פרסומת
דלג

זוהרת

מאת: אסטר שטרית ● צילום: מערכת ערב ערב ● 11/8/2017 16:48 ● ערב ערב 2824
היא רק בת 25 וכבר הספיקה לעבור עיר, לסיים שלוש שנים של לימודי משחק, לככב במחזמר ולהצטרף לקאסט של העונה השלישית של ''חברות'' ● עם אנרגיות משוגעות וחיוך גדול על הפנים, זוהר זנטי, ילידת אילת, זוהרת מתמיד ולא מפחדת מעבודה קשה ● מגי אזרזר, מאחורייך
זוהרת
עושה את זה על הבמה של הגדולים. זנטי ● צילום: אילן בשור

תפסתי את זוהר זנטי בדיוק שעתיים לפני צילומים לסדרת רשת שהיא בעצמה כתבה. עוד לא עבר שבוע מסיום הלימודים בבית הספר למשחק 'הדרך' בתל אביב, וזוהר כבר מפלסת את דרכה בעולם של הגדולים. עם עיניים בוהקות וחיוך מאוזן לאוזן, מיד קל להתאהב בה ולהישאב לאנרגיות שהיא מפזרת. היא עמוסה עד אפס זמן, והיומן הוא החבר הכי טוב שלה, אבל אם תשאלו אותה, היא ממש לא מתכוונת לעצור בזמן הקרוב. "למדתי המון, העלנו אינספור הפקות, פגשתי הרבה אנשים מהתעשייה, אני מעבירה שעות סיפור והפעלות לילדים במרכז הארץ, ובין היתר, לקחתי קורס דיבוב שאותו מעבירה הגדולה מכולן, יפה גבאי (הקול מאחורי מרקו, עליסה בארץ הפלאות, דני שובבני ועוד). היום, אני הקול מאחורי הצגה שרצה כעת ברשת מלונות מוכרת באילת. כל-כך התרגשתי לקבל את הפרויקט הזה ולסגור מעגל עם העיר שאני כל כך אוהבת".
 

"לא האמנתי שאעמוד על הבמה" 


זוהר זנטי (25) ילידת אילת, לא סתם התרגשה לקחת חלק בהופעה במלונות בעיר. כיום היא מתגוררת בחולון עם בן זוגה, אופק, אך עד לפני כארבע שנים עוד התגוררה באילת וגיבשה לעצמה את החלום לככב על הבמות הכי גדולות בארץ. "כשהשתחררתי מהצבא חשבתי איפה לעשות את העבודה המועדפת, חשבתי וחשבתי, ובסוף נחשי, מלצרית במלון באילת", היא צוחקת. רק שאצל זוהר, חווית המלצרות הייתה קצת שונה. בכל הזדמנות שיכלה, הייתה פוזלת לכיוון חדר החזרות של צוות הבידור במלון. "כל כך התלהבתי מלהיות על הבמה, רק שלא האמנתי שאני אעמוד עליה. לפני כל הופעה שלהם התרגשתי איתם, נתתי רעיונות, מה יכול להוסיף להופעה בערב, שרתי איתם, צחקתי איתם, אבל אף פעם לא הייתי מסוגלת לחשוב שאני זאת שאהיה חלק מהצוות בזמן שהקהל מתיישב, למרות שמגיל קטן הייתי שחקנית בלי תעודה שמעלה מופעים בפני המשפחה והדודים. אני זוכרת שתמיד אמרו לי שאני שחקנית מלידה". 
בתום המועדפת, גם זוהר עשתה את הטיול הארוך, שם דברים התבהרו לה והיא החליטה לחזור ולהתחיל בסדנה למשחק של מתחילים, עם מורים מהשורה הראשונה - ליאת ביין, אורי לייזרוביץ' וגיתית פרידברג, במשך חודשיים בתל אביב. פעם בשבוע היא טסה על קו תל אביב- אילת, וסיימה כשהיא קוטפת את תואר מצטיינת הקורס. "המורים התעקשו שאמשיך עם זה באופן מקצועי יותר, רק שהם לא ידעו שלא צריך להתעקש, כבר החלטתי שאני הולכת על זה עד הסוף", היא מספרת. "הרגשתי שאם זה לא קורה עכשיו, אז זה לא יקרה בכלל, ובטוח שעוד כמה שנים אסתכל על העבר שלי ואגיד למה לא עשיתי את זה. אז עזבתי את העיר הקטנה והחמה, תרתי משמע, ועברתי לגור במרכז. ביררתי על בתי ספר למשחק ופשוט בלי לחשוב הרבה נבחנתי לכולם.
כל בית ספר עם אותה הבקשה: מונולוג דרמטי, מונולוג קומי ושיר. אני זוכרת שלא ישנתי כמה ימים מהתרגשות ולחץ, אלה היו ימים ולילות של חיפוש אחר המונולוגים והשיר שיתאימו לי כמו כפפה".

 

"כולם אומרים שיש בינינו דימיון". זנטי (שמאלית) ומגי אזרזר ● צילום: צילום מסך פייסבוק גיא פינס

 

איך נרגעים מהלחץ הזה? 
"למזלי, מה שהרגיע אותי כמו תמיד זאת אמא שלי, אנה, שמעבר לזה שהיא האמא והחברה הכי טובה שלי, היא מטפלת שאני בטוחה שהרבה מכירים אותה באילת. קיבלתי ממנה שיחות מוטיבציה טיפולים אנרגתיים, דמיון מודרך ועוד הרבה טכניקות שבהם אמא מאמינה ועושה. זה עזר, כי לכל אודישן באתי רגועה, ממוקדת ומוכנה ככל שאפשר. מתוך שלושה בתי ספר אליהם נבחנתי התקבלתי לשניים. בחרתי בבית הספר 'הדרך', בית ספר לביטוי בימתי בהנהלת אייל כהן ורותי דייכס. זה מקום שהזכיר לי את האווירה האילתית החמה והביתית שהכרתי, וגם ראיתי שרותי דייכס, שהיא עילוי, מלמדת משחק מול מצלמה. היה לי ברור שאבחר בו". 

 

לא מוותרת


שבוע אחד בלבד עבר מסיום הלימודים וממחזמר הסיום של בוגרי המחזור 'שקט שקט' בבימויו של יוסף אלון, וזוהר עוד לא מעכלת שהיא סיימה שלוש שנים אינטנסיביות בהצלחה. "אלו היו שלוש שנים מלאות בבכי, בהרבה צחוק ובהרבה אנשים צבעוניים ומעניינים. הרבה הזדמנויות, הרבה 'כן' והרבה 'לא', ובעיקר, הרבה לחשוף את עצמי לעצמי ולאחרים, להיכנס פנימה, להכיר חוזקות וחולשות ולצמוח מהן, ובעיקר לחוות משהו שלא דומה לשום דבר אחר. מה שבטוח אני יודעת שעוד לא סיימתי באמת ללמוד, כי הדרך הנכונה בעניי להסתכל על החיים זה תמיד להישאר בעמדת תלמיד, זה מה שמחזק אותי כשחקנית ובעיקר כאדם".

איך התמודדת עם המעבר לעיר הגדולה?
"השנה הראשונה הייתה הכי קשה. מעבר לכל ההתמודדויות שהלימודים מביאים איתם, ומעבר לזה שאני רחוקה מהחברים, מהבית והמשפחה, הייתה זו גם תקופה של טילים שנפלו לא רחוק מהבית שלי. פתאום לחוות את זה בתור אילתית שרגילה לשמוע אזעקה כתרגיל בבית ספר, זה היה ממש לא קל. לא עברו חודשיים וההורים שלי הודיעו שהם עוברים לגור במרכז. הם עברו גם כי אני חושבת שהיה להם קשה שכל הילדים עזבו את העיר, והם היו חייבים להיות קרובים אלינו, ומעבר לזה, אבא שלי כבר הרבה זמן רצה לעשות שינוי והרגיש שחנוק לו באילת. אמא גם התפתחה בתחום שלה ויש לה לקוחות גם במרכז, אז למה לא לנסות לפחות. מהר מאוד הם מצאו את עצמם והסתדרו בעבודות, התרגלו לפקקים, לרעש, לתורים בכל מקום ולרמזורים. אני לא יכולה להסביר עד כמה שמחתי מהבשורה הזאת והערכתי את הצעד הגדול שלהם. אני חושבת שבלעדיהם לא יכולתי לעבור את כל מה שעברתי".

 

על הסט עם ליטל שוורץ ב'מחוברות'

 

היה רגע שאמרת לעצמך "זהו, אין לי כוח"? 
"היו הרבה רגעים קשים. בכיתה אנחנו 13 בנות מתוך 20 תלמידים, זה הרבה מוכשרות ותחרות גדולה על תפקידים בודדים. זה גרם להרבה רגעי שבירה, שאולי לא רואים אותי נכון, אולי לא תופסים אותי כמו שאני יודעת שמגיע לי. הייתי מתבאסת וחושבת מה, למה היא ולא אני? אני גם מסוגלת לעשות את זה, אבל המשבר הכי גדול היה בשנה השנייה", היא אומרת וקולה השמח מעט נשבר. "מעבר לזה שזו השנה שהכי צריך להשקיע בה ולהוכיח את עצמך בהפקות, בפני קהל שמשלם כרטיס, ולא מעניין אותו באיזה מצב רגשי את, זה היה שלב שגילינו לאבא שלי את המחלה. כרגע הוא בסדר, ברוך השם, הוא חוזר לעצמו, אבל זו הייתה תקופה ממש לא קלה. היו שני ניתוחים קשים, וזה מצב לא נוח לראות אותו ככה. לקחתי את זה ממש ללב. ישנתי הרבה בבית חולים, ואת לא באמת ישנה. ללמוד שם את המונולוגים וללכת משם ללימודים זה לא פשוט. השתמשתי בזה, רוב המונולוגים בשנה הזו נבחרו בהתאם, מונולוגים רגשיים שהתאימו לתקופה, אבל כשזה לא התאים, זה גרע ממש. רק כשהוא התחזק אז אני התחזקתי". 

 

"אני זוהר זנטי ואני אצליח בזכות עצמי" 


המוטיבציה והעבודה הקשה השתלמו. מתוך 1500 בנות שהתמיינו לתפקיד, כיום זוהר מגלמת תפקיד של שוטרת בעונה השלישית של הסדרה הקומית 'חברות' בערוץ 10, ומככבת לצד מגי אזרזר, ליטל שוורץ ושחקניות טובות אחרות. "זה תפקיד יחסית קטן, נחשב בכלל תפקיד אורח, אבל זו התחלה, ואני מבסוטית, ואני ממש מרוצה ושמחה שזכיתי", היא מספרת. "זה קצת מצחיק כמה קארמה עובדת. כבר בתהליך הקבלה שלי לבתי הספר נבחנתי בין היתר לבית ספר 'ניסן נתיב', שם למדה מגי אזרזר, ומנהל בית הספר שבחן אותי מיהר להזכיר שיש דמיון ביני לבין מגי. מאז, בכל מקום שאני נמצאת דואגים להזכיר את זה בכל דרך".

 


"הרבה יגידו לכם 'שחקן זה לא מקצוע', 'את לא תרווחי מזה', 'מה אם יהיו לך ילדים', ואני אגיד שהכל נכון, רק תלוי איך מסתכלים על זה. הדרך הנכונה בעיני היא תמיד ליצור בעצמך, להעז ולזכור שיש מקום לכולם. כי הרי יש הרבה עורכי דין, הרבה פסיכולוגים, הרבה מהכל, אבל לא בהכרח כולם עושים את מה שהם באמת אוהבים"


 

הדמיון ביניכם לא עושה לך בעיות בתעשייה? 
"אני מודעת לזה שיש קווי דמיון בינינו, גם מבחינת המראה החיצוני וגם קצת אולי במשחק, כי אמרו את זה די הרבה. זה מחמיא לי, ומצד שני, תמיד אמרתי לעצמי שיש בי משהו אחר. אני זוהר זנטי ואני אצליח בזכות עצמי. לקחתי את זה כמחמאה ולא כתחרות. תמיד אמרתי שכנראה זה לא סתם, יום יבוא ואהיה איתה על אותו סט צילומים, וזה קרה. למילים ומחשבות יש כוח".

בנוסף, בימים אלה, זנטי כותבת ומצלמת את 'המתלוננות', סדרת רשת קומית של מערכונים, שיצרה יחד עם יעל נשר, חברתה ללימודים. "הרעיון נולד באחד מהתרגילים בכיתה", היא משחזרת. "כשהבאנו את הסצנה לכיתה, לא רק שכולם צחקו בטירוף, גם המורה שלי אמרה שזה יעבוד בחוץ, ושאנחנו חייבות להמשיך לקדם את זה. אז הלכנו על זה. כרגע הרשת זה הדבר הכי חזק שיש. אנשים שרוצים להתחיל ולהתקדם, צריכים להתחיל מסרטונים טובים ברשת. המטרה היא לקדם את השם שלי ושל יעל כשחקניות מתחילות. אנחנו רוצים שיכירו אותנו, שכמה שיותר יחשפו לסרטונים שלנו ויאהבו. יחד עם זאת, יש עוד פרויקט חדש על הפרק שאני לא יכולה כרגע לדבר עליו, אז תחזיקי אצבעות".

תיאטרון או טלוויזיה?
"זה שני דברים שונים ואני אוהבת את שניהם. על הבמה אי אפשר להסביר את הכאן ועכשיו. הרגע הזה שאת נמצאת על הבמה, אין בו פשרות. אם את טועה, אז אין מה לעשות, ממשיכים. אם זייפת בטון, או שיצא משהו מצחיק שהקהל פשוט התפוצץ מצחוק, זה משהו שיצא לך מהכאן ועכשיו הזה, להבדיל ממה שקורה בטלוויזיה, שמן הסתם, הכסף יותר רציני שם מהתאטרון, וגם ההכרה שאנשים ידעו מי את. זה גם יותר קשה להתקבל לטלוויזיה, אפילו כאפצ'י באיזה תפקיד. מעבר לזה, בטלוויזיה יש יותר אפשרות לטעות. את לא סגורה על הטקסט – עושים שוב טייק חדש. בבמה זה משהו אחר, אי אפשר להסביר את זה".

 

"אם רוצים, אפשר להספיק הכל"


למרות שכל כולה בתחום המשחק והבמה, במקביל ללימודי המשחק, היא למדה את תחום הציפורניים ופתחה עסק, ואם זה לא מספיק, היא גם מציגה למכירה עבודות אמנות שהיא יוצרת בעצמה, החל מתמונות שצילמה מוגדלות על קנבס עם שברי זכוכית, ועד לשלטי עץ לבית. "אמנות זו אמנות, ובעיניי אין דבר שסותר אחד את השני אם אתה עושה את מה שאתה אוהב לעשות", היא אומרת ומוסיפה, "אם היו מגדירים אותי היו אומרים: 'זוהר זו מישהי שאוהבת לשלב את כל מה שהיא אוהבת בבת אחת ולהישאר עדיין שפויה'. אני אוהבת כל כך הרבה דברים ואני לא מוכנה לוותר עליהם. היומן שלי מסודר לפי דקות, לא לפי שעות. אם רוצים, אפשר להספיק הכל".

טיפ לשחקנים מתחילים? "הרבה יגידו לכם 'שחקן זה לא מקצוע', 'את לא תרווחי מזה', 'מה אם יהיו לך ילדים', ואני אגיד שהכל נכון, רק תלוי איך מסתכלים על זה. הדרך הנכונה בעיני היא תמיד ליצור בעצמך, להעז ולזכור שיש מקום לכולם. כי הרי יש הרבה עורכי דין, הרבה פסיכולוגים, הרבה מהכל, אבל לא בהכרח כולם עושים את מה שהם באמת אוהבים. הדבר הראשון שצריך לברר זה אם זה באמת בוער בך מהמקום הנכון, ולא רק כי אתם מחפשים להתפרסם, כי היום אפשר כבר לסגור את העניין בלהיכנס לתוכנית ריאליטי וזהו. תחשבו טוב-טוב לפני, ותזכרו שאין עבודה קלה. לכל דבר צריך להתאמץ, לעבור דרך ולעבוד כדי להגיע למטרה". 

מה החלום הגדול? "להיות אחת מהשחקניות המובילות והמשפיעות בארץ, כי בעיני שחקן הוא צינור להעביר חינוך, תרבות ודרך חיים. אני מכבדת ומוקירה את המקום המלא בכוח שיש לשחקן שעומד על הבמה ונמצא על מסך הטלוויזיה, ויכול להשפיע על כל כך הרבה אנשים אפילו דרך תפקיד 'קטן' שלא באמת קטן.

מה עם התחום הזוגי? 
"האמת שזה אבסורד, הכרנו באילת, בפגרה משנה א' לב' בלימודים. ירדתי לאילת לחודשיים לעבוד ולקרוע את עצמי. עבדתי מהבוקר ועד הלילה בשתי עבודות, ואחת מהעבודות הייתה מלצרות ב'קפה-קפה' ב'אייס מול' באילת. הייתי ביום שבור, יום מעפן, גם מבחינת המראה שלי, כולי עקומה עם גולגול ובלי איפור, הכי ג'יפה שיש. הלכתי לשירותים וחשבתי עם עצמי אעזוב, לא אעזוב, רציתי קצת חופש אבל הצטערתי על זה כי זה אחלה כסף לעשות בחופשה הזאת, ואחלה מקום לעבוד בו. אני יוצאת מהשירותים בחזרה למסעדה ועל הדרך רואה שני גברים, חתיכים כאלה, אופק וחבר שלו. דווקא חבר שלו פנה אלי ושאל: "איך יוצאים מהקניון?הסתבכתי". הסברתי לו איך לצאת עם ראש למטה כזה, התביישתי בגלל שהייתי נראית באותו יום כמו קוף. והוא אומר לי: "את בטח אילתית, יש לאן לצאת היום?". עניתי לו שאני כבר לא גרה כאן, שאני מתגוררת בראשון לציון, והסתבר שהם גרים בחולון ושזה ממש קרוב. מפה לשם, אמרתי להם שאני יוצאת עם חברות היום ושהם יכולים לבוא בכיף. החלטתי שאני הולכת לדפוק היום הופעה של החיים, והם באמת באו", היא משחזרת וצוחקת. "החבר של אופק פנה אלי בניסיון להתחיל איתי, ודווקא אני הייתי יותר בכיוון של אופק. במהלך הערב שמנו לב שהיה יותר חיבור ביני לבין אופק, ומשם, אופק התעקש שניפגש יום למחרת לדייט נוסף בחוף, היה ממש כיף ומאז אנחנו ביחד". השניים יוצאים יחד כמעט שנתיים ומתגוררים יחד מזה כחצי שנה בחולון. 


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש