פרסומת
דלג

בי"ס - ציידים בבית הספר

מאת: רותם פוקס, פסיכולוג ● צילום: מערכת ערב ערב ● 17/5/2017 12:47 ● מה נשמע 496
הורים רבים מוצאים את עצמם מתמודדים, ולא בקלות, מול תופעת בעיית הקשב והריכוז, שלא הכירו קודם ● מסתבר שאם נקח את הקושי, ונראה את הטוב שבו, יתכן ונוכל להוביל כהורים את הילד מחוויית כישלונות אל חוויית הצלחות
בי''ס - ציידים בבית הספר

סיפור מקרה. שי שם בדוי.
באחד הימים פנו אלי הוריו של שי. בשיחה איתם הם גילו לי כי הם מודאגים מאוד לגביו. שי החל באותה שנת לימודים את לימודיו בכיתה א'. במחצית השנה גילו ההורים, כי שי אינו מסוגל לשבת בכיתה לאורך כל שעות היום. בהפסקות, סיפרו לי הוריו, ישנם חיכוכים רבים בינו לבין ילדים אחרים. כששאלתי לגבי הדאגה העיקרית שלהם לגביו, תשובתם הייתה נחרצת: "הוא לא מתעניין בשום דבר שקשור ללמידה". 
שאלתי את ההורים המודאגים על ההתמודדות של שי בתוך כותלי הבית. האב, שעד אותו רגע כמעט ולא דיבר, חשף בפני את התסכול הרב שהוא שרוי בו: "שי לא מקשיב לי בכלל. כבר ניסינו הכל. כמעט כל ערב מסתיים בעונש על כך שהוא אינו מכין את שיעורי הבית שלו. וכשהוא הולך לישון, אנחנו נזרקים מיואשים וחסרי כוחות".מבעד לתסכול הרב שההורים הביעו, חשתי ברגש האשם הכבד שההורים נוטלים על עצמם ומקשה עליהם למצוא את הכוחות.

 

להכיר במגבלה

 


כשפגשתי את שי גיליתי ילדי חכם, וכריזמטי. שי נטה לנוע ללא הרף. לא רק הגוף היה בתנועה מתמדת , אלא גם מחשבותיו. הבחנתי כי במהלך השיחה, הוא התקשה למצוא את המילים שניסה לבטא, והיה מאוד מתוסכל מכך. נטייתו הייתה להתחיל לנסח משפט ומיד לעבור למשפט הבא, מבלי שהצליח להעביר לי מסר ברור. שי היה מאוד רגיש אלי, במיוחד להבעות הפנים שלי. ומשהבחין כי אינני מצליח לעקוב אחר הרעיון שניסה לומר, הגיב בזעם רב ואף בבכי. המפגש היה מאתגר עבורי. כשהרהרתי בכך, חשבתי על המסר ששי מנסה להעביר לי, על כך שהוא גורם לי לחוש ולו במעט את הקושי שהוא חווה בהתמודדות עם עולם החיצון: המורים, החברים לכיתה, ההורים. 
לאחר מספר מפגשים עם שי והוריו, החלה להתבהר בפני התמונה האבחונית. שי הציג מגוון סימנים המעידים על קיומה של הפרעת קשב וריכוז. שיערתי כי הקושי הרגשי וההתנהגותי ששי מתמודד עמם, התפתחו כתוצאה מהמפגשים המתסכלים שלו עם סביבות שאינן מצליחות להכיר ביכולותיו, בכישוריו ובמגבלותיו.בראשן אי הקבלה של שי את עצמו. הנחתי שהכרה בקשיו תוביל להתייחסות אובייקטיבית ופחות שיפוטית מצד ההורים ובית הספר.קיוויתי כי כשהוריו של שי יבינו עם מה הוא מתמודד,  הם יאפשרו לעצמם לקבל אל חיקם את הילד האהוב שאיבדו.


להתמודד מול המגבלה

 


המלצתי להורים לגשת לאיש מקצוע נוסף, המתמחה באבחון מקצועי של הפרעות קשב וריכוז, בכדי לבדוק לעומק את העניין. כשפגשתי את שי, לאחר האבחון, הוא אמר לי בטון צדקני:"האיש הזה סוף סוף הראה להורים שלי כמה אני טיפש".באמירה הזו שלו, שי שיתף אותי בפגיעות הגדולה בה הוא נתון. תהיתי לגבי הרצון הסמוי (והגלוי) של שי, בכך שיכירו בקושי שלו, קושי שההורים עוד לא הצליחו לנסח במילים.

במפגש הבא, ההורים סיפרו לי ששי אכן אובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז.. במהלך הפגישה אמו של שי פנתה אל אביו  ואמרה: "זה הכול בגללנו, החינוך שלנו גרם לו להיות הילד המופרע שהוא היום." ראיתי בעיניו של האב את ההסכמה. סיפרתי להם כי חלק מהתכונות שיש לשי מאפיינות ילדים רבים בעלי הפרעת קשב וריכוז. ילדים אלו, מראים קושי להישאר מרוכזים במשימות משעממות עבורם, בדיוק כפי ששי מתקשה להקשיב לשיעור ארוך בכיתה או נוטה להשאיר שיעורי בית לרגע האחרון. הנטייה לקפוץ מדבר לדבר גורמת לשי לאסוף מחשבות רבות שיוצרות בלאגן בראשו. והמאפיין שמקשה על שי מבחינה התנהגותית, הוא שבמקרים רבים הדחף לעשות, מקדים את היכולת לעצור ולחשוב.

 

עולמם של הציידים


הסביבה שבה אנו חיים היום שונה מהסביבה בה חיו בני האדם לפני עשרות אלפי שנים. האנשים היו דומים, אך הסביבה שלהם דרשה מהם לנדוד בקבוצות גדולות ולעסוק בצייד וליקוט. בעבר, האנשים בעלי הפרעת הקשב והריכוז היו כנראה הבולטים והמובילים. מיקוד היתר, שגורם היום לשי לבהות בטלוויזיה או במחשב למשך שעות, עזר לשי הצייד להתרכז בטרף ולעקוב אחריו במשך ימים ללא הסחה. היכולת של שי לבצע מספר דברים  במקביל, איפשרה  לו להצליח ולראות את התמונה הגדולה ולנהל את מסע הצייד טוב יותר. הדחף לפעול, שמאפיין אותו, היה מאפשר לו, להיות אמיץ בקרבות מול חיות גדולות ומסוכנות. ובסוף המסע, כשכולם כבר היו חסרי כוחות ורוצים לנוח, 
שי הצייד היה כנראה היחיד שהיה לו עוד כוח לסחוב ממותה כבדה בחזרה אל השבט. 
אל מול המציאות ההיא, מציאות החיים בבתי הספר, למרבה הצער, היא כזו שאינה מאפשרת ל'ציידים מהוללים', להביא לידי ביטוי את יכולתם. זה לא אומר שציידים לא יכולים להצליח, אלא שהם פשוט צריכים להשקיע יותר מאמץ מאחרים. 

 

הורים לצייד מתקשה

 


הסברתי להוריו של שי, שאם ברצונם לעזור לילדם לצלוח את שנות הלימוד הבאות, תפקידם לעזור לשי לקבל את שונותו וייחודיותו בחברה למשל: לעזור לו לארגן את סדר היום ולפרק אותו למספר מטלות פשוטות, למצוא מוקדים ביום בהם הוא יכול להוציא את מלוא המרץ ללא הפרעה ולעזור לו למקד את מסריו בנחת
נקודת אור משמעותית היא הידיעה שכששי יצליח לבסס זהות המכירה בקשייו וביכולותיו, סיום הלימודים יהיה התחלה של דרך מלאת הזדמנויות תעסוקתיות.כששי יסיים את בית הספר, הוא כנראה יוכל להגשים את עצמו כמנהל, איש מכירות או למצוא עבודה שתעניין אותו בתחומים הקשורים לעבודות בשטח או בספורט. 
תפקידי בתהליך המשותף עם ההורים, הוא לעזור להם לראות כי בכוחם לעזור לשי לעצב את אישיותו. כך שהאתגרים עמם הוא מתמודד ביום יום יהפכו להיות חלק מפאזל אישיות רחב מימדים ובהמשך יהפכו את שי, הצייד המוכשר והנעלה, לאדם שמכיר, לצד קשייו, את אינספור הכישורים בהם הוא ניחן.


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש