינים שכל מי שהיה אחראי בכל אחד מהשלבים של ייצור האוכל הוא אכן אדם מוסמך, שכולם עושים את מלאכתם נאמנה ולא מחפפים. מדוע אנחנו לא מקשים קושיות ושואלים שאלות על כל דבר, והרי כל הדוגמאות שמניתי לעיל נוגעים ישירות לחיינו ויכולים להוות סכנת נפשות ממשית במידה ויש בהם רמאות. אנחנו סומכים בעיניים עצומות ולא שואלים שאלות כי נרצה או לא, כולנו אנשים מאמינים!
השבת נקרא בתורה את פרשת 'חוקת'. בתחילת הפרשה הקב"ה מצווה אותנו את מצוות פרה אדומה. הצורך להשתמש בפרה שהיא בצבע אדום דווקא, לשרוף אותה, לערבב את האפר שלה בתוך כלי חרס עם מי מעיין, ואחר-כך להזות את המים הללו על אנשים טמאים וכך לטהר אותם, וכל מי שהתעסק עם שריפת הפרה הופך בעצמו להיות טמא, כל הציוויים הללו הנוגעים לפרה אדומה, הם די משונים. אין להם טעם או סיבה מדוע הקב"ה ציווה עלינו להשתמש דווקא בפרה אדומה ואיך יתכן שאפר הפרה מטהר את הטמאים ובו בזמן מטמא את מי שהכין אותו. אפילו שלמה המלך שהיה החכם מכל אדם וידע הכל, לא הצליח להבין את סודה של מצוות פרה אדומה. אבל דווקא בגלל שאין למצווה זו הסבר הגיוני, פתחה התורה את פרשת פרה אדומה במילים – "זאת חוקת התורה"- ומסביר רש"י, "חוקת- חוק חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחרי". מותר לשאול שאלות באמונה, אבל צריכים לדעת שאי אפשר לקבל תשובות על כל דבר. וגם אם, לפעמים, אנחנו נשארים עם שאלות ללא מענה, אנחנו מאמינים שהתורה אמת ולפיכך מתוך אותה אמונה אנחנו ממשיכים לקיים את מצוות התורה. האמונה בקב"ה היא למעלה מהשכל המוגבל שלנו. זה לא הכי כיף בעולם לעשות דברים שאני לא יודע מה תכליתם, כמו חייל שמצווה לזנק על קוצים ודורבנים, הוא מרגיש שהמפקד רק רוצה להתעלל בו, אבל למעשה הוא יודע שיש מטרה טובה בפקודה הזאת. כך בדיוק צריכים להרגיש בשעה שאנחנו מקיימים מצוות. להאמין בלב שלם שבורא העולם אשר ציוונו לקיים את המצוות יודע מה מטרתן של המצוות אשר ציוונו ברחמיו וברוב חסדיו, ולכן נקיים מצווה מתוך אמונה ושמחה אפילו כאשר אנחנו לא יודעים מהי מטרתה ותכליתה של כל מצווה.
הטור מוקדש לאמיר ועדן שנה שבאו אתמול בברית הנישואין, מזל טוב.
חדשות אילת
