פרסומת
דלג

פצצת אנרגיה אדומה

מאת: דניאלה ברכה ● 30/1/2014 20:06 ● ערב ערב 2639
האנרגיות שלה לא נגמרות וקשה להתעלם ממנה, היא לא מפסיקה לזוז גם כשהיא בחופשה והיא הגיעה עד אילת. גיתית כוכבי, רקדנית ההיפ הופ הבינלאומית שעבדה מסביב לעולם הגיעה לאילת כדי לעשות בית ספר לבנות המחול של 'קולייר'. אחרי הכוריאוגרף של מדונה והופעות עם 'בלק אייד פיז', היא נוחתת כאן ומשאירה את הבנות מוקסמות וחסרות מנוחה. ואפילו מוצאת זמן כדי לעצור ולספר לנו על הרמה הגבוהה שגילתה באילת
פצצת אנרגיה אדומה



זוכרים את הפרסומת של 'תפוזינה', זו עם הג'ינג'ית המדהימה שגורמת לכל אישה לשקול את צבע השיער שלה לרגע? אתם עומדים לפגוש אחת כזו בדיוק, קטנה ומלאה באנרגיות, שנחתה בשבוע שעבר היישר באילת בתוך לו"ז צפוף מאין כמותו, כדי להעשיר את בנות המחול האילתיות. גיתית כוכבי היא רקדנית היפ הופ בינלאומית תוצרת הארץ, סוג של ציפי שביט בצעירותה, קופצנית, מהירה וקצבית עד שקצת קשה לעקוב אחריה, והיא הצליחה לעייף אפילו את בנות המחול ב'קולייר' שרגילות לרקוד שעות רבות בכל יום.

תמונת כתבה


מערכת יחסים של אנרגיות


היא נולדה וגדלה בארץ והתחילה לרקוד כבר בגיל 14 ומשם - לפלס את דרכה ולהטביע חותמה בעולם המחול הישראלי. עם הרבה תשוקה, כשרון ואנרגיות היא הגיעה לתחרות 'נולד לרקוד' ותחרות ההיפ הופ הישראלית של 'נייקי' ומשם נסקה אל העולם הגדול, נחתה בלוס אנג'לס, שם היא זכתה לעבוד עם כוריאוגרפים בתעשייה עולמית המסחרית ולהופיע לצד אמנים בינלאומיים כמו 'בלק אייד פיז', אקון & מייקל ג'קסון, מייסי גריי ונטשה בדינגפילד. היא רוקדת בלהקת 'קשת חיים' ועובדת ככוריאוגרפית בקליפורניה. גם כשהיא עוצרת לרגע ומגיעה לביקור, היא לא עוצרת את הריקוד. "המורה של הבנות להיפ הופ במתנ"ס 'קולייר', עדן סוכר, מכירה אותי ויש לנו חברים משותפים, כך שהיא ידעה שאני מגיעה לארץ והציעה לי להגיע כדי לעשות סדנאות. הכל באמת הסתדר כמו שרצינו ולפני שבוע, הגעתי לאילת כדי להעביר ארבעה ימים של סדנאות היפ הופ לכל הגילאים, מכיתות ז' עד י"ב. קיבלו אותי מאוד יפה והיו אנרגיות מדליקות וטובות. נהניתי מאוד עם הבנות ומיד ראיתי שהן אהבו והתחברו לסגנון שלי. האנרגיות בשיעור זו מערכת יחסים דו צדדית בסופו של דבר, כי מעבר לאנרגיות שאני מביאה איתי כמורה, התלמידות צריכות להגיב לזה, אחרת זה לא עובד, אבל מבקרה הזה זה עבד בהחלט. הייתי שמחה לעבוד כאן יותר אבל ברוב זמני אני לא נמצאת בארץ, כך שהפעם הבאה תהיה כנראה רק באפריל".

תמונת כתבה


אז מה איבדת באילת?
"אני מאוד אוהבת לשנות כל הזמן אווירה ולראות מה קורה בכל מיני מקומות, וזו העבודה שלי, כך שאני בשמחה רבה מגיעה לכל מקום אליו מזמינים אותי ומשקיעים מאמצים כדי שזה יסתדר. רויטל לוי סבג, מנהלת מגמת המחול ועדן סוכר עשו המון מאמצים כדי שאצליח להגיע לכאן, מתוך רצון אמיתי להעשיר את הבנות ולהביא דברים חדשים לאילת, אז דאגנו שזה יסתדר. אני נמצאת בארץ למשך חודש וחצי כדי לעבוד על מספר פרויקטים ולבקר את המשפחה שלי, ואני לא רואה שום סיבה למה לא לעבור חוויה נוספת, לתת מעצמי עוד קצת במקום אחר ולהגיע אל עוד ילדים שרוצים ואוהבים לרקוד. פעם לא באמת הבנתי וחשבתי שאני משפיעה על מישהו כשאני מגיעה להעביר שיעור, אבל במשך השנים אני מקבלת כל מיני הערות קטנות ומספקות מתלמידים אחרי השיעור. לראות את הכיף על הפנים של הבנות האלה אחרי שעה וחצי ולדעת שהגעתי במיוחד כדי לגרום להן להרגיש כך, זה סיפוק גדול".

איזו רמה פגשת באילת?
"האמת היא שהופתעתי לטובה. לימדתי דברים שאני מלמדת בכל מקום אחר, לרבות בחו"ל, והבנות התמודדו עם זה מאוד יפה, במיוחד ביחס לזה שרובן מתמודדות בפעם הראשונה עם השיעור שלי. עבורי מידת ההצלחה של הבנות עם התנועות החדשות היא פחות חשובה לעומת הגישה שלהן כלפי הריקוד, והגישה שלהן הייתה מאוד מכבדת. הן היו צמאות ללמוד ומאוד פתוחות לדברים חדשים, שונים ממה שהן מכירות ואפילו קצת משוגעים לפעמים, אבל הן לקחו את זה בהרבה אהבה והיה כיף לראות את זה".

אז יש לנו במה להתגאות באילת מול לוס אנג'לס?
"באמת שיש במה להתגאות. ההבדל המשמעותי היחיד בין ישראל לחו"ל הוא שבארץ לא תמיד מעודדים את כל אחת מהקבוצות לנסות את כל הסגנונות, לעומת לוס אנג'לס, שם הילדים מחויבים ולומדים שיעור אחד לפחות בכל סגנון ומכירים את כל הטכניקות. אבל דווקא במתנ"ס 'קולייר' באילת פגשתי מגמה שכן נוגעת במגוון רחב של סגנונות ריקוד, למרות שלא יצא לי לחוות את זה איתן, אבל זה בהחלט מקצועי ויש במה להתגאות".

הבנות זיהו אותך מהתוכנית 'נולד לרקוד'?
"התוכנית שודרה לפני שבע שנים בערך, כך שסביר להניח שהן לא ממש זוכרות את זה. זו הייה החוויה הראשונה שלי עם ריקוד בצורה מקצועית, אפשר לומר. בשנה הראשונה של התוכנית, הרגשתי שפחות מבינים את סגנון ההיפ הופ בארץ ולא הצלחתי לעבור את האודישנים ובשנה השנייה, כבר לא כל כך רציתי ללכת לאודישנים שוב. אבל בשנה השנייה של האודישנים היה לי ולשוקו, בן הזוג שלי בתוכנית, קטע ריקוד מוכן, כיוון שהיינו בחזרות למופע בדיוק באותו הזמן והחלטנו ללכת לנסות שוב, והפעם זה הצליח וזרמנו עם זה. התוכנית הייתה מאוד מעניינת ומעשירה, ורק בדיעבד הבנתי כמה לקחתי משם להמשך החיים המקצועיים שלי בארץ".

"קשה לי לסרב ללמד"


היא כל כולה תלתלים ג'ינג'ים מקפצים, השיער צבוע אמנם, אבל הג'ינג'י האמיתי טבוע אצלה באופי. היא מביאה משהו אחר, משב רוח רענן מחו"ל שנשאר במתנ"ס גם שבוע לאחר שעזבה. הבנות לא מפסיקות לתרגל את הריקודים שלה, השם שלה עדיין נשמע באזור, וההתלהבות סביב הנושא לא פוסקת. יש בה משהו, בבחורה הזו, שהקסים את בנות המחול האילתיות לגמרי, ואני לא מתפלאת. מגיל 16 היא עומדת מול כיתה ומלמדת, כשהתחילה להחליף את המורה שלה לריקוד, ובגיל 18 היא כבר העבירה שיעורים לגמרי בעצמה. היא מבינה ריקוד, נושמת אותו, ויש לה הרבה מה לתת: "אני מרגישה שהכלים שצברתי כמורה במשך השנים עוזרים לי להגיע לכל אחד ואחת בשיעור ולנתב אותם בצורה שכולם ייהנו. אבל בשביל לרקוד היפ הופ בהחלט צריך איזה שהוא סגנון וניצוץ מסוים. עבורי הריקוד הוא מקום מפלט, וכך אני מעבירה את השיעורים שלי".

מתי התחלת לרקוד?
"כל החיים רקדתי בבית ועם חברות, במסגרת קפוארה והתעמלות. אבל התחלתי לרקוד באופן מקצועי בגיל 14, אם אפשר לקרוא לזה כך, בלהקה במתנ"ס השכונתי. התחלתי מסגנון פאנק-ג'אז עם קצת טכניקה, אבל בחופש הגדול לא היו לנו שיעורים, אז הגעתי ל'סטודיו בי' כדי להמשיך ולרקוד, בחרתי בהיפ הופ בגלל המוסיקה והתאהבתי. היה לי מזל גדול שהגעתי לשיעור עם מורה מדהים, כי לפעמים שיעור אחד לא מעיד על סגנון ריקוד מסוים. בדיוק בגלל זה חשבתי שאני לא אוהבת בלט עד גיל מאוד מאוחר. מאותו הרגע התמדתי בהיפ הופ במשך ארבע שנים. אחר כך התחלתי לחפש משהו חדש, כי אני משתעממת די בקלות והתחלתי ללמוד שפות תנועתיות חדשות".

תמונת כתבה


אז איך מצאת את עצמך בלוס אנג'לס?
"אחרי התוכנית, הייתה תחרות היפ הופ לנשים בארץ של חברת 'נייקי'. הלכתי לבחינות לתחרות ממש במקרה ובסופו של דבר, זכיתי בתחרות. הפרס היה טיסה ללוס אנג'לס כדי לעבוד עם ג'יימי קינג, הכוריאוגרף של מדונה וכוריאוגרפים מפורסמים נוספים. אלה היו עשרה ימים מדהימים, שאחריהם החלטתי שאם אני רוצה לרקוד ולהצליח בתחום, זה המקום בו אני צריכה להיות. מאז, במשך ארבע שנים, אני על הקו בין ישראל ללוס אנג'לס ואני רוקדת בלהקת 'קשת חיים', יחד עם חברים שהפכו כבר מזמן למשפחה, הרבה מעבר לפן המקצועי. אבל שם אני בוחרת ללמד הרבה פחות. אני מוצאת שזה שוחק אותי ומוציא את הכיף מהריקוד עבורי, אז החלטתי שאני נמנעת מללמד בצורה אינטנסיבית בה לימדתי בארץ, כי אני מגיעה ריקה לגמרי אל התלמידים".

ובכל זאת, את בחופשה והגעת ללמד באילת במיוחד.
"זה נכון, אבל ממש לא צפיתי את זה. ידעתי שמתוך חודש וחצי בהם אני בארץ יהיה לי שבוע עמוס, אבל לא צפיתי שאגיע לכאן ואעבוד סביב השעון. החברות שלי תמיד מבקשות שלא אקח עבודות כשאני מגיעה לחופשה בארץ, אבל זו עבודה שהיא כיף, אלה החיים שלי, וקשה לי מאוד לסרב להגיע ללמד, גם אם התקציבים שונים מחו"ל. אני מאוד שמחה שהרבה מקומות רוצים להביא אותי אליהם ולקבל מהידע שאני צוברת".

אי אפשר להישאר אדיש


ההתרגשות בעיניים של בנות כיתה ח' במרכז 'קולייר' מבהירות בצורה הטובה ביותר מי היא גיתית. הן לא מכירות אותי, אבל ברגע שהן שומעות את שמה, מיד נוצרת המולה קטנה של התרגשות. הן מתיישבות סביבי בגרביונים ורודים, בגדי גוף והרבה התלהבות לא מוסווית, מפנטזות על הרגע הדמיוני בו תחליט גיתית לחזור להשתקע בארץ ותפתח חוג היפ הופ באילת: "אם היא הייתה מגיעה לאילת ומחליטה לפתוח כאן חוג, היינו נרשמות כולנו מבלי לחשוב כלל", הן חוזרות על כך שוב ושוב, "היה כיף אדיר. מעבר לשיעור עצמו, היא מייצרת אווירה ומקפיצה את כולן סביבה גם אם הגענו עייפות וחסרות אנרגיה לשיעור. היא העבירה לנו תכנים וסגנון שאין באילת, ברייקדאנס משולב בהיפ הופ שעוד לא למדנו בשום מקום והצליחה לסחוף גם את מי שלא רקדה היפ הופ לפני כן או לא אהבה את סגנון הריקוד הזה, כמוני למשל", מגלה לנו הדר עסיס, "גיתית לימדה אותי שהיפ- הופ זה לא מה שחשבתי. היא גורמת לגוף להשתחרר ומדמה בצורה מצחיקה ומעניינת כל תנועה שהיא מלמדת".
"סיימנו את השיעור נוטפות זיעה כשבחוץ כבר קריר כי השעה שבע בערב. אנחנו בכושר מעולה ומאוד קשה להביא אותנו למצב בו אנחנו מזיעות ומתעייפות כך משיעור. היא מלמדת להזיז את כל הגוף ולא לעשות תנועה אחת מסוימת, היפ הופ רחוב ברמה שאף פעם לא הכרתי ולא נפגשתי בה מבלי לדבר אפילו. כשהיא נכנסה לחדר, היא הציגה את עצמה בשמה, הפעילה את המוסיקה והתחלנו לרקוד, תקשרנו בלי מילים ולא היה בהן צורך", מתלהבת עדי אהרון.
"יש בה שמחת חיים שאי אפשר להישאר אדיש אליה, היא פצצת אנרגיה שלא מסתיימת ומשהו בחוסר השיפוטיות שלה גרם לנו להרגיש ממש בנוח ולהאמין שגם אם לא הצלחנו הפעם, זה רק ילך ויהפוך כיף יותר. אנחנו כבר יומיים אחרי סיום הסדנה ואנחנו לא מפסיקות לתרגל את הריקוד שלה. אמא שלי כבר מכירה את הריקוד הזה", צוחקת... גל אור קשני "היא יצרה אצלנו חשק מחודש לריקוד הזה".


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש