פרסומת
דלג

חלום חייו

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2168
בגיל שבו רוב בני האדם כבר שקעו מזמן בפנסיה. איציק נועם מגשים את חלום חייו. ולא, זה לא הולך להיות ראיון אובייקטיבי. אני מראיין את האיש שקיבל אותי לעבודה. האיש שכל חייו ראיין אחרים. חוצה לראשונה את הקווים ומתיישב לענות על כל השאלות. גם האישיות ביותר. קבלו אותו הכי נקי שיש. בגלגולו הטבעי
חלום חייו

זאת בעצם הפעם הראשונה שבה אני מראיין את איציק נועם. סוג של סגירת מעגל שלי וכמובן של האיש שייסד והקים את 'ערב ערב באילת' יחד עם האישה שתמיד איתו, פועה. והנה מספר עובדות שלא ממש ידעתם על איציק נועם, בן 73, היה כתב 'הארץ', 'דבר' ו'קול ישראל' באילת במשך שנים ארוכות. 48 שנים חי ונושם את העיר.

חלום ילדות


היה צריך לשכנע את איציק נועם להתראיין, לדבר, להחשף כך בעיתון, אותו הוא בנה במו ידיו ובשיתוף פועה. אך האיש, שהגשים חלום ישן והפך למרפא טבעי, ניאות להתראיין וגם זה לאחר קימוטי גבות רבים ולחץ פיזי בלתי מתון מכיוונה של פועה, האישה שתמיד, אבל תמיד איתו.

מה גורם לאדם בגילך, מבוסס, מסודר בחייו, לקום, לעזוב הכל ולהתחיל ללמוד ריפוי טבעי ואלטרנטיבי?
"אין גיל להגשמת חלומות ושאיפות לרצות דברים שתמיד ישבו אצלך בראש. להיות רופא זה חלום ילדות ובעצם במקום להיות רופא, אני מרפא, זה גם סוג של פשרה".

איציק גדל במשפחת פועלים שעבדה קשות לפרנסתה ולא יכלה לממן לו אפילו לימודי תיכון, מה שחסם את דרכו להגשמת החלום. רק משבגר, השלים את לימודיו בתיכון ואחר כך - באוניברסיטה בירושלים.

רגע לפני שאנחנו מתמזגים לטבע, אני חייב שאלה בנושא אקטואלי, העיתונות כיום היא עוקצנית, חודרנית ואתה בעצם לא כזה, איך אתה רואה את השינוי?
"אני הייתי עיתונאי, שלקח על עצמו תפקיד של מורה או מדריך, יותר מאשר של מבקר. היום זה אחרת. תראה, תמיד דרשו יותר 'דם' בכתבות שלי, אבל זה עניין של אופי, אתה יודע מה, בינינו, אף פעם לא הייתי עיתונאי. לאחר שהחלטנו לעזוב את העיתון, העברנו את השרביט לרותם וזיוית, ולמרבה המזל, הילדים שלנו היו מוכנים להמשיך את העיתון, אחרת באיזה שהוא שלב, הוא היה גווע, יחד איתנו".

40 שנה כתבת, ערכת, היית שותף לעשיה עיתונאית ובניית המקומון הוותיק בישראל, כיום, מבחוץ, אתה רואה שינויים בתקשורת או ברמה העיתונאית, שלא ראית מבפנים?
"את האמת, הכל חוזר על עצמו, השתתפתי בשלושה טקסים של אבני פינה לשדה התעופה החדש, בשני טקסים לקראת הרכבת לאילת, בעשרות טקסים למפעלי תעשיה שלא קמו מעולם. ואם יש כיום חלום מהבחינה העירונית שהייתי רוצה שיתגשם, אותו חלום נכון גם לפני 40 שנה. מה שנקרא אין חדש תחת השמש והכל דיבורים".

רואים עליך שאתה אוהב את העיר.
"זה נכון, בעצם כל חיי הבוגרים מבוססים על אהבה. אהבה לעיר, שבאה לידי ביטוי בהקמת 'ערב ערב', אהבה לבני אדם, כבודדים, המתבטאת כיום ביכולת שרכשתי לרפא, תוך כדי הקשבה, אמפתיה וכלים שנרכשו בשש שנות לימוד".

כשאתה מביט כיום על אילת, מה אתה רואה?
איציק חושב ואומר: "כשפועה ואני הגענו לאילת, היו בה 5,000 תושבים, היום יש בה 55,000 תושבים, ומי שמביט על אילת בפרספקטיבה של זמן, רואה משהו נפלא. וכאן אני רוצה להגיד משהו לכל הבכיינים, המתלוננים שהעיר מדשדשת במקום. הביטו אחורה, היכן היינו והיכן אנחנו היום. היכן תמצאו עוד דוגמה לעיר שהיתה מקום מפלט לפושעים או לאנשים חסרי עתיד שחיפשו את עצמם והפכה לפנינה של ממש? נכון, אנחנו רוצים רכבת, תעשיה, שדה תעופה ושישאירו את הפטור ממע"מ. אבל רבותיי, פרופורציות, כמי שהיה בכל העולם, אילת היא עיר מדהימה, יפה, כיף לגור בה, ומי שמחפש שלמות, לא ימצא אותה, לא כאן ולא בשום מקום אחר".

אז יום בהיר אחד קמת, זרקת את העט ואמרת מספיק?
"יום אחד ישבתי לכתוב את טור העורך שלי, כמו שעשיתי מאות פעמים. אך היד פשוט סירבה לכתוב, דחיתי את הכתיבה ליום נוסף ועדיין לא הייתי מסוגל לכתוב אף מילה. ואז ידעתי שהמעיין יבש ואני חייב להתחיל להגשים חלום ילדות, זה היה מבחינתי כמו אות".

זה מפחיד, זה יכול לקרות גם לי?
"זה יכול לקרות לכולם, פשוט התייבשתי. אבל ידעתי שאין גיל שבו אי אפשר להתחיל משהו חדש ואין גיל מבוגר מדי בכדי ללמוד ולהתפתח. וחלומות, בעצם נועדו להגשמה, מסרתי את המושכות לפועה ויצאתי ללמוד במכללת 'רידמן' בת"א".

פועה, האישה והאגדה...אתם צמודים 24 שעות ביממה כבר מיליון שנה, בעבודה, בבית, איך עושים שזה יעבוד?
"אכן, פועה תמיד איתי, אני איש של רעיונות והראש תמיד עובד, אך הביצוע הוא של פועה. אלמלא היא, לא היה עיתון ולא היה קם הבית של 'מיסטי טבע'. הסוד הוא באהבה ובחלוקת תפקידים נכונה. אני בחזון, היא בביצוע ושנינו יחד תמיד שם האחד בשביל השני. זה כל הסוד. זה כל הקסם".
תמונת כתבה


העידן החדש


פועה ואיציק נועם הם אנשים רציניים, וכשהם מחליטים על משהו, הם עושים את זה בצורה הטובה ביותר, סוג של קפדנות ואיכות, שלא תמיד קיימת במחוזותינו. ואכן, כל מי שמגיע ל'מיסטי טבע', שצמח ב'בית התמר', בין עיריית אילת ל'מיסטי כאן', נותר בפה פעור. בהשקעה אדירה, על פני שטח של 300 מ"ר, הקימו פועה, איציק והשותפים מ'מיסטי כאן', שרית ואבנר, בית לרפואה טבעית, ברמה שלא נראתה באילת, ויש מי שיגיד בארץ כולה. מוסיקה חרישית, ריח קטורת, נרות, חדרי טיפולים, צבעים מרגיעים, שטיחים מקיר לקיר, 14 מטפלים מכל הסוגים והתחומים. איציק גאה מאוד בילד החדש, הוא לוקח אותי לסיור בחדרים, מתלהב כמו נער ופועה, היא על החשבונות, היא על הקרקע, איציק בעננים, ממשיך לחלום.
במסגרת של 'לעשות הכל ביחד', עברו פועה ואיציק לפני שנים, ניתוח לב פתוח בהפרש של שבועיים, שזה כשלעצמו קטע מדהים. נדמה כי מאז הניתוח, החל להתרקם במוחו הקודח של איציק, השינוי הגדול. בעוד פועה המשיכה לנהל את העיתון, החל איציק ללמוד. הוא למד שש שנים איזון גוף ונפש, דמיון מודרך, תזונה, ריפוי באמצעות גלגולים קודמים, כירולוגיה (אבחון רפואי בכף היד - כן יש דבר כזה, וזה אפילו עובד) וצמחי מרפא, אירידיאולוגיה (אבחון רפואי בגלגל העין - וכן גם זה תחום מכובד ומוכר כיום לכל הספקנים), הילינג ומסאז'ים מסוגים שונים.

האמת, זאת היתה עבורי לפחות הפתעה, אתה אדם מעשי, פרקטי, ופתאום, קטע מיסטי, רוחני?
"מסתבר שזה תמיד היה בי, אך במהלך החיים והעשייה, לא ממש הקדשתי לזה זמן. אכן למדתי כמו שלא למדתי בחיי, בשקיקה, באהבה, בסקרנות אין קץ. התחום שמשך אותי ובעצם בו התמחיתי, הוא תחום האירידיאולוגיה, שזה אבחון מחלות דרך העיניים, שזה הדבר הקרוב ביותר לרפואה הרגילה".

איך הגעתם להחלטה להקים את 'מיסטי טבע'?
"באמצעות מכללת 'רידמן' שבה למדתי, הכרתי את שרית ואבנר נחשון, בעלי 'מיסטי כאן'. הם תמיד רצו להרחיב את לימודי הרפואה המשלימה והפכו לשלוחה של 'רידמן' באילת. ההיכרות איתם, הפכה לידידות שהבשילה להקמת חברה חדשה, 'מיסטי טבע', שעניינה: טיפול באמצעות רפואה משלימה, בעוד ש'מיסטי כאן' מתפקד כבי"ס לרפואה משלימה ולקורסים במיסטיקה".

למי בעצם מיועד 'מיסטי טבע'?
"הבית מיועד לכל הבריאים שרוצים להישאר בריאים ולכל הסובלים שהתייאשו מאנטיביוטיקה ורוצים לנסות דרך חדשה, דרך אחרת. האמת, שחלק גדול מהפונים, מגיעים לאחר שעברו את כל מדורי הרפואה הרגילה ולא מצאו לעצמם פתרון, בלית ברירה הם מגיעים אלינו ומגלים עולם שלם של טיפולים שיכולים לעזור להם ואף לפתור בעיות שרופאים נואשו מלמצוא להן פתרון".

אז בעצם, סגרת מעגל?
"אני מרגיש כמו אותו סיני שבגיל 90 נטע עץ זית וממתין לפרי. אין גיל להתחלות חדשות, זה הכל אצלנו בראש".

יש עוד איזה חלום בקנה, שאדע להזהיר את פועה?
איציק מחייך: "לא, כרגע לא, עד החלום הבא. אולי בעצם אלך ללמוד לנגן על פסנתר", פועה לתשומת לבך, הכיני את המזומנים, הילד כבר שוב חולם.

לסיום, אני חייב שאלה אחת אחרונה ברמה האישית - אתה אדם רגוע, שלו, מלא אהבה, בניגוד אלי שאני ציניקן ידוע, איך בכלל קיבלת אחד כמוני לעבודה?
איציק מחייך ועונה "האמת, אין לי מושג למה קיבלתי אותך לעבודה, אינטואיציה חזקה. בכל מקרה, אני לא מצטער על כך לרגע".

שתפו את הכתבה בפייסבוק