פרסומת
דלג

חובש הציל חובש

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 20/5/2016 18:54 ● מה נשמע 444
צילום: יחידת דובר צה"ל / חודשיים לפני שחרורו מצה"ל, קיבל סמ"ר אלון סמדג'ה, בן אילת, חופל (חובש פלוגתי) בגדוד דוכיפת של חטיבת כפיר, את ההזדמנות ליישם בפועל את תפקידו כחובש. באירוע הדריסה לפני כשבועיים סמוך להתנחלות דולב בבנימין, הוא היה שם כדי להציל חיים
חובש הציל חובש

זה קרה בתחילת החודש בצומת התוכים הסמוכה ליישוב דולב בבנימין. בזמן שחיילי חטיבת כפיר עסקו במקום בבידוק רכבים, שבר מחבל פלסטיני את ההגה ודהר עם רכבו לעבר החיילים שלא הספיקו לברוח ונפגעו ישירות מהפגיעה הקשה. כוח צה"ל הרג את המחבל, אלא שעל הכביש היו שרועים שלושה חיילים פצועים. "באותו רגע של פגיעה יש מסביב הרבה בלבול", משחזר השבוע את הרגעים ההם סמ"ר אלון סמדג'ה, בן ה – 21, בן אילת, חופל בגדודו דוכיפת של חטיבת כפיר. "רגע אחרי שנשמעו היריות שחיסלו את המחבל, מיד נשמעו הצעקות- חובש, חובש, יש כאן פצועים". באותו רגע הוא עזב הכל ורץ לעבר הפצועים, מיישם לראשונה על חי את כל הכללים שלמד במהלך קורס החובשים אליו יצא. "אמנם בעבר כבר יצא לי להגיש עזרה ראשונה, קלה, בעיקר לפלסטינאים", מספר אלון, "אבל הפעם זה היה הדבר האמיתי. הפעם הראשונה בה נדרשתי לתפקד כחובש יחיד בשטח מול שלושה פצועים, אחד מהם במצב קשה". העובדה כי החופל של הפלוגה המקבילה היה הפצוע קשה, הצריכה את אלון להסתדר לבד בשטח. אבל הוא לא איבד עשתונות. "יש לחץ, אבל מסתבר שברגע האמת אתה עובד כמו רובוט, ממש לפני הספר. לא היה זמן למחשבות. האמת, בסופו של יום, גם אני הייתי מופתע ומרוצה מהתפקוד שלי בשטח".

 

אלון סמדג'ה (אלון משמאל)

 

אלון באמצע

 

סמ"ר סמדג'ה ממעט בתיאור הטיפול הראשוני שהעניק לפצועים בשטח, מבחינתו, הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות. הוא מספר שכשהגיע אל הפצוע הקשה הוא היה מכוסה דם על הפנים, הוא לא חשב הרבה ומיד הבין שהדבר החשוב ביותר הוא לשחרר לו את דרכי הנשימה שיהיו פתוחים למרות הדם וההפרשות, ובכל למעשה הציל את חייו. למרות צנעתו, מדובר צה"ל הובהר: "ברגע ביצוע הפיגוע, אלון רץ במהירות לטפל בפצועים בנחישות ובמקצועיות והצליח לטפל בשלושת הפצועים במקביל- שניים במצב קל- בינוני והקשה ביותר שפונה באמצעות מסוק. בזכות הטיפול מציל החיים שהעניק אלון ללוחמים בשטח, הצליחו לשמור על הלוחם הפצוע קשה במצב יציב עד לפינויו לבית החולים".

אני שואלת את אלון אם הוא יודע מה מצבו של הפצוע הקשה והוא אומר: "היום הוא מאושפז בבי ת החולים 'שיבא' במחלקת טראומה, הוא מתאושש מאוד מהר. יצא מכלל סכנה וזה כבר טוב. לצערי עדיין לא יצאתי הביתה למספיק זמן כדי שאוכל לקפוץ לבקר אותו. אני מאמין שזה יקרה מתי שהוא בקרוב".

איך היית מסכם את האירוע הראשון שלך שהגיע דווקא חודשיים לפני השחרור?

"בפעם הראשונה שמגיעים לפצוע יש המון לחץ שלך ומצד הסובבים אותך שכולם רוצים לעזור. בסופו של דבר יש המון סיפוק, בעיקר סיפוק, להבין שהצלחת לפעול נכון ולהציל חיים. חודשיים לפני השחרור קיבלתי משמעות אמיתית לתפקיד. אמנם כל הזמן מסבירים לך כמה התפקיד שלך חשוב, אבל רק ברגעי האמת אתה מבין את זה הלכה למעשה".

סמ"ר אלון סמדג'ה נולג והתחנך באילת. בוגר בית הספר היסודי 'אופיר' ובהמשך בוגר בית הספר התיכון 'רבין'. למה קרבי? אני שואלת ואלון מפתיע ועונה: "אחד השיקולים המרכזיים שלי היה להכיר את הארץ דרך הצבא. כמי שגדל בתוך הבועה של אילת, היה לי ברור שבשלוש השנים האלו אני רוצה לשרת מחוץ לאילת ולהכיר את הארץ ודרך השירות הקרבי זה היה המתאים ביותר. חשבתי שאם כבר צריך להעביר שלוש שנים, לפחות שאעביר אותם על הצד הטוב והחווייתי ביותר. התגייסתי ל'כפיר' ואחרי חודש וחצי הציעו לי לצאת לקורס חובשים ויצאתי. זה קורס מהנה, מאתגר שחובה לעבור. לכולם יש את הפק"ל שלהם ואתה בעצם אחראי על החיים של החברים שלך, שוב משהו שאתה מבין הלכה למעשה רק כשקורה משהו בשטח".

איך אמא הגיבה כשהיא שמעה את המקרה?

אלון מחייך: "אמא לא ידעה. רק כשיצאתי הביתה סיפרתי לה. היא כמובן נלחצה אבל באותה נשימה גם הייתה מאוד גאה".

ואין פחד כשנכנסים לשטחים מתקריות אפשריות?

"תמיד יש את החשש אבל הוא שמגן עליך. הפחד שומר על חדות מבצעית וערנות. שאננות מנגד, זה לא דבר בריא".

מה המסר למתגייסים שבדרך?

"שילכו לקרבי ולא יהססו. זה הכי כייף שיכול להיות. אם כבר לשרת שלוש שנים לפחות שיעברו בסבבה".

 

חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש