פרסומת
דלג

יצאת נגיש

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 18/5/2017 22:17 ● ערב ערב 2811
חמישה צוותים של אנשים עם מוגבלויות יעצרו ביום שלישי הקרוב (ה-23-5) מוניות ברחבי העיר ויבחנו את הנהגים בכמה וכמה פרמטרים מזווית הראייה שלהם ● עצרתם? סייעתם? יש סיכוי שתקבלו את תעודת 'יצאת נגיש' וגם סלפי למזכרת ● הפיילוט האילתי שיכבוש את הארץ
יצאת נגיש
רוחל’ה: ”יש כאלו שמנסים לשכנע אותי ללכת ברגל. זה פוגע“

הרצל דלאל, לשעבר נהג מונית רגיש ובעל מודעות גבוהה לקהילה, לא יכל לדמיין לעצמו, שיום יבוא ומנהג מונית שלא יכול היה לראות את זלזול נהגי המוניות בנכים ובעלי מוגבלויות שבסך הכל ביקשו לעצור מונית, הוא עצמו יהפוך לכזה.
ביום שלישי הקרוב, יעמוד הרצל, יחד עם עוד ארבעה צוותי 'לקוחות סמויים' בעלי מגבלויות, ברחבי העיר, ויעצרו מוניות. לא באמת כדי לנסוע בהן, אלא כדי לראות האם הנהגים עוצרים או ממשיכים הלאה כשהם מזהים נכה על כסא גלגלים? הם יבחנו האם הנהג מפעיל מונה וגובה סכום הגון עבור הנסיעה, ובכלל, האם היחס של הנהג ראוי והאם הוא מתייחס לבעל המוגבלות כאל נוסע מן השורה.

 

עבודת גמר שהפכה לפיילוט


היו אלו נופר חזן ואנה בוגנים, סטודנטיות אילתיות לעבודה סוציאלית שנה ג' באוניברסיטת 'בן גוריון' קמפוס אילת, שהגו את רעיון הקמפיין, שהיה אחד מתוך ארבע רעיונות לפרויקט הגמר שלהן. את הרעיונות הן הניחו בפני חברי פרויקט 'שבילים לקהילה' הפועל באילת, וביקשו שהחברים יבחרו את הרעיון המעניין אותם ביותר. "הכוונה הייתה שבעלי המגבלויות בקבוצה יבחרו בעצמם את הפרויקט המועדף עליהם", מסבירה לי נופר, בישיבת ההכנה של 'הנוסעים הסמויים' אליה הצטרפתי. ואנה מבהירה: "ברוב קולות נבחר נושא נהגי המוניות, מה שמראה כי הדבר באמת מפריע לבעלי המוגבלויות בעיר".
מה שהתחיל בעיקר בדיבורים וזריקת רעיונות, הלך ותפס תאוצה בחודשים האחרונים כשאל החבורה מצטרפת רחלי רגב, מנהלת מרחב אילת והערבה בעמותת 'נגישות ישראל'.
שבועיים לפני המועד בו הפרויקט אמור לצאת לדרך, התכנסה ישיבת ה'לקוחות הסמויים' לקבלת תדריך אחרון וסגירת קצוות לפני היציאה לדרך.

 

נעים להכיר


הרצל דלאל - לשעבר, נהג מונית. לפני כתשע שנים עבר אירוע מוחי, מאז נפגע לו הדיבור, הראייה, השמיעה והוא מוגבל בצד הימני של הגוף. "הכי חשוב שלא הרמתי ידיים", הוא מספר לי. "נלחמתי בכל התופעות שהיו לי. גם אם לפעמים נפלתי, עזרו לי לקום. הרבה רצון ומשפחה תומכת, הם הדרך לעבור את זה טוב יותר. עד היום יש לי מגבלות, אבל מצבי הרבה יותר טוב ממה שהיה".
רח'לה אלפסי - עברה אירוע מוחי לפני כארבע שנים, כתוצאה מכך נפגעה קשה ביכולת הדיבור שלה ואיבדה את הראייה בעין ימין. לאורך כל המפגש רחל'ה שומרת על חיוך ואופטימיות.
עופרה קלינגר - כתוצאה מנפילה שחוותה ברחוב בעקבות התקף אפילפסיה, קיבלה חבטה חזקה בראשה, נותרה עם ניוון שרירים ויושבת על כסא גלגלים".
נורית שחר- לאחר שעברה ניתוח להוצאת גידול בראש, נותרה משותקת ביד שמאל וברגל הנגדית. יושבת על כסא גלגלים.
דני עובדיה - מרותק לכסא גלגלים לאחר אירוע מוחי שקיבל, קטוע רגל ימין.


 אני שואלת את החבורה למה בחרו דווקא בנושא המוניות כמטריד אותם ביותר?
הרצל: "אני חייב להודות שמאחר ואני הולך על שתיים ולא נראה חיצונית כמוגבל, אני באופן אישי לא חוויתי בעיות עם נהגי מוניות בעיר. לצערי, עוד בימים בהם הייתי נהג מונית, ראיתי את זה מהצד השני- נהגי מונית שמתחמקים מבעלי מוגבלויות, בעיקר מיושבים על כסאות גלגלים, פשוט רואים, לא עוצרים וממשיכים הלאה בנסיעה ללקוח הבא, כי לעצור ולטפל במוגבל לוקח זמן, וזמן שווה כסף. אם הייתי רואה את זה באמצע נסיעה, הייתי מסיים אותה וחוזר למוגבל. אני חייב לסייג ולציין שזה קורה, אבל לא אצל כל הנהגים. יש קומץ נהגי מוניות שאין בהם רחמים והם מוצאים שם רע לכלל הנהגים בעיר".
רחל'ה מחייכת ומספרת: "גם אצלי לא רואים את המגבלה כלפי חוץ. כשאני נכנסת לרכב - סופרייז - פתאום הנהג קולט שהוא לא מצליח להבין אותי ולא מצליח להבין לאן אני רוצה להגיע. במקום שינהגו איתי בסבלנות ויקשיבו, יש כאלו שמנסים לשכנע אותי ללכת ברגל. הם בכלל לא הבינו לאן אני צריכה, אבל הם אומרים לי שזה קרוב וכדאי לי ללכת לבד. אין לך מושג כמה שזה פוגע. מה הבעיה לגלות קצת סבלנות?".
עופרה מתערבת בשיחה ומגלה כי לה יש נהג מונית קבוע שנוהג במונית נגישה והוא מבחינתה מאוד אדיב וסבלני. "קוראים לו צ'יקו", היא מפרגנת בחום, "הוא יורד, עוזר, נזהר, אומר לי לא למהר ואני מרגישה איתו הכי בנוח. קודם לכן הייתי משתמשת בשירותיו של נהג אחר עד שגיליתי כי הוא גובה ממני יותר מדי כסף".
החברים מזכירים שלמות של נהגים נוספים במוניות נגישות, עד שרחלי מבקשת להזכיר כי הקמפיין לא עוסק במוניות נגישות, אלא דווקא באלו שאינן נגישות ועד כמה הנהגים באמת רוצים לעזור לבעל המגבלה.
נורית מספרת כי בהווה אמנם יש לה קלנועית, בעזרתה היא מסתובבת ברחבי העיר, אבל בימים בהם נזקקה למוניות היא חוותה על בשרה את חוסר הסבלנות של נהגי המוניות בעיר. "הייתי מזמינה מונית, נהג היה מגיע, רואה אותי על כסא גלגלים, עושה לי סימן שהוא מוזמן. את יודעת איזה חוסר אונים מרגישים כשמחכים ככה על המדרכה ואף אחד לא רוצה לעצור לך? תארי לעצמך את זה קורה בשיא החום בקיץ האילתי או בשיא הקור. אני לא מאחלת את זה לאף אחד. כאילו שיש לנו ברירה אחרת. במקרים שכבר היו עוצרים, נהגי המוניו תהיו מתעצלים לצאת החוצה לעזור לי עם כסא הגלגלים, הם היו מספרים לי סיפורים שנתפס להם הגב, או כואב הראש, ושאבקש מהמטפלת שלי לעשות את זה. שיהיה ברור, נהג המונית אמור לעשות את זה".
הרצל שומע את כל אלו ולא יכול עוד להתאפק. שוב הוא מבקש לציין כי מדובר במיעוט של נהגים שמוציאים שם רע לכלל. "יש נהגים טובים, עם לב טוב, ומתחשבים", הוא מדגיש. ורחלה ממהרת להוסיף :"אנחנו פה כדי לשנות בדיוק את המצב הזה". 

 

המטרה - לשפר


אני תוהה בקול רם בפני הקבוצה, על מה ולמה הם מתריעים מבעוד מועד בפני בעלי תחנות המוניות בעיר על המבצע הזה. לא עדיף שתצאו לשטח ותגלו את הפנים האמיתיות של נהגי המוניות מבלי שיקבלו התרעה מראש? אני מתעקשת ונופר, מנחת הקבוצה מבהירה: "הרוח שמלווה את הפרויקט מלכתחילה הוא לבוא בטוב. אנחנו ברורים במה שאנחנו מבקשים ורוצים בסך הכל שהם יהיו מודעים לזה. זו הסיבה שיצרנו קשר מראש עם מנהלי תחנות מוניות בעיר והסברנו להם מה אנחנו רוצים מהנהגים שלהם וזו הסיבה שביום המבצע עצמו נחלק לנהגים פליירים עם כל הבקשות שלנו מהם, וזה לא הרבה. חשוב שכל נהג מונית יבין, שלפעמים הגלגל יכול להסתובב".
הרצל: "לצערי היום כמעט בכל משפחה בארץ יש בעל מוגבלות כזה או אחר, היינו רוצים שכל הציבור יידע מה אנחנו צריכים ואיך אפשר לעזור לנו, בפרט נותני השירותים".
עופרה מציגה בפני פתקיות שהכינה. על כל פתקית היא כתבה בכתב ידה "שיהיה לך יום מתוק" והוסיפה סוכריה על מקל. 300 יחידות כאלו היא הכינה במו ידיה. את זה הם מתכוונים לחלק לנהגי המוניות שיתגלו כבעלי מודעות. ולא רק את זה, אלא גם תעודת 'יצאת נגיש' ומגנט אותו הם יצמידו על המונית של הנהג הנגיש. רחלי מזכירה לנוכחים- "אל תשכחו להיכנס ליד הנהג ולצלם איתו סלפי. לצלם ולהעביר אלי ואני אעלה בפייסבוק שלנו בזמן אמת", היא אומרת ומדגימה צילום סלפי ומספרת "גם את העלון שנחלק בין הנהגים וגם את התעודות ניסחו בעלי המוגבלויות בעצמם". 

 


אתם מאמינים שתצליחו לשנות משהו בתפיסה של הנהגים? אני שואלת.
הרצל: "גם אם נצליח לשנות 10% מהנהגים הבעייתיים זה מצוין".
דני מפגין סקפטיות: "אני חושב שמי שלא רוצה לעזור, ימשיך לא לעזור. אז אולי ביום הזה כולם ישתפו פעולה, אבל ביום למחרת הם ימשיכו כמו שהם וימישכו לטייל עם בעל המוגבלות במונית רק כדי להוציא ממנו יותר כסף או ימשיכו להתעלם ממנו כשהם רואים אותו עומד ומחכה לצד הכביש, כשכל האשמה שלו היא שהוא יושב על כסא גלגלים".
רחל'ה: "אני דווקא מאמינה שככל שנכניס להם את זה לראש, וכלל שהם ישמעו על זה יותר, יש מצב שהם ישתנו".
נורית: "אני מאמינה באהבת חינם בין אנשים ורוצה להאמין שמי שצריך ללמוד ילמד. הם חייבים להבין שהמוגבלות שלנו היא ברגליים ולא בראש".
השיחה מתלהטת, החבורה מדברת, וכולם מבהירים שההתרגשות עולה שלב ותעלה עוד יותר ביום המבצע.


מה זה עושה לכן לראות אותם ככה? אני שואלת את נופר ואנה שגם על פניהם ניכרת ההתרגשות. 
"זו למידה על המוגבלות של האנשים מהמקום הכי קרוב שאפשר", אומרת נופר. "למדתי מהם כמה כוח יש לאנשים להתמודד מול המוגבלות שלהם ועל כך שבשום שלב הם לא מאבדים תקווה".
אנה: "אני מרגישה שנפלה בחלקי הזכות להיות כאן, זה לא משהו שמתאפשר לכל אדם. הפרויקט הזה הוא לחלוטין גאווה. פורמט בסדר גודל עירוני, שהוא פיילוט למה שאולי יהפוך לפרויקט ארצי".
אז אם תראו אותם פזורים ברחוב ביום שלישי הקרוב, תדעו מה הם עושים, ואם אתם נהגי מוניות, תחשבו פעם נוספת ולא רק ביום הזה, רגע לפני שאתם לוחצים על הגז, עוזבים אותם ככה סתם ברחוב וממשיכים לנסיעה הבאה, רק בגלל שהם יושבים על כסא גלגלים.

 

אז מה הם בסך הכל רוצים?


בעלון אותו יחלקו בעלי המגבלויות לנהגי המוניות ביום שלישי ייכתבו בקשותיהם:
תן קדימות לאדם עם מוגבלות.
היה אדיב וסובלני - סייע לאדם עם המוגבלות במידת הצורך בכניסתו ובצאתו מהמונית.
היה ישר והגון - הפעל את המונה כחוק עם תחילת הנסיעה.
הפגן יחס נגיש - אל תתעלם מאדם עם מוגבלות שממתין למונית. עצור וסייע לו בקבל השירות בכבוד.
חובה עלייך להעלות למונית כלב נחייה, כסא גלגלים, הליכון וכלי עזר לסוגיהם, ללא תוספת תשלום.
אינני שקוף - פנה אלי וכבד את נוכחותי.


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש