טור יהדות

מאת: או-מד מדיקל ● 17/2/2016 11:19 ● ערב ערב 2746
בס"ד / מאת: הרב דוד שנה
טור יהדות

פרשת 'תצווה'

ישנן הרבה עבודות סיזיפיות ומשעממות בצורה מחרידה, למשל להדביק 8 שעות כל יום מדבקות על שקיות אוכל, או פועל שנמצא בפס ייצור וכל יום הפועל חייב לעשות את אותה תנועה מכנית של הברגה במשך כל שעות היום בקצב אחיד, ואם הוא מפספס את הקצב הנכון כל פס הייצור משתבש. כמה שוחק ומדכא לעשות בכל יום את אותן פעולות כל החיים, מבלי שום אפשרות לשנות או לגוון את הפעולות או לכל הפחות את אופן הפעולה. בימינו, נותנים לאנשים חופשות, קורסים והשתלמויות במקומות העבודה, על מנת שהעובדים ינוחו, יתרעננו ולא ישחקו בעבודה, ויוכלו להמשיך לתת תפוקה יעילה. כל אחד זקוק לגיוון בחיים, משנים אוויר ואווירה על מנת שנצליח לשרוד את קצב החיים השוחק. האנשים ששיגרת יומם היא מחרידה במחזוריותה, אלו הם האסירים בבתי הכלא בכל מקום בעולם. שעה קבועה לקום בבוקר, שעה קבועה לכיבוי אורות בלילה, שעה קבועה לארוחות ושעה קבועה לטיול בחצר. אסירים אומללים – משעמם 'רצח'. ( איחולי הסתגלות קלה לאולמרט לשנה וחצי הקרובות ). עם יד על הלב, האם אתה היית מסוגל לבצע את אותה עבודה שדורשת את אותן פעולות מדי יום ביומו במשך שנה, שנתיים, ארבעים שנה?

בפרשתנו, פרשת 'תצווה', מצווה הקב"ה את אהרון הכהן לעבוד במשכן. תפקידם של הכהנים הוא להקריב קורבנות ולהקטיר קטורת במשכן, על-מנת לכפר על חטאיהם של בני ישראל. בנוסף להקרבת הקורבנות, צריך אהרון הכהן להדליק מדי ערב את המנורה בעלת שבעת הקנים (שהפכה ברבות הימים לסמל של מדינת ישראל). הפעולות שנדרשות מאהרון הכהן בעת הדלקת המנורה הן פשוטות: למלא את הקנים בשמן זית זך, ולסדר את הפתילות בגביעי המנורה שיפנו תמיד לגביע שבכן האמצעי, ואחר כך להדליק את המנורה. מסובך? לא ממש. האם זה מעניין או מרתק לעשות זאת? אולי בפעמים הראשונות (כמו ההתלהבות שאוחזת בנו בעת הדלקת נר ראשון של חנוכה, אשר הולכת ודועכת ככל שמתרבים ימי החנוכה), אך אחרי מספר ימים או שבועות, לכל אחד כבר היה נמאס מפעולה פשוטה זו של הדלקת המנורה. כל אחד למעט אהרון הכהן הצדיק. אהרון הכהן הדליק את המנורה במשך ארבעים שנה ברציפות מדי ערב באותה ההתלהבות ובאותם הדקדוקים ההלכתיים אשר נדרשו ממנו. הפעם ה- 14,000 שאהרון הדליק את המנורה הייתה זהה לחלוטין לפעם הראשונה שבה הדליק את המנורה. ועל כך שיבח הקדוש ברוך הוא את אהרון הכהן. שהוא לא שינה מאומה ממה שנצטווה בעת עשיית המצווה. אהרון הכהן ידע שהוא מקיים צו אלוקי , עושה את רצון ה', והידיעה הזאת, ההבנה שאתה משרת את מלך מלכי המלכים הקב"ה, היא אשר נתנה לאהרון את הכוחות הנפשיים לעמוד בגבורה במשימה של חייו - להדליק את המנורה ולהקריב את הקורבנות.

וכפי שנהג אהרון הכהן, צריכים גם אנו לנהוג בעת עשיית המצוות. אמנם נכון שצריכים להניח מדי יום תפילין, לברך לפני שאוכלים להתפלל שלוש תפילות ביום. אך אין זה מספיק לעשות את המצוות באופן טכני. צריכים גם רגש, שמחה וחיוניות בשעת עשיית המצוות. לא לשנות בכלום, לא להישחק ולשמח, להפנים כל הזמן שאנחנו עובדים את ה' , מלך ק-ל רם ונישא, האמונה והידיעה הזאת תעניק לנו כוחות  גם נפשיים לעבודת ה' בשמחה ובהתלהבות וגם כוחות פיזיים- לא להתעצל בעבודת הבורא. זוהי גם ההלכה הראשונה בשולחן ערוך: " ישים מול עיניו שהוא עומד וניצב תמיד לפני הבורא יתברך ומתוך כך יהיה לו כח להתגבר כמו אריה לקום בבוקר לעבודת הבורא".

ידועים דבריו של רבי נחמן מברסלב – מצווה גדולה להיות בשמחה –תמיד. וע"פ מאמרנו ניתן לומר, שמחה גדולה להיות במצווה תמיד.

 

חדשות אילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש