לאן נעלמו הקולטים הסולאריים?

בשם השמירה על האוזון

בשנת 1987 בכנס האומות במונטריאול קנדה, יצאה לראשונה הבשורה שהעולם מתייצב לצד האוזון והשמירה עליו. למרות שהנושא הסולארי קיים בעולם מזה עשרות שנים, דווקא אז בישיבה ההיא של המעצמות, קיבל הנושא דחיפה חזקה, מתוך הבנה כי הפחתת ייצור החשמל על ידי הטורבינות והפיכת הייצור לטבעי יותר, ישפר את איכות החיים ואגב כך ייתן דחיפה לשמירה על האוזון. 11 שנים מאוחר יותר, נפגשו שוב המעצמות הפעם בקיוטו שביפן ('וועידת קיוטו'), שם ישראל כבר הצטרפה לחגיגה האנרגטית המתחדשת והתחייבה יחד עם שאר המעצמות להפחית את נזקי הסביבה ב - 20%. אז נכנסה מדינת ישראל לראשונה ברצינות לנושא האנרגיה המתחדשת, כשכל כמה שנים הוציאה המדינה מכסות לייצור חשמל עצמי באמצעות פאנלים סולאריים. המכסה הראשונה יצאה לדרך כשחברת חשמל מתחייבת בפני הלקוחות שייצרו חשמל בעצמם, לקנות אותו מהם בעלות של 2.10 ₪ לקוט"ש. הרעיון קסם לפרטיים ולחברות שעשו את החשבון הפשוט. אמנם מחירי הפאנלים הסולאריים לא היו אז זולים, אבל בחישוב פשוט עלה שלמרות ההשקעה הדי גבוהה, בית או עסק יכולים היו לכסות את ההשקעה תוך 5-6 שנים ומשם ואילת במשך 20 שנות החוזה החתום מול חברת החשמל- להרוויח. משתלם? בהחלט.
אם בראשית הדרך אנשים לא הבינו את ההיבט הכלכלי המשתלם, הרי שתוך שנה לערך הפך הרעיון של הקולטים הסולאריים לשוס לאומי. אנשים שהבינו שאם העסק שלהם לא ממש מצליח, יכולים לכסות אותו בקולטים סולאריים ולהפוך את מתת השמש לרווח משתלם עד מאוד, ממש כמו הפרטיים שהבינו שאין עוד צורך בתוספת יחידת דיור לבית, כי מה שיכולה לעשות יחידה, יכולים לעשות הפאנלים הסולאריים. מרגע זה, הסתיימה מהר מאוד המכסה הראשונה שהוציאה המדינה.

ישראל רחוקה מהיעד

שנים אחדות לאחר פגישת המעצמות ביפן, שבו ראשי המדינות להיפגש הפעם בקופנהאגן. שעכשיו סוכם על מתן קנסות גבוהים למדינות שהתחייבו אך לא יעמדו ביעדי שיפור איכות הסביבה והשמירה על האוזון כמתחייב (ישראל אולצה לחתום על התחייבות של חיסכון בסדר גודל של 10%). "מה שאומר שבעוד ארבע שנים יפוג תאריך היעד לעמידה בתנאים האלו", אומר השבוע חנן פרידמן, בהווה סטרטאפיסט (חברת 'טראק נט'), בעבר סמנ"ל חברת SBY האילתית, החברה שהייתה חלוצה בתחום הבאת הפאנלים הסולאריים לאזור הערבה וכבר לא קיימת. "וישראל רחוקה בגדול מעמידה היעדים. היום ישראל בקושי מגרדת את ה - 3% ואין הרבה סיכויים שתוך ארבע שנים המדינה תצליח להדביק את הפער שלא עמדה בו עד היום", הוא מבהיר. ובכלל, בכל חנן 'שוחה' בכל הנושא הסולארי ואין כמותו כדי לנסות לנתח ולהסביר איפה בעצם טעתה מדינת ישראל ולאן נעלמה התנופה הסולארית שיצאה לדרך בקול תרועה רמה. מסתבר שכמו שקרה במגמות אחרות בארץ, גם כאן הכריע הנושא הכספי, שכן אם בתחילת הדרך התחייבה חברת החשמל לרכוש את החשמל ממיצרי החשמל הפרטיים סכום של 2.10 ש"ל לקוט"ש, הרי שבמכסות הבאות ששיחרה המדינה לציבור, כבר ירד התשלום בגין רכישת החשמל ל- 1.90 ₪ בהמשך ל - 1.60 ₪ לקוט"ש, וכיום עומד הסכום על 0.27 אגורות בלבד, מה שאולי יסביר מדוע הבין הציבור בארץ, שעם כל הכבוד לאיכות הסביבה והשמירה על האוזון, ויש כבוד, לא שווה להשקיע לא מעט כסף ברכישת הפאנלים הסולאריים והתקנת הקולטים על הגגות, אם ההחזר הכספי של העסקה הזו כל כך נמוך ובספק אם בסוף הדרך ישתלם.
"וזה כל כך אבסורד", אומר חנן, "שכן במשך שנים חיכו שמחירי הפאנלים הסולאריים ירדו, ודווקא כשזה קורה בכל העולם וגם בארץ, יחד עם זה יורדים מחירי התשלום עבור החשמל, אז בעצם מה עשו בזה?". חנן מספר כי גם כיום ישנה דרך נוספת למכור חשמל לחברת החשמל בדרך שנקראת 'מונה נטו'- " במילים אחרות, את מייצרת את החשמל שאת צורכת. מצד אחד זו עסקה מצוינת למפעלים גדולים שצריכת החשמל שלהם עצומה ויש להם שטח גג מתאים להתקנת פאנלים סולאריים, אבל כיום גם זה לא כלכלי, שכן כשאת מסתכלת על העסקה כולה ועל תשואה לתווך ארוך, מתברר שתכסי את ההשקעה בתווך של ה - 12- 15 שנים מיום התקנת המערכת. זה לכשעצמו לא מתאים לשום עסק, שכן במציאות של ימינו, אף אחד לא יודע איפה הוא יהיה בעוד חמש שנים, שלא לדבר על פרק זמן כל כך רחוק, ולמה שמישהו ישקיע סכום עתק אם לא ברור לו שביום מן הימים הוא יהיה זה שיקטוף את פירות ההשקעה?".

מי אמר טימטום?

ואם לא די בכל התחשיבים הכלכליים שמוכיחים שהיום ההשקעה בפאנלים סלולאריים כבר לא משתלמת, תוסיפו לזה את הבירוקרטיה הארץ ישראלית הכרוכה כמו בכל קבלת אישורי בנייה אחרים, גם בקבלת אישורי הקמת פאנלים סולאריים על הגגות, והרי לכם הסיבות שהפכו את המגמה הסולארית לעוד בלופ בלית ממוצה בארץ. "וזה עצוב מאוד", מדגיש חנן, "קחי למשל את אילת עיר השמש הניצחית עם שעות אור מרובות ביחס להרבה מקומות בעולם, תחשבי כמה כסף יכלו אנשים לעשות מהרעיון הזה. תחשבי כמה כסף יכלו לעשות חקלאיים שהיום נלחמים על פרנסתם ואילו יכלו היו מתקינים פאנלים סולאריים על השטחים שלהם ועושים מהם כסף כמו שהיה בתחילת הדרך. אנשים הרוויחו סכומים יפים מאוד בכל שנה ואחרי שנים אחדות כבר כיסו את ההשקעה וגלגלו את הכסף לכיסם". ואם תחשבו לרגע מי באמת יכול בתנאים של היום לשלוח את היד עמוק לכיס, להשקיע בשדות סולאריים גדולים ולא לחכות לתשואות מהירות, תבינו שגם כאן משחקי ההון ושלטון מקבלים משמעות, שכן את זה יכולים לעשות רק הטייקונים הגדולים שגם עושים בפועל. הם מרוויחים שוב, הפעם גם מהשמש והתושב הקטן יכול רק להסתכל, לקנא ולצקצק בלשונו. אבל אם נעצור לרגע, בל נשכח שבעוד ארבע שנים ישובו המעצמות ויפגשו אל שולחן הדיונים והצלת האוזון. כשכל מדינה תצטרך לשים את הקלפים על השולחן ולהראות איך עמדה בייעדי חיסכון האנגריה שלה, כמעט בטוח שמדינת ישראל לא תוכל להתגאות בעמידת ביעדים ותאלץ לשאת בקנס הלא נמוך שיוטל עליה.  אם נחשוב לרגע בהיגיון, לא היה עדיף שמקום לשלם את הקנס הזה, הייתה מדינת ישראל מסבסדת את עליות רכישת החשמל מהאזרח, מקפיצה את סכום רכישת החשמל לקוט"ש, לפחות כמו לזה שהיה בתחילת הדרך, ואז לא רק שהתושבים היו מרוצים כל הדרך אל הבנק, האוזון היה שמח, וישראל הייתה עומדת בגאון ביעדים שהציבו לה המעצמות.
אז יש סיכוי שמישהו יבין את זה בחלונות הגבוהים? אני שואלת את חנן שיכול רק להרים גבה ולהסביר: "כדי שזה יקרה ויחזור לתפוס תאוצה, המחיר לקוט"ש חייב לעלות והמדינה תהייה חייבת להקל על הנושא הבירוקרטי של מתן אישורי ההקמה וליצור מערכת חוקית לפיה אולי מהיום ואילך, כל בניין שיוקם במדינה, ייבנה מראש עם מערכת סולארית על הגג. תחשבי איזה כייף יהיה לגור בבניין שבו כל הכנסות המערכת יכסו לך את וועד הבית ועלות המעליות. לא?".

חדשות אילת