פרסומת
דלג

גולש בין השירים

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: חיים דוד ● 14/12/2016 11:24 ● מה נשמע 474
אם הייתם אומרים לאפיק איובי לפני עשר שנים, שיום יבוא והוא יתרגם את אהבתו לים ולגלישת הרוח לשירה, הוא היה צוחק ● אלא שזמן קצר לאחר שפרש מגלישה, גילה אפיק את הגיטרה שעמדה לה שם בחדר כל השנים וחיכתה לו ● בשבוע שעבר, שופטי 'דה ווייס' אמנם לא הסתובבו לו, אבל את אפיק, היום בן 26, שלמד תמיד לראות את חצי הכוס המלאה בחיים זה דווקא המריץ ● עובדה, בימים אלו הוא עובד על הסינגל הראשון שלו, ומבהיר שמבחינתו השמיים הם הגבול ● תרשמו לפניכם את השם
גולש בין השירים
והוא בסך הכל רצה לנגן על הגיטרה

אם השם אפיק איובי נשמע לכם מוכר, אין פלא. עד לפני שבע שנים הוא כיכב במדורי הספורט כאחד הגולשים הצעירים המבטיחים של אילת, הצעיר שהלך בעקבות אחיו הגדול שלומי כל הדרך להישגים בגלישה. את אהבתו לגלישה גילה אפיק כבר כשהיה בן 11. יחד עם אחיו שלומי הם סימנו לעצמם מטרה והפכו לחלק מנבחרת הנוער של אילת, שייצגה את העיר בתחרויות בארץ ובעולם. "בגיל נוער, אם יש לך כישרון, ההישגים באים כמעט אוטומטית, אבל ככל שאתה עולה מדרגה ומתקרב לבוגרים, הפירמידה הופכת יותר ויותר צרה. פתאום הרבה יותר קשה להגיע להישגים אליהם היית מורגל", הוא מספר ומודה, "כנער מתבגר אתה פתאום מגלה שדברים אחרים מעניינים אותך יותר. אחרי אליפות אירופה לבוגרים,  שלא הצלחתי בה, החלטתי שאני לוקח פסק זמן מהגלישה. הפסקה שנמשכת למעשה עד היום", הוא אומר בחיוך.

 

והוא בסך הכל רצה לנגן על הגיטרה


אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכך שסוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר, טוב יותר, אפיק איובי הוא ההוכחה לכך. מסתבר שבמשך כל השנים בהם גלש, התעלם אפיק מהגיטרה של שלומי אחיו שישבה שם בחדר וקרצה לו. "עוד לפני שהגענו לגלישה, שלומי היה מנגן על הגיטרה מדהים", הוא מספר ונזכר איך היה מתבונן בקנאה באחיו הגדול מפליא בנגינה. "זה אמנם כל הזמן משך אותי, אבל אף פעם לא התפניתי לחשוב על זה בכלל בגלל הגלישה והכדורגל שמילאו לי את כל היום. רק כשהגעתי לצבא וכבר לקחתי פסק זמן מהגלישה, מצאתי את עצמי יום אחד, יושב בחדר ומסתכל על הגיטרה", הוא נזכר בראשיתו של הרומן. הוא הסתכל עליה, היא החזירה לו מבט, ואפיק שלא היה לו מושג בנגינה או אקורדים, פנה לעזרת האינטרנט והתחיל ללמוד לבד. "אקורד ועוד אקורד. למדתי שירים כדי לנגן, ופתאום מצאתי את עצמי מזמזם. מזמזום זה הפך למילים, סוג של תהליך, שהתחיל מזמזום של קול סגור, כי אני בסך הכל רציתי ללמוד לנגן על הגיטרה. וזה הלך והתפתח עד שהיה לי אומץ לשיר לחברה שלי ולאמא שלי. בהתחלה זה ממש מצריך אומץ, כי אתה לא מרגיש שזה הבית. וככה זה המשיך באומץ לשיר לחברים ולאט לאט זה המשיך והתפתח".
ביום בהיר אחד, כמעט במקרה, מצא אפיק את עצמו כותב שיר. "זה יצא ממש פתאום, בלי כל הכנה מוקדמת. תוך 15 דקות יצא לי שיר, ואפילו אני הייתי מופתע, ואיך אומרים- עם האוכל בא התיאבון, והתיאבון בא ובגדול. כתבתי שיר, ועוד שיר, ופתאום אתה נפתח ושר בפני אנשים, כי ההסתכלות שלך על עצמך כבר נראית אחרת".

 

"בספורט יש לך כל הזמן אינדיקציה איפה אתה עומד. אם לא תתאמן, תשקיע ותתאמץ, לא תגיע לשום מקום, בשירה זה עניין של טעם, וחוות דעת של אנשים. אתה אף פעם לא יכול לדעת איפה אתה עומד, כי יש מי שיאהב את מה שעשית, ויש מי שיתחבר פחות"

 

"כל צעד קטן על הבמה מקרב אותך למטרה"


לא ברור לאן אפיק היה מגיע עם האהבה החדשה הזו שלו לשירה ולכתיבה, אלמלא עוז נקש, חבר בהרכב אילתי שהופיע, ועדיין מופיע ב'בראנז'ה'. עוז ששמע את אחד משיריו של אפיק, התלהב והציע לו להצטרף אליהם ולשיר את השיר. "החלטתי שאני עושה את זה", מחייך אפיק. וזו, הייתה ההופעה הראשונה שלו בחיים, אותה לעולם לא ישכח. "זה הפך למין מסורת כזו, שבכל פעם שהם מופיעים, הייתי נותן שיר אחד או שניים". מאז לפני כשנה וחצי, אפיק צבר עוד ועוד ביטחון במה. מאז הוא כבר הספיק להופיע בפסטיבל הבירה באילת עם להקת 'השחפים', ובעוד כמה וכמה מקומות בעיר. לא מזמן הוא חימם את מאור כהן ב'בראנז'ה'. "אתה לומד להכיר עולם חדש. איך לעמוד על במה ולהופיע. זה לא קל, שיהיה ברור, ואני עדיין לומד את זה בכל הופעה מחדש. אני עדיין רחוק מלהיות 'אמן במה', אבל כל צעד קטן כזה מקדם אותך בדרך למטרה", אומר אפיק, שהיום בגיל 26 הוא לגמרי לא חושב שזה מאוחר מדי להתחיל עכשיו.


איך החברה שלך קטיה, שאתך כבר שבע שנים, מאז ימי הגלישה העליזים, מקבלת את המהפך הזה שעברת?
אפיק צוחק: "היא לגמרי הכירה אותי בתור גולש, כשלא ידעתי אפילו אקורד אחד בגיטרה. האמת, היא קיבלה את השינוי בכייף. אמנם יש הרבה פעמים שאני בטוח שהיא מוכנה לשבור לי את הגיטרה על הראש, כי אני חופר לה, אבל בסך הכל היא סוג של מורת דרך עבורי. מי שעברה איתי את כל המהפך והדרך. היא חסרת פשרות. כשזה לא טוב, היא קוטלת בלי רחמים, וכשזה טוב, היא מבסוטה וזה מאוד חשוב לי כבקרה אמתית".


ומה על אמא גילה? (מועצת פועלים), עד כמה היא אוהבת את הרעיון?
"אצל אמא יש תחושה כאילו זה מה שהיא רצתה שאעשה כל החיים", הוא צוחק. "גם היא מנסה לתת לי ביקורת אמתית, אבל לה קשה להיות חד משמעתי. נו, אמא. היא תומכת מאוד, מחבקת, וגם אבא כמובן. אם זה בתמיכה נפשית ואם זה בתמיכה כספית כשאתה פתאום חוטף שיגעון ורוצה להקליט שיר. שיהיה לך ברור, לא רק עולם הגלישה הוא יקר. מתברר שגם להקליט זה לא פשוט".

 

" אז לקחתי לעצמי יומיים של באסה, ואחריהם אספתי את עצמי למקום החיובי והזכרתי לעצמי שהיי, יש אלפים שמנסים להגיע לאודישנים המצולמים ונושרים בדרך. אלפים שלא הגיעו אפילו לאן שאני הגעתי. החלטתי שאני לוקח בצורה חיובית את כל השבחים שקיבלתי במהלך האודישנים מאנשי הצוות, ואת יודעת מה, פתאום הרעב אצלי התגבר"

 

ואז הגיע 'דה וויס’


ככה פתאום באמצע החיים, כשהוא מתחיל להתחבר בנימי נשמתו למוסיקה, צובר אט אט ביטחון על הבמה ומעז לחלום רחוק, בישרה לו חברתו לפני כחצי שנה שהיא רשמה אותו לאודישנים הראשונים לתוכנית 'דה ווייס'. "בהתחלה הייתי המום. למה, מה כמה, והחששות התעוררו. קטיה סיפרה לי שהייתה צריכה להוסיף להמלצה קטע מצולם, וכך גם עשתה, "והם בטח תכף יתקשרו אליך", היא אמרה לי בשמחה, ואצלי הלב נפל", הוא מודה בחיוך. "אז עברנו את כל ההרהורים של כן או לא, ואחרי כחודש קיבלתי טלפון מההפקה שבישר לי שאני יוצא לדרך". אפיק נשבע שבהתחלה הוא הלך על זה מאוד ספורטיבי וזורם. אבל אחרי שעבר אודישן אחד ועוד אחד, ואחרי שראה את העיניים של חברי ההפקה נפערות לרווחה אחרי ששמעו אותו שר, גם הביטחון התחיל לעלות והאמונה שהוא יכול לעשות את זה. "עם התהליך עולה גם ההתרגשות. פתאום אתה מבין שאתה עובר שלבים ועולה הלאה, במקום ממנו נושרים הרבה, אתה מבין שאתה חלק מהפקה ויחד עם זה פתאום עולה הרצון להצליח".


יש הבדל בין להצליח בספורט לבין להצליח בשירה?
"הבדל ענק. בספורט יש לך כל הזמן אינדיקציה איפה אתה עומד. אם לא תתאמן, תשקיע ותתאמץ, לא תגיע לשום מקום בשירה זה עניין של טעם, וחוות דעת של אנשים. אתה אף פעם לא יכול לדעת איפה אתה עומד, כי יש מי שיאהב את מה שעשית, ויש מי שיתחבר פחות. בספורט אתה צריך לעבוד יום יום כדי להצליח, שירה זו יותר עבודה בשביל עצמך, ומבחינה מעשית זה פחות 'גומר' לך את החיים. עובדה, אני שר ובמקביל עובד למחייתי באגף הספורט בעירייה, על תקן מנהל מתקנים, ואפשר לשלב בין השניים. בגלישה אני בספק אם זה היה עובד יחד".


ואז אתה מגיע לאודישן המצולם. ספר קצת על התחושות.
"מראיינים אותך לפני. פתאום אתה יושב מול מצלמה, מתראיין וכבר בשלב הזה שאתה לא מורגל אליו, אתה מחסיר פעימה".


מי רצית שיסתובב אליך?
"בגדול מאוד רציתי שאברהם טל ואביב גפן יסתובבו, אם כי אני לא יכול לומר לך אם זה היה קורה, במי הייתי בוחר. שרתי את השיר 'הימים עוברים' של אברהם טל והיה לי ברור שבעצם זה אני כבר סוגר לי דלתות אצל האחרים. והכל קורה שם על הבמה בבום. ימים שאתה הולך חוזר, מצטלם, חושב, מתרגש ותוך דקה וחצי הכל נגמר. אתה מתחיל לשיר, מסתכל לעבר השופטים, כל תנועה שלהם על הכסא אתה חושב שהנה מישהו מהם מסתובב אליך וזה ימשיך, אבל אז מתברר שהוא סתם זז על הכסא, ופתאום השיר נגמר ואתה מבין שאף אחד לא הסתובב. אז כן, אני מודה יצאתי משם בבאסה כי באתי אופטימי. זה משהו שלמדתי מאמא שלי, לחשוב חיובי ולא לזמן את הרע, ובאמת שבאתי חיובי, והאמנתי שזה יכול לקרות. אבל זה לא קרה. בעבר המנטורים עוד היו מסתובבים לזמר, מדברים אתו, מרגיעים, ועכשיו זה פשוט כלום. שתיקה, ואתה לא יודע מה הם חשבו עליך, על הביצוע. אתה הולך למשפחה שלך שמחכה מאחורי הקלעים וזהו. עוד ראיון קטן ברשת, ובאחת הכל נגמר ואתה נפרד מ'דה ווייס'. רק השבוע, כשהראו את האודישן שלי בטלוויזיה, ראיתי שאברהם טל התבאס שלא הסתובב אלי, הבנתי שהוא חשב שאני מוכשר, ושהוא פספס אותי. ואת יודעת מה, זה היה מבאס עוד יותר להבין שהייתה כאן החמצה".

 

לא נתן לריקנות להשתלט


את האודישן המצולם הזה ששודר השבוע, אפיק עבר כבר לפני כשלושה חודשים. "בהתחלה, אני מודה, יש רגע של דאון. עובר יום ועוד יום ואתה מרגיש ריק כזה. כל ההפקה הזו יוצרת אצלך ציפייה ופתאום הכל מתפוצץ. אז לקחתי לעצמי יומיים של באסה, ואחריהם אספתי את עצמי למקום החיובי והזכרתי לעצמי שהיי, יש אלפים שמנסים להגיע לאודישנים המצולמים ונושרים בדרך. אלפים שלא הגיעו אפילו לאן שאני הגעתי. החלטתי שאני לוקח בצורה חיובית את כל השבחים שקיבלתי במהלך האודישנים מאנשי הצוות, ואת יודעת מה, פתאום הרעב אצלי התגבר". 
בשלב הבא הגיע אפיק לאולפן ההקלטות של רון בננו באילת, ויצא אתו לדרך משותפת של יצירה והקלטות, מתוך כוונה להגיע לאוסף מוקלט. "וזה נופל עליך, כי העלויות של כל הדברים האלו גבוהות. אני זוכר איך אני יוצא מהאולפן וחושב איך אני מארגן את הסכום שאני צריך כדי ללכת על החלום, וכאילו משמיים פתאום נופל עלי שמעון אוזן מ- ל.א. מרום, בן שכבה שלי, שסיפר לי ששמע אותי שר והתלהב. הוא סיפר לי שהם כחברה מאוד רוצים לתרום ולעזור לבן אילת והם רוצים לתת לי סכום כסף התחלתי כדי שאוכל לצאת לדרך. הייתי המום. לא הבנתי מאיפה ואיך הוא נחת עלי ככה בדיוק כשהייתי צריך את זה. הם נתנו לי סכום של כסף שאוכל לצאת לדרך, וזה נתן לי 'שקט יצירה'. עד היום אני לא יודע איך להודות להם על זה והם בכלל לא מחפשים את התודה, אלא רק לעזור באמת. זה לגמרי הזוי. והם מתקשרים ומתעניינים ושואלים אם הכל טוב. מי היה מאמין?".

 

“זה הזמן להכנס לתודעה של האנשים ולפרוח”. איובי


בימים אלו עובד אפיק בניצוחו של רון בננו על הסינגל הראשון. עד כדי כך הוא בוסרי, שכשאני שואלת את אפיק מה שמו של הסינגל, הוא מחייך אלי ושואל - "יש לך רעיון?". רגע אחר כך הוא אומר לי - "תכתבי את השם- 'זמן שנוגע'. זהו עכשיו יש שם", הוא אומר בחיוך של ניצחון. "נוציא את הסינגל הזה ונמשיך הלאה לשירים נוספים, כשהכוונה להוציא אלבום ראשון ולצאת להופעות".


השוק בארץ מלא בטאלנטים. לא מפחיד קצת לנסות בעולם הזה?
"יש לפעמים מצבים שאתה אומר לעצמך תראה את זה ואת זה...יש לפעמים הרגשה שהיום כבר אין אמנות מאחורי המוסיקה, כאילו הכל כל כך קליל. אבל כשאתה עושה את זה, אתה מבין עד כמה זה לא באמת קליל ומצריך הרבה. אני עושה את המוסיקה שלי ולא חושב על אחרים, ומקווה שאנשים יאהבו את מה שאני עושה ויתחברו לזה. אני מנסה לא לשים תוויות על סגנון מוסיקאלי מסוים וללכת לאן שיוצא מתוך חופש יצירה מלא".


תעז לנסות בתוכנית ריאליטי אחרת?
הוא מחייך: "אני לא שולל שום אפשרות. בסך הכל נהניתי מאוד. חשוב לפרגן לי לפרגן להפקה של 'דה ווייס', שהייתה מלטפת ומחבקת, וזה לא ברור מאליו. לא משחקים בך בשום שלב, ומאוד תומכים. גם אם מבחוץ זה נראה כאילו היית עוד אחד בדרך וכשסיימת את תפקידך אז יאללה ביי, בפועל זה לא ככה. מעודדים אותך, מתקשרים אלייך ומגיעות להם על כך מחיאות כפיים".


אז עכשיו יצאת מהאנונימיות?
"יש אנשים שאני לא מכיר ומפרגנים ברחוב, ולפעמים אני שומע סביבי לחשושים של 'זה מ'דה ווייס' וזה נחמד וכייף, אבל אני גם לגמרי מבין שזה 'זוהר רגעי', אבל מצד שני זה גם הזמן להכות על הברזל בעודו חם ולעלות לתודעה של האנשים, שהלו אני כאן. לעבוד עכשיו קשה ולנצל את המומנטום הרגעי שנוצר".


אז מתי הסינגל?
"אני מאמין שתוך שבוע לכל היותר- שבועיים. זה שיר קליל, נעים, שמסכם את מה שעברתי בתוכנית".


עוד נשמע עלייך?
"אני מניח שכן. השמיים הם הגבול מבחינת החלומות שלי".
ניתן לצפות באפיק איובי בערוץ היו טיוב שלו ובדף הפייסבוק .afik ayubi


חדשות אילת
 

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש