כתבו וצילמו: סימונה סלומון שאואט והניה בל
פסטיבל ג'אז חורף פקד את אילת בפעם השביעית, וזו אכן סיבה למסיבה. בחוץ קר, ואולמות ה'רויאל גארדן' וה'רויאל גארדן' לבשו חג. אפשר להכתיר את הפסטיבל השנה כאחד המוצלחים תודות להרכבים המיוחדים שקיבץ דובי לנץ, איש הרדיו הוותיק, מנהלו האמנותי של הפסטיבל. את הפסטיבל פתחה יסמין לוי בג'אז בניחוח לדינו וספרדי, מופע שכל כרטיסיו סולד אאוט ממש בהתחלה, מופע סוחף ומרגש. מופע אחר, לא פחות מעניין, ואולי אף יותר, היה ללא ספק המופע של החצוצרן האיטלקי הווירטואוז לוקה אקינו, שהביא את הכלי המדהים הזה לקצה גבול היכולת עם קולות שטרם נשמעו במחוזות האילתים, ובקיצור – חצוצרה היא לא רק חצוצרה, היא כלי נשיפה – על כל גווניה, יכולנו להתענג על מנעד צלילים ענק מחצוצרתו של אקינו – כולל קולות שדמו לגלי ים, רוח ועוד. לצדו, לא פחות וירטואוזים – נגד האקורדיון המדהים כרמינה לואנה ונגנית הפסנתר סאדה מנג'ארסינה.
נהנינו לא פחות מהמופע של אורן אטקין, שירד עם משפחתו לארה"ב בגיל 4, ואירח את אמו בקהל ודיבר בעברית – אמריקאית מתגלגלת. מופע מחווה לבני גודמן האגדי, אשר אטקין הוסיף לו את המגע הייחודי שלו. ולא נשכח לו גם את המופע המרתק לילדים שהתקיים באמפי של הרודס, והצטרפו אליו, בשמחה, נגנים נוספים מהרכבי הפסטיבל. קצרה היריעה מלהכיל את התשבחות להרכבי הג'אז השנה, אך נסיים ברביעיית עודד צור סקסופוניסט הטנור שסיפר סיפורים מוזיקליים בעלי איכויות מדיטטיביות. צור התרגש עד מאוד כשעלה לבמה והכריז כי אמו נמצאת בקהל ואף סיפר על הקשר האילתי שלו: אביו היה מנהל בית ספר באילת ואימו היתה מורה לאנגלית, וכך נפגשו השניים. ומאז הכל היסטוריה. נו תמיד בסוף אנו מוצאים את הקשר האילתי, וטוב שכך. לחיים! עד הפסטיבל הבא.
חדשות אילת
