פרסומת
דלג

ירון לוי סבג חזר הביתה

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: חיים דוד ● 10/11/2017 10:52 ● ערב ערב 2836
אתם מכירים אותו כפיטוסי, בעל הקונדיטוריה המטרידן מהסדרה 'שנות ה-80', ניסו מ'זינזנה', הוא היה ארמונד אצל דידי הררי, קלוד בסדרה 'צימרים' ועוד ועוד דמויות אותן גילם בהצלחה רבה לאורך השנים ● אחרי שכבש את הביצה התל אביבית והשאיר בה את חותמו, החליט לאחרונה השחקן, במאי והכותב, ירון לוי סבג, שהגיע הזמן לחזור הביתה לאילת ● עכשיו הוא כאן, חולק את הניסיון והידע הרב שצבר במרוצת השנים בתחום המשחק והחיים בכלל, וסוגר מעגל כמורה במגמת התיאטרון בבית הספר 'גולדווטר', שם העביר את נעוריו על הברזלים
ירון לוי סבג חזר הביתה

אם חשבתם שאתם מכירים את ירון לוי סבג, בן אילת, שפרש כנפיים קצת אחרי הצבא ויצא לכבוש את הביצה הגדולה, כדאי שתחשבו פעם נוספת. לוי סבג הוא בערך כל מה שלא הייתם מצפים מדמות בימתית שהצליחה להשאיר את חותמה בנוף התרבותי בארץ. ואם גם אני הייתי משוכנעת שהפגישה המחודשת הזו בינינו תוליד ראיון מחויך, קופצני ומלא בדחקות, מצדו של פיטוסי הגדול מהסדרה 'שנות ה – 80', גיליתי שירון לוי סבג, הבדרן של החבר'ה, ההוא עם הגיטרה, הבלורית וכישרון המשחק, הפך לאיש משפחה סופר רציני, שמעביר מסרים חינוכיים, ומדבר ברומו של עולם. לוי סבג שכבר חתם על גיל 48, ומצהיר על עצמו "אני איש של לילה", לא קורע את מקומות הבילוי, לא נרדף אחרי הפאפרצ'י, ומפתיע ככל שזה אולי יישמע, הוא איש משפחה למופת שאוהב להיות בעיקר בבית לצד אשתו אסתר ולגדל יחד את שלושת ילדיהם: רוי בן ה – 23, ליר בת ה – 20 ואוראל- 19.

 

"אין לי מילים לתאר את החיבור שאני מקבל"


לפני כחודש זה קרה. משפחת לוי סבג חתמה על קאמבק מפתיע לאילת. אחרי שנים במרכז, על הבמות ומאחורי עדשת המצלמות, החליט ירון שהוא מתגעגע. מבחינתו זה היה צירוף של כמה נסיבות שגרמו לו לחזור: מותה של אמו האהובה לפני כחצי שנה "קצת הזיזה לו את הקופסא", כמו שהוא עצמו מגדיר. "פתאום, מתוך החלל הזה שנוצר, הרגשתי צורך גדול לחזור הביתה. אני אמנם אוהב את שני ההורים שלי באותה מידה, אבל אמא זה בית, וכשהיא נפטרה, פתאום הצורך התעורר אצלי". ושיהיה ברור, ירון עדיין נחשב לשם חם בעולם הבידור בארץ. הוא השאיר מאחוריו הפקות, הצגות, צילומים ועשה את הצעד שמבחינתו היה כל כך מתבקש- עבר לאילת יחד עם כל המשפחה. 
גם העובדה ששנה קודם לכן הגיע בנו רוי לאילת לעשות כאן את המועדפת שלו דגדגה אצלו והעלתה בו זיכרונות נעימים מהימים ההם. "רוי עצמו התאהב באילת", מודה ירון, "וגם עבורי היום זו אהבה מחודשת. לפעמים כדאי לעזוב אזור נוחות רק כדי להעריך אותו יותר. את יודעת מה זה מבחינתי להתעורר בכל בוקר אל מול הנוף המדהים הזה? אני גר היום בקומה אחרונה בבניין, בכל בוקר פותח את החלון ורואה את הנוף המדהים והמובן מאליו הזה לא צריך להיות מובן מאליו", הוא אומר בחיוך. תוסיפו לזה את העובדה שבתחילת השנה נפתחה לראשונה באילת בבית הספר התיכון 'גולדווטר' מגמת חמש יחידות לימוד בתיאטרון, בה הוצעה לירון עבודה כמורה, והרי לכם מצב לפיו כל התנאים בשלו לחזרה הביתה.
"אין לי מילים לתאר את החיבוק היום יומי שאני מקבל מאנשים בעיר, הרבה מהם חברי ילדות שגדלו איתי ומחזיקים היום בעמדות מפתח בעיר", אומר ירון, "כייף לחזור ולגלות שיש הרבה בני אילת שנשארו כאן והיום הם אחראים על...", הוא צוחק. "אנשים שעושים כדי לקדם ולשנות בכל הרבדים".

 

חמישה דברים שלא ידעתם על ירון לוי סבג :
 1. הוא חובב דיג מושבע. "מאז שהייתי קטן הייתי יוצא לדוג עם בני הדודים שלי איתן ודורון פירו ז"ל. זו האהבה הכי גדולה שלי עד היום. לא אכפת לי לא לדוג כלום, העיקר לשבת ברוגע מול הים".
2. שהוא חצי טריפוליטאי וחצי חלבי. "וכולם בכלל חושבים שאני מרוקאי".
3. שהמאכל האהוב עליו ביותר הוא האסדה- עוגת קוסקוס עם רוטב חריף אדום של דג.
4. הוא איש של לילה. אוהב את הלילה יותר מהבוקר ובלילה בעיקר יוצר וכותב.
5. כל הקשר שלו לעולם הספורט מתחיל ונגמר בצפייה של משחקי ספורט בעיקר כדורגל וכדורסל. הוא מבין גדול בספורט אבל לא ממש עושה.

 

ברחוב מתלהבים לגלות שאתה כאן?
ירון מחייך:
"אם אני מזמין באילת טכנאי של בזק שמתלהב לגלות שחזרתי לאילת, מעניק לי שירות מצוין וגם את הנייד האישי שלו, למקרה שתהייה בעיה, הרי שאין את זה במרכז. שם יכולים לתת לך את המספר הנייד שלהם, אבל לך תחפש אותם אחר כך, הם כבר לא בעיר. כאן כולם נשארים וגם עוזרים, לא שוכחים. תראי, זה פשוט לחזור הביתה. 'גולדווטר' היה בית הספר שלי, אפרת זקס המקסימה הייתה מורה שלי לערבית והיום היא המנהלת והיא עוזרת לי מאוד, מאוד, מאוד".

 

כל החיים במה


אבל ירון לא רק משחק ומלמד בבית הספר אלא גם מעביר חוגי תיאטרון במתנ"ס לגילאי 4-5, כתות א'-ב', בוגרים ומאוד רוצה לפתוח גם פעילות תיאטרון למבוגרים ולפתח באזור את התיאטרון בכלל. על הדרך הוא גם מכוון לקואוצ'ינג והעצמה נשית, דבר שעשה כבר עם קבוצות נשים במרכז. לא משנה לאיזה כיוון הוא מושך, הכל בסופו של דבר סובב אצלו סביב המשחק. "בגיל 30 למדתי קואוצ'ינג ופיתחתי אותו בכיוון המשחק", הוא מסביר. "עשיתי פלאים עם נשים שהבינו בסוף התהליך שהן שוות ערך לגבר ואפילו יותר". הוא עובד עם ילדים מגיל ארבע על פסיכודרמה ומלמד הורים איך להיות הורים, הכל דרך המשחק. "בסופו של דבר כולנו שחקנים. כשהילד שלך מגיע בפעם הראשונה הביתה עם ציון לא טוב, את צריכה איך לדעת להגיב. את נזכרת איך אמא שלך הגיבה, איך חברות שלך סיפרו שהן הגיבו, הכל עובר עיבוד מהיר בראש ואת מגיבה. זה בערך מה שקורה בכל סיטואציה. בכל פעם אנחנו שמים כובע אחר על הראש. כל החיים זה משחק וזה כלי, שאני מתפלל ומייחל שבכל בית ספר תהייה ולו שעה אחת של תיאטרון לילדים. זה הכי מוסיף ליכולת הביטוי העצמי, לביטחון העצמי, משפר את החשש מפני פחד קהל, פחד במה, וזה מעצים. אתה מקבל על הבמה כלים שיעזרו לך להתמודד בחיים בסיטואציות שונות". כשירון מדבר על היתרונות שיש למשחק הוא מתעורר ופורח. "המטרה שלי היום היא להביא לאילת את כל הדברים האלו. אחרי שנים של למידה, אם אני כאן, למה לא לחלוק מהידע שלי עם כולם? את יודעת למשל מי לומד יותר בחיים?", הוא שואל אותי וממהר לענות- "אישה. הגבר תקוע. הפער ביניהם גדל ואז מתגרשים. גברים צריכים להבין שאם הם לא יתעוררו, הנשים ימשיכו הלאה, וזה קורה בפועל, הרבה נשים ממשיכות הלאה. אני יכול לעזור בזה, אני לא מתיימר להיות גאון הדור, אבל היכולת, החוכמה והניסיון שצברתי במהלך החיים, מביאים אותי היום למצב שבו אני מרגיש שזה סוג של ייעוד. דרך המשחק וההומור (אני מעביר גם סדנאות הומור), אני חושב שאפשר לתקן דברים, לשפר ולהשביח".

 


 

כותב הסדרה 'שנות ה – 80': "ירון מהשחקנים שאתה יכול לסמוך עליהם בעיניים עצומות"

 

בימים אלו מצוי מני אסייג, האח של שלום, בעיצומה של כתיבת העונה הרביעית של הסדרה 'שנות ה – 80', למעשה ברגעים אלו ממש הוא כותב את הפרק התשיעי מתוך 22 פרקים שהוזמנו. "בעונה הרביעית אנחנו ממשיכים את מה שהתחלנו", הוא מעדכן, "הגענו לשנת 1987, כולם עברו לבניין חדש וזה בערך מה שמשתנה. מעבר לזה נשארים עם אותם טיפוסים, אווירה וזיכרונות. שלום מהסדרה על סף גיוס, אבל השיג דחייה מצה"ל כדי להיות נוכח בפרקים הבאים...וצפויות הפתעות של דמויות חדשות".
על ירון לוי סבג: "הוא חבר יקר. תמיד כשיש כאלו שחקנים שהם הרבה מעבר לממוצע, כל מטבע לשון שהם אומרים, תופס. פיטוסי הוא דמות שמזדהים איתה והיא בלתי נשכחת. בעונה הבאה הוא יזכה לפחות לשני פרקים עם תקווה ליותר. ירון הוא מסוג השחקנים המוכשרים שכשאתה נותן להם תפקיד, ברור לך שיש לך על מי לסמוך. הם מוסיפים לדמות צבע ונפח הרבה מעבר לכתוב".
על חזרתו של ירון לאילת: "האמת, חידשת לי. אילת היא אחלה עיר, עם הרבה מרוקאים ונהדרת, עיר סבבה. יש לי כמה חברים טובים שגרים בעיר. אין לריחוק מהמרכז שום משמעות כיום. בטיסה אחת קצרה הוא מגיע. ממוקה שלנו גר בניו יורק ומשחק שם בתיאטרון ואפילו הוא יעלה על טיסה ויגיע לצילומים כך שהכל אפשרי. הריחוק הגיאוגרפי לא מרחיק היום ממשחק ומעשייה".
מתי נזכה לראות את העונה הרביעית? "אני מאמין שתוך שנה. אני כותב במרץ".



איך התלמידים בבית הספר מגיבים לרעיון שהמורה שלהם מוכר?
"בהתחלה היה קצת דיסטנס מצדם, אבל היום זה כבר יותר טוב. התלמידים מדהימים. אני כל כך מקנא בהם שיש להם היום את האופציה הזו בבית הספר שלי ולחברים שלי לא הייתה. אני כל הזמן מזכיר להם שזה לא מובן מאליו, זו מתנה שהלוואי עלינו ואני מקווה שהם מצליחים להבין את גודל המתנה שיש להם. בתפיסה שלי עליה אני חוזר שוב ושוב, שום דבר לא מובן מאליו וכל יום וכל בוקר הם התחלה חדשה".  


יצרת כבר קשר עם תיאטרון אלעד השכן?
"בהחלט. הקשר כבר נוצר ואני רוצה שהם יבינו שאני רוצה להיות עבורם כוח תגבור, רוח גבית מאחורי הקלעים שתעזור לדחוף את כל הדבר הזה שנקרא תיאטרון. אני בכלל חושב שצריך להיות באילת בית לתיאטרון, בית במלוא מובן המילה, בתקווה שמישהו ישכיל להרים את הכפפה ולהקים בעיר תיאטרון שיוכל להביא הפקות מכל סוג. ברגע שאתמקם ואתקע יסודות, אני מאמין שאוכל להביא לכאן אנשים, כולל להחזיר לעיר את כל המשפחה שלי (אבא ואחים), שעזבו את אילת.


זה שעזבת את הביצה לא יפריע לך בקריירה?
"בעידן של היום זה לא ממש משנה איפה אתה גר, ואת זה אני יודע ממרום גילי ומעמדי. אף פעם לא הייתי איש של בראנז'ה, לא איש של קליקות. פעם היו יושבים בקפה 'תמר' וכולם היו מתאספים שם, היום כבר אין את זה. ובכלל, רוב השחקנים גרים בנתניה, פרדס חנה, אז אצלי זה שעת טיסה ואני מגיע למרכז, לפעמים אפילו מהר יותר מהם", הוא מחייך.


מה אתה לא אוהב היום באילת?
"לבקר זה קל מאוד, אבל אני לא שם. גם אין לי את הזכות ובכלל, לדעתי לאף אחד אין זכות לבקר. ביקורת זה דבר חשוב אם הוא נאמר ללא אינטרסים ולצערי זה בדרך כלל לא קיים. כשאני עובד עם שחקנים, אני מכין אותם לביקורת, וכולם עוברים את זה. ברמה של תיאטרון ומשחק אתה יכול לבקר, בחיים זה סוג של הצבת מראה מול הפנים".


28 שנים מחוץ לאילת, לא התגעגעת?
"אנחנו לא מתעסקים בזה כבני אדם, אתה חי איפה שאתה נמצא. געגוע זה בדרך כלל דבר רגעי. לא התגעגעתי אבל עמוק בתוכי ידעתי תמיד שאני אוגר, אוגר ואוגר כדי לחזור לאילת ולשחרר כאן את הנצרה".

 

הכי פיטוסי


התפקיד איתו מזוהה ירון לוי סבג לאחרונה הוא הדמות הקומית של פיטוסי, בעל הקונדיטוריה ארוך הידיים שהוא מגלם בסדרה המצליחה 'שנות ה – 80'. בימים אלו שוקד כותב הסדרה, מני אסייג (האח של...) על כתיבתם של 22 פרקים חדשים וגם מקומו  של פיטוסי בחבורה הצוהלת מובטח.


מה הופך את הסדרה הזו למוצלחת כל כך?
"שנו תה – 80 היא סדרה נפלאה. כל סדרה שיש בה נוסטלגיה עושה את זה. כשאנחנו נזכרים בעבר זה בדרך כלל בערגה ובחיוך, העבר תמיד נתפס לנו כטוב יותר. הסדרה נוגעת בנוסטלגיה שלנו, מזכירה את הפשטות, האותנטיות, העדתיות. תמיד האוכל של המזרחי היה טעים יותר, המזרחים היו משחקים 'אתרי' אצל הפולני. העדתיות היא הדבר הכי מרתק במדינה שלנו. אין בעולם הגדול הזה פולני שמתחתן עם אתיופית ורק כאן זה קורה וזה מרתק. אין ספק שהסדרה קלעה בול. שלום ומני אסייג פגעו בול במטרה וזה עושה את שלו ברייטינג. גם הדמות של פיטוסי תפסה. יצרתי דמות תלת ממדית. הוא מאוד אנושי, מתחבר וקומי. כשאתה משחק דמות, חשוב שלא תשפוט אותה. נכון שהוא שולח ידיים, אבל הוא בעיקר מחפש אהבה ורוצה זוגיות, נכון הוא עושה דברים לא ראויים, אבל בשם האהבה. ושיהיה ברור, יש בסדרה שחקנים שקספירים, שכולנו נקרעים על הסט מצחוק ונהנים בגדול".

נראה אותך בעונה הקרובה יותר?
"אני מאוד מקווה אבל תמיד שמח בחלקי. יש לי עוד המון מה להציע. כולנו אלופים בלדבר, אצלי המשפט שתופס הוא- ויעש ויראה כי טוב".


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש