פרסומת
דלג

חלום משקיף אל מול הים התיכון

מאת: אסטר שטרית ● 8/11/2017 09:34 ● ערב ערב 2837
עבודה קשה של סקיצות, גזרות, צביעות כשהכל מוביל לדבר אחד - עיצוב בגדי נשים בעבודת יד ● תכירו את האילתית ימית פוקס, שלאט לאט כובשת את העיר הגדולה עם עיצובים צבעוניים, אותנטיים וייחודיים משלה, והיא רק בת 28 ● השמיים הם הגבול כבר אמרנו?
חלום משקיף אל מול הים התיכון
''האתיופית שבי מושכת לקו האתני''. ימית בגלביה עם הדפס - צילומים: אפרת לוי

צילום : אפרת לוי

בדים צבעוניים וייחודיים, סגנון שנע בין קז'ואל לערב קליל, ונגיעות אתניות בשילוב עכשווי. תוסיפו לזה שיער מתולתל ארוך ולוק הורס - ותקבלו את ימית פוקס. כמה חודשים בודדים עברו מאז שנפתח העסק הקטן שלה בעיר הגדולה, בו היא מוכרת את עיצוביה האישיים לבגדי נשים. והתגובות? לא איחרו לבוא. "זה נשמע קלישאה, אבל פשוט תמיד ידעתי שזה התחום שלי", אומרת ימית. "מאז שהייתי קטנה ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. בילדות, כשהיה לנו טקס חלוקת פרסי אוסקר בשכבה, הייתי זוכה בתואר 'הסטייליסטית'. הייתי משרבטת סקיצות במחברות של הכיתה, לא באופן מקצועי, אבל תמיד ידעתי שזה המסלול שאני צריכה לעבור בחיי וזרמתי איתו". 

 

עם ניחוח אתני 


פוקס היא רבע אתיופית, רבע אשכנזייה וחצי עירקית. הנתון שנשמע אולי כמו התחלה של בדיחה, הוא בדיוק השילוב שהופך את העיצובים שלה לאותנטיים וייחודיים. "היום זה קצת מצחיק אותי, אבל בתור ילדה התביישתי להגיד שאני אתיופית והתעלמתי מהעובדה הזאת. כמובן כשגדלתי זה לא הפריע לי", היא אומרת בחיוך. "אמא שלי חצי אתיופית, סבא שלי ז"ל היה אתיופי. אמנם לא גדלתי בבית אתיופי עם מאכלים, מנהגים ושפה, אבל עצם העובדה שיש לי צד כזה גרם לי להתבייש, אני מודה. לא יודעת בדיוק למה, אולי כדי לא להרגיש שונה בסביבה, אולי כדי שיקבלו אותי יותר. כשעברתי לתל אביב הכרתי בחורה שעבדה לידי והיום אנחנו חברות מאד טובות, היא אתיופית ודרכה נפתחתי מאוד לעדה. טעמתי מאכלים, שאלתי שאלות. זה סיקרן אותי. הייתי בסיגד (חג של אתיופים), ובלימודים היו לי גם הרבה נושאי השראה מהעולם הזה. היום אני כבר מאוד רוצה לטוס לאתיופיה ולשבטים שם, זה אחד החלומות שלי. בדיעבד יוצא שהאתיופית שבי מושכת קצת לקו האתני. כל השכבות, ההתעטפות, הגלביות, הריקמות ועבודות היד בבגדים המסורתיים מאוד מושכים אותי והם מוצאים נגיעה בבגדים שאני עושה. מאז שהייתי בשנה הראשונה בלימודים, היו לדגמים ולסמפלים שעשיתי ניחוח אתני. לא במכוון, זה מה שיצא לי. בגלל שיוצרים ממקום עמוק ואמיתי אתה בעצם מוציא את עצמך החוצה, ובגלל זה יש חלק ממך בכל מה שאתה יוצר לעולם. אי אפשר לברוח ממי שאתה, זה תמיד יהיה שם, ואני שלמה וגאה בזה. לדגמים שלי יש ניחוח אתני, לא אתני הארד קור, אלא שילוב-כמוני", היא אומרת ומוסיפה, "הקו העיצובי שלי מורכב מגלביות, שכבות, משחקי גזרה, דיגיטלים. הדגמים שלי מעט רחוקים מהגוף, בעלי תנועה, בכל צעד שעושים הם מקבלים חיים. שימוש בבדים טבעיים, צבעוניים".

 

"כשהייתי צעירה התביישתי". ימית עם גלביה בהדפס וחיתוכים


 מאיפה ההשראה לעיצובים?
"השראה יכולה להגיע מכל דבר. יכול להיות שבדיוק רגע לפני שאני נרדמת קופצת לי תמונה של דגם לראש, או שאני רואה ציפור מהממת והצבע או השכבות שלה סיקרנו אותי ואני מתרגמת את זה לבגד, ויש מקרים שאני שמחה ויש לי חשק ליצור או מצד שני מבואסת ורוצה להתכנס בתוך עצמי, אז אני צוללת פנימה ויוצרת משם. קורה לי הרבה שאני מדמיינת בגדים בצורה שונה ממה שהם, וזה נותן לי רעיונות. למשל, אני רואה בחורה ברחוב עם טריקו אוברסייז ותיק מעל. התיק מקמט את החולצה ויוצר מעין כיווצים, בגלל שהחולצה קיבלה 'עיוות' היא נהייתה א-סימטרית. והנה, יש רעיון לחולצה מכווצת א-סימטרית. אני בוחנת בגדים שונה, כל 'דיטל' (פרט) מקבל משמעות, כל תנועה משפיעה על הצללית של הבגד. אם יודעים להסתכל נכון, מגלים צורות, טכניקות, צלליות, טקסטורות ורעיונות בכל אובייקט ואפילו בתחושות ומחשבות".

 

לא מוותרת 


ימית פוקס (28), ילידת אילת, עברה לעיר הגדולה לפני כשבע שנים. "תמיד ידעתי שאעבור למרכז", היא מסבירה, "עבדתי במשך שנה אחרי השחרור וחסכתי כסף בשביל להתמקם בתל-אביב. העדפתי את זה מאשר לעשות טיול אחרי הצבא. לצערי, האפשרויות באילת מאוד מוגבלות, גם מבחינת הלימודים וגם מבחינת התעסוקה בתחום, לכן המעבר היה הכרחי. כמובן שהמעבר עצמו היה כרוך בחששות. בכל זאת, ילדה בת 21, עברתי לבד, לעיר כל כך שונה מאיפה שגדלתי, כל המשפחה והחברים באילת, פתאום צריך לעשות דברים של 'גדולים'- לחפש דירה, עבודה, סידורים, תשלומים- דברים שעד אז רק אמא הייתה מטפלת בהם. זה להתחיל לבנות את עצמך בסביבה לא מוכרת. מצד שני, כמובן שיש לזה יתרונות, את בוחרת מה שמתאים לך, והסביבה לא מכירה אותך, אז את נותנת להם להכיר אותך בדרך שאת רוצה, דבר שבאילת פחות קורה כשכולם מכירים את כולם".
הדרך של פוקס לפתיחת עסק משלה הייתה סלולה בצירופי מקרים, או שנאמר גורל, שהובילו אותה היישר ללימודי עיצוב. כשרק עברה לתל אביב, עבדה בתור מוכרת במשך שנתיים בסלון כלות ב'חצרות יפו', שם התנסתה במדידות, סימון קווים ותיקונים, והשאר היסטוריה. "בדרך, מהבית לעבודה, נמצאת מכללת 'אבני'. עברתי שם כל יום עד שהחלטתי ששווה לבדוק על הלימודים", היא משחזרת. "הגעתי לפגישת ייעוץ, מיד התחברתי למקום שנמצא ברחוב אילת (איך לא) בתל אביב, כנראה כי שם הרחוב הזכיר לי קצת את הבית", היא מחייכת.


 איך נראים חיי הסטודנט בלימודי עיצוב?
"אלו לימודים מאוד אינטנסיביים במשך ארבע שנים, שכרוכים בהמון השקעה וויתורים. המון שעות במכללה שכמובן לא מסתיימות לפי המערכת. מגיעים הביתה ומתחילים לעבוד. לעשות סקיצות, גזרות, לתפור, צביעות, השראות, עבודות יד. בקושי ישנים. זה קשה, גם כלכלית וגם חברתית. סדרי העדיפויות משתנים, חיי החברה פוחתים, אין זמן ליציאות ובילויים. אני גרה באזור מרכזי עם המון מקומות בילוי בתל אביב, בסופי שבוע שומעים את כולם מבלים, נהנים והמקסימום שאני יכולה להרשות לעצמי הוא להסתכל עליהם מהחלון. לי היה את הבילוי שלי- עם הבדים ומכונת התפירה". 


היה שלב שחשבת לוותר?
"בהתחלה זה מאוד קשה, השנה הראשונה הכי קשה. עד שמבינים איך מתנהלים, לנהל את הזמנים ולהפנים שככה הולכים להראות הארבע שנים הקרובות. מבחינה כלכלית זה לא פשוט. כל שנה עולה כ-18 אלף שקלים, וזה בלי לכלול את החומרים, הבדים, הניסיונות והפרויקטים שמגיעים לאלפי שקלים בשנה. כל זה כפול ארבע. אבל לומדים להסתדר, המשפחה עזרה לי כמה שיכלה. כשעושים ולומדים מה שאוהבים הכול מתגמד, גם הקשיים", היא אומרת ומוסיפה, "מדי פעם נשברים, העבודה ללא הפסקה והלילות הלבנים עושים את שלהם. ואז את מתחילה לשאול את עצמך שאלות- האם את מוכנה 'לשלם' את המחיר שהמקצוע הזה דורש ממך, גם נפשית וגם כלכלית, אבל אחרי כמה שניות אני מתאפסת על עצמי ועונה בלב שכן, אני מוכנה".

 

"למדתי שאני מוכנה לעבוד קשה בשביל להגשים את החלומות שלי". ימית


מה לדעתך מייחד את העיצובים שלך?
"אני מאמינה בייצור של כמויות קטנות לשימור הייחודיות. לא דוגלת בהתמסחרות. זה מאבד מההנאה גם שלי וגם של הלקוחה. אני גם מאד מתחברת לטקסטיל, להדפסות. כל הפרויקט גמר שלי היה בהדפסות דיגיטליות בעיצוב שלי. כרגע זה לא רווחי לייצר את ההדפסים עצמם, בהמשך זה בטוח יקרה". 

 

"למדתי להיות עצמאית" 


 אם חשבתם שבחודשי הקיץ פוקס נהנית מהחופשה, הרי שגם בחופשות הסימסטר היא בחרה לבלות בסקיצות, גזרות, דגמים ועבודות יד. "ככה הבנתי שזה מה שהכי נכון לי, עשיתי הכל מבחירה כי זה מה שעושה לי טוב, ממלא ונותן אנרגיות. למזלי, המשפחה והסביבה תמיד תמכה בחלום שלי ובמה שעושה לי טוב, ואני חייבת להם תודה ענקית על העזרה והתמיכה הזאת". 
 פוקס זרמה עם תחושת הבטן ועם החלום, וכיום כבר ניתן לרכוש את הדגמים שלה ברשתות החברתיות, בפייסבוק  ובאינסטגרם, ואף במכירות ביתיות וירידים בהם היא משתתפת באזור המרכז. בימים אלה, היא כבר מקבלת תגובות ופידבקים טובים על העסק ("טפו טפו") והיא לא מפחדת שיבואו תגובות רעות. "אין לי בעיה עם תגובות רעות שיבואו, זה חלק מגדילה והתפתחות גם שלי וגם של העסק. צריך לקחת את התגובות כביקורת בונה ולמקומות הנכונים, לצמוח ולהשתפר ולא להישאב למטה".


 מיד קפצת למים העמוקים, לא העדפת לעבוד אצל מישהו קודם?
"כל אחד הולך במסלול שנכון לו. יש כאלה שיעדיפו לעשות סטאז' אצל מעצב, לעבוד איתו וללמוד ממנו. ואחרים, כמוני, שיעדיפו מיד ללכת בדרך עצמאית. כשאת עובדת אצל מישהו את כפופה ומתנהלת בהתאם לסגנון, כתב יד, לקוחות, תקציב והשיקולים של אותו מעצב. לדעתי זה מכבה. כל בן אדם עם האומנות, העיצוב, דרכי חשיבה ומה שהוא רואה בראש ורוצה להוציא את זה בפועל לדגם. אני רוצה לעשות את הדגם שאני רוצה בהתאם לוויז'ן שלי, להשראות, מבלי להיות תלויה באף אחד אחר רק בעצמי", היא אומרת ומוסיפה, "למדתי על עצמי מהתקופה הזאת שאני מאוד עצמאית, לפעמים יותר מדי. באופי שלי אני כזאת, אבל כשאת מבינה שאם את לא תעשי, לא תיצרי, אז שום דבר לא יקרה מעצמו. תמיד צריך לדחוף ואף אחד לא יעשה וידאג לך כמו שתדאגי לעצמך. למדתי גם שאני מוכנה לעבוד קשה, מאוד קשה בשביל להשיג ולהגשים את החלומות שלי".


יש מחשבות על לחזור לאילת?
"כרגע אני לא שוקלת חזרה לאילת. לעולם אין לדעת מה יהיה, אבל שוב, האופציות וההזדמנויות נמצאות במרכז. אני סוג של מאוהבת בתל אביב. שבע שנים וזה לא עובר. יש פה הכל מהכול, מגוון, חיים, ממש עיר ללא הפסקה. למרות שתל אביב מאד שואבת, לטוב ולרע. צריך לדעת לנצל אותה נכון או שהיא מנצלת אותך".


 מה החלום הגדול?
"החלום שלי הוא סטודיו על הים, עדיין, אילתית", היא אומרת, "באזור המרכז, מקום אינטימי. מאוד חשוב לי לשמר את הייחודיות והיחסים האישיים עם הלקוחות עצמם. אני רוצה גם לפתוח חנות בוטיק בחו"ל ובאילת, ובנוסף, להתמקד גם בייצור של הדפסות דיגיטליות על בדים".


טיפ למתחילים? 
"זה טיפ קטן לכל מי שקורא את הכתבה. תמיד תלכו אחרי החלומות שלכם, לא לוותר, תאמינו בעצמכם אתם יכולים. תשדרו ליקום, הוא יחזיר לכם באהבה. זאת לא קלישאה, ככה החיים עובדים".

 

רוצים לראות את הדגמים? 

 

תציצו בפייס - Yamit Fux - fashion designer


חדשות אילת