היכל התרבות

שיר לשבת-גַ'חְנוּן / אפרת ג'רופי

בַּסּוֹף הוּא תָּמִיד שׁוֹאֵל עַל גַ'חְנוּן.
כְּבָר שָׁנִים אֲנִי אוֹמֶרֶת, "אֵין לִי דָּבָר עִם גַ'חְנוּן"
וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ.
אוֹרְיֶנְטָלִיזְם הוּא חֲמַקְמַק, כְּמוֹ טִפּוֹת שֶׁל סַמְנֶה
אֲבָל מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת הָרֵיחַ יֶדַע לְזַהוֹת גַּם מִמֶּרְחָק דּוֹר.

גְּבָרִים אֲחֵרִים, מַצְחִיקִים יוֹתֵר, אָמְרוּ שֶׁהֵם אוֹהֲבִים חֲצִי מָנָה קוּסְקוּס.

הִנֵּה אֲנִי בַּמִּטְבָּח
קוֹטֶמֶת פְּטָמוֹת שֶׁל בַּמְיָה אוֹ דּוֹמַעַת בָּצָל
לָשָּׂה בָּצֵק כְּמוֹ הַסַּבְתוֹת שֶׁלִּי.
וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָאִישׁ שֶׁלִּי שׁוֹלֵחַ יָד אֶל הַמִּלְחִיָּה,
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת סַבָּא סְעָיִד אוֹמֵר "מְסוּס".

באדיבות האתר של נילי דגן nillydagan.com.

ימי תרבות 2014

ההצגה – 'דפוקים'



שחקנים: משה איבגי, גלי אשכנזי, אלברט אילוז, דורית לב ארי, נינה קוטלר, אריה מוסקונה. מוסיקה: הדג נחש
אמסלם, רווק בודד וכבר לא צעיר, הסובל מבעיות קשב וריכוז, תפקוד לקוי ומה לא, השתחרר לא מזמן מההוסטל וממש- אבל ממש לא רוצה לחזור לשם.
לפרנסתו הוא צובע בבית מגירות, אגב צפיית יתר בסרטים רומנטיים וחושש יותר מכל לצאת מפתח ביתו. כל רצונו הוא להתנהג יפה ובנימוס כדי שאחיו הבכור מרמר, המטפל בו כבתינוק, לא יכעס עליו ויחזיר אותו חלילה להוסטל.
אל ביתו של אמסלם מתפרץ ללא התראה וללא הזמנה אורח לא רצוי במיוחד, אחיו פנחסי.
פנחסי- טיפוס מפוקפק וערמומי, הסובל מעודף מרץ ושקרנות פתולוגית, השתחרר זה עתה מהכלא וממש אין לו לאן ללכת ואיפה לגור.
בלה המתוקה, השכנה מלמטה, היא טבחית הסובלת ממופנמות יתר, עודף טוב לב וכמיהה לבעל ותינוק, מבלה עם אמסלם בצפייה בסרטים רומנטיים ישנים. היא מחכה בקוצר רוח שאמסלם יעשה כבר את הצעד הראשון לקראת זוגיות אמיתית איתה.
אבל אמסלם... הוא מאוהב עד טירוף ב-לולו, השכנה מלמעלה, השחקנית-דוגמנית ההורסת שאפילו יודעת אנגלית, עליה הוא מציץ באדיקות מבעד לחרך התריס ומפנטז איך ביום מן הימים יחיו שניהם באושר ובעושר עד עצם היום הזה...
דרמה רומנטית, מצחיקה עד כאב, כואבת עד דמעות, על אהבה, פנטזיות, נישואים, גירושים, חמלה ותקווה לחיים טובים יותר.
יום ראשון 14.9, בשעה 20:30, יום שני 15.9, בשעה 11:00, 'תיאטראות אילת'.
כרטיסים לתושבי אילת במחיר 20 ₪ ניתן לרכוש באגף האירועים בעיריית אילת – 08-6367334.

הקול דבש 2 - הגמר הגדול

יום שלישי, 16.9.14, ב- 17:00, באולם המופעים של 'קלאב הוטל'
הכניסה חופשית.

המלצת ספר-ספר שירים חדש: "הרימון" מאת ד"ר עדה אהרוני

בספר השירים 'הרימון' מאת ד"ר עדה אהרוני, בהוצאת 'חדרים', פרויקט ספרא טבא, כלולים שירי שלום בעלי עוצמה, שירי אהבה עמוקה, שירי קידום נשים ושירים בהשראת חיילים ישראליים במלחמת לבנון ובעזה. קסם ועוצמת שירתה של המשוררת הם ביחס בין המציאות והרטוריקה הלירית, שירתה הפיוטית המקסימה מוכיחה שגדולתה של ספרות היא בשמירה על פשטות הביטוי ועל קול טבעי ואותנטי.
פרי הרימון, נחשב לפרי בעל סגולות רבות, מסמל פריון ושפע, חוכמה ויופי, ובספר השירים הוא אף מסמל אהבה ושלום. המשוררת מניחה רימון בשל בין שני העמים: הישראלי והפלסטינאי, היא מצמידה את השלום על קליפתו ומוזגת אותו בעדינות ואל תוכו, ומציעה אכילה מענגת ומשותפת של הפרי, אכילה שתביא לשלום עסיסי ובעיקר אמיתי (כפי שאנו רואים בשיר 'רימון הסולחה'). הרימון מעניק למשוררת ולנו תקווה, זאת לאור העובדה שהוא מסמל את החוכמה והשפע ומפרה בנו חיים ויצירה. עבורה ועבורנו, זאת הזדמנות להתחדשות ולצמיחה, היא מזמינה אותנו לטעום את טעמו החמוץ-מתוק של הרימון, לאחר שבירת הקליפה, זהו הנקטר הקסום שבכוחו לרפא כאב ולסלול את השלום בין שני העמים.
בספר, לצד שירי אהבה אמיצים, נמצאים שירים שבהם פועם הגעגוע והאבדן. הרימון, מצד אחד סגולות רבות לו, אך מאידך לא אחת הוא רימון כאבו של הלב המתמודד עם החלל שהותירו אנשים שכבר אינם. המשוררת מחזקת את הקורא ומדגישה בפניו שסוד החיים הוא סודו של הרימון, שכאמור, מסמל את השפע והחוכמה שנפש כל איש רעבה לו.
המשוררת עדה אהרוני, המוכרת בעולם הגדול כ'משוררת השלום והאהבה', מעניקה כבוד רם לשירה כמפייסת וכמסוגלת לקדם את השלום ויחסי אהבה וכבוד בין אנשים ובין עמים.
פירות עונה מלווים את הספר לאורכו, לא הרימון בלבד כי אם גם האפרסק והענב שומר הסוד, וגורמים לקורא לדמיין טנא צבעוני גדול של רגשי וטעם האהבה והשלום, המונח על השולחן לכבודו.
הכותבת מרבה להודות בהיותה אישה גאה, על סך הקונוטציות שיש לאישה בשלה להציע. התודעה הנשית משורטטת ביד אומן, ידה של אישה-משוררת שמודה לאל ש"לא עשנה איש", שכן לולא עשה אותה איש, היה עליה לברך על שלא עשה אותה אישה! ('תפילה של אישה יהודייה').
הזיכרונות בספר צפים בחלקם על מי הנילוס, בעברה של המשוררת במצרים. חלקם עפים אל עברו של ההווה הנוכחי בישראל, ובו היא מתארת אותם בזרימת השמחה והעצב שבהם. היא מצליחה לפזר את ריחם, לדוגמה, את ריח החיטה שאהב אביה במצרים, והקורא נסחף אל הטעמים והריחות של הזמן והמקום. עדה מיטיבה לתאר את תמימות הילדים ברוך ואהבה מלטפת. שיר הזיכרון המרגש שכתבה לביתה טלי, שנקטפה בטרם עת, בולט בספר. הרצון להעניק לביתה את החיים שלה, "תחתיה", עוצמתי ומהדהד כאב.
למרות הכאב העצום שבאובדן ביתה 'הפרח הנדיר' שלה, ובן זוגה חיים, האהוב כל כך, המשוררת יודעת שכדי לקטוף את פירות 'הרימון' יש תחילה למחוק את הדמעות, לטפח את האדמה, לזרוע זרעי אהבה ושלום ביצירה, וכשהפרי בשל לקטוף את פרי ידיה ולהגישו לעולם, בתקווה שהוא אכן יעזור ב"תיקון עולם" ובמיגור המלחמות מעל פרי כפרנו הגלובלי.

חדשות אילת