פרסומת
דלג

"עיזרו לנו לעזור לו"

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2148
לא קל לגדל ילד שנולד חרש- אילם, אבל זה עוד פחות קל לגלות שהוא גדל להיות מטריד קטינות. בראיון ראשון ומצמרר מגוללים בני הזוג ת. מאילת את התמודדותם היום יומית הקשה והמורכבת, בטיפול בבן המשפחה הבעייתי ומפנים אצבע מאשימה כלפי אגף הרווחה בעיר.

ש. (השם המלא שמור במערכת) נולד בצפת כילד חרש- אילם. עד גיל 27 היו אלו מגבלותיו היחידות והוא למד לחיות בצילן, חי חיים רגילים ואפילו עבד למחייתו. בשלב מסויים בחייו הוא שובץ לעבודה בארכיון בית החולים בצפת, עבודה שבודדה אותו מאנשים ולטענת אחותו גרמה לו לפגיעה נפשית עמוקה, מאז, חלה הידרדרות גם במצבו הנפשי " הוא התחיל לדבר עם אנשים בתנועות ידיים חדות וקיצוניות ומנגיעות סתמיות שקרו בטעות, זה הפך לנגיעות מכוונות במקומות מסויימים בגוף, עד כדי כך שהנגיעות האלו הוגדרו כמעשים מגונים" מספרת האחות. אם לא היה די במגבלותיו של ש. הרי שעכשיו התברר כי הוא אוהב בנות צעירות, אוהב לגעת בהן ועלול לבצע בהן מעשים מגונים. מול המציאות הקשה הזו נאלצו עכשיו בני משפחתו הקרובים להתמודד. האישום הראשון שלו בהטרדה מינית ארע לפני כ- 13 שנים בצפת,ש. הואשם בהטרדה מינית של קטינה, אך מאחר וזו היתה הפעם הראשונה, הסתפק השופט בשלושה חודשי עבודות שירות אותן ביצע ש. בבסיס צה"ל בסמוך למקום מגוריו. "אבל גם שם הוא שלח ידיים" מספר גיסו, "איך שהוא הצליחו להשתיק את העניינים, כדי שלא להחמיר את מצבו". זמן קצר אחרי שש. ריצה את עונשו נפטר אביו שטיפל בו כל אותה עת. "הוא לא יכל להשלים עם המצב החדש אליו נקלע" מספרת אחותו של ש. וכך מבלי שיהיה מי שיטפל בו, עבר ש. לגור בבית אחותו באילת. "למזלי" מוסיפה האחות " בעלי הבין את המצב והסכים שנקבל אותו אלינו, הוא הבין שאם זה לא אנחנו, לא יהיה מישהו אחר שידאג לו". מה שלא חשבו אז בני הזוג ת. שכל הטיפול בש. יפול על כתפיהם כמעט מבלי שהגורמים האחראיים יעזרו להם במשימה הקשה. שמונה חודשים אחרי שהגיע לאילת, הואשם ש. בשורה של מעשים מגונים שביצע בצעירות אילתיות. שופט בית המשפט השלום בעיר דאז, בראלי, גזר עליו מעצר בית למשך חצי שנה והורה לבני הזוג להישאר צמודים אליו. " לא משנה מה היינו צריכים לעשות, על פי הוראת השופט אחד מאיתנו היה צריך להישאר איתו בבית כל הזמן, כדי שחלילה וחס לא ייצא החוצה ושוב יתקוף מינית".

"תהפוך שולחנות- תצליח"


זמן קצר אחרי שש. הועבר לאילת, פנו בני הזוג ש. לאגף הרווחה של העירייה וביקשו להעביר את הטיפול בש. לאילת " העברנו לאגף הרווחה את כל המסמכים הנחוצים וביקשנו שיעזרו לנו למצוא לו מסגרת מתאימה, שכן היה לנו ברור שלא נוכל כל החיים לשבת בבית ולשמור עליו" מספר הגיס. "הדבר הראשון שאמרה לי מנהלת האגף דאז, שזה לא בסדר שהבאנו אותו לאילת, כי יש באילת מספיק צרות. אם זה היה תלוי בה, הרי שעדיף היה אם היינו משאירים אותו בצפת, אבל איזו ברירה היתה לנו? וכמו שהיא אמרה, ככה גם בערך היה הטיפול בו, מלווה בחוסר עניין גלוי, אדישות מצד המערכת וחוסר איכפתיות". בתום חודשי מעצר הבית חזר ש. לבית המשפט, עכשיו הורה השופט לרווחה ולבני הזוג המטפלים בו, למצוא לש. מסגרת מתאימה תוך 10 ימים. בתום התקופה הנקובה פנה העובד הסוציאלי של האגף לשופט וביקש ממנו ארכה נוספת של חודש לטובת מה שהוא הגדיר כהסתכלות. השופט הכועס, דחה את הבקשה על הסף, הזכיר לנציג הרווחה, כי כל המסמכים הנחוצים המצביעים על מצבו של ש. מצויים בידיו וביקש כי יימצא עבור המטופל מקום ראוי מיידית. " רגע אחר כך אמר לי השופט מילים שלעולם לא אשכח, הוא אמר לי, שאם לא אהפוך שולחנות לא אשיג כלום" אומר הגיס. כמה ימים אחר כך משלא נמצאה לש. מסגרת, הפך הגיס שולחן במשרדה של מנהלת אגף הרווחה " אז הזמינו לי משטרה והסיטואציה לא היתה נעימה, אבל ראה איזה פלא מהר מאוד נמצא לו מקום". 9 שנים שהה ש. בהוסטל 'תפארת עלומים' בפתח תקווה, הוסטל פתוח שאיפשר לש. מסגרת מסודרת אך לא הגביל את תנועותיו. בני הזוג ת. חזרו לחיות את חייהם והאמינו שהכל בא על מקומו בשלום. אלא שביום בהיר אחד חזר ש. לשלוח ידיים אל צעירות. אחרי שהואשם בהטרדה מינית של ילדה באחד הקניונים בפתח תקווה, הוא ריצה 6 חודשים בחלופת מעצר בבית החולים 'נווה מנשה', כשהשתחרר וביקש לחזור להוסטל, התברר כי אלו לא מוכנים להחזיר אותו אל כתלי המוסד. בהעדר מסגרת מתאימה חזר ש. לבית אחותו באילת, לאחר חצי שנה של חיפושים אחרי מסגרת מתאימה, עבר ש. להוסטל 'אביב' ברמלה. " למרות ששוב ושוב פנינו למחלקת הרווחה בעיר, אף אחד לא עזר לנו למצוא לו מסגרת חילופית. מי שעזרה לנו במשימה היתה מפקחת השיקום בירושליים, שריחמה עלינו ועזרה לנו למרות שלטענתה העובדת הסוציאלית בעיר היתה אמורה לדאוג לזה." קרוב לשנתיים חי ש. בהוסטל 'אביב' שם אפילו הצליחו לשדך לו חברה ולימדו אותו להשתמש במין לצרכיו הפרטיים בלבד, אלא שיום בהיר אחד שוב גבר עליו 'היצר הרע' והוא נעצר שוב בגין מעשה מגונה בקטינה, הפעם בקניון ברמלה. ושוב חזר על עצמו הריטואל, משטרה, בית משפט, מעצר ממושך והוסטל שסגר בפניו את דלתותיו.

"כמו לדבר לקיר"


מאז תחילת השנה הנוכחית מתחננים בני הזוג ת. לאגף הרווחה בעיר שיסייעו להם למצוא לש. מקום טיפולי מתאים. "בלי יד מכוונת קשה לנו" אומר גיסו של ש. " כל עוד ש. היה במעצר של המשטרה, באגף הרווחה סגרו בפנינו את הדלתות ואמרו לנו שעכשיו הוא באחריות המשטרה, אבל לנו היה ברור, שיום אחד הוא יסיים לרצות את עונשו ויחזור לעיר ומאחר והעדפנו לחסוך מעצמנו ומבנות אילת את חזרתו לעיר, העדפנו למצוא לו מראש מקום שהות מתאים, אבל ברווחה זה כמו לדבר אל הקיר. חודשיים לקח לי לקבוע פגישה עם העובדת הסוציאלית וחודש עבר עד שמנהלת האגף הסכימה לשמוע אותי, אז לא הותירו לי הרבה ברירות, אלא להרים את הקול ולהשתולל. כשסוף סוף ישבנו לשיחה מקצועית הם החליטו, שגם השומר צריך להיות נוכח למקרה ואשתולל. סרבתי. עם כל הכבוד לו, אין סיבה שמישהו שהוא לא איש מקצוע ישמע את מה שעובר עלי בחיים. רק אחרי שהתעקשתי, הושאר השומר מחוץ לדלת. בסיכומו של דבר טחנו מים ושום פיתרון לא נמצא לנו. בלית ברירה פניתי שוב למפקחת השיקום בירושליים וראה איזה פלא, היא העבירה לי רשימה של מוסדות לבדיקה. לבדי נאלצתי לעבור בין המוסדות, בדקתי אחד אחד, איפה יהיה לו טוב ואיפה יסכימו לקלוט אותו, ככה עד שמצאתי לו מקום ב'נווה יעקב', בית חולים לחולי נפש. התבקשתי להעביר אותו לשיחת היכרות, אלא שבאותו חודש נקלעתי למצב כלכלי קשה, פניתי לרווחה וביקשתי את עזרתם, ביקשתי שמישהו מהם יעביר אותו למוסד והסכמתי לעשות זאת בעצמי, אם יסייעו לי בהלוואה כספית קטנה אותה התחייבתי להחזיר. בקיצור לא ידעתי מה לעשות, העיקר שהוא יגיע לפגישה, אבל כמו תמיד, שערי הרווחה נסגרו בפני והם דחו את בקשותי על הסף. בצר לי פניתי לבית המשפט והשופט הורה לשירות בתי הסוהר לטפל בנושא. נכון להיום הוא כבר חודשיים בבית החולים הסגור בפתח תקווה. את מבינה על מה אנחנו מלינים? לא יתכן שתיק כזה כבד נופל עלייך מבלי שיהיה מי שיעזור לך בהתמודדות היום יומית הקשה הזו, צריך להיות כאן רצון משותף לעזור לבן אדם. חוסר האיכפתיות והאדישות ברווחה, עוברים כל גבול, אטימות ועייפות החומר. לפני הבחירות, ראש העיר מאיר יצחק הלוי שמע את סיפורי והבטיח לעזור לי באם יבחר, אני בחרתי בו, אבל היום אני אפילו לא מצליח לקבוע איתו פגישה. הנטל המונח עלינו כבד מנשוא. בחגים הקרובים אני צריך לקחת רכב לעלות לבית החולים ולהביא אותו אלינו, כדי שלא יהיה זרוק שם כמו כלב, מי עוזר לנו בהוצאות האלו? מה יהיה אם מחר שוב ייזרק מהמוסד? מי יעזור לנו למצוא עבורו מקום חדש?" ואם לא די באלו, הרי שמתברר כי לפני כמה חודשים עזבה העובדת הסוציאלית שטיפלה בש. את העיר וטרם נמצאה לה מחליפה. " כך שהיום אין לו שום עובדת סוציאלית, אף אחת איתה אנחנו יכולים לדבר. את מבינה איך הדברים נופלים בין הכיסאות? מה אנחנו בסך הכל מבקשים, רק קצת עזרה ויחס, זה יותר מידי? מחר הוא יחזור לעיר ואז שראש העיר ומנהלת הרווחה יבואו לשמור עליו בבית, נוח וקל להפיל את כל הנטל על המשפחה, אבל זהו זה, אנחנו מרימים ידיים. אחר כך שאף אחד לא יגיד לנו שלא הזהרנו ושלא אמרנו".
בתגובה מסרה מנהלת האגף לשירותים חברתיים בעיריית אילת, פרידה בן לולו "כפי שציינו פעמים רבות בעבר, עפ"י חוק העובדים הסוציאליים מנועים עובדי האגף לפרסם כל מידע אודות האנשים שבטיפולם, לכן לא נוכל לצערנו להתייחס ספציפית למקרה הנדון ואין בוודאי בהתייחסותנו להקיש חלילה על המקרה המדובר. האגף לשירותים חברתיים מטפל, בין השאר, בסידורים חוץ ביתיים של מפגרים, נכים וקשישים. סידורים אלה נעשים במשותף עם משרד הרווחה בהתאם לצרכים של כל מטופל. עלו סידור בחודש נע בין 12,000 ל- 6,000 ש"ח המימון הינו משותף למשרד הרווחה ולעיריית אילת. אנו מודעים לכך שלעיתים קשה למשפחה להתמודד עם העובדה כי אחד מבני המשפחה הינו בעל צרכים מיוחדים ונאלץ לשהות במסגרת חוץ ביתית, לעיתים אף למשך שנים ארוכות. לצערנו, לעיתים קרובות, במקרים אלה הכעס והתסכול מופנים כלפינו כאשר מייחסים לנו חוסר התייחסות וחוסר דאגה ובמציאות ההיפך הוא הנכון. כיון שאנו מנועים מלהגיב אנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב חשופים לביקורת לא מוצדקת מבלי יכולת להגיב ולהציג תמונה אמיתית. אנו נמשיך לשרת נאמנה את מטפלינו ובני משפחותיהם באופן מסור, אחראי, ומקצועי כפי שעשינו עד כה".


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש