פרסומת
דלג

אילת עירי אהובתי

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 8/3/2017 11:46 ● מה נשמע 487
ערב יום חגה של העיר אילת, התיישבו חמישה מתושבי העיר, שגדלו וצמחו בה, וכתבו מכתבי אהבה מלב אל לב לעיר ● לא נגענו
אילת עירי אהובתי

 

מכתב לאהובתי, אילת

 

 

צחי דקל, בנם של איש העסקים והתיירות אהרון (דקס) דקל ז"ל ושל אביבה דקל, סופרת ואמנית שתיבדל לחיים ארוכים. סופר, נגן, הבעלים של חברת 'נבל המאגר המוסיקלי' ואבא של בן, גיא ושנון.

"הי אילת. מה שלומך יקירתי? הנה את כבר בת 68 לפי ספירתנו, אולי שבריר שנייה בזמן "ערים", אולם מעגל חיים שלם בשנות בני האנוש. תמיד אמרתי שיש לי שתי אימהות: אימי הביולוגית, ו"אימי המאמצת", אילת. מאז ומתמיד היה קשה לי להתנתק ממך לתקופה ארוכה, וכשהגעגוע היה קשה מנשוא, הייתי שב לחיבוק המוכר, לנוף הילדות האהוב, לקטן והמרוחק שאני כה אוהב. זכור לי כיצד בילדותי טיילתי עם חבריי על הגבעות שסבבו אותך, כמו שומרים נאמנים. ברחנו כדי להתייחד עם השקט והטבע שהיו כה אהובים עלינו ותמיד קיבלת את פנינו בשלל צבעים, סלעים ועוד "מתנות קטנות", שרק את ידעת להעניק. התאמת לי בכל המובנים: היית קטנה, רחוקה ומרוחקת, פראית ומיוחדת. לוהטת, מדברית ומסתורית מצד אחד ומנגד, צוננת ומקררת את גופינו החם והיגע, במי הים האדום, שעל שפתו בחרת להתמקם בצורה כה מחוכמת ומושלמת.


"מאז ומתמיד היה קשה לי להתנתק ממך לתקופה ארוכה, וכשהגעגוע היה קשה מנשוא, הייתי שב לחיבוק המוכר, לנוף הילדות האהוב, לקטן והמרוחק שאני כה אוהב"


כל אירוע בחיי, כל הפעמים הראשונות בכל תחום של חיי, אירעו בך ובסביבתך: מילד שובב וסורר שבורח למדבר בכל הזדמנות לנער מתבגר, לאיש, למאהב, לאבא, ומי יודע, אולי גם סבא בעתיד הרחוק. אני ואת מחוברים לנצח.. בשבריר של זמן השנים עברו, החברים התפזרו, הדמויות האהובות, שאיתן ועליהן גדלתי, הזדקנו, חלקן קבורות באדמותייך כמו גם סביי, סבותיי ואבי האהוב ז"ל, שאהב אותך יותר מכל עד יום מותו. אלו הפכו לחלק בלתי נפרד ממך, מושרשים באדמתך לנצח. הגבעות עליהן טיפסתי בילדותי הפכו למגדלי בטון, את הפכת מעיר ספר קטנה, צנועה ומרוחקת, לעיר גדולה, מקושטת באיפור של צבעי ניאון, גדושה בבתי מלון ואלפי מבקרים שמגיעים לחזות ביופי ובנופים שפעם היו נחלתם של בודדים ונבחרים. ההרפתקאות הרב גוניות שעליהן גדלתי, הפכו בינתיים לאגדות ומיתוסים שמסופרות בגעגוע כואב בכל הזדמנות לתיירים מזדמנים ומשתאים. למרות גודלך והפיכתך לעיר גדולה, רועשת ושוצפת, וזאת למורת רוחי, אני יודע ומתנחם בעובדה שתמיד תישמרי לי את הפינה השקטה והמרוחקת שאני כה אהבתי בך ועדיין אוהב. אני, צחי דקל הילד, והיום איש בוגר, לעולמי עד אוהב אותך ואזכור אותך עד יום מותי כמו ביום שנגלית לי לראשונה: עיר מדברית של הרים וגבהות שנושקים למימי הים האדום המכושף והמכשף. ככה היית וככה תישארי גם בעוד דורי דורות. אשריי שזכיתי שהיית ותהיי חלק מחיי ומחיי כל אהובי, בין אם הם חיים ובין אם הם כבר לא אתנו.
 אני אילת, אילת היא אני".


 

תודה לך אילת

 

 

רב פקד ליאור בן סימון, קצין אג"מ מרחב אילת, בן אילת, בן לאביבה ומומי בן סימון, נשוי לשירן ואבא של סתיו ויהב.
"אילתים אוהבים לארח", זה לא רק סלוגן, אלא מציאות יומיומית עבורנו האילתים. 
כמי שגדל בעיר מילדות, התחנך במוסדותיה, שירת בה במהלך שירותו הצבאי ובמגוון תפקידים במשטרת מרחב אילת, ולאחרונה שב בשעריה לאחר 'גלות' במרכז הארץ במשך 3 שנים, זכיתי להיקרא 'אורח' וחשתי מקרוב את התחושה שאופפת אותך בהגיעך לאילת: חופש מוחלט. החופש לפתוח דף חלק, החופש להגשים חלומות, החופש להצליח. אילת בשבילי היא גן עדן של ניגודים: החל מחלוקה דמיונית בין שכונות העיר הצפופות בשולי העיר ומרכזה ועד לווילות המרשימות ובנייני המגורים הצופים אל הים בדרומה. מאזור התיירות, אירועים המוניים רבים, תיירים ונופשים הגודשים את חופיה, ועד לעיר של שקט ושלווה, קפה בניחותא של בוקר בבית קפה, עיר של מדבר וים והרשימה עוד ארוכה. אילת זו העיר שבה הכל קורה, ובאמת שאין כיסוי להבטחה כי "בחורף יהיה רגוע יותר ונחזור לימי שגרה...".


"במשך 3 שנים, זכיתי להיקרא 'אורח' וחשתי מקרוב את התחושה שאופפת אותך בהגיעך לאילת: חופש מוחלט. החופש לפתוח דף חלק, החופש להגשים חלומות, החופש להצליח"


״אתה גר באילת?״,, שואלים בפליאה אנשים אותם אני פוגש בכל מקום על פני המפה, ואני מהנהן בצניעות, מתענג על התגובות המתפעלות, הסקרניות, הנכספות שמגיעות מהעבר השני. כאילו אני בעצמי במו ידי בניתי את העיר המופלאה.
אילת זו העיר שכולם אוהבים, יותר או פחות, אבל אף אחד לא נשאר אליה אדיש. עיר של "גאוות יחידה", עיר של זיכרונות ילדות ועיר שבה המעבר מעבודה לחופש נעשה תוך דקות. תודה לך אילת על מה שאת, תודה על שזכיתי לשרת את תושביך ואורחיך. חג אילת שמח".


 

לאילתית שלי 

 

 

חני רובין, מנהלת מסחרית של פארק המצפה התת ימי, נשואה ליוסי ואמא לירדן, דר- יה ורוני, בת לשרה מורדי.
"את כבר בת 68 אילת  ונושאת בגאון את הגיל. גם אני הגעתי כבר ל- 50 . 
את האילתית שלי ואני האילתית שחיה בקרבך. נולדתי בך ואת היית בת 18. ככה, עם הורים "עולים חדשים" שהגיעו היישר מאירן לאילת ב- 1959 שנשמו את חול הדיונות והתרחצו בים הכחול , והיו מאוהבים בפנינה הרחוקה שהגיעו אליה ומצאו בה מרגוע. לזה בדיוק אני נולדתי. מתוך ידיעה שהם בחרו בך!  בחרו בך, כי את היית הכי נכונה עבורם להקים כאן משפחה, רחוקים ועצמאים מספיק להתחיל את החיים שלהם .
נהניתי כל רגע בילדותי בך. מהשמש הקופחת - למדתי ליהנות מכל קרן שמש ולמדתי גם איך להתחבא. הייתה לנו בים רפסודה מעץ ואחר כך לבנה, ורפסודה עם מגלשות כדוריות. היה לנו את החוף הצפוני וגם בגדנו בך מדי פעם בסיני, אך שום דבר לא ישתווה למפרץ שלך ולהרי אדום בהם את מתהדרת.
יש לך אילת שתי שמורות- שמורת הרי אילת ושמורה ימית בהן השקיעות הכי יפות. 


"למדתי ליהנות מכל קרן שמש ולמדתי גם איך להתחבא. הייתה לנו בים רפסודה מעץ ואחר כך לבנה, ורפסודה עם מגלשות כדוריות. היה לנו את החוף הצפוני וגם בגדנו בך מדי פעם בסיני, אך שום דבר לא ישתווה למפרץ שלך ולהרי אדום בהם את מתהדרת"


את יפה ומיוחדת – האילתית שלי. מרתקת בניגודיות שלך בין הרים וים. בכל מקום מצ'פרים אותי, כי אני אילתית. בצבא, היציאות המוקדמות, ההגעות המאוחרות , כי אני אילתית והיה לי כרטיס תושב שהעניק לי בעלות עלייך  ושלל פינוקים ! 
נולדתי, התבגרתי, למדתי, התאהבתי וכאן בניתי לי בית. נולדו לי 3 בנות ונכון שלא בטוח שהן תשארנה באילת, לימודים טיולים, אך החלום שלי שהן ימצאו בך את הבית, את האושר והביטחון שאת מעניקה לי.
היום אילת את ירוקה יותר, עם חיי לילה ותרבות עשירים ומגוונים,  מלאה בכיכרות מטופחות. הכתובות כבר יותר מסודרות, כבר אין כינויים של 'עונש' 'למטה' ו'למעלה' . יש שכונות קהילתיות מטופחות ויפות .עיר מזמינה ונגישה יותר.
נכון שהייתי רוצה שלקראת גיל הפנסיה שלך, תציעי לי אילת אופציות טובות יותר של חינוך, ואני אף נרתמת בוועדות שונות לטובת העניין. ונכון שהייתי רוצה שישובו לכאן התיירים זהובי השיער ותכולי העיניים, שישמחו לקבל שירות טוב יותר מהתושבים ושהרבה כסף יכנס לעיר, שתתחזקי כלכלית ושנמשיך להתפאר בך. 
כך או כך תמיד תישארי העיר האילתית שלי!".


 

אילתית מאז ולתמיד

 

 

אורית פריגל, הממונה על הביטוחים בעיריית אילת, ביתם של יהודה ז"ל ושולה קבלו שתיבדל לחיים ארוכים. גרושתו של אורי פריגל, אבי ילדיה תאיר, אופק יהודה ומיכאלה.
"רציתי לספר לך אילת יקירתי את מה שחוויתי בך מהיום בו נולדתי ולשתף אותך בחוויות, בהנאות ובריגושים שעברו עלי בזמן שגדלתי וצמחתי בך עיר אהובה שלי. הוריי הגיעו אלייך עוד כשהיית צעירה והיו ממייסדייך (יהודה ז"ל ושולה קבלו היקרה שתזכה לעוד שנים ארוכות). אבי עבד בנמל והיה מחלוציו, ואימי עבדה בגן ילדים.
משפחתי, אני ושלושת אחיי גדלנו בשכונת 'הדקל' ועלי עברה ילדות קסומה ומרגשת. נהגנו כל ילדי השכונה לשחק בחוץ באהבה ובשמחה אין סופית. לאחר מכן עברה משפחתי לפטיו בסמוך לבי ת המדברי- ההוואי בשכונה אופיין בכל כך הרבה חום ואהבה וכולם היו למען כולם לא רק בדיבורים אלא במעשים.
בנעוריי למדתי ב'גולדווטר' ועד היום אני וחברי מבית הספר שומרים על קשר חם. אם תשאלי אותי, הרקע לחברות העמוקה הזו נובע מהכבוד הרב שרכשנו אחד לשני.


"ברבות השנים הקמתי בך אילת את משפחתי. נישאתי וילדתי שלושה ילדים נפלאים שהתחנכו גם הם בך. האור של חיי- ילדיי תאיר, אופק יהודה ומיכאל פריגל, הנשמה והאור של חיי, גדלים כאן"


ברבות השנים הקמתי בך אילת את משפחתי. נישאתי וילדתי שלושה ילדים נפלאים שהתחנכו גם הם בך. האור של חיי- ילדיי תאיר, אופק יהודה ומיכאל פריגל, הנשמה והאור של חיי, גדלים כאן.
אני אוהבת אותך אילת, אוהבת את יופייך שמאופיין בנוף המהמם ובים הכי יפה שיש. אוהבת את הקיץ שלך ואת החום, אוהבת את פסיפס האנשים והקסם שאת מביאה איתך.
כל כך הרבה שינויים עברת מאז שנפגשנו אילת שלי. גדלת והתפתחת. בילדותי חיו בך 6000 איש והיום כבר מעל 60,000. אין ספק שאת כל מה שחוויתי בך אילת חוויתי בזכותך. הזכרונות, החוויות, הימים היפים, הם שעיצבו אותי מאז ועד היום והלב תמיד מתרגש לחגוג לך יחד- עכשיו גם עם בני משפחתי. אוהבת אותך".


 

יפה שלי

 

 

איריס קדם, שדרנית רדיו 'קול הים האדום' וכתבת בעיתון 'מה נשמע' באילת, ביתה של אמא רוזי ז"ל ואמא לטליה ביתה האהובה. 
"יפה שלי, את יחידה ומכושפה שלי, ברחנו זו מזו לא פעם אבל היינו חוזרים".
המשפט הזה מתוך השיר המקסים "אהבה בת 20", תמיד עולה לי כשאני חושבת עלייך.
את הכי יפה שהכרתי עד היום, הכי מכשפת בגווניי החום כחול שלך, והכי מחבקת מכל מקום בו הייתי בחיי.
הגעתי אלייך בגיל 8, ילדה קטנה, תמימה, וטיפה חוששת, אבל את? ישר אימצת אותי בלי אודישן, בלי התניות ועם המון אהבה. נכון, היו פעמים שבחרתי לעזוב אותך, היו רגעים שחשבתי ששם, הרחק ממך, יהיה לי טוב יותר, מפרה יותר.. את יודעת אילת, אומרים שבעיר הגדולה יש הרבה יותר אופציות, לזוגיות לעבודה לחיי חברה, ובכלל, כשאדם זקוק לשינוי, נהוג לחשוב ששינוי מיקום גאוגרפי יביא אתו בשורה. אבל לא, זה לא ככה! כי ברגע שהבנתי שהשינוי בעצם קשור להוויה הפנימית שלי, אז גם הבנתי שאת המקום הכי נכון בשבילי. ואם דברים אמורים להשתנות, טוב יהיה שיקרו כאן בחיקך. כאן אצלך בבית אני מקבלת בכל יום את האוויר הנכון לנשימה שלי, כאן אצלך בבית נמצאים כל חבריי האמת שלי, ביניהם חבריי ילדות יקרים מפז. כאן גם זכיתי לגדל את בתי יחידתי, וכאן אצלך קבורה אמי ז"ל, שביקשה את הנוף שלך גם אחרי מותה. אצלך מצאתי את מה שהכי נכון לי לעסוק בו, אצלך אילת אהובתי אני מרגישה הכי נכון, הכי בבית.


"מי שגר כאן יודע שגם בין ההרים שלך אפשר למצוא אוצרות טבע יפים, שקט מרגיע ורגעים קסומים. והאנשים, איך שלא נסתכל על זה גרמת לנו להיות מיוחדים, זה שבחרת להיות רחוקה משאר המדינה, הופך אותנו לקהילה מופלאה"


בטח כבר אמרו לך הרבה פעמים, ומן הסתם את כבר יודעת, אבל אני מרגישה צורך לומר לך זאת שוב ושוב- את יפהפייה. ים סוף שלך שאין כמותו בשום מקום, אוצר בתוכו עולם שלם של חיים מדהימים. השקט והצבעים שלו, המקום הזה שאפשר לשבת בו ולהירגע, אפשר לרקוד בו במסיבה, אפשר להתנתק תוך צלילה, ואפשר פשוט לשבת על החוף ולחגוג אהבה על כוס יין טוב. ההרים שסובבים לך, תמיד נותנים לי תחושה של הגנה, של קרקע יציבה, ומי שגר כאן יודע שגם בין ההרים שלך אפשר למצוא אוצרות טבע יפים, שקט מרגיע ורגעים קסומים. והאנשים, איך שלא נסתכל על זה גרמת לנו להיות מיוחדים, זה שבחרת להיות רחוקה משאר המדינה, הופך אותנו לקהילה מופלאה, זה מתבטא ברגעי עצב ושמחה, כולם בשביל כולם ממש כמו בשכונה של פעם, כשהדלת הייתה פתוחה, כל זאת מייחד אותנו משאר המדינה. 
הכי כיף לקום בבוקר ולדעת שנגיע למחוז חפצינו צ'יק צאק, שאין פקקים של שעות, שאין אווירה של לחץ והכי חשוב, שכל היום מתנהל כאן כאילו אנחנו בעצמינו נמצאים בחופשה.
אנשים מוכנים לשלם הרבה כסף בכדי להתארח אצלך מדי פעם, ואנחנו זכינו בך בחינם. לכן מדי פעם אני עוצרת להביט על הים, ונזכרת ששום דבר לא מובן מאליו, שחשוב יהיה להעריך אותך כל יום מחדש ולומר תודה על שבחרתי בך להיות העיר שלי, ולעולם.
אני מברכת אותך יפה שלי, שתמיד תחווי שגשוג והצלחה, שהאנשים שבחרו לגור אצלך יעשו כל שביכולתם לעזור לך להתפתח, שיאהבו אותך כפי שאת גם ברגעי משבר ושנחיה יחד עוד הרבה שנים מאושרות עם שמש ים והרבה שמחה.
"מאור השחר עד לבוא לילי, אוהב אותך אוהב עדיין".


חדשות אילת

 

 

 

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש