פרסומת
דלג

אהבנו עד טום

מאת: ● ● ערב ערב 2158
העינים הכחולות, החיוך הכובש. אף אחד לא יכל לו. רק המוות. שקט, תובעני וכל כך מיותר. טום דקל, בן, אח, חבר, רב"ט. אדם אחד, גורל אחד
אהבנו עד טום

רב"ט טום דקל בן 20 חובש קרבי בגדוד נחשון, נהרג בשוגג מאש חבריו ליחידה. התאונה אירעה במהלך מצוד אחר מחבלים, בגזרת טול כרם. "אני לא מחפשת אשמים, זה לא יחזיר לי אותו" אומרת בכאב האם אביבה. אלפים ליוו את טום למנוחתו האחרונה בחלקה הצבאית בבית העלמין באילת. החברים עמדו דום, אוחזים בנשק, מרכינים ראש ובוכים.

"אני אוהב ומתגעגע" אמר טום לשני בטלפון דקות אחדות לפני שיצא למשימה עם הגדוד, והם סגרו להיפגש לחופשת סוף שבוע, בבית, באילת. שני, חיילת בקורס קצינות, מכירה את טום מילדות באילת ומזה שמונה חודשים שהם ביחד. לפני חודשיים, חגגה לו את יום הולדתו והביאה לו במתנה שעון. אבל ביום ראשון בבוקר, הזמן עצר מלכת. טום כבר לא התקשר אליה כהרגלו בסיום הפעילות. מהמבצע הזה, טום לא חזר. רב"ט טום דקל, בן 20, חובש קרבי בגדוד נחשון, נהרג בשוגג מאש חבריו ליחידה. מתחקיר ראשוני שעשו אלוף פיקוד המרכז ומפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון עולה, כי הכוח יצא בשבת בלילה לפשיטה בכפר אילר באזור טול כרם, בעקבות מידע על הימצאם של מחבלים שמסתתרים בכפר. הכוח התפצל לשתי קבוצות, כל אחת מהן תפסה מבנה אחר. הקבוצה הראשונה הבחינה בשני מחבלים, ירתה לעברם ופגעה בהם וניתנה הוראה לקבוצה השניה לחבור חזרה. ככל הנראה, חברה הקבוצה מכיוון אחר מזה שנקבע, ואחד מהחיילים חשב שמדובר במחבלים וירה לעברם. כתוצאה מהבלבול, נורה טום למוות ושני חיילים נפצעו באורך בינוני. צה"ל ממשיך בחקירה.

תמונת כתבה


פעם קראו לו תום


"אני לא מחפשת אשמים, זה לא יחזיר אותו. אני יודעת כמה קשה לצבא, כמה קשה לחייל שפגע בו, הכאב קשה מנשוא, זה פשוט קורע. טום היה כל כך קפדן לעשות הכל כמו שצריך בשירות ובפעילויות מבצעיות, אבל מישהו שם ירה. זה לא היה צריך לקרות לו". כך אמו של טום, אביבה, לאחר השיחה עם מפקדיו של בנה, שהגיעו לנחם ולעדכן את המשפחה בפרטי האירוע.
אבי המשפחה, מרנין דקל, נפטר לפני 10 שנים מאירוע לב, והם נשארו שלושה: אביבה ושני הילדים, שחף שהייתה אז בת 12 וטום שהיה בן 10. בהמשך, הכירה אביבה את דובי, כיום בן זוגה לחיים. "דובי וטום היו מאד קשורים. ממש כמו אבא ובן", מעידה האחות שחף. כשהגיעו קציני הנפגעים לבית המשפחה בשכונת נווה מדבר, ביום ראשון בסביבות השעה 2.30 לפנות בוקר, ניגשה אביבה בחרדה להציץ בעינית, וכשראתה את החיילים, קראה לדובי, שיעמוד לצידה כשהיא פותחת את הדלת. שניהם כבר הבינו, שהם עומדים להתבשר על הנורא מכל... אומרת אביבה: "בזמן האחרון הייתה לי תחושה נוראה שמשהו יקרה לטום. רציתי להעביר אותו למקום פחות פעיל, דיברתי עם המפקדים שלו, אמרתי ששנתיים זה מספיק. אם הוא מתעקש להישאר בקרבי, אז אולי במקום אחר. המפקדים לא רצו לוותר עליו וגם טום מאד אהב את הגדוד, הוא ביקש ממני להניח לו להחליט בעצמו איפה טוב לו. ידעתי שהוא נמצא בפלוגה נהדרת שעושה עבודה חשובה עבור מדינת ישראל. המון פעמים דמיינתי את הרגע הנורא הזה, לא הייתי ישנה בלילות. כל החיים שלי נעו סביב החדשות. התחלתי את היום עם טלוויזיה פתוחה ואחר כך הייתי נצמדת כל שעה לחדשות, לשמוע שלא קרה כלום בטול כרם. כל פעם שהוא הגיע הביתה, הייתה לי הרגשה שזאת הפעם האחרונה שאני רואה אותו. כשתום היה בן 13, לפני הבר מצווה, החלטנו בעצת הרב, לשנות את שמו מ-'תום' ל-'טום'. זאת מחשש שהיפוך האותיות בשמו, מבשר אסון, מ-ו-ת. בתוך תוכי, למרות כל החרדה והחששות, לא האמנתי שזה יכול לקרות לו. את לא חושבת שזה יקרה לבן שלך".
תמונת כתבה
אביבה: "כל כך כואב לי על החייל שירה בו". צילומים: יהודה בן יתח


תכול עיניו


"ילד שלי, גבוה, עיניים כחולות, יפה תואר,ילד עם חן, נוכחות,חוכמה וקסם שכבש לבבות, המלאך שלי איננו". כך מתארת אביבה דקל בבכי את הבן האהוב.
האחות הבכורה שחף, בת 22, שקיבלה את הבשורה בהיותה בדירתה בתל אביב, שם היא לומדת במכללה למנהל, הגיעה מיד בטיסה הראשונה הביתה. על אחיה היא מספרת: "בפעם האחרונה ראיתי את טום לפני שבועיים, כאן בבית, צעקתי עליו שיפסיק לעשן כל כך הרבה והוא אמר לי, "אל תדאגי, לא הסיגריות יהרגו אותי". נשארנו שלושתנו אחרי אבא, בקשר מיוחד וחזק בין שני ילדים ואימא. טום עשה מה שהוא רוצה, מההתחלה רצה להיות קרבי, גם אבא היה חובש בצבא. טום היה צריך לדאוג, לתמרן ולשכנע את אמא. הוא היה דואג לה, מרגיע אותה, פעם ביום לפחות, מתקשר אליה. אמר שבצבא הוא צריך לעשות את הטוב ביותר. המורים באסיפות הורים, היו אומרים לאימא, "הוא מפריע בשיעורים, אבל הוא כזה חמוד"... היו לו עיניים כחולות, מדהימות, כולם היו נכבשים בקסם שלו, תמיד נמשכו אחריו, מוקף חברים, דעתן, חכם, יפה. בכל מקום הוא התבלט, בבית ספר, בשכונה, בצבא. אהבו אותו, כל החברות שלי היו מאוהבות בו. כל כך כואב לי על החייל שירה בו, על הטעות שהייתה שם. לגבינו, טום נהרג במילוי תפקידו במבצע צבאי נגד מחבלים. אני לא יכולה לחשוב אחרת. זה כואב מדי".

חיוך אחרון


טום דקל נולד באילת ב- 6.9.84. סיים את לימודיו עם בגרות מלאה בתיכון 'גולדווטר', התגייס לצה"ל בנובמבר 2002, סיים מסלול חובשים קרביים והוצב בסוף יוני 2004 בגדוד מבצעים נחשון של חיל הרגלים. מפקד הפלוגה, סרן ארי דוניו, אומר: " טום הגיע אלי לפני 4 חודשים, היו לו קשיים בהתחלה, הגיע לכאן בסוף המסלול, הכי צעיר בפלוגה לצד חברים חדשים, ותיקים ממנו במבצעים. טום הוכיח את עצמו מהר מאד כחייל מצויין והיה מיועד לקידום לחופ"ל ( חובש פלוגתי). היה לו חיוך מקסים, המון כשרון, המון אמביציה ויכולת לתת ולבצע את הטוב ביותר. השתתף בכל הפעולות המבצעיות ובכל המשימות לאורך שירותו בקלקיליה ובטול כרם (מעצר של בכיר). בשבוע שעבר, זכה לצ'ופר פלוגתי ויצא לסדרת חינוך ונופש בצפת. הערכתי אותו כלוחם, כחובש וכאדם". המ"פ, שאיבד בשנתיים האחרונות חמישה לוחמים, עמד לסיים השבוע את תפקידו בפלוגה והוזעק אליה מיד לאחר התקרית הטראגית. לדבריו: "הפלוגה חזקה, הלוחמים חזקים ומבינים את המשימה. הפלוגה תמשיך למלא כל משימה כפי שמצופה ממנה. הכוח ביצע פעילות למניעת טרור, הרג מחבל, והמבצע הסתיים בצורה טראגית. אסור עלי לפרט יותר כרגע. להתמודד עם אובדן של חיילים שלך, זה הדבר הכי קשה. אובדן זה הדבר היחידי שאי אפשר להתרגל אליו".

מאות מתושבי אילת ליוו ביום ראשון השבוע, את רב"ט טום דקל למנוחתו האחרונה בחלקת בית העלמין הצבאי. החברים האילתים הטובים, שהיו קשורים לטום מילדותם ועד היום: ניר מצליח, בן דן, שלומי ליף ודודו תורג'מן, ארבעתם חיילים קרביים ביחידות מובחרות, עמדו לצד חבריו מגדוד נחשון, אחזו בנשק והתייפחו. דברי הספד נאמרו מפי המג"ד, תת אלוף דודו הוברמן, מחנך הכתה ב'גולדווטר', יואל פינו, הרב הדאיה, ממלא מקום ראש העיר, אלי לנקרי וחברו של טום, דודו תורג'מן.
תמונת כתבה


שלוש טרגדיות שנה אחת


שלושה חיילים בני 20. שלושה קברים רעננים. תוך פחות משנה, איבדה אילת שלושה מחייליה טובי הבנים.
אפריל 2004 - אילת כואבת את מותו של לוחם מג"ב, סמל שני כפרי אוחיון, שנהרג בפיגוע במחסום ארז. משפחת אוחיון איבדה את הבכור מבין חמשת ילדיה. מאי 2004 - העיר בוכה את מותו של רב"ט אדרון עמר מגדוד סיור גבעתי, בנם של עמליה ודני. אדרון נהרג בפיצוץ נגמ"ש בפעולת צה"ל בעזה.
נובמבר 2004 - רב"ט טום דקל נהרג בתקרית בטול כרם.
טרם עברה שנה ואילת שוב כואבת, שוב נגדע לוחם, שוב נגדע ילד, שוב נותרנו עם עיניים צורבות, שוב התבשרנו על החייל האילתי, הבן שאמא לא תראה כבר לעולם.
יהי זכרם ברוך., "אני אוהב ומתגעגע" אמר טום לשני בטלפון דקות אחדות לפני שיצא למשימה עם הגדוד"


"אני לא מחפשת אשמים, זה לא יחזיר אותו. אני יודעת כמה קשה לצבא,