פרסומת
דלג

"עד השבוע - הפעם האחרונה שבכיתי היתה כשאיבדתי חברים במלחמה"

מאת: עומר כרמון ● 29/11/2013 13:14 ● ערב ערב 2630
מחזות קורעי לב נראו השבוע בטיילת. אנשים בוכיים ואבודים שאיבדו את מקור פרנסתם וגאוותם, עמלו במשך סוף השבוע על פינוי ביתם השני. רבים מהם ניסו למכור סחורה במחירי הפסד. את מה שנשאר, לקחו עמם, מקווים שאולי בעתיד יוכלו שוב להתפרנס. למרות הכאב והכעס,שהופנה בעיקר לכיוונו של ראש העירייה, כמעט כל הרוכלים בחרו לעזוב את הטיילת בשקט. רק אחד מהם, דני שטיינברג, הביע מחאה גלויה. ביום שני הוא קשר בשרשרת את צווארו לפתח הדוכן שהוא מפעיל והחזיק שלט: 'אני קשור לדוכן'
''עד השבוע - הפעם האחרונה שבכיתי היתה כשאיבדתי חברים במלחמה''

 

 

"הבן שלי, בן 16, בדיכאון כבר כמה ימים. לא הולך לבית הספר", אמר דני שטטינברג ל'ערב ערב' כששרשרת קשורה לצווארו, "הפעם האחרונה שבכיתי עד השבוע, היתה כשאיבדתי חברים במלחמה". לידו עמד צ'רלי, שהפעיל דוכן סמוך: "כמה בכיתי אתמול. אבל אין מה לעשות", הוא מפטיר. שוטרים הוזעקו למקום כדי להפסיק את פעולת המחאה של שטיינברג. השוטר הודיע בקשר: 'אסיר את השרשרת לאט לאט". בן חור צעק לעברו: 'לא עברתי על החוק. זאת המחאה שלי". השוטרים החלו להסיר את השרשרת מצווארו של בו חור, וניסו למנוע מכתב 'ערב ערב' לצלם את האירוע. "יש כאן אדם שמנסה להתאבד", הם טענו, "יש פה סכנה לחיי אדם". שטיינברג נלקח לתחנה ושוחרר לאחר מספר שעות. ביום רביעי קיבל בן חור שיחת טלפון משמחת מהעירייה. בישרו לו כי הוא אחד הרוכלים שנבחר לקבל דוכן בשוק הרוכלים החדש.

 

"אנשים עשירים ורשעים" 

 

דינו בורסה, זקן הרוכלים בטיילת, התקשה מאוד להיפרד מהטיילת." מי יקבל אותי לעבודה בגיל 71?", הוא שאל, "אני אשים סחורה על האופניים שלי ואמשיך להגיע לאזור התיירות כדי לנסות למכור סחורה. אם יסלקו אותי, אשב בפתח של בית הקברות. גם שם אפשר לנסות להתפרנס. אמרו לי לכתוב מכתב לראש העירייה. אולי יש לו עבודה בשבילי". שותפו של בורסה לדוכן, ששי, איש הראסטות, הגיע לטיילת לפני תשע שנים, מיד לאחר שחרורו מהצבא, ומאז הוא כאן. מועד הפינוי נקבע בדיוק ביום הולדתו ה- 30. בסוף השבוע הוא פינה את הדוכן, כשהוא נבוך ומבולבל. לא יודע מה לעשות עם המציאות החדשה שנכפתה עליו. מולו ישב בימים האחרונים אלי אוזנה. האיש שכל כך אוהב לצייר פרחים ולראות את היופי בעולם, ישב בבסטה הריקה שלו במבט שפוף ומיואש. הוא ביקש לקבל דוכן במגרש הרוכלים החדש, מילא את כל הטפסים, אבל אין לו כל מושג אם תהיה לו עבודה או לא. "הנשמה צועקת", הוא אמר ל'ערב ערב', "אנשים עשירים ורשעים קנו את הטיילת. לקחו לנו את החיים".

 

חגיגה לקבלני הברזל

 

 ליאור קליין בלאסן ישבה בעיניים דומעות על הספסל מול הדוכן שלה. "אקום מחר בבוקר. אקח את הילדה לבית הספר ואתחיל לחשוב מה יהיה הלאה", היא אמרה. ביום הפינוי עצמו, לא נשארו מרבית הרוכלים לראות כיצד הדוכנים שלהם נהרסים. כמה רוכלים, באזור הסמוך לגשר, הרסו את הדוכנים בעצמם ומכרו את הברזל לקבלן. אחד מהם, חיים חן, טען כי התכוון לפרק את הדוכן בעצמו, והברזל נלקח ממנו באופן בלתי חוקי. מנהל אגף תיירות ואכיפה בעירייה, רמי בן דוד, הכחיש את הדברים וטען כי חן הסכים מראש לפירוק הדוכן שלו בידי הקבלן. מאיר תורג'מן, יו"ר ועד הרוכלים לשעבר ומי שנלחם במשך תקופה ארוכה נגד גזירת הפינוי, ביקש לסכם את אירועי השבוע האחרון בציניות שמסתירה מאחוריה הרבה כאב: "תודה ענקית לעיר אילת על מה שנתנה לי עד היום".

 

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש