פרסומת
דלג

מלאך בשחקים: כך נחלצה שליחת חב"ד לעזור לאוטיסט באמצע טיסה

מאת: מערכת ערב ערב ● צילום: מערכת ערב ערב ● 11/8/2017 22:13 ● ערב ערב 2823
תמונה מהחודש האחרון של אישה יהודייה מרגיעה ילד מיוחד, מוסלמי, שהחל לפתע לצרוח במטוס בלי שאיש יצליח להבינו – ריגשה מיליונים בעולם ● האישה היא שליחת 'הרבי', רחל גרונר, הפועלת בשרלוט שבצפון קרוליינה - הסיפור אמתי לחלוטין וארע בזמן שלושת השבועות זמן בו אנו אמורים להתחזק באהבת חינם ולא משנה במי מדובר, אפילו בנכרי שבשוק כהגדרת התנא.
מלאך בשחקים: כך נחלצה שליחת חב''ד לעזור לאוטיסט באמצע טיסה


צילום: colve


רחל גרונר היא שליחה צעירה משרלוט שבצפון קרוליינה. בחודש האחרון, הסיפור המרגש שלה זכה לכותרות והתפרסם בכלי תקשורת רבים מאוד. הנסיבות לא היו צפויות כלל והשחקנים הראשיים לא חשבו עד כמה הם 'מצטלמים' טוב. הם פשוט היו עסוקים בלהיות. 
מה היה שם? אוסף מעניין של נסיבות, תושייה וחיבור אנושי לא שגרתי בין צעירה יהודייה לילד מוסלמי בעל צרכים מיוחדים, בטיסה טרנס-אטלנטית מבריסל לניו יורק. 
נקודת זמן שנתפסה ותועדה בעדשה, אשר הצליחה להוכיח שלמרות הפער המנטלי וכל שאר הסטריאוטיפים המובנים, אנשים הם קודם כול אנשים, ובתור כאלה הם מסוגלים לגשר על הפערים ולהתנהג כבני אדם. במקרה של רחל גרונר זה יותר מכך; היא פשוט הייתה האדם הנכון במקום הנכון וזכתה לעשות קידוש ה' במידה גדושה.

רחל: "הגענו לארץ משרלוט במסגרת ’תגלית'. ליווינו קבוצה של כארבעים צעירים וצעירות מארצות הברית. כידוע, 'תגלית' עובדת בשיתוף פעולה עם כמה ארגונים בארץ, ובהם ארגון 'מעיינות'. הוזמנו מטעמם להדריך וללוות את הקבוצה – היינו הרב והרבנית של הטיול. חזרנו הביתה כעבור עשרה ימים עם חמישים אחוזים מתוכם, בערך עשרים צעירים. העשרים האחרים החליטו להאריך את שהייתם בארץ."
"טיסתנו בחזרה הביתה, נדחתה בכמה שעות, עלינו סוף סוף למטוס לניו יורק. כולם היו עייפים מאוד לאחר המתנה מורטת עצבים ונערכו לשינה של שמונה שעות טיסה..."
"אני התיישבתי ב- .exit ישבתי במקום מרווח יחסית. מאחוריי היה קיר שהסתיר את הנוסעים שישבו מאחורינו. כעבור שעה מרגע ההמראה שמעתי לפתע בכי מאחור. סוג הבכי הזה היה מוכר לי. זה לא היה בכי של תינוק, זה לא היה בכי רגיל של ילד בן שמונה, זה היה בכי שמאפיין ילד מיוחד. הוא לא ביקש כלום בצורה מילולית אבל הבכי הפך מהר מאוד לצעקות ולצרחות."
"אנשים התעוררו אבל אף אחד לא עשה דבר. הדיילים גם הם היו חסרי אונים. היה ברור שלא יתאפשר להמשיך ולטוס כך...”

"שמעתי את הילד צורח. הילד לא השתמש במילים – דבר שמסביר במעט את הצרחות האיומות שהשמיע. חשבתי על כך שאין לי משחקים, אין לי שום דבר לתת לו. הדיילים כבר אחזו בטלפון כדי לערב את הטייס. ידעתי שמשהו יקרה במטוס – או שהנוסעים יעוררו מהומה או שידרשו מהאימא להשתיקו בכוח. אף אחד לא יוכל לשאת זאת שבע שעות נוספות. הייתי בטוחה שהטייס יבצע נחיתת חירום.”

"הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו. קמתי ממקומי והלכתי לראות מה קורה. מצאתי את האימא עומדת במעבר. ביקשתי מאחת הדיילות עט, לקחתי את שקית הנייר שמקבל כל נוסע והבאתי אותה איתי. ראיתי שהילד יושב שלוש שורות מאחוריי.”
"זה היה ילד מוסלמי, כהה עור, לבוש בלבוש ייחודי, דמעות על לחייו. נתתי לו יד, רציתי למשוך אותו מהמקום שלו. הופתעתי מכך שהוא שיתף פעולה והגיש לי את היד שלו. זה היה מוזר ממש."

"הילד הפסיק לבכות. לקחתי אותו אל המושב שלי והתיישבתי איתו על הרצפה. נענעתי אותו וחיבקתי אותו, וכך עד שנרגע. הוצאתי את השקית ואת העט והתחלתי לצייר מסביב ליד שלי, ואחר כך הפכתי את השקית לצד השני והתחלתי לצייר מסביב ליד שלו. לקחתי עוד שקית מאחד האנשים שישבו שם ושוב עשיתי זאת. הפעם הוא צייר סביב ליד שלי.”

"הבנתי שהוא מבין אבל לא מסוגל לדבר. זה קשה ומתסכל מאוד מאוד, היה כל כך יפה לראות את זה", נזכרה. "זה היה מדהים, המהפך. מה שהפריע לו כבר לא הפריע לו, הוא היה במקום טוב יותר".


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש