יהדות - פרשת ואתחנן – שבת נחמו

פרשת ואתחנן– שבת נחמו

הערבים משתוללים בהר-הבית. על כך מקונן הנביא ירמיה "על הר ציון ששמם שועלים הילכו בו". עומדים הטרוריסטים בהר-הבית, במקום ששם היה בית המקדש, ובעז"ה בקרוב מאוד ייבנה שוב בית המקדש, יורים על השוטרים שנמצאים שם, צורחים בקולי קולות "איטבח אל-יהוד", זורקים סלעים ובקבוקי תבערה על השוטרים ועל כל יהודי שעולה להר-הבית, ואנחנו שותקים. ויותר גרוע מכך - עוצרים את היהודים המותקפים, במקום להעמיד לדין את הפורעים הערבים. לפעמים יש תחושה שאנחנו היהודים לא יודעים מה אנחנו עושים פה. לפעמים נדמה לנו אולי שהטענות השקריות של הערבים בדבר הבעלות על הארץ, נכונות, כביכול, כאילו כבשנו אותם ולקחנו להם את האדמות שלהם, "שטחים כבושים". ואין שקר גדול מזה. כל טענות הערבים הם ממש כמו הקוזאק הנגזל, הם גונבים לנו את האדמה, שודדים לנו את הארץ, ואנחנו צריכים להתנצל. אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. במקום שממשלת ישראל והעומד בראשה ידפקו על השולחן ויכריזו חד משמעית, כל ארץ ישראל שלנו לארכה ולרחבה, אין קו ירוק, אין קו צהוב, ואין קו אדום. הקו היחיד שישנו זה הגבול שהבטיח הקב"ה לאבותינו ולנו בתורה הקדושה, ארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל מנהר מצרים עד נהר פרת. קו ישיר מתוח בין הרפיון של הממשלה והעומד בראשה בכל הקשור לאחיזתנו בהר הבית ובין דחיית הערעור של החייל אלאור עזריה.
למחבל שבא לרצוח חיילים, יש ערך לחייו "וקדושת חייו" עומדת מעל לחיי החיילים הדקורים. זהבה גלאון החכי"ת ההזויה והבזויה, אשר ידה קלה על ההדק בכל הקשור לשחרור מחבלים רוצחים מהכלא בכל הזדמנות, הזדרזה לקרוא לרמטכ"ל מיד עם סיום קריאת פסק הדין בעירעור "שלא יחשוב בכלל על מתן חנינה לאלאור עזריה". ועל כך נאמר - עם חברים כאלה מי צריך אוייבים ?
האמת שהתשובה לרפיון שמגלה הממשלה והעומד בראשה בכל מה שקשור לאחיזתנו בארץ ישראל, כתובה במפורש בפרשת השבוע. 
השבת נקרא בפרשת 'ואתחנן' את הפסוק הבא: "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלוקיך להכעיסו". חז"ל הסבירו את פרוש המילים ו"נושנתם בארץ" כך: ברגע שאתם תכנסו לארץ ותתרגלו לחיות בה, ולאחר שתגורו בה המון שנים (ונושנתם), או אז תרגישו שטבעי וברור שאתם חיים פה בארץ ישראל ותשכחו שלמעשה הארץ הקדושה ניתנה לכם במתנה גמורה מאת הקב"ה ובנסי ניסים, ושום דבר בישיבה בארץ איננו מובן מאליו. אבל ההרגל של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" יגרום לכם לשכוח את הקב"ה. לשכוח שלמעשה אנחנו חיים כאן אך ורק בזכותו ובטובתו של ה'. כתוצאה מהשכחה הזאת אנחנו נבא חלילה לבעוט בה', לזרוק הכל, לעבוד עבודה זרה, לדבר שטויות בדבר הבעלות על הארץ, לחשוב מחשבות הבל שאפשר וצריך לתת לאויבינו אחיזה בקרקע בארץ ישראל וההפך ככל שנפטר מהר יותר "מהשטחים הכבושים" כך ייטב לנו. מרגישים זרים בארצנו ובמולדתנו. התוצאה היחידה האפשרית ממחשבות כאלה ומהתנהגות כזאת היא בלתי נמנעת והיא כתובה בפסוקים הבאים: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדו והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה" האם לא סבלנו די לאורך ההיסטוריה בגלל שהתרחקנו מהקב"ה, בגלל שהתרחקנו מהאחיזה בארץ ישראל, מה עוד צריך לקרות על-מנת שנאמין בעצמנו, בבעלותנו הבלעדית על ארץ ישראל, עד מתי נסבול מנהיגים שמדרדרים אותנו לעברי פי פחת? די כבר! כולנו צריכים הרבה תפילות לבקש מהקב"ה מכל הלב, "השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה". מתוך תקווה שאלאור עזריה ינוקה מאשמה ויבנה את חייו בשמחה ובטוב לבב.

חדשות אילת