פרסומת
דלג

"מתגעגעת לטומי שלי"

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2159
זו היתה אהבה גדולה. היו דיבורים על חיים משותפים ואפילו ילדים. ואז, בשיא החיים הכל נקטע. שבוע אחרי מותו של טום דקל. חברתו, שני קידר, מספרת על האובדן והגעגועים
''מתגעגעת לטומי שלי''

עד לפני שנה, שני קידר עוד ישבה על ספסל הלימודים בבית הספר 'בגין', עוברת מבחנים, מזיעה בשיעורי ההתעמלות וחולמת על חבר שיהיה לה, משהו כמו בסרטים. לפני חודשיים היא עלתה על מדים. לאחרונה התחילה קורס קצינות שלישות והרגישה שהחיים פשוט מאירים לה פנים, בעיקר בזכות האהבה הגדולה שמצאה. קראו לו טום דקל. הוא היה חייל קרבי יפהפה, גבוה, תכול עיניים, עם נפש של ציפור. כולם אמרו עליהם שהם זוג משמיים, יפים ואוהבים. אבל הם לא היו צריכים שיגידו להם את זה אחרים. למרות שהיו יחד שמונה חודשים, היה לשניהם ברור שזה זה, אהבה של פעם בחיים. אפילו הצבא לא הפריע לקשר המיוחד הזה, הם תאמו בניהם יציאות וניצלו כל רגע לאהבה המושלמת. היו אפילו דיבורים על חיים משותפים ועל שמות שטום מאוד רצה לילדים כמו גיא ונוגה.

הסיוט מתחיל


ביום בהיר אחד כל היופי הזה נקטע. החיוכים, האהבה. בהיותה בת 18בלבד, איבדה שני בן רגע את האהבה הגדולה של חייה. טום נהרג בשוגג מאש חבריו ליחידה. שבוע ימים, בביתו של טום, בחדר אותו חלקו יחד בחופשות, היא ניסתה לעכל את מה שקרה, ניסתה להבין איך היא אמורה עכשיו להמשיך את החיים בלעדיו. ניסתה ולא הצליחה. היא לא הצליחה להעביר יום אחד בלי לשמוע את הקול שלו ובלי לצחוק יחד, איך היא תצליח לעשות את זה עכשיו כל החיים? שבוע אחרי האסון הנורא, רגע אחרי שקמה מהשבעה, הסכימה חברתו של טום לדבר ולספר לבני הנוער על האהבה הגדולה ובעיקר להעביר לצעירים את המסר של טום- "תתגייסו, תהיו קרביים, תאהבו את המדינה ואת הצבא". אני יושבת מולה, מסתכלת על הילדה היפה, שנראית צעירה לגילה, מנסה להיות חזקה. היא מצליחה, אבל אני לא מצליחה לעצור את הדמעות.

איך הכרתם?
"אני מכירה אותו עוד כשהיה בן ארבע, הוא היה החבר טוב של אחי הגדול. תמיד זה היה "שלום שלום" ולא יותר. אני הסתכלתי עליו בעיניים מעריצות, אבל הוא היה גדול...עד שיום אחד החלטתי שאני רוצה אותו, היה לי ברור שהוא לא יתחיל, אז התחלתי אני איתו. זה היה ב'בייס בר', המקום שאליו נהגנו לצאת, הוא עם החברים שלו ואני עם החברות שלי. ניגשתי אליו, דיברתי איתו, הוא לא התרגש מזה יותר מידי, הוא היה ביישן כזה, אחד שהתחילו איתו המון בנות, והוא לא עשה מזה עניין. מאוחר יותר התברר לי שהוא חשב שאני יותר קטנה, חשב שאני בת 16 והוא היה מן אחד כזה שלא אהב צעירות מידי אלא את בנות גילו. אחרי כמה ימים התקשרתי אליו, הזמנתי אותו אלי הביתה, היינו שכנים, אז זה היה ממש קל. ישבנו, קשקשנו, את יודעת, שנינו רצינו אבל שיחקנו את המשחק כמו שצריך...וזהו, זאת היתה התחלה של משהו שגדל לאהבה אמיתית וענקית".

איך נודע לך על האסון?
"טום סגר שבת בבסיס, הייתי אמורה לחזור הביתה, אבל כשהבנתי שהוא לא יוצא, החלטתי להישאר אצל חברה במרכז הארץ. בבוקר יום ראשון ,ההורים שלי התקשרו וביקשו שאחזור בדחיפות הביתה, הם אמרו לי שיש לי כרטיס טיסה בשדה התעופה ורק שאחזור. לא הבנתי מה קורה, הרי הייתי אמורה לחזור לצבא, ואז אמא שלי אמרה לי בזהירות שטום נהרג. התחלתי לבכות, לצעוק 'לא רוצה, לא רוצה' ממש כמו ילדה קטנה שלקחו לה משהו שהיא הכי אוהבת. לא האמנתי שזה נכון, את יודעת, טום עם ההומור השחור שלו, חשבתי לעצמי שאולי ככה הוא החליט למתוח אותי. בדרך לשדה התעופה שמעתי חדשות. דיברו על מה שהיה, אמרו שטום שלי נהרג, אבל אמרו גם שיש שני פצועים, קיוויתי שאולי טעות בזיהוי, שאולי זה לא טום שנהרג, אבל הפלאפון לא הפסיק לצלצל. ניתקתי אותו והמשכתי להתפלל בלב שמישהו טעה, אבל אף אחד לא טעה".

מצליחים לעכל דבר כזה?
"ממש לא. אני עדיין מחכה לו שיכנס לחדר שלנו. את סוף השבוע הזה היינו אמורים להעביר יחד. למרות שבדרך כלל אנחנו לא מתכננים, הפעם תכננו מה נעשה, לאן נלך. תכננתי למלא את החדר בנרות, להשמיע מוסיקה קיטשית, מה יש, לא צריך אירוע מיוחד בשביל זה, אבל כלום מכל זה לא יצא לפועל. אני מתגעגעת אליו, צריכה אותו כמו אויר לנשימה. אין לי מושג איך אמשיך עכשיו בלעדיו".

היו תכנונים?
"ועוד איך. אמא שלו חיתנה אותנו, היא אמרה לנו שהיא רוצה כבר נכדים. דיברנו על בית ביחד, על ילדים, הוא רצה לקרוא להם גיא ונוגה, רצה שיהיו להם עיניים כחולות כמו שלו. הוא תכנן בסיום הצבא טיול ענק עם חבר שלו יוני מארצות הברית, אמרתי לו שאין סיכוי שיסע לבד, בלעדיי, כי לא הייתי מצליחה להישאר כאן לבד, ומה עכשיו? זה לא טיול, זה לבד לכל הזמן".
תמונת כתבה


איזה מין חבר הוא היה?
"ממש כמו בסרטים. הוא לא היה יפה רק מבחוץ אלא גם מבפנים. כשאנשים מתים אומרים עליהם שהם היו טובים, אבל טום באמת היה טוב, יותר מידי טוב. הוא היה חבר כזה שיכל למלא לי את החדר בוורדים ככה סתם בלי שום סיבה, הוא ידע שיש לי מבחן, אז הוא הביא לי שקית עם סוכריות גומי כדי שיהיה לי מתוק ועוד הרבה הפתעות כאלו. ממש החבר המושלם".

איך ממשיכים עכשיו בלעדיו?
"לא ממשיכים. אחרי שבוע בבית, אין לי מושג איך אצליח לאסוף את החתיכות שלי ואמשיך הלאה, צבא וכאלו, כאילו כלום לא קרה. הוא עדיין הכל עבורי ואין לי מושג איך אמשיך בלי ה-הכל הזה. מי שהכיר את טום - זכה ומי שלא- הפסיד, כי הוא היה מהאנשים האלו שהדביק בך משהו ממנו. כל בן אדם שהיה באזור שלו הפך לאדם טוב יותר".

את כועסת שהיה בקרבי?
"נהפוך הוא, וזה המסר שחשוב לי להעביר לבני הנוער שיקראו את הכתבה הזו, מסר שטום לבטח היה רוצה להעביר -"תתגייסו לקרבי, תעשו את הכי טוב שאתם יכולים בצבא, תאהבו את המדינה ואת הצבא". הוא היה הבחור הכי קרבי שאפשר, כי ככה ראה ולמד בבית. אבא שלו היה חובש קרבי, ולו היה ברור שזה בדיוק מה שהוא רוצה לעשות בצבא. אמא שלו, למרות הקושי, תמיד עודדה אותו לעשות את מה שהוא אוהב וחושב לנכון, היא אף פעם לא אמרה לו לעזוב את הצבא, אלא ביקשה רק מהמפקד שלו שיקח אותו קצת אחורה שלא ירוץ תמיד בראש, אבל זה טיבו של חובש קרבי". גם אני תמיד עודדתי אותו, אמרתי לו שאם לא היה קרבי, לא הייתי מסתכלת עליו בכלל, לא הרבה בנות חושבות ככה היום, אבל אני חושבת שהם העילית".

את כועסת על מישהו?
"היום ישבתי לדבר עם החייל שירה בו בטעות. יושב מולי ילד, בן גילו של טום ולא יודע מה להגיד ואיך להתנצל. הוא בכה ואני לא יכולתי לכעוס עליו, הוא הרי לא רצה שזה יקרה. אם אכעס, זה הרי לא יחזיר לי את טומי. מפקד הפלוגה, ממנו ביקשה אמו אביבה שיקח אותו קצת אחורה, שאל אותה אם היא כועסת עליו, אבל היא אמרה לי שהיא לא יכולה לכעוס על מפקד צעיר, רק בן 24, שאיבד כבר חמישה חיילים. אני כועסת על הגורל ועל החיים שלקחו אותו ממני. לא הספיק לי הזמן שהיינו יחד. יש לי עוד כל כך הרבה מה לומר לו והיה לנו עוד הרבה מה לעשות יחד. אני כועסת כי אני לא מבינה למה זה הגיע לנו. הם הלכו בטור, אחד נפגע ביד, אחד נפגע ברגל ורק טומי שלי חטף כדור בראש ומת. למה?".

אדרון ז"ל, שהיה חבר של טום, נהרג לא מזמן, איך טום הגיב?
"הוא היה שבור מזה, הוא אמר לי: "זה מתקרב כל הזמן יותר ויותר אלינו, למעגל החברים הקרוב שלי". טום תמיד אמר שאם למות אז למות בצבא, שתהיה סיבה מוצדקת, אבל הנה הוא מת בצבא ובלי סיבה מוצדקת".

תשארי בקשר עם אביבה, אמא של טום?
"בטח. אמרתי לה שהיא אימצה עכשיו עוד בת, איך אפשר שלא".

פעם, אחרי שתתגברי ותגדלי ותהיה לך משפחה, תקראי לילדים שלך בשמות שטום אהב?
"היום קשה לי בכלל לחשוב על אפשרות שאי פעם אוכל להכיר מישהו אחר,כי טום היה האחד והיחיד, המושלם ואיך אפשר אחרת? אבל אין לי ספק שאם פעם זה יקרה, הוא תמיד יהיה איתי. אם בשמות הילדים ואם בכלל. הייתי מוכנה לתת הכל כדי שהוא יחזור. חברה שלי אמרה לי שהכל כתוב למעלה, אולי זו גם הסיבה שלמרות שהקשר בינינו לא היה ארוך נורא, הוא היה כל כך חזק ועצום".


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש