מטוס ה- F35 הגיע בשעה טובה למדינת ישראל, ומכל מיני מומחים אנחנו שומעים על כך שהמטוס הזה הוא מכפיל כח למדינה, וכעת זרועו הארוכה של צה"ל נהיית ארוכה יותר. עכשיו הגרועים שבאויבנו פוחדים מאתנו ושאר 'ממבל ג'מבל' שפוליטיקאים אוהב לקשקש. כאילו שהמטוס הנ"ל הוא מלך המשיח בכבודו ובעצמו. הבעיה הגדולה שלנו בדור הנוכחי, אינה המחסור ביכולת שיש לנו להילחם. גם מוטיבציה ומסירות נפש יש לכל חיילנו הלוחמים. הבעיה העיקרית ממנה סובל הדור שלנו היא המחסור במנהיגות. אין מי שייתן את ההוראה לחיילנו לנצח את האויב. אין אפילו מנהיגות שמוכנה להגדיר את הרשעות הפלסטינית כאויב. אנחנו חיים בתקופה שבה כל פרחח ערבי, יכול לזרוק סלעים על מכוניות ברחבי הארץ, לסכן חיי אדם, ולעיתים גם לרצוח באמצעות אותן האבנים, מתוך ידיעה וודאית שהשלטון בישראל לא יעשו לו כלום. (מי שמעוניין לדעת את האמת על מצבנו הביטחוני הבלתי מדווח, מוזמן להיכנס לאתר 'הקול היהודי' שם יש דיווחים בזמן אמת על כל פיגוע שמתבצע ולא מדווח – עשרות בכל יום). במקום לנצל את היכולת וההזדמנויות שנקרות בפני ראש הממשלה לפרק את ארגון הטרור- 'הרשות הפלסטינית', מעדיף ראש ממשלתנו לקרוא לנשיא הנבחר טראמפ לעזור לו להגשים את 'חזון' המדינה הפלישתית. כביכול מדובר בחזון שהוא נבואה אלוקית לתת לאויבנו את ארץ אבותינו על מגש של כסף. ועל כגון דא אמר הנביא "חכמת חכמים - תסרח".
השבת נקרא בפרשת 'וישלח' על ההכנות שעושה יעקב אבינו למפגש הבלתי נמנע עם אחיו עשיו הרשע. עשרות שנים עברו מאז שיעקב 'גנב' את הברכות מעשיו, אבל עשיו הרשע לא מעוניין לשכוח ולסלוח ליעקב. מבחינתו של עשיו הרשע "עברתו שמרה נצח". השנאה של עשיו ליעקב היא נצחית, אך יעקב אבינו איננו פראייר, הוא מתכונן היטב לפגישה עם עשיו הרשע. חז"ל אומרים שיעקב הכין את עצמו ל-3 דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה. דורון הוא הפתרון הדיפלומטי - לנסות לפתור את הסכסוך מבלי להפעיל כח פיזי. התפילה היא הכח הסגולי, העזרה שהוא מקבל מהקדוש ברוך שבלעדיה אין לו יכולת לעשות כלום. והמלחמה, שאם תתרחש ותהיה בלתי נמנעת – לפחות תביא ליעקב ניצחון מוחץ, שיסלק מעליו אחת ולתמיד את האיומים מצדו של 'האח' עשיו הרשע. כל גדולי ישראל לאורך הדורות התבוננו בפרשת 'וישלח' ולמדו ממנה כיצד על מנהיגים להתנהג כאשר הם באים במגע עם האויבים שלנו, כאשר ישנה הבחנה ברורה בתקופות שונות בחיי האומה שלנו, בין זמנים בהם היינו נתונים תחת שלטון עוין, וקלגסי האויב הונחו על צווארי אבותינו, מבלי שהייתה לנו יכולת להחזיר מלחמה שערה, או אז הוצרכנו להשתמש יותר בפתרון של 'דורון' אל מול האויב, ובין זמנים בהם היו לנו יכולות צבאיות ובהם נלחמנו נגד האויב עד להשגת הכרעה מוחלטת וסופית. כפי שאומר דוד המלך 'בתהילים' - "אמרתי ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, אמחצם ולא יוכלו קום". גם יעקב אבינו היה מוכן להילחם על חייו וחיי משפחתו, לא מפני שהוא שש אלי קרב, אלא מפני שאין לו ברירה . אומנם לבסוף המלחמה נדחתה והמפגש עם עשיו עבר בשלום, אבל יעקב לא מתפתה להצעתו של עשיו לבוא איתו לארצו ולהתגורר לידו בשלום. יעקב דוחה את הקרבה אל עשיו בשתי ידיים ומבטיח לו - אל תדאג אחי, יום אחד אני כבר אגיע אליך. מתי יעקב הלך לעשיו? הנביא עובדיה מבטיח לעשיו שיבוא יום ובו "ועלו מושיעים בהר לציון לשפוט את הר עשיו". אולי ה- F35 מקרב את היום הזה?
חדשות אילת
