פרסומת
דלג

זמיר אילתי

מאת: עומר יפרח ● 29/4/2015 21:53 ● ערב ערב 2704
אליה חנו, בנו של חבר מועצת העיר, יניב חנו, הוא הכוכב הבא של העיר. "אני שייך לאילת, צמחתי מהקהילה, ואני חייב לה המון", הוא מספר ל'ערב ערב'. בחגיגות יום העצמאות בטיילת הוא ריגש את הצופים הרבים ואת בני משפחתו
זמיר אילתי



אליה חנו בן ה17 הוא כישרון שירה שרק מחפש לפרוץ. לפני כשנתיים הוא התגלה, ומאז נמצא בדרך הנכונה. הדור הצעיר למשפחה שהיא נכס בעיר אילת. האח השני מתוך שלושה אחים ואחות, והיחיד שמכוון כרגע לשירה. אבל אליה הוא לא כישרון בודד במשפחה, אלא שגם דוד שלו, אביתר חנו, היה מפורסם כזמר.

"המעריצה מספר אחת זו סבתא"


"הגעתי לשירה דרך אירוע משפחתי", אליה מספר ל'ערב ערב', "עשינו מפגש ושרנו קריוקי, אחד מיני רבים, ופשוט אמרו לי לעלות לשיר. דוד שלי, אביתר, הוא הזמר של המשפחה, והוא התפרסם על כך בעיר. כשעליתי לשיר התגובות היו נהדרות, וזה לא ששרתי לפני, אלא שאף פעם לא באמת ניסיתי. הכול התחיל שם, בחיק המשפחה לפני כשנתיים, ומאז הכול היסטוריה. היום יש לי מורה קבוע לפיתוח קול, שאני הולך אליו באופן פרטי. דוד שלי הוא זה שדחף אותי ללכת לפתח את הקול. לא היינו קרובים כל כך עד אז, אך מאותה נקודה הקשר התפתח והתקרבנו מאוד. הוא הפך להיות מודל החיקוי שלי. אם יש הופעות אני מתחיל להתכונן כשבועיים לפני התאריך, אבל זה תלוי בסוג ההופעה, בכמות השירים שאני אמור לשיר, בסגנון שלהם, ובעוד כל מיני פרמטרים. בדרך כלל שלוש או ארבע חזרות מספיקות לי. הלהקה שאני נמצא בה מארגנת הופעות, ובכל השנה יש מופעים ואירועים. אני משתדל לשיר כמה שיותר בשביל להשתפר ולהרגיש בתוצאות ושינויים חיוביים. בהתחלה שרתי בעיקר עם המשפחה והחברים, כי יש המון אירועים משפחתיים להתאמן בהם. מה לעשות שיש לי הרבה בני דודים". הוא אומר ומחייך חיוך נבוך.

אליה מדבר על עצמו ועל הכישרון שלו, אבל רואים שהוא בחור ביישן, צנוע ועניו. הוא לא מאפשר לעצמו להרים את האף, להתנשא או להשתחצן. אפילו שנשאלות שאלות על הציפיות, השאיפות ומטרות העל שלו. אי אפשר להתבלבל, מדובר בנער מופנם, ולטובה. "יש הרבה שינויים גדולים שקרו לי בשנתיים האחרונות", אליה חושף בגילוי לב אמיתי, "מאז שגיליתי את האהבה לשירה השתנתי. אני מרגיש שונה. ברמה האישית הייתי הילד הכי ביישן שתפגוש. שנתיים אחורה תנסה לראיין אותי ותיתקל בשקט טוטאלי בלי אף מילה. עם החברים לא הייתי מדבר, רק מקשיב. היום אני משתתף ומעורב ולוקח חלק פעיל בכל מקום שאני נמצא בו. ברמה המקצועית עברתי שינוי משמעותי. העבודה סביב הכישרון לוקחת אותי קדימה, ואפילו הקשבתי לשיר ישן שביצעתי ושומעים שיש הבדל עצום. זה נקי יותר ומרגישים את זה באוזן. לאחרונה הרגשתי יותר את השינויים האישיים, כי לפתע מתייחסים אליי ואת השירה שלי יותר. לדוגמא, אחרי יום הזיכרון אבא שלי לא הפסיק לקבל פידבקים והודעות וטלפונים. לא עזבו אותו, לא שיחררו ממנו. וזה מחמיא לי מאוד. קיבלתי כבר הצעות להקים כל מיני להקות ולהצטרף לכל מיני קבוצות קיימות. אני זוכר, שירדתי מהבמה וקלטתי את המבטים של האנשים. היו גם כאלו שבאו אליי והחמיאו. האמת שהמעריצה מספר אחת שלי זו סבתא. אין הופעה שהיא מפספסת וחסר לי שלא אודיע לה מתי יש. היא עלולה להכות אותי. מה שתמיד לנגד עיניי זאת העובדה שאני שייך לעיר אילת, שצמחתי מתוך הקהילה, ושתמיד ארצה שקודם כל יעריכו אותי פה בבית שלי. בהמשך הדרך גם במקומות אחרים, אבל קודם כל כאן נולדתי. אני חייב לעיר הזאת המון".

"משתגע שרק יתנו לי להופיע"


כמו לכל זמר, או לכל מי שנמצא בעסק, גם לאליה יש מטרות לחשוב עליהן קדימה במרחב הזמן. בלי שאיפות אין סיבה בכלל להתחיל ולעבוד בפיתוח קול, להתברג לאירועים, להתקדם. "אני רוצה להגיע הכי רחוק", הוא חולק איתנו את היעדים, "יש לי חלום לפרוץ, ואני רוצה להמריא. אני מסמן לי מטרות ואני רוצה ללכת איתן. ההופעות התחילו להיות הרגל בשבילי, והתרגול הזה עוזר לי לקבל ביטחון ולהתחזק. כשהופעתי לראשונה באירוע גדול, אירוע בשם 'הקול דבש', היו מולי שמונה מאות אנשים בקהל. היה מלחיץ יותר מאשר בטקס האחרון עם מספר אנשים פי עשרה גדול יותר. לפני שאני עולה לבמה אני מתרגש, אבל איך שאני מתחיל לשיר זה פשוט עובר. אני נהנה כל כך לשיר שהתחושות נעלמות. זה מיידי. בכל יום שעובר אני מרגיש כאילו שאני עוד רגע פורץ, ואם אין הופעה אני כמעט משתגע. אלו תחושות לא מוסברות שיש בתוך הגוף, 'שרק יתנו לי להופיע'. ההופעה הזאת, זו תחושה עילאית. אחרי שהופעה נגמרת אני רוצה להמשיך ולהישאר על הבמה. בא לי להמשיך לעוד סיבוב".

אם כבר אתה זמר ואתה בעסק, אתה צריך גם סוכן או אמרגן. לאליה יש את בועז פאר, הידוע בכינויו 'בוגי', שנמצא בעסק כבר כשבע שנים. "אליה מיוצג אצלי כחצי שנה", בוגי מתחיל לחלוק את הצד שלו בקידום הכישרון, "והגיע אליי עם אבא שלו לאודישנים. אני זוכר שאני ועופר ביברס, המנהל המוזיקלי שלי, התלהבנו מאוד באופן מיידי. אתם חייבים להבין שאליה הוא נער שמנסה תמיד להיות מאוד מעורב, רוצה לדעת הכול, רוצה להבין הכול. אין אצלו שאלה לא פתורה או משהו לא ברור. הוא לא מהזמרים שמחכים אלא מאלו שדוחפים. הוא רוצה להגיע למקומות גבוהים, מתאמץ, ולכן גם יגיע. אנחנו מכוונים אותו לסולו, מנסים להקים להקה סביבו. החזרות עכשיו פעם בשבוע, ואנחנו נעלה את קצב המפגשים ככל שהוא ישתפר וככל שכמות ההופעות שלו תעלה. זה בד בבד. עופר, המנהל, עובד איתו צמוד ושם דגש על מקומות שצריך לשפר, מלטש אותו להגיע לרמה גבוהה בשירה. מגיעים לרזולוציות הכי קטנות, ברמה של איך להחזיק מיקרופון נכון על הבמה. כמובן שעדיין יש הרבה עבודה. המטרה היא להוציא לו אלבום משלו שיתנגן אצל כל אילתי, ואחרי זה גם אצל כל אחד בארץ. הוא בעצמו כתב כמה שירים, ודוד שלו עוזר לו, ויש חומר אותנטי לעבוד איתו. יש אמנים רבים שהתחילו את הדרך שלהם באילת, ויש גם הרבה שהתחילו בביצוע טוב של שירים של אחרים. ככה עכשיו אנחנו פועלים – מעלים אותו לתודעה עם חומר שישנו, על מנת שבהמשך גם חומר עצמאי יצליח. זה היעד שאנחנו רואים כרגע מול העיניים, בטווח הבינוני. מן הרגע שהתחלתי לעבוד איתו, ניסיתי להכניס אותו לאירועים פרטיים והפקות מיוחדות, וכמובן לטקסים של העירייה, של בתי ספר, של מוסדות אחרים. זה אמור לתת לילד חשיפה ראויה. אם יראו אותו גם יתלהבו ממנו, אין ספק, כי יש לו קול מיוחד. הוא כבר הופיע ביום העצמאות, ביום הזיכרון, בפורים מול שמונת אלפים אנשים. הילד רוצה להיות מעורב תמיד. אחרי יום הזיכרון, אגב, קיבלנו המון תגובות חיוביות. אמרנו לנו שאליה עשה את הטקס למה שהוא. מנכ"ל העירייה התקשר אליי בכבודו ובעצמו. 'הפייסבוק' שלו מלא בתגובות, ה'יו-טיוב' עמוס בסרטונים מוצלחים".

תמונת כתבה


אז את הזמר שמענו, את דעתו המקצועית של האמרגן הבנו, ומה לגבי קהל היעד האילתי שלנו? ליאור גבאי, אילתי ותיק, מספר ל'ערב ערב' על הקול הנעים של הנער. "רואים שאליה רק בתחילת הדרך, ושהכישרון שלו מחכה לפרוץ. יש לו קול נעים ורך, מרגש מאוד, שעושה לך טוב באוזן. ראיתי אותו בכמה טקסים, ובטקס של יום הזיכרון הוא שר את השיר 'שמור עליו' וזה היה קטע מעולה. הוא שר מדהים, יש לו פוטנציאל אדיר והלוואי שהוא יצליח. זה טוב בשבילו וזה ייצוג חיובי לעיר שלנו".


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש