פרסומת
דלג

כשחלבן, רפתו ומורה נפגשים על הבמה

מאת: רותם ג'קסון ● צילום: מערכת ערב ערב ● 14/12/2016 14:06 ● ערב ערב 2789
'הרוח הדרומית' מסתבר, נושבת לא רק מתוך גרונם של חבורת הזמר האילתית, אלא גם אצל שכניהם בחבל אילות ● לפני כשבוע, עלה במרכז 'עינב' לתרבות בתל אביב, מופע גאלה חגיגי של האנסמבל הקולי ’RANOT'- ההרכב הקולי הייצוגי של חבל אילות, שכותרתו 'רוח דרומית' ● המופע שגרף אחריו תשואות וביקורות נלהבות מצד הקהל ומצד יודעי דבר בתחום המוסיקה, עומד להעלות את האנסמבל 'רנות' לקדמת הבמה המוסיקלית-הארצית ● הצצה ווקאלית לשכנים מעבר לפינה....
כשחלבן, רפתו ומורה נפגשים על הבמה
מביאים את בשורת השירה לכל העולם. אנסמבל ’רנות’

חבורת הקיבוצניקים שאוהבת לשיר עדיין לא מצליחה להתאושש מהאנרגיות המחשמלות שהצליחה ליצור במופע הגאלה שהעלתה ביום חמישי שעבר במרכז 'עינב' לתרבות בתל אביב. אחרי 30 שנה של שירה בצוותא, עם הופעות קהילתיות בארץ ומעבר לים, שום דבר לא הכין אותם לדקות הארוכות בו עמדו מאות אנשים באולם מלא עד אפס מקום, במרכז הבירה התרבותית של ישראל, ומחאו להם כפיים בהתרגשות בסיום המופע.

 

מרפתן ועד מדובב


כמו כל חבורת בני משק טיפוסית, גם אנסמבל 'רנות' התחיל את דרכו לפני כ- 30 שנה בתור חבורת זמר חובבנית מהפריפריה. אלא שלחבורה הזו התמזל המזל, והם פגשו את גדעון אפרתי פסנתרן, מלחין, מעבד ומנצח בעל שם דבר בתחומו, שהפך אותם במהלך השנים לאנסמבל קולי, ולא עוד חבורת זמר פריפריאלית. חברי הלהקה שמגיעים מהיישובים: סמר, יטבתה, גרופית, קטורה, לוטן, נאות סמדר ומעלה שחרות, מייצגים את מועצת 'חבל אילות' ופועלים בחסות מתנ"ס 'חבל אילות'. 
ההרכב הקולי הייחודי מונה כ- 30 זמרות וזמרים, אבל בעת הצורך ההרכב מופיע גם במנות קטנות יותר של 6 עד 21 זמרים סולנים. 

 

"הייחודיות של 'רנות' הוא בהגשת תוכניות מוסיקאליות רבות, שונות ומגוונות, המביאות לידי ביטוי את הרבגוניות והצבעוניות של חברי ההרכב", מתאר גדעון אפרתי, מנהלו המוסיקלי של ההרכב, והאיש שעומד מאחורי החזון המפואר של הפרחת השממה בדרך תרבותית. אם תהיתם מי מרכיב את האנסמבל הייצוגי של חבל אילות, הרי שמדובר בחבורת אנשים מיוחדים מאוד. ביניהם יוצרים, אמנים, שחקנים, אנשי חינוך, תרבות ועמל: בונה בתים מבוץ, רפתן, שהוא גם חזן, המדבב המורשה של דונאלד דאק בישראל, וטרינר אזורי, שפית, צייר, וטרינר, שחקן, מחנכים ומורים למשחק ולפיתוח קול בבית הספר המקומי 'מעלה שחרות', וזמרים עם רקע ומיומנויות גבוהות, אשר עזבו מרכזי תרבות של ערים גדולות בארץ ובעולם, לטובת בנייה של חברה תוססת ובועטת, שעשייה אמנותית - תרבותית מקומית, וחינוך ערכי, הם בראש מעיינם. נשמע מליצי משהו, אבל זוהי האמת – ציונות לשמה, והפרחת המדבר. "התאהבתי באנשים המוכשרים כל כך לפני אי אלו שנים ונדהמתי מהקולות והצלילים שהם הצליחו להפיק", משחזר אפרתי את סיפור האהבה עם ההרכב. "כל זאת בשילוב האהבה שלי למדבר, ועוד בחבל הארץ העוצמתי בו הם גרים. מאז סיפור האהבה בינינו פורח ומלבלב, מניב פירות, ריחות וטעמים רבים, שונים ומגוונים, וכולם עטופים בצלילים שיוצאים מן הלב וחודרים אל הלב.
השיא החדש אליו הגיעה החבורה היה ביצירה מגוונת ועשירה שהתגלתה בפני רבים אחרים  במרכז 'עינב' לתרבות ביום חמישי האחרון, בקונצרט - מופע גאלה, שהיו בו קלאסיקות בינלאומיות וישראליות, ליטורגיקה ועדות ישראל, גוספל, מוסיקה מקורית וגם וגם ובעיקר נתינה עד כלות. מי שראה ושמע לראשונה התפעם. מי שכבר ראה ושמע, התפעם שוב. וכל זה עם נגנים מוכשרים מאוד: גלעד רונן, גלעד אפרת, אוסקר שר, רמי שולר , מייק הריס. ועם מנהל אדמיניסטרטיבי – אשכר גינוסר, חבר קיבוץ יטבתה, זמר בעצמו וחבר בלהקת רוק מקומית, שנשבה גם בקסם ההרכב ועושה הכל כדי שנוכל לממש חלומות נוספים". 

 

רפרטואר מגוון


אם תהיתם מה מייחד את ההרכב הווקאלי הזה לאפרתי ההסבר: "זה בעיקר הרפרטואר העשיר והרחב של ההרכב שלנו. הרפרטואר נע מהספרות הקלאסית, דרך קלאסיקות ישראליות בלבוש חדש, אל סטנדרטים של הג'אז והגוספל האמריקאי עם מקצבי  ה-Blues ה-  Swing וה- Bossa Nova  ומה שביניהם. דגש רב ניתן לביצוע קלאסיקה ישראלית ישנה וחדשה בלבוש אמנותי, חומרים מוסיקאליים עממיים אוטנטיים של עדות ישראל: תימן, ספרד (לדינו), שירים ממרוקו, מוסיקה יהודית ממזרח אירופה, המושרת ביידיש, מוסיקה חסידית, וכן שירה בערבית. כל אלו לצד קטעי גוספל, ג'אז, רוק, קטעים ממחזות זמר, וכן מוסיקה מקורית הנכתבת במיוחד ל'רנות'".

 

היבט חינוכי חשוב המאפיין את 'רנות' הוא שיתוף נוער. הן ממגמות המוסיקה והמשחק של בית הספר האזורי 'מעלה שחרות' בפעילות המשותפת של ההרכב הבוגר והמנוסה. בכך מהווה אנסמבל 'רנות' חממה לטיפוח דור חדש של זמרים ושחקנים, וכן צובע את ההרכב ברב- גילאיות הכובשת כל קהל".


כובשים את הבמות


במהלך 9 השנים האחרונות, ובנוסף לפרויקטים מוסיקאליים מקומיים, הופיע האנסמבל בחללים אקוסטיים, ביניהם כנסיות בירושלים, שם הופיעו עם תכנית אקלקטית, המשלבת בין הז'אנרים השונים. באולם הקונצרטים של האוניברסיטה המורמונית בהר הצופים בירושלים, בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה, בכנסיית הנוטרא -דאם, בכנסיית הדורמציון, ובכנסייה הפרנציסקאנית.
מעבר ליכולות הווקאליות ולביצועים המגוונים, מאמינים חברי ההרכב, בראשם גדעון אפרתי, כי יתכן דו שיח כנה ופורה בין מאמיני דתות שונות, דרך מפגש פנים אל פנים ובו היכרות של טקסט ומוסיקה מכל קשת הדתות והתרבויות. כמו כן הם דוגלים ביצירת פתיחות ושינוי דעות קדומות, התגברות על פחדים וסילוק דימויים משוחדים של האחר. "כי רק מתוך קבלה וכיבוד הייחודיות והשונות שבכל דת ותרבות, ייתכן בסיס ליצירת אמון הדדי ושלום עולמי", מסכם אפרתי.

 


"במהלך השנים יצאנו למסע קונצרטים בצפון קנדה, מסע אשר כלל גם הופעות בפני נוער יהודי בבתי ספר. השתתפנו בפסטיבל מקהלות באירלנד וזכינו
לשבחים רבים וערכנו מסע של עשרה קונצרטים מלאים בצפון גרמניה בתכנית שכותרתה- 'רוח דרומית', מסע שהוכתר כהצלחה גדולה מאוד.
" שגרירים של שלום, הבנה בין עמים ופיוס דרך מוסיקה חובקת עולם ומרגשת... " כך אמרו עלינו לא אחת בתום הקונצרטים. גם כאן התוכנית יצרה שילוב נדיר של ליטורגיקה יהודית ונוצרית לצד קטעי מוסיקה של עדות ישראל, קלאסיקה ישראלית ושירי נשמה. בזכות המסע נבנו קשרי תרבות ישירים אל מול קהילות רבות בגרמניה, מה שהביא לביקור שלהם כאן בארץ.
האנסמבל הופיע גם בהצגה המוסיקאלית 'רקומה מחושך ואור', הצגה
המבוססת על שיריה של המשוררת לאה גולדברג, וגם כאן נעשה שיתוף פעולה מיוחד בין הרכב 'רנות', הבוגר והמנוסה, לבין הרכב בני נוער מהתיכון, מה שיצר פסיפס מוסיקאלי – תיאטראלי מרגש, נדיר ונוגע".

 

משפחה אחת מאושרת


עד כה כבר נערכו שיתופי פעולה מקוריים של 'רנות' עם כותבים מקומיים כסשה ארגוב, אהוד מנור, רוני סומק, נורית זרחי, יהודה אטלס, יוני רכטר ו'היהודים', לצד שילוב ייחודי עם אמני אנימציה בפסטיבל הבינלאומי 'אנימיקס', שהעלו את יצירותיהם כרקע ויזואלי על הבמה בו עמדו הזמרים לשיר. 
בהמשך השנה יעלה האנסמבל בשני מופעים חדשים  עם להקת 'היהודים', שאת חבריה הדריך גדעון אפרתי בלהקה צבאית, שם גם הכיר הזוג, ועם המשורר רוני סומק, בבכורה של 6 שירים חדשים שלו בלחנים מקוריים. מה שאומר שהרפתנים, המורים, הנגרים והוטרינרים מהקיבוץ, יכולים בקצב הזה לחפש להם מחליפים. אלא שלא בטוח שזו באמת המטרה הגבוהה אליה הם חותרים. כרגע הם פשוט נהנים לשיר ביחד, ובעיקר מעריכים את קשרי הרעות החזקים שנרקמו ביניהם לאורך השנים.

 "'רנות' הפכה להיות המשפחה שלנו", משתף ניר נדיר (42), תושב קיבוץ 'קטורה', חבר בהרכב הקולי, מי שמשמש בין השאר כמדובב הראשי של דמות דונאלד דאק בישראל. שחקן תיאטרון, בוגר סמינר הקיבוצים, שעזב את התרבות בבירה לטובת חיים קהילתיים במדבר. נדיר משמש כיום כמורה למשחק בבית ספר 'מעלה שחרות', יחד עם רונית דבאווי, רכזת מגמת התיאטרון ומורה לפיתוח קול בבית הספר, גם היא חברת 'רנות', המתגוררת בקיבוץ 'קטורה'. 


"כשמגיעים ל'רנות' כולם הופכים להיות שווים. למרות פערי הגילאים בינינו, (זקני החבורה נושקים לשבעים, והצעירים בגיל תיכון), יש קבלה מלאה. אין חבורות לפי קיבוצים, אין התנגחויות, אין קנאה לקטעי הסולו למשל. יש מקום לכולם, וזה אנסמבל בפני עצמו", מדגיש נדיר שמפרגן באותה נשימה לאפרתי, היוזם, ההוגה והלב של 'רנות'. "הוא עושה איתנו את כל העבודה הקולית. הוא משקיע בנו המון. לנו הוא אומר שאנחנו ה'בייבי' שלו, אבל לנו זה מרגיש שאנחנו מפעל חייו. והוא בכלל לא תושב החבל. הוא גר בהוד השרון ועושה עוד הרבה דברים אחרים חוץ מאיתנו. נראה לי שהלהקה שלנו מדליקה אותו, כי אף אחד מאיתנו לא באמת מקצועי. יש בינינו אנשים שפשטו את המגפיים מהחליבה ובאו לשיר. זו אסופה של אנשים שבאו לשיר מתוך אהבה, ובסופו של יום זה נשמע הכי מקצועי בעולם. היופי שלנו", ממשיך נדיר, "שאין לנו ז'אנר מסוים. אנחנו מבצעים מגוון שירים ממגוון סגנונות מוסיקאליים.

 

"אם תהיתם מי מרכיב את האנסמבל הייצוגי של חבל אילות, הרי שמדובר בחבורת אנשים מיוחדים מאוד. ביניהם יוצרים, אמנים, שחקנים, אנשי חינוך, תרבות ועמל: בונה בתים מבוץ, רפתן, שהוא גם חזן, המדבב המורשה של דונאלד דאק בישראל, וטרינר אזורי, שפית, צייר, וטרינר, שחקן, מחנכים ומורים למשחק ולפיתוח קול בבית הספר המקומי 'מעלה שחרות’"


הכל זה עניין של עיבודים, איך מגישים ומרכיבים אותו על 32 זמרים וזמרות. יש לנו שירים מתוך מחזות זמר, שירי שבת, סולואים. יש הכל מהכל. ומה שהכי מדהים, שכולנו חברים טובים באמת. אנחנו כמו קיבוץ קטן, שחי בשלום ובאהבה". על מופע הגאלה האחרון של ההרכב בתל אביב מספר נדיר: "זו הייתה חשיפה ברמה ארצית מאוד גדולה. הוזמנו לאירוע מפיקים ואנשי במה, שלא הפסיקו לשבח אותנו, ביניהם היה גם בוגי יעלון, חבר קיבוץ 'גרופית' לשעבר, ואשתו, שהם 'גרופיז' שלנו. זו הייתה אנרגיה אחרת. היינו קבוצה של 32 איש על הבמה, בלי הנגנים. יחד איתם היינו 40. הגג היה למעלה. אני איש במה, ואני לא זוכר שחוויתי עוצמה כזו אחרי הצגה. אני חושב שאנחנו מוכנים לעבור פאזה ליותר מקצועיות. זו להקה שמתחילה לכלכל את עצמה בזכות ההופעות, ואנחנו בהחלט מרגישים שאנו עומדים בפני עידן חדש אחרי המופע הזה".  

 

להוציא את הקהל מאדישותו


"אני מתחברת כל כך להנחיה שגדעון נתן לנו רגע לפני העלייה לבמה: לרגש,לרגש לרגש ולהתרגש...", מסכמת את המופע ואת רגשותיה, עמית צפריר, חברת הרכב 'רנות' את תחושותיה., "בסוף השיר 'בראשית', שרנו את האקורד האחרון והלב שלי כמעט התפוצץ מהתרגשות. זה היה כל כך חזק, שהרגשתי את השפתיים שלי שרות ורועדות. הרגשתי עקצוצים בכל הגוף,
וזה קרה לי שוב כשקצב מחיאות הכפיים בסוף המופע היה אחיד...וחזק...ומתרגש. והבמה... איזו עוצמה יש לה, ואיזו עוצמה קיבלנו אנחנו, אחד מהשני, מהקהל, מהנגנים, ומהמפעילים השונים.
וגדעון אפרתי - העולם זקוק לאנשים עם וויז'ון כמו שלו. האמונה שלו באנסמבל לפעמים נראית לי משוגעת, אבל פעם אחר פעם, אני מבינה, שבלי השיגעון הזה, לא היינו איפה שאנחנו נמצאים היום. גדעון איש נדיר ומוסיקאי אדיר". 

"תמיד הייתי מטורף על המדבר. הרי אדום פותחים לך הראש ואת הלב", מתנצל גדעון אפרתי, המנהלה מוסיקלי של אנסמבל, ולמעשה מי שהקים אותו. עוד בהיותי באקדמיה למוסיקה בתל אביב, נתבקשתי להתחיל לעשות עבודה מוזיקלית בערבה, ופגשתי שם אנשים מדהימים. 'רנות' התחילה כחבורת זמר מקומית, אבל מהר מאוד הבנתי שיש פה קולות לא מן העולם הזה. קולות של ברודווי פלוס, ואני לא אומר את זה סתם. זה לא סתם גוף ששר נחמד, אלא גוף שמביא סוללת סולנים 'תותחים', עם רפרטואר, שאין גופים שמסוגלים לעשות דבר כזה, בעיצוב מיוחד כזה, כשמה שהכי מפתיע בכל הסיפור הזה, שכולם מהערבה הדרומית. זה ממש לא מובן מאליו. אני מגיע מהתחום הקלאסי, ובאמת, בהתחלה עסקנו בחומרים מקוריים. הובלתי אותם לכיוון הקלאסי, עד שהגענו למצב של קונצרטים מלאים בכנסיות בגרמניה, כולל בית כנסת אחד שזו הייתה חוויה לא מהעולם הזה. אנחנו לא רק עומדים בשתי שורות ושרים' אלא נוסף לזה עיצוב מיוחד על הבמה, והקהל לא יכול להיות אדיש לזה. הרגשנו נוח לפתח את זה לעיצוב של מופע אחר לגמרי עם הרבה תנועה על הבמה וגם מחוצה לה, בתוך הקהל. למעשה אנחנו המצאנו את זה. היום מעתיקים את זה לא מעט, אבל אנחנו עושים את זה הכי טוב. אני לא אומר את זה מתוך שחצנות, אלא כעובדה. הייתה תפיסה שצריכים לעמוד כששרים מוסיקה קלאסית, אבל אנחנו ניפצנו את זה", מבהיר אפרתי בגאווה. 

 

הפרייה מנצחת


זה היה משהו שהתהווה למשהו גדול במשך שנים, כאשר המרחק היווה ועדיין מהווה פקטור בעייתי לכל הדעות. "אלו אנשים שיש להם מקצועות בחיי היומיום", מזכיר אפרתי. "זה לא פשוט לשנע את כולם למרכז או לחו"ל. אני לא מכיר קבוצות מקצועיות שמסוגלות לעשות דבר כזה: לפשוט את מדי החליבה, לנסוע כל היום לתל אביב, לעמוד על במה בלבוש קלאסי, לחזור ב- 5 בבוקר ולצאת שוב לעבודה בבוקר. ישבו במופע הזה עיתונאים, שפערו את הפה בפליאה, איך יתכן שלא שמעו על זה קודם. כנראה שכמו שעמית צפריר אומרת- צריך 'משוגעים' לדבר, כדי שהוא יקרה. ואני מוסיף על זה, שדרושה פה גם אמונה. אמונה, ולא לוותר, ולדחוף קדימה, למרות כל הקשיים. במרכז אני עושה קצת פרויקטים, אבל אני מטבעי קיצוני, אז אני מעדיף לעבוד בדרום הרחוק ומעבר לים. אני עובד עם קבוצות באירופה בתחום של קול וכיתות אומן של ליטורגיקה יהודית. 
דבר נוסף שמייחד את האנסמבל 'רנות' זו ההפרייה של הכוחות הצעירים מהתיכון, חלקם היו תלמידים של רונית דבאוואי, כמו עמית צפריר לדוגמה. השילוב הזה, לדברי אפרתי, יוצר איזון מיוחד, כי הקבוצה דינמית כל הזמן, ולא קופאת על השמרים.

 

עכשיו, אחרי ההצלחה הגדולה בתל אביב, לאן אתם מכוונים? 

."אנחנו כבר מתבשלים לקראת ערב במתנ"ס יטבתה האזורי, עם שיריו של המשורר הדגול רוני סומק", מבהיר אפרתי. "מעבר לזה, יש כבר תוכנית למופע עם להקת 'היהודים' שיעלה ב'פאזה מורגנה' הבא. יש דיבור על פסטיבל הג'אז הבא, ועוד הזמנות להופעות בחו"ל.
כמו שזה נראה עכשיו, אנחנו בשום אופן לא מתכוונים לנוח על זרי הדפנה!".


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש