מאת: איריס קדם / חיים שלמים של קושי ופיני אינגבר עדיין מחייך. שום דבר ממה שעבר עליו בחייו לא גורם לו להרים ידיים ולהתייאש. הוא רק רוצה הבנה מצד המדינה, מצד גורמים ממסדיים, שיתנו לו לחיות את חייו בשקט. יש לו בטן מלאה, ואולי בצדק, שהרי הוא נתן מעצמו ואפילו יותר מאדם ממוצע למען המדינה. כפטריוט וציוני גאה, כואב לו לשמוע שאנשים, בעיקר הצעירים, עוקרים את חייהם למדינה אחרת, ומחפש את הנוסחה הנכונה "שהמדינה תהיה יותר הוגנת כלפי אזרחיה ושנחייה כולנו במשוואה אחת"