פרסומת
דלג

סבתא נינג'ה

מאת: דורית בן נון ● צילום: מערכת ערב ערב ● 11/8/2017 17:08 ● מה נשמע 509
את יום הולדתה ה-67 שחל השנה, חגגה זפי פז בקוסטה ריקה, בטיול ג'יפים אקסטרימי, התפרצות הר געש, אומגה מגובה 80 מטר ביערות הגשם, וחילוץ ג'יפ בחול טובעני ● כל אלו בחברת נשים עוצמתיות וחזקות שיצאו להרפתקה 'בגן העדן של העולם', כמו שמגדירה זפי את המקום הקסום הזה שנתיים לפני כן, לרגל יום הולדתה ה- 65, היא טיפסה בנחישות חסרת מעצורים אל פסגת ה'קילימנג'רו' שגובהו קרוב ל- 6000 מטר, טיפוס שערך שבוע שלם בתנאי שטח קשים, וקור מקפיא עצמות ● סבתא סופר אקסטרימית כבר אמרנו?
סבתא נינג'ה

אם לא די באלו הרי שזפי הספיקה להוסיף לרזומה האקסטרימי שלה צלילה עם כרישים בתוך כלוב במימי האוקיאנוס בדרום אפריקה וכדבר שבשגרה זפי צועדת בשביל ישראל, והכוונה היא לא בשביל אחד קטן, אלא חציית ארץ ישראל ברגל מקיבוץ דן ועד אילת במשך שמונה שנים, פעמיים בשנה.
 לפני שלוש שנים היא החלה את הסיבוב השני, ואי אפשר שלא להאמין לה כשהיא מבהירה בנחישות כי דבר לא יעצור אותה להמשיך ולכבוש יעדים, "גם אם זה קשה, וזה קשה! זה בסדר, לא מוותרים, ולא משנה הגיל. כל עוד זה אפשרי מבחינתי, אני שם", אומרת זפי . רגע... ושלא נשכח את הסאפ, תחביב של פעמיים בשבוע.

 

השמיים הם לא הגבול. זפי

 

לכבוש את השביל


נעים להכיר- זפי פז. אימא וסבתא ל- 16 נכדים, עוסקת בריפוי בעיסוק. כשאני שואלת אותה איך הכל התחיל היא מספרת: "הכל התחיל בעצם מ'שביל ישראל'- מסע אלף הקילומטרים. מפעל מדהים השייך ברובו לאוכלוסיית חבל אילות, לזכרו של אלעד דן, בן הקיבוץ שנהרג במלחמת לבנון ה- 2. בעבר גרנו בקיבוץ, ונשארנו מיודדים עם התושבים, וכך הגיעה לאוזני השמועה על המסע. באותו רגע פשוט החלטתי שאני מצטרפת. עם כל הקושי והאתגר העצום. אחרי הכל 1000 ק"מ לא גומעים בהליכה ככה סתם".

תרמיל על הגב ומימיה?
"לא קל", עונה זפי בחיוך. "ממש כמו טירונות. ישנים בשטח, מקימים אוהלים בלילה, בלי מקלחת, בלי שירותים, ציפורן שנתלשה בדרך, חום ועייפות. נושאים תרמיל על הגב, נעזרים במקלות הליכה, עליות מאוד קשות כמו ב'מעלה עלי' והר 'כרבולת', אבל זה בסדר, כשקשה, לכולם קשה. אין כאן תחרות, וכל אחד נותן את ההכי טוב שלו. פעמיים בשנה יוצאים- בסתיו ובאביב, כך במשך שמונה שנים סיימנו סבב ראשון, ולפני שלוש שנים התחלתי את הסבב השני". זפי ממהרת להדגיש שיש ערך מוסף מדהים למפעל הזה: "ילדים בגיל בר המצווה, יוצאים עם ההורים, ותלמידים מכיתות ז' עד י'ב, שיצאו מעל 4 פעמים, מגישים עבודה בגיאוגרפיה הנחשבת לנקודות בבגרות. זה מדהים לראות שיירות בכל הגילאים".

 

“לא רציתי מלון או שייט תענוגות”. ככה עושים אוכל בשטח

 

רציתי משהו אחר, לא מלון, לא קרוז...


ככה התקבלה ההחלטה לצאת למסע טיפוס אל פסגת ה'קילימנג'רו'. לא עוד בית מלון או שייט תענוגות "רציתי משהו מיוחד לגיל 65", מספרת זפי, "לאתגר את עצמי, לשבור שיא, והתחלתי לשוטט באינטרנט. ככה הגעתי לכמה אנשים, שהחלו להתהוות כקבוצה. מה שמצחיק, שמכל הקבוצה יצאנו למסע לסוף 4 נשים. כולם התקפלו ברגע האחרון. אז החלטתי, ונרשמתי, וסיפרתי לבעלי", היא מעדכנת בחיוך.

וזאת בדיוק הייתה  השאלה הבאה שלי אליה- איך מגיבים הבעל, הילדים והנכדים על תעוזתנות היתר של הסבתא הלא שיגרתית הזו? 
"המימות, זאת הייתה תגובתו של בעלי. הוא היה בשוק, אבל ידע שאני רצינית ולא צוחקת, ולא אעשה משהו פזיז. לכן הוא קיבל את הבשורה, כמו גם הילדים והנכדים שהתחילו להתקשר, ואני כמובן הצעתי לכל מי שרוצה – להצטרף. תמיד אני מציעה".
נשמע מפיה של זפי כאילו היא הציעה לכולם טיול לילי בטיילת של אילת, אבל תתפלאו, בהמשך, הבעל הצטרף לאחת מחוויות האקסטרים שלה...

 

כשהעננים מגיעים לביקור

 

איך מתכוננים למסע כזה? הגובה הוא מטורף, החמצן, היכולות הפיזיות?
"קודם כל מחליטים, אחר כך הכל כבר יותר קל. החברה איתה נסעתי- חברת 'רדיוס' ערכה לנו 3 טיולי הכנה בתנאי טיפוס קשים, כי מבחינת הגובה אין אפשרות להתאמן מכיוון שבארץ אין גבהים כאלה. הטיפוס הוא נורא איטי, מתרגלים לגובה, מאפשרים לגוף להסתגל ואז ממשיכים בטיפוס. מעבר לביגוד טרמי מיוחד, כמובן ציוד למטפסי הרים, שקי שינה וכל שאר הדברים כמו אוכל ומים".
הר ה'קילימנג'רו' הוא שמורת טבע בעצם, ולכן כל מטפס שמגיע, מחויב לקחת איתו לפחות 3 'פורטרים' שהם מכירים את הטיפוס, את הקשיים ואת האזור. "זאת בעצם העבודה שלהם, ללוות מטפסים", מסבירה זפי, "והם בעצם סוחבים הכל עליהם. ככל שאתה מרשה לעצמך פינוק, כך תיקח יותר פורטרים. אנחנו היינו 4 נשים שלוו ב- 20 פורטרים, שסחבו עבורנו אוכל, מים, כסאות, שולחנות, חדר אוכל נייד, תא לחץ, בגלל דלילות החמצן באוויר. עלינו היה רק תרמיל אישי".

כמה זמן לקח הטיפוס לפסגה?
"הטיפוס ארך שבוע ימים בתנאים של כפור מוחלט בלילה ובבוקר ברמה של מים שקפאו לנו לפני שהספקנו לשטוף פנים. כשאנחנו לבושות בבגדים טרמיים התחלנו את הטיפוס, ואז מגיע החום, ומתחילים להתקלף משכבות, ושוב עננות בצהריים וגל קור מכה. הטיפוס איטי, קשה ומאתגר במיוחד. בלילה האחרון היה קור אימים. הכל קרחונים. 200 מטר לפסגה שאורכות כשלוש שעות".

 

נהנית מקרני השמש

 

איך התחושה, להגיע ולכבוש את הפסגה?
"מדהים. סיפוק עצום. שמחה ואושר. תקענו את דגל ישראל הצטלמנו ו....יאלה למטה, חזרה לקרקע נמוכה, מקלחת ושפיות. כבשתי את היעד, וזהו, נגמר".

ואיך זה מרגיש לפגוש כריש?
"מרגש, הרבה אדרנלין, אבל בעיקר קר. היינו בטיול משפחתי בדרום אפריקה, ואמרתי לעצמי אם אני כבר פה לא אצלול עם כרישים? (אני דווקא הייתי עונה לעצמי שלא...) וכך בלב האוקיאנוס, עם חליפת צלילה, בתוך כלוב מברזל, אני ובעלי שהצטרף אלי הפעם, ועוד שני חברים (אחרי שהחלטתי בשביל כולם), ירדנו בקור כלבים (או קור כרישים אם תרצו), כשסביבנו אנשים מפתים את הכרישים עם אוכל, כדי שיגיעו אלינו. מידי פעם היו מרימים אותנו עם הכלוב לקחת אוויר".

 

יום הולדת מלא ריגושים


ספר המסעות של זפי לא מסתיים כאן, כי השנה, לרגל יום הולדתה ה- 67, היא טסה לקוסטה ריקה עם 'מאגמה צ'אלנג'', אירגון נשי לטיילות אקסטרימיות בעל ערך מוסף חשוב וערכי- הנתינה. בתוך הקבוצה וגם לתושבי מקום. על הדרך חזתה זפי בהר געש מתפרץ, חילצה ג'יפ מחול טובעני, וגלשה על אומגה בגובה של 80 מטר ויותר.

יום הולדת עם עוגה ונרות כבר לא מרגש מספיק?
"הריגוש שלי בא מהמקום של היעדים והמטרות שלי שאני מצליחה להשיג למרות הגיל. למרות שאני סבתא, וכואב פה ושם לפעמים, והקמטים כבר נראים לעין, במקומות האלה, בטיולים, זה אני מול עצמי.
יצאנו 22 בנות לגן העדן של העולם- קוסטה ריקה, לטיול ג'יפים שבו מראש הודרכנו כי עלינו יהיה להעביר פעילות לילדי כפר ולתרום מעצמנו לקהילה שם. ואכן הגענו לכפר שבו הנשים מנהלות אותו ועושות פרויקטים כדוגמת אירוח תיירים בבתיהן ובכך עוזרות כלכלית, מפני שהגברים קמים מוקדם בבוקר, כל בוקר, לשדות התירס והאננס, חוזרים בצהריים ונכנסים לישון עד הבוקר.
התארחנו בבתים, יצאנו לשטח לראות איך מגדלים פירות וירקות, הגענו לבית הספר והעברנו פעילות לכל ילדי הכפר עם אביזרים שהבאנו מהארץ".

 

הר געש מתפרץ? אין יותר אותנטי מזה...


"ממש. באחד הימים שהיינו שם, אחת הבנות ראתה לפתע אש והחלה לצעוק שריפה או אש, כי היא לא הבינה מה זה בדיוק, עד שאחד המדריכים הסביר לנו בעצם שזה הר געש שמתפרץ ממש ברגע זה. זו חוויה באמת מדהימה שלא אוכל לחוות בשום מקום.
במהלך הטיול חווינו נסיעת שטח, גלשנו על אומגה ביערות הגשם המדהימים, ואפילו לנועזות שבינינו (גם זפי בין האמיצות) היה ה'טרזן'- אומגה אקסטרימית במיוחד בגובה רב מאוד. עצמתי את העיניים ופשוט עשיתי את זה. לא צעקתי לעומת בנות אחרות שצרחו שם ,פחדתי ונאלמתי דום".
אחרי כל כך הרבה חוויות, תחושות, התרגשויות, ואדרנלין בטונות, גלישת הסאפ נראית כמו קינוח, וזה מה שזפי עושה בשנים האחרונות כתחביב. פעמיים בשבוע היא יוצאת לים, לפעמים אפילו לבד, אבל בינינו, גם אם יפתיע אותה כריש, הרי זה קטן עליה, כי בסופו של יום, אחרי צלילה עם כרישים, טיפוס הרים, צעדות אין סופיות, התמודדות עם תנאי שטח קשים, אתגרים פיזיים, היא חזקה מהכל ותסמכו עליה שלרגע היא לא מתכוונת לעצור.


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש