פרסומת
דלג

מור וליאור רצים לשגרה

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 23/8/2013 22:17 ● ערב ערב 2616
הם טיפסו על קונטיינרים בארץ, נלחמו בשור בספרד, רקדו ריקוד קנקן סוחף בפריז, גלגלו סיגרים בקובה, מרטו את השיער בכל הגוף, אכלו אין סוף נקניקיות, ריחפו על דאון ובעיקר – התווכחו. חודש אחרי ש'המרוץ למיליון' הסתיים עבורם, מור וליאור מאילת סוגרים עניינים. ואם חשבתם שהירידות הדדיות הן חלק מהמשחק, תשכחו מזה, במהלך הראיון הם לא הפסיקו לעשות את מה שהם הכי טובים בו
מור וליאור רצים לשגרה



באחד מימות השבוע, כשהגעתי לתחנת הדלק ביציאה מהעיר, הרגשתי בתכונה מוזרה סביבי. אנשים התלחששו, חייכו, הצביעו, נסעו ואז שוב חזרו כאילו שכחו משהו, ורק כשמנהל התחנה קרא לאחת העובדות ואמר לה- "בואי מהר, תראי את ליאור שאת כל כך אוהבת מ'המרוץ למיליון", הבנתי שמדובר בלא פחות ולא יותר מליאור כהן, חצי מהצמד 'מור וליאור מאילת- נשואים פלוס שתיים' (ככה הם הוגדרו בכתובית שליוותה אותם לאורך העונה), שגם אם הם לא ממש מבינים עדיין איך ולמה זה קרה, בפועל הם כבר הפכו לסלבס.

ירידות הדדיות


מי שעקב אחר העונה השלישית של ההפקה הכי איכותית בארץ- 'המרוץ למיליון', לא יכול היה לפספס אותם. הזוג שהוגדר על ידי שאר המתחרים כ'אחד הזוגות החזקים', אם לא החזק ביותר, ובאותה נשימה גם זכה לקיטונות של תלונות מצד חלק מהמתחרים על חוסר חברותיות מופגנת. מצד שני, יש בקרב המתחרים גם מי שהגדירו את מור וליאור כהן, הוא הבן של משה הפנצ'ר מאכר והיא ייבוא מרחובות כ'חברים לחיים'. ככה זה כשאתם בתחרות מהסוג הזה. כך או כך, דבר אחד בטוח - מה שהם עשו הכי טוב לאורך כל המרוץ היה להתווכח. ולא סתם להתווכח, אלא לרדת אחד על השני ברמות כאלו שזוג אחר היה חוזר מהמרוץ הזה היישר לרבנות.
אלא שמסתבר שאת מה שהם עשו בטלוויזיה, הם רגילים לעשות גם בחיי היום יום. עובדה, הראיון שערכתי איתם ואמור היה להימשך לכל היותר שעה, זכה לתוספת זמן נכבדה רק בגלל שלא היה לי נעים בכל פעם להפסיק את שטף הירידות ההדדיות. נו באמת, אם מזה הם נהנים, מי אני שאפריע להם? תוסיפו לזה את העובדה כי הם נשואים חמש שנים ויש להם שני ילדים, בן שנתיים ובן ארבע, והרי לכם כמעט כל התמונה.
למה פתאום ככה באמצע החיים המרוץ למיליון?
מור: "כי אצלנו לא משאירים את החיים משעממים. הלכנו על זה כדי ליהנות נטו מחוויה. גם ביום שהודחנו אמרתי לליאור- 'מה אתה מתבאס, הרי בכל מקרה לא תכננו על המיליון'".
ליאור: "אלפים ניסו להתקבל למרוץ, כך שכבר עצם הבחירה בנו היה הישג".
מור: "האמת, הייתי בטוחה מהרגע הראשון שנתקבל. נו תראי, אנחנו ממש לא עוד זוג רגיל. אני מאוד אוהבת לרדת על ליאור והוא עלי, ואין לנו בעיה עם זה, אנחנו לא לוקחים שום דבר באופן אישי, אנחנו מתפשרים המון, אין אגו. יש בינינו קשר של חברות ולא רק בעל ואשה".
ליאור: "אם להודות על האמת, כל העניין הזה (של המרוץ) התחיל מתוך שעמום נטו של אשתי. אין לה שום דבר בחיים חוץ מריאליטי, אפילו הודי, העיקר שזה יהיה ריאליטי".
מור: "אוי נו, זה ממש לא נכון. הייתי בשמירת הריון".
ליאור: "אבל זה לא רק הריאליטי של הארץ, כל מה שיש גם בחו"ל. ככה עד שיום אחד היא אומרת לי- נרשמתי לאודישן של המרוץ למיליון, כמה ימים אחר כך כבר זומנו".
מור מספרת בחיוך שובב: "נרשמתי דרך האינטרנט. היו שאלות לו ולי אז עניתי בשמו- כמו למשל את מי תיקח אתך, אז כתבתי את אשתי כמובן, היא אהבת החיי, העוגן של הבית".
ליאור: "נו, את רואה, את זה לא ידעתי עד היום".
נפרדנו כך

אחרי שבעה חודשים והרבה סימני שאלות, קיבלו מור וליאור את האור הירוק- אתם בפנים. "זו הייתה התרגשות גדולה", נזכרת מור. עכשיו הם נאלצו לצאת למסע שמבחינתם ארך מספר שבועות מבלי שמישהו מהקרובים אליהם יידע, אחרי הכל ככה מחייבים תנאים התחרות. תתפלאו אולי לגלות, אבל אחרי שהתוכנית כבר עלתה לאקרנים, היו גם חברים שכעסו עליהם ונפגעו על שהם לא גילו להם דבר ולא חצי דבר על הנסיעה ההיא. "סיפרנו להם שאנחנו בחופשה בתאילנד", מספרת מור, וליאור מציין, "כן, רק שהיא השאירה את הפלאפון שלה אצל אחותה וביקשה ממנה שבכל שיחת טלפון תענה ותגיד שאנחנו בתאילנד נהנים, היא רק שכחה שרואים שהמכשיר נמצא בראשון לציון...".

מה עושים עם הילדים במשך כל כך הרבה זמן?
מור: "אנחנו נהנים מהפריבילגיה של נכדים ראשונים משני הצדדים. כשאני מביאה אותם לאמא שלי שלא גרה באילת ולא רואה אותם כל יום זה עובד. בקיצור מנגנים קצת על המצפון, והכל מסתדר".
ליאור: "ומי לימד אותך את זה? שימי, תציבי עובדה".
עד כמה היה קשה בלעדיהם?
ליאור: "תראי, לא היה לנו שום קשר איתם, לגמרי, אתה מנותק מכל העולם החיצון. לא טלוויזיה, לא עיתון, מרוכז רק במרוץ וזה ממלא אותך מאוד ביום יום, כך שאין הרבה זמן לשבת לחשוב, להתגעגע".
מור: "אתה נזכר בילדים לרגעים, אלא אם כן זה בלילה ואז יש זמן לחשוב, אבל אתה כל כך עייף ויודע שאין לך הרבה זמן לישון, אז לא חושבים. ואז היה הפרק ששלחו לנו חבילות עם הדברים שלהם וזה היה קשה. מודה".
ליאור: "אני בהקשר של הילדים לא נשברתי אפילו לשנייה, זה קשה, אתה בלחץ אדיר, כל כולך מרוכז במטרה הזו ולפעמים אתה שוכח שיש ילדים. נשבע לך שלפעמים כשכבר היה לי זמן לחשוב עליהם, שכחתי אפילו איך הם נראים. לא היה רגע שהייתי מוכן לעזוב הכל כדי לחזור אליהם בגלל הגעגועים, וזה לא אומר חלילה שהם לא חשובים, אלא שזה יסביר עד כמה היינו שקועים במטרה. חוץ מזה שידענו שהילדים אצל המשפחה, בידיים טובות, כך שלא הייתה סיבה לדאגה. יש בניתוק הזה שכפו עלינו יתרון, ריכוז, מיקוד, זה היה נטו להיות שנינו לבד לאורך כל הזמן".
מור צוחקת וממהרת להוסיף: "למזלנו אנחנו רגילים להיות אחת עם השני ביחד. אני חושבת שאם לא, אחד מאיתנו לבטח היה מכניס את השני למזוודה ושולח בחזרה לארץ".

מה היה הקושי בתחרות כזו?
"מור: "התחרותיות שנדרשה מאיתנו כל הזמן ללא הפסקה. בשלב מסוים אתה מאבד תחושת זמן ומקום. אתה מגלה שאין גבול ליכולת שלך ומביא את עצמך פעם אחר פעם עד לקצה. ליאור למשל נקע את הרגל באחד הימים, אבל מרוב אדרנלין הוא לא הרגיש את זה רק כשהגענו לחדר בערב. בסוף כל יום הייתי מגלה על עצמי כל מיני כחולים שלא הרגשתי אפילו שאני חוטפת. אם היית רואה את הרגליים של רומי, זה נראה כאילו היא חזרה ממלחמה".

מה הייתה המשימה הכי קשה מבחינתכם?
מור: "המשימה עם הדאון, זה היה נורא. האסטרטגיה שלי הייתה שאני עושה כמה שיותר 'משימות מחסום', כדי שייצא לליאור לעשות משימות גובה.
הצופים ראו בפרק המדובר איך בפעם הראשונה מור החזקה נשברת אל מול משימה אותה לא הייתה מסוגלת לבצע. הריב הקשה בין הצמד היה בלתי נמנע, כשליאור מטיח במור, "את זו שרצית שאגיע למרוץ, ועכשיו את הורסת הכל". לאחר איבוד זמן משמעותי, מור התרצתה וביצעה את המשימה בדמעות.
ליאור: "לי לא היה משהו מפחיד. פיזית הכי קשה היה לרקוד בלט. אחרי יום שאתה חוצה את ספרד, נוסע לבד מקצה לקצה אגב ניווטים ב- 12 בלילה, אתה כבר מת, אבל נדרש למשימת ריקוד בלט. הזוי. הייתי שם נטול חושים לחלוטין. בעצם המשימה הקשה פיזית עבורי הייתה כשהייתי תפוס בידיים וברגליים והייתי צריך לתפוס אותה בגובה. גם משימת הקונטיינרים בארץ הייתה משימה קשה, אתה עולה על שתי רצועות כאלו דקות כשבאמצע יש מקלות דקים כמו מקלות של ארטיקים".
מור: "כן, בוא נגזים. ליאור, אם לא היית שמן, היה לך קל יותר".
ליאור: "נו ומה זה קשור? מה זה לא היה קשה? את בקושי הצלחת לעשות את זה".
מכאן נפתח שוב דו שיח בו השניים מטיחים זה בזו שלל עלבונות.
ככה זה כל הזמן אצלכם? אני שואלת את מה שכבר חוויתי מקרוב, והם עוצרים לרגע, צוחקים וממשיכים בוויכוח הפרטי שלהם.
בקובה, רגע לפני שהמשיכו הלאה ללאס ווגאס הזוהרת, נאלצו מור וליאור להיפרד מהמרוץ לאחר שסיימו את הקטע אחרונים ולא לפני שקיבלו במהלך המרוץ אין סוף 'פרסות', בחירת הצוותים האחרים שהחזירה אותם משימה אחורנית. עובדה שלא רק הקשתה עליהם פיזית, אלא גם עיכבה אותם כל פעם מחדש.
מור: "זה לא היה כיף, אבל מן הסתם כבר הגיע הזמן, זה היה קשה ולא עמדנו בזה יותר, אז הלכנו הביתה".
איך הרגיש כל פעם לקבל 'פרסה'?
מור: "היה לחץ בקטע של יאללה בוא כבר נסיים".
ליאור: "אין משהו מבאס יותר לדעת שרגע אחרי שסיימת משימה מחכה לך אחת נוספת. בסוף המתמודדים הודו שהם עשו לנו את זה כי היינו זוג חזק, זאת אולי נקודת האור היחידה בעניין, לדעת שהיינו חזקים".
ומה עם זה שהיו צוותים שאמרו שאתם 'בלתי נסבלים'?
ליאור: "הכל בסדר. זה היה במרוץ. היום אנחנו בקשרים טובים עם כולם. נהנים, נפגשים, באמת שכיף. כולם אנשים מיוחדים ומצחיקים".
מה אתם לוקחים איתכם מהמרוץ הזה?
ליאור בחיוך: "6,000 ₪ שגירדנו בכרטיס אחרי שהודחנו. גם זה טוב, לא?".
מור: "אנחנו לוקחים איתנו את הרעיון שזוג צריך בחיים שלו משהו כזה, שישבור שגרה".
ליאור: "באמת? אז זהו שלדעתי ממש לא. אני לא ממליץ על זה לשום זוג נשוי. לחברים כן, אבל לא לזוג נשוי, יש יותר מדי קשיים בדרך" .
מור: "אני לא חושבת ככה. האמת, פחדתי קצת איך אתה תקבל את הדברים, הכי חשוב היה לי שלא תתבאס".
ליאור: "תודי, זה בגלל שהיית אובר".
מור: "ממש לא. זו פשוט מי שאני".
ליאור: "זה מתכון לגירושים".
מור: "אי, אי אי, מי שישמע"..
איך נוחתים לשגרה?
מור: "לליאור בכלל קשה לחזור לשגרה אחרי חופשה בחו"ל".
ליאור: "אני מודה, יש לי דאון רציני".
מור: "האמת שאילת היא המקום הכי רך לנחות בו, אבל זה עדיין לא פשוט".
ליאור: "יש את הילדים שגורמים לך לנחות קצת יותר מהר, אבל זה קצר ואז שוב בא הדאון. מותק, כשאני חוזר לארץ, אני צריך שתשלחי אותי לכמה ימים למלון כדי להירגע ואת תמשיכי הביתה".
איך הילדים הגיבו לכל זה בכלל?
מור: "יצא להם לראות אותנו בטלוויזיה בקטנה. הגדול קצת מבין. קורה שכשאנחנו ביחד אנשים ברחוב שואלים אותי מי ניצח, והוא אומר לי- תגיד להם שמור וליאור ניצחו"...

ראיתם את העונה ביחד?
מור: "יש בזה משהו מביך".
ליאור: "כן, את מכירה את זה שאת לא יכולה לשמוע את עצמך? אז במקרה שלי, אני לא יכול לראות את עצמי, אני נראה בטלוויזיה הרבה יותר שמן".
ומה, מרגישים עכשיו סלבס?
מור: "בכלל לא".
ליאור: "אנחנו אמנם לא מרגישים שונים, אבל ברחוב יש יחס מועדף, במיוחד במרכז הארץ, אנשים באים אליך, מפרגנים, מזמינים אותך לשתיה על חשבון הבית"...
מור:" זה נעים ונחמד להיות דמות מוכרת, אבל אנחנו לוקחים הכל בפרופורציות ולא מסתחררים".
ליאור: "בקטע הזה אני חייב לציין שדווקא האילתים פחות מפרגנים. כאילו הם מכירים אותך ולא נעים להם לבוא אליך, ודווקא מי שלא מכיר אליך בא ואומר לך "אחי איזה יופי". אנשים לא מבינים שגם אם היינו שם, שום דבר לא השתנה, הלו, זה אנחנו, בשלב מסוים אנחנו בכלל שכחנו שזה היה. אנשים ניגשים אלי ברחוב, רוצים להצטלם איתי, מתרגשים, ואני חושב לעצמי, מה אני משהו מיוחד? מי אני בכלל?".
מור: "אז זהו. חזרנו לשגרה, לחיים. 'המרוץ למיליון' נמשך, ואנחנו כבר לא שם. תאמינו לנו, שום דבר אצלנו לא השתנה. חזרנו להיות בדיוק אותם מור וליאור, אלא שעכשיו רק מכירים אותנו.

חדשות אילת