פרסומת
דלג

המכינה בת שנתיים

מאת: רותם ג'קסון ● 12/7/2017 08:56 ● מה נשמע 504
שישים שנה אחרי שבסיס הגדנ"ע המיתולוגי בבאר אורה נסגר והשאיר אחריו חורבות של מבנים וזיכרונות, קמה לה מכינה קדם צבאית שהפריחה את המפעל ההתיישבותי בנגב והוכיחה לכולם שדור האינסטוש עדיין מחובר לשורשיו הציוניים ● היום, שנתיים מאז שהוקמה, יכולים מקימי המכינה להיפרד מהמחזור השני עם תחושת גאווה ולסכם בשקט "בן גוריון, יכול להיות רגוע"
המכינה בת שנתיים

בבוקר חם של אמצע חודש יוני, יצאו בשעה שש בבוקר מבאר אורה לאילת 26 חניכים לבושים בחולצות ירוקות, עם אש בעיניים, לטריאתלון מסכם שהיווה את מסע הפרידה שלהם מהמכינה, מהאזור ואחד מהשני. 
הטריאתלון המסכם (שחייה, רכיבה על אופניים וריצה), שהתקיים השנה בפעם הראשונה, ועומד להמשיך כמסורת שנתית, היה יריית הסיום לאירועי סוף השנה של החניכים במכינה הקדם צבאית בבאר אורה. רגע לפני שכל אחד הולך לדרכו הם רצו בפעם האחרונה כקבוצה מגובשת וחצו את חבל הארץ בו בחרו לחיות את השנה האחרונה. 
השנה השנייה שהסתיימה במכינה, הביאה איתה עוד שנה של ניסיון מוצלח בהפרחת השממה ובהפיכת הצעירים של היום למעורבים ופעילים בחברה בה הם חיים. כמו גם הכרה במקום כמכינה רשמית, אחרי שהוגדרה עד עתה כ"מכינה בהקמה", עם הערכה גדולה ממשרד הביטחון, ועם רשימות המתנה של מאות חניכים לשנים הבאות. 
כמו 18 החניכים במחזור לפניהם, 26 החניכים של המחזור הנוכחי ו- 36 החניכים של מחזור ג' המיועד, הגיעו עד קצה המדבר הישראלי, בעיצומו של העידן הכי דיגיטלי, כדי ליישב את הערבה ולהחזיר עטרה ליושנה. "אם זו לא התיישבות לשמה, אז אני לא יודע מה כן", מחייך בגאווה שמעון ביטון, ראש המכינה, שהצליח להאיץ שישים שנה קדימה ולהפוך את החורבה הבוכייה שהייתה שם רק לפני רגע, למקום שוקק חיים והתרגשות זו השנה השנייה.

 

ראשית דרכה של המכינה לפני שנתיים
תנו להם בגיבוש. חברי המכינה


מי אמר מכינה?
 אם תהיתם מהי בדיוק מכינה, שמעון מסביר: "מכינה קדם-צבאית היא מסגרת חינוכית, המיועדת בעיקרה למסיימי תיכון לקראת הגיוס, שמטרותיה בין השאר: הכנת החניכים לשירות מלא בצה"ל וחינוך למעורבות חברתית ואזרחית. בני הנוער המצטרפים למכינה דוחים את שירותם ומתגייסים לצה"ל כשנה מאוחר מבני גילם. בשעה שמכינות ככלל מכשירות את חניכיהן למנהיגות, דמוקרטיה, תרומה לקהילה, גיבוש זהות ערכית ורעיונית, יהדות, פילוסופיה, מעורבות חברתית ועוד, מתמקדת המכינה בבאר אורה בכל אלה וגם בלימודי סביבה וקיימות במדבר, כשאחד הדברים החשובים זה ציונות והתיישבות. המעורבות החברתית שלהם בקהילה כוללת יום בשבוע אותו הם מקדישים  להתנדבות, תוך השתלבות במסגרות ייחודיות באילת ובחבל אילות כמו לדוגמא, רשות שמורות הטבע, פארק הצפרות, שמורת האלמוגים, "מיוחד"- מרכז העסקה יומי לבעלי צרכים מיוחדים, עבודה עם ילדים בגנים ופעוטונים ועוד".

טריאתלון לקינוח?
"ספורט הוא תמיד דרך טובה לגבש אנשים", מסביר ארז לוי, מאמן הכושר של המכינה בשנה האחרונה, חבר קיבוץ אילות ומאמן קבוצת הכדורסל של חבל אילות. "בגלל שאני מגיע מתחום של ספורט קבוצתי, היה לי טבעי לאמן אותם כקבוצה ולא כבודדים, למרות שכל אחד אוהב משהו אחר, וטוב בענף אחר. שמתי לי למטרה להביא את כולם עד כמה שאפשר לרמה אחידה לקראת סוף השנה, ולסיים אותה בסוג של השלמת מסע משותף עם דגש על עבודת צוות ועזרה הדדית שיהיה סגירת מעגל". 

 

הזיעו כל הדרך לסיום


"יצאנו מהמכינה לריצה של חמישה קילומטר לכיוון הדקלים בעין עברונה", מתאר ארז לוי את מהלך הטריאתלון, "בעין עברונה חיכו לנו אופני שטח ומשם התחלנו רכיבה של 17 ק"מ עד לחוף הצפוני- "ערדג". שם נכנסנו לשחייה של 600 מטר בים. נכון שבדרך כלל מתחילים בשחייה, אופניים ואז ריצה, אבל פה, בגלל תנאי השטח והלוגיסטיקה, הפכנו את הסדר, וזה יצא טוב, כי השחייה בסוף הייתה ממש מרעננת. מראש לא תכננו את הטריאתלון כתחרות, אלא כמסע גיבוש קבוצתי, ולכן עשינו עצירות התרעננות בדרך כדי לצמצם פערים על מנת שנוכל לנוע ביחד. חשוב להביע את תודתנו לחברה הכלכלית חבל אילות בהנהלת גיא מרקמן, שתמך ברעיון, ועזר לנו להגשים אותו, ו'לפארק תמנע', שתרמו את האופניים ואת ההובלה שלהם לאימונים ולטריאתלון עצמו. 
כמו כן הוצאנו רכב מלווה מטעמנו, וצוות של שיטור ימי, בפיקודם של קובי לוי ושלומי סגל שליוו את המשחה".
 "את סוף הטריאתלון הקדשנו לסדרת ים בים האדום, כפי שעשינו גם בשנה שעברה תוך הטבעת מסורת, ממשיכה שרית גורן, מנהלת הכינה, "קיבלנו שיעור מסגן מפקד בסיס חיל הים, אביחי אוחנון, על זירת ים סוף בשילוב סיור, המשכנו לביקור בנמל אילת ובריף הדולפינים שם שמענו הרצאות על נושאים מגוונים כולל פעילויות שהחניכים הובילו.

הקמנו צילייה ללינה בחוף אלמוג וקינחנו עם הפנינג ספורט ימי ב"קיסוסקי" שאירחו אותנו ופינקו אותנו על חשבונם. לסיכום הסדרה עלינו להר צפחות בזריחה. לראות את אותו נוף שראינו במסע הראשון של השנה. עוד מסורת שהנחלנו להתחלה וסיום. בפעם הראשונה עשינו את המסלול מהמכינה כקבוצה חדשה ולא מחוברת ובפעם השנייה הגענו מהים אחרי מסע מפרך ומגבש כיחידה אחת עמוסת חוויות וזיכרונות שנמצאת על סף פרידה. כמובן שזלגו הרבה דמעות על ההר".  

 

הפריחו את השממה. ראשית שטח המכינה
היו ימים. בסיס באר אורה של פעם


איך אתם רואים את ההמשך לקראת מחזור ג'? 
שרית: "נמשיך ליישם לקחים שנלמדו מהשנתיים האחרונות ולגבש רעיונות של שילוב המכינה בקהילת חבל אילות. מחזור ג' כבר הולך להיות עם 36 חניכים,  תוספת של עשרה חניכים, וזו גאווה גדולה בשבילנו".

שמעון: "הדבר הכי יפה שאני רואה כשאני מסתכל אחורה על השנתיים האלה זה התהליך שקורה בתוך המכינה עצמה והתהליך שקורה בתוך האזור. רמת הביקוש עולה ואנחנו כבר בין המכינות הראשונות שהתמלאו למחזור הבא. קיבלנו הכרה של משרד הביטחון בתום שנתיים שהיינו "מכינה בהקמה" והפכנו להיות מכינה מן המניין, שגם מאוד מוערכת על ידי משרד הביטחון. 
השנה הזו מסתיימת, ובתחושה שלי הולכים להיות לי 43 ילדים בצבא שזה מפחיד ומדאיג אבל יש בזה גם הרבה גאווה, כי אופי השירות שלהם הוא תורם, איכותי ומשפיע. השאיפה שלנו", מבהיר שמעון, " שבתום הצבא, הם יחזרו לכאן בפרויקט המשך של עבודה מועדפת, בין אם זה בהדרכה בישובים ובקיבוצים מסביב, ובין אם זה בעבודה חקלאית, וכמובן שיש תקווה שיום אחד הם גם יחליטו לעבור לגור כאן, שזו אחת המשאלות שלנו. שחניכים שלנו יחזרו לגור באזור". 


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש