פרסומת
דלג

"באילת יתרחש צונאמי"

מאת: עומר יפרח ● 31/12/2014 21:29 ● ערב ערב 2687
כשמדברים על המושג "צונאמי”, גלי ענק הפוגעים בחוף, זכורים לנו אירועים כלל עולמיים של הרס וחורבן אדירים, האם זה יכול להתרחש באילת? ד"ר בוורלי גודמן קובעת נחרצות: "לאילת יש ממה לחשוש. בטוח שיהיה כאן צונאמי, ואפילו צונאמי ענק שיהרוס את אזור התיירות"
''באילת יתרחש צונאמי''

האילתי שאינו מתעסק בחקר הימי חושב אולי שלא היה כאן צונאמי מעולם. אבל היה ועוד איך. הצונאמי המתועד הראשון של העיר אילת התרחש בסביבות שנת 300 לפני הספירה. בתיעוד היוונים מופיע תיאור, על כמות מים שנעלמת ונסוגה לפתע לתוך הים ולאחר מכן מגיע גל גדול. בזמנו לא ידעו להסביר את האירוע אבל היום משייכים אותו החוקרים לצונאמי. גם בתרבות שלנו, ממש בתוך ספר התנ"ך, מופיע אירוע גדול ומשמעותי מהיסטוריית עם ישראל, שחוקרים רבים קבעו שהוא צונאמי – קריעת ים סוף.

הסיבוב הבא באזורנו התרחש בשנת 1068, והצונאמי שבעקבותיו היה בינוני. בחודש נובמבר 1995 הייתה רעידת אדמה באזור מפרץ אילת, שבעקבותיה פגע צונאמי קטן בגובה של כמטר בנואיבה בסיני, וגרם להרס של כמה מבנים. גם בחופי אילת היו גלים גבוהים במיוחד.

המחקר באילת


“אנחנו בודקים עכשיו מה ההסתברות שזה יקרה פה ומתי", מספרת לנו ד"ר בוורלי גודמן, מרצה מאוניברסיטת חיפה, שתחום ההתמחות שלה הוא צונאמי. בשבוע שעבר היא הגיעה לאילת כדי להרצות בנושא במכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים. "קרו כאן אירועי צונאמי בכל כאלף שנים. זה אומר שבאילת עוד יתרחש צונאמי, וזה בוודאות יגיע אלינו. אירוע אחד עלול להיות מספיק הרסני בשביל להרוס את העיר".

ד"ר בוורלי גודמן היא גיאו-אריכיאולוגית ימית, מבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני, חיפה. היא הגיעה לאילת לפני כארבע שנים וסייעה להקים את המחקר בתחום הביולוגיה הימית. עם הזמן, החלה לעבוד על נושא הצונאמי. "המחקר שלי עוסק בקידוחים בים הרדוד, כ20 עד 35 מטרים מהחוף, שם אפשר לבחון חומרים בשכבות קרקע שונות", היא מספרת. "אני ושאר החוקרים בוחנים את השכבות בתוך הקידוח, וכאשר ניתן לזהות לפתע שכבה אחרת, וזרה, שאי אפשר להסביר בשום דרך (גאות ושפל רגילים, שיטפון, גשם וכדומה), משייכים אותה לצונאמי. כשיש סערה גדולה או שיטפון, או כל אירוע אחר, אנחנו רצים מהר לים ומבצעים מדידות. גילינו שכאשר יש צונאמי גדול, נשארת שכבה שונה וקלה לזיהוי. אני גם בודקת – האם אין ידיעות היסטוריות כי אין אירועים או שאין ידיעות כי אין מי שיכתוב. וזה הבדל גדול, שיקבע את ההסתברות. הנושא הזה כיום מדאיג את כל האזור, ויש אפילו חוקר במצרים שנמצא בקשר טוב איתנו".

תמונת כתבה


צונאמי באילת


"באילת יש פוטנציאל לא מבוטל שיתרחש האסון", ד"ר בוורלי אומרת בצורה יבשה והחלטית, "מדוע? כי הנוסחה לצונאמי פשוטה, ואין סיבה שזה לא יתרחש: ים – יש. גורם חזק כמו פוטנציאל לרעידות אדמה – יש. עומק מים מספק – יש. צורת U של מפרץ – יש (לאור אירועי צונאמי מהעבר, רואים שצורה כזאת מגבירה את הנזק, ע.י). אין שום סיבה שלא יהיה כאן צונאמי, ואפילו צונאמי ענק".

אירוע צונאמי זה למעשה סידרה של גלים, שמגיעים בעקבות אירוע של שינויים קיצוניים במים. הסיבות העיקריות הן: רעידת אדמה תת ימית, כמו בתאילנד וביפן; גלישת קרקע תת ימית, שזו שכבת קרקע עליונה שזזה ונשפכת בבת אחת בגלל שכבת קרקע תחתונה ולא מלוכדת; וכמו בסרטים רבים כך במציאות, בעקבות מטאוריט שמתרסק אל תוך המים. או במילים פשוטות- כל דבר שיכול לגרום לתזוזה בבת אחת של כמות מים אדירה.

“צונאמי זה לא סתם גל, זה קיר", ד"ר בוורלי מתארת, "גל רגיל זה למעשה משב רוח שמעלה את הגל לגובה מסוים, ובקרבת החוף הוא פשוט נופל ומתנפץ. בצונאמי מגיע הגל לחוף כשמאחוריו עמוד מים ארוך, שאורכו משתנה, וממשיך אל תוך החוף. זה נגמר כשאותו "אורך" מים פשוט נכנס כולו לחוף. כשהוא נגמר, כל מה שהוא פגע בו נמשך בחזרה לים. מה שיוצא מהים חייב גם לחזור לים. יש שיפוע. החזרה גורמת נזק משני גדול מאוד, וזה תהליך שיכול לקחת הרבה זמן, ולפגוע ברמת השיקום לאורך שנים. חוסר כמות המים, והתנודות של ההיעלמות מהים והחזרה לים, יכולים ליצור עוד גלים משניים של צונאמי. גובה גל הצונאמי חשוב, אבל יותר חשוב זה אורך ה'קיר' שהגל מוביל. גל בסערת רוח גדולה במיוחד באילת יכול להגיע לגובה של כשלושה מטרים ולאורך של כ-15 מטרים, בעוד שבצונאמי גדול באילת אורך אותו גל יכול להגיע לקילומטר".

בגלל מבנה המפרץ של אילת, כנראה שכניסת המים לשטח לא תהיה כל כך עמוקה. אך היכן שיפגע הצונאמי תהיה פגיעה נוראית וההרס יהיה גדול במיוחד. בצונאמי באילת, האזור שייפגע הכי הרבה יהיה החוף הצפוני, שדה התעופה, הנמל הימי ואזור התיירות. "במקומות אחרים בעולם", אומרת ד"ר בוורלי, "מדובר על חופים רחבי ידיים, עם שטח של מאות אלפי דונמים. המבנה של אילת הוא מבנה צר, שלא מאפשר רדיוס כזה גדול, אבל הפגיעה תהיה חדה והיא תהיה חזקה במיוחד".

בשנים האחרונות, בעשור האחרון בעיקר, הושקע יותר כסף ויותר זמן במחקרים שנוגעים לצונאמי. כל עניין הצונאמי נעשה דבר "מאוד אופנתי", לטעמה של ד"ר בוורלי, "וככזה קל נורא לתעד אותו ב'תרבות הסמרטפונים'. בגלל שהעולם מודאג הוא גם חוקר. היו אירועי צונאמי גדולים, אבל לא היה מי שיתעד. והיום, מבחינה גלובלית, רואים מהר יותר כשקורה אסון ויש יותר חומר לצבור וללמוד על אותו אסון. ביפן, למשל, השקיעו בפיתוח של כל מיני מערכות, שנמצאות בעיקר באוקיינוס השקט, אבל כאן אין מערכות הגנה ואין דרך לדעת. זה לא מפותח כאן. אם יתחיל עכשיו צונאמי, נגלה את זה ברגע שהוא יקרה, וזה יקרה בתוך דקות. היום, בכל מקום בעולם, אנשים גרים ומסתובבים ויוצאים לנופש על קו החוף. ואילת זו עיר שבנויה סביב החופים ועל החופים שלה. זה מעלה את הסיכון וזה מרים את הרף בקושי להתמודד עם הבעיה שלנו".

"כרבע מיליון אנשים בסיכון מיידי"


“אני מפחדת להגיד מה הנזק הצפוי", ד"ר בוורלי מתחילה להשמיע את אזהרותיה, "אבל אני מעריכה את הנזק בשווי מאות מיליונים. יש את הנזק המיידי, שמדברים כמובן על אובדן חיים, וזה משהו שהוא תלוי תקופה. למשל באוגוסט, שיא הקיץ, יש כאן באזור כרבע מיליון אנשים, ממש כמו מי שמת בצונאמי בתאילנד. זה המון. בטווח הרחוק מדובר בפגיעה בתשתיות, בשיקום העיר ובאפקט שזה ייצור ברצון של אנשים לגור פה שוב. צריכה להיות קהילה חזקה שתרצה להישאר ולשקם. צריך לזכור שאילת זה מעיין אי, עיר מנותקת ומרוחקת, וייקח לכוחות הצלה הרבה זמן להגיע לפה. דרכי הגישה הם בעיה לא קלה. אם מסתכלים על כמות האנשים שגרה כאן לפני ארבעים שנים, בשנות השישים, והיום – זה פי מאה. בעוד שלושים שנים זה יהיה כפול, אז אנחנו כבר לא יכולים שלא לחשוב על הסיכוי שנפגע מצונאמי".

“אם יש רעידת אדמה, הדבר החכם לעשות זה לעלות כמה שיותר גבוה ביחס לים. אין מספרים מדויקים עדיין, אבל אם יש בניין קרוב, כדאי להגיע לקומה שלישית או רביעית והלאה. צריך להיות חכם ולחשוב פשוט. בכרתים למשל, בשנת 1956, היה ילד בן עשר, שאחותו תפסה אותו ומשכה אותו לאיזו גבעה, והם שניהם ראו את הצונאמי מגיע ועושה נזק. הוא ואחותו שרדו את זה בכדי לספר לחוקרים, שהם ראו דגים תלויים על עצים".

“דבר נוסף", ד"ר בוורלי אומרת, "זה להביט על הים ולראות שינויים לא מוכרים בים. לא לחכות ולבדוק עד כמה זה מעניין ולמה זה מוזר, אלא פשוט להתרחק. זאת הבעיה, אגב, שראינו בתאילנד. אנשים, גם מקומיים, עמדו בהתפעלות עד כמה הדברים שקרו מיוחדים. במקום לברוח הם רצו לברר מה קורה. במקום לצאת משם הם נשארו וגם בסופו של דבר נפגעו".

“מערכות העיר צריכות להיות כאלו שמוכנות לצרה", היא מתריעה, "כדי שכאשר תתרחש הצרה, יהיה אפשר להמשיך הלאה. המוכנות מראש היא הדרך היחידה להתמודד עם האסון, ולחזור ממנו לשגרה. במשך ארבעת השנים האחרונות לוקחים פה את המצב יותר ברצינות, כי יש ממה לדאוג באילת. זה לא אירוע נפוץ, אבל הסיכון בכל שנה שעוברת גדל. מימדי צונאמי שהיה אולי שולי בעבר, לפני כאלף שנים, כי לא הייתה אוכלוסיה גדולה, ולא היה רכוש או תשתיות מיוחדות, היום יהיה הרסני. אותו צונאמי שאיש לא כתב עליו בעבר, יהיה משהו ששווה מאוד יהיה לרשום היום. יותר אנשים - יותר נזק".

"צונאמי הוא איום אמיתי, איום מוחשי", ד"ר בוורלי מסכמת, "אני מקווה שאני אוכל לחיות את כל חיי מבלי שאצטרך להוכיח את הטענה שלי. אני מעדיפה לטעות, אבל לאילתי הממוצע יש מה לדאוג. אני רק מקווה שביחד, בעבודה משותפת, יהיה אפשר להציל כמה שיותר חיים.”



חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק